חריף: אפשר לשתות כוס קפה בזמן לימוד החסידות?

'אפילו הפחות שבפחותים שבעדת החסידים לא תהיה גסות כזו': אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש קטע חריף ומרתק מתוך שיחת 'כל היוצא למלחמת בית דוד', שאמר הרבי הרש"ב ב'שמחת תורה' תרס"א • האם ראוי לשתות כוס קפה או תה בזמן לימוד החסידות? מה עיקר עניינו של לימוד החסידות? כיצד ניתן להרגיש את ההתלהבות בלימוד? ולמה זוכה ה'עובד' יותר מהגאון והלמדן? • לציטוט מהשיחה

•••

'בשעה שחסיד לומד תורה צריך להיות חקוק במחשבתו הפנימית, שהתורה היא חוכמתו ורצונו של הקדוש ברוך הוא, ו'בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים', 'מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיעה - אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיעה'. לחסיד הייתה יראת הכבוד האמיתית כלפי נותן התורה ברוך הוא, שחש והרגיש בתורה..

כל אלה שלמדו ולומדים חסידות בהעמקת הדעת אדעתא דנפשי'ה, לא כדרכם של חסידים 'בעלי בתים' ששותים קפה או ציקוריה בשבת בבוקר, וחוטפים מבט ב'תורה אור' או ב'ליקוטי תורה', ושוכחים על מאמר הרשב"י עליו השלום 'כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה - שפתותיו דובבות', וכן שוכחים על המאמר הידוע 'כל האומר דבר בשם אומרו - יראה בעל השמועה כאילו עומד כנגדו'.

כשלומדים 'תורה אור' או 'ליקוטי תורה' - הרי שפתותיו של רבינו הזקן, של הרבי האמצעי ושל הסבר ה'צמח צדק' דובבות אז בקבר. בשעה שלומדים 'תורה אור' או 'ליקוטי תורה', הנה בעלי השמועה, הרבי הזקן, הרבי האמצעי והסבא הרבי ה'צמח צדק', עומדים על ידו. ואף לפחות שבפחותים שבעדת החסידים, לא תהיה גסות כזו לשבת ולשתות קפה בשעה שנשמות קדושות של הרביים הקדושים עומדות לידו.

בעלי הבתים אינם אשמים כלל. לסביבה הקרה של עולם-מצוות-אנשים-מלומדה, השפעה רעה עליהם, שכל דבר מתקרר אצלם. לומדים בקרירות, מתפללים בקרירות, מנגנים בקרירות, רוקדים בקרירות - ים הקרח. הכל קרוש אצלם. ואף הדופק החסידי דופק בהם בחלישות ובחצי עילפון.

חסידות יש ללמוד בחיות, אמנם בלי רעש חיצוני, בלי קולי קולות, אבל בחיות פנימית, שלא רק שהוא חי בעניין ובהשגה האלוקית שהוא לומד, כי אם העניין חי בו. עיקר עניינו של לימוד החסידות הוא, שהלימוד יהיה אדעתא דנפשי'ה, הוא לומד חסידות לשם עצמו ולא לשם החסידות..

ההתלהבות בתורה ובתפילה, הבאה מהמושג של 'השם אלוקיך אש אוכלה הוא', קיימת רק באלה שהם בבחינת 'זכה - נעשית לו סם החיים'. אלה שלא זכו - קרירים בעצמם ומקררים גם את האחרים בפשטות של גליא שבתורה, קרירותם מקרישה ומחשיכה את המאור שבתורה. המאור שבתורה, שהוא ה'פנימיות' של  גליא שבתורה, הינו הלבוש של הקדוש ברוך הוא נותן התורה יתברך.

להרגיש את המאור שבתורה ולראות את נותן התורה יתברך, יכולים רק על ידי תפילה באריכות, כשמתבוננים בהשגה אלוקית, ובשעה שההשגה האלוקית בה הוא מתבונן מאירה בליבו, מעוררת אותו באהבה ויראה ומביאה אותו לידי פועל טוב, אז מגיעים למאור שבתורה וחשים את נותן התורה ברוך הוא.

לא הלמדן ואף לא הגאון, הם הזוכים למאור שבתורה. אפשר שאדם יהיה למדן מופלג וגאון, מחדש חידושים בתורה עם שפע של השכלה וסברות שכליות המבהילות את הרעיון, אבל אין לכך כל יחס ושייכות למאור שבתורה. אין לו כל ציור ב'נותן התורה', שכן כל העניין של אלוקות הוא ממנו והלאה.

את המאור שבתורה מרגיש ה'עובד', זה מתפלל מתוך התבוננות בהשגה אלוקית, לו יש הרגשה במאור שבתורה, ולו ישנם כלי ההשגה וההשערה באלוקות'.

קונטרס 'כל היוצא למלחמת בית דוד'.