הפרוטוקולים החשאיים מאשרים: תקיפה בבירת האוייב והטבח היה נמנע

מאות פרוטוקולים בעלי סיווג 'סודי ביותר' מימי מלחמת יום כיפור נחשפים כעת ומספקים תמונה מדהימה: הרבי מלך המשיח הכיר מקרוב עד לפרטים הקטנים את הדיונים הסודיים המתנהלים בחדרים הסגורים של קבינט הממשלה • תחקיר מיוחד מגלה הקבלה מדהימה בין הפרוטוקולים מימי המלחמה לבין שיחותיו של הרבי בהם הציג את הדיונים החשאיים של המדינאים הישראלים, עד שנראה כאילו הודלפו הפרוטוקולים מהבור בקריה ישירות אל חדרו של הרבי • לקריאה

•••

 ☚ מלחמת יום כיפור ובקשתו הנפשית של הרבי: הרב הראשי לצה"ל מספר 

בימים אלו מציינים בארץ ישראל את פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המלחמה שפרצה ביום הקדוש בשנה גבתה מחיר קרבנות חסר תקדים. אפקט ההפתעה הכה בתדהמה את תושבי ארץ ישראל, שעוד היו שאננים מהניצחון הגדול במלחמת 'ששת הימים'. בחמשת ימי הלחימה הראשונים, שבהם ניכרה השפעת ההפתעה וצה"ל ניהל קרבות בלימה מרים, ספג צה"ל כמחצית מכלל אבידותיו בלוחמים, במטוסים ובטנקים. בחמשת הימים הראשונים של המלחמה נהרגו בממוצע כ-190 איש ביום, לאחר מכן האבדות ירדו בממוצע לכ-‏91 ביום. רוב השבויים הישראליים נשבו בחמשת ימי המלחמה הראשונים (כ-‏220). לצה"ל היו גם עשרות נעדרים ש-‏15 מתוכם הם בגדר חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

אך מסתבר כי לא את כולם תפסה המלחמה בהפתעה. בפרוטוקולים שפורסמו לאחרונה נחשף כי המדינאים בישראל ידעו היטב כי עומדת לפרוץ מלחמה, אך סירבו להיערך נכון לפתיחת המלחמה, כיון שחששו מתגובת העולם. כשקוראים את הפרוטוקולים המדויקים ומבינים מה התחולל בחדרים הסגורים של מקבלי ההחלטות, מהדהדות שוב ושוב מילותיו הקדושות של הרבי מלך המשיח שזעק באותם ימים כי אסור להתחשב בדעת הפוליטיקאים וכי יש להקשיב לדרגים הביטחוניים בלבד. הרבי זעק כי מסכנים חיים ומעמידים במצב של פיקוח נפש מיליוני יהודים רק בגלל נמיכות הרוח בעיני העולם ושיקולים של 'מה יאמרו הגויים'.

פעם אחר פעם חזר הרבי על כך שמעמידים את האינטרס הביטחוני בסימן שאלה בגלל שיקולים לא ענייניים. המילים היו ברורות וחדות כל-כך, עד שהיו רבים שלא הבינו על מה הרבי מדבר. מאין יודע הרבי כי שר הביטחון וראש הממשלה לא מקבלים החלטות נכונות? כיצד קובע הרבי כי מתחשבים בעולם יתר על המידה?

כיום, שנים לאחר אותה מלחמה עקובה מדם, נשמעים דבריו של הרבי ברורים מתמיד. עיון בשיחות של הרבי מאותם הימים מגלה כי הרבי ידע עד לפרטים הקטנים ביותר את הנעשה בחדרי הישיבות הסודיים של הדרגים המדיניים הבכירים - וכל דבריו היו מדויקים בתכלית. למותר לציין כי אם מקבלי ההחלטות היו נוהגים נכון באותם הימים ושומעים לקולו של נביא הדור, היו נחסכים מאות קורבנות מיותרים שעלו על המוקד לשווא במלחמה הקשה ההיא.

אחת האמירות הברורות של הרבי שחזרו על עצמן שוב ושוב הייתה כי היה ניתן לחסוך קורבנות רבים אם ממשלת ישראל הייתה מחליטה על מתקפה מונעת, במקום להמתין לפתיחת המלחמה ולעסוק במגננה בלבד. בשיחות מסוימות אף האריך הרבי את הדיבור בענין והסביר עד לפרטי פרטים - בסברות הגיוניות - מדוע הנכון ביותר הוא לצאת למתקפת מנע ומדוע היא אפקטיבית בשעת מלחמה. גם דיבורים אלו לא תמיד הובנו לשומעי השיחות במהלך ההתוועדויות בשבתות ומועדים ב'זאל' של 770. מדוע הרבי מתמקד בהסברת טקטיקות מלחמתיות עד לפרטי הפרטים? תהו רבים.

כיום מתברר כי אותן שיחות עלומות הובנו היטב לאוזניים שאליהן נאמרו - אוזניהן של מקבלי ההחלטות בארץ, שהדברים הגיעו אליהם בדרכים מסתוריות, על ידי שליחים מטעם הרבי שדאגו להעביר את המסרים למי שהיה בכוחם להשפיע. אנשים אלו היו זקוקים להסברים המפורטים של הרבי כדי לחזק את הטענות של מי שביקשו למנוע שפיכות דמים על ידי מתקפת מנע.

הפרוטוקולים מהימים שקדמו למלחמה מגלים כי דבריו של הרבי באותם ימים נאמרו על רקע וויכוח חריף ונוקב שהתנהל באותם ימים בחדרים הסגורים של מקבלי ההחלטות. מצד אחד דרשו אנשי הצבא לצאת למתקפת מנע, שתשמיד את חיל האוויר ומערך הטילים של האויב ותפגע ביכולתו לצאת למלחמה. מהלך כזה היה מצמצם באופן משמעותי את יכולת הפגיעה של צבאות ערב ומציל חיים של מאות חיילים, שנהרגו בקרב לחינם בגלל אי המוכנות של הצבא בימים הראשונים למלחמה. אך מהצד השני ניצבו הפוליטיקאים שטענו כי מהלך חד-צדדי של צה"ל יציג אותנו בעולם באור שלילי ולכן יש להמתין לפתיחת המלחמה ואפילו לא לגייס מילואים.

הרמטכ"ל דורש: גיוס מילואים מלא ומתקפת מנע

אחד הפרוטוקולים המעיינים חושף כי בבוקר פרוץ המלחמה - בעיצומו של יום הכיפורים - התקיימה ישיבה גורלית בין ראש הממשלה מאיר, שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר ונציגים נוספים כמו השר ישראל גלילי, ראש אמ"ן, האלוף זעירא ועוד. הקולות הבולטים בפגישה זו היו של הרמטכ"ל ושל שר הביטחון. כל אחד מהם הציג אסכולה מנוגדת - כשמצד אחד הרמטכ"ל מציג את הפן הביטחוני-ענייני ומסביר כי אפשר לגמור את המלחמה אם צה"ל ייצא למתקפת פתע שתמחק תוך מספר שעות את חיל האוויר הסורי ומערך הטילים שלהם; אך מנגד שר הביטחון התנגד אפילו לגיוס מילואים כיון שטען שהמהלך לא ייראה טוב בעיני העולם. בסופו של דבר הפן הפוליטי-מדיני ניצח את הפן הביטחוני - עד לסוף הטראגי של אותה מלחמה.

המדהים הוא כי שנה לאחר המלחמה אמר הרבי את הדברים העלומים האלו: 'בעצם היום הקדוש עשו אסיפה. מומחי הבטחון העידו ואמרו בפירוש שאם רוצים למנוע את המלחמה ולחסוך בקרבנות, הדרך היחידה היא שיגייסו את הכוחות מיד ואף יפרסמו ויודיעו שמגייסים - בלי להתחשב באלו שהם 'הירא ורך הלבב'. המסקנה מהאסיפה הייתה: לא רק שלא יגייסו, אלא אף יודיעו ויפרסמו שלא מגייסים, כדי שיהיה להם שם טוב בקרב אומות העולם'.

כשקוראים את הפרוטוקולים אי אפשר להתעלם מהדיוק בו העביר הרבי את הדברים, לבין הפרוטוקולים המדויקים מהציטוטים שנאמרו בחדר הסגור לאורך האסיפה: 

הרמטכ"ל: 'עוצמת צה"ל היא 25% סדיר ו75% מילואים. כתוצאה מזה צריך להגדיל מיד את הכוח. לגיוס המילואים אנו צריכים לפחות 24 שעות. מילואים שאנו מגייסים עתה אפשר להפעילם מחר. בבוקר יום ראשון יוכלו להיכנס לקרב. המילואים שלא נגייס עכשיו לא יוכלו להיכנס מחר למלחמה. לכן אני בעד גיוס גדול. אני מחייב גיוס של כ-‏200,000 חיילים. זה המערך הלוחם. עם כח זה נוכל לתקוף ולעבור להתקפת נגד.

מבחינת האימפקט הבינלאומי-מדיני זה לא משנה אם נגייס 70,000 או 200,000. בעצם יתכן וזה ישפיע כי הערבים יבינו שהם איבדו את יתרון ההפתעה. מצד שני יגידו שגייסנו כדי לפתוח במלחמה. מוטב שיגידו שאנו פתחנו - וננצח. במילא יגידו זאת.

באשר למכה מונעת: מכה מונעת היא כמובן יתרון עצום. היא תחסוך הרבה חיים. אם נכנס למלחמה שהשלב הראשון שלה היא בלימה - ויש לי ביטחון שנעמוד בה - ואחר כך תקיפה, זו תהיה מלחמה רצינית. מבחינה אופרטיבית: אנחנו מסוגלים היום בשעה 12:00 להשמיד את חיל האוויר הסורי בשלמותו. אנחנו צריכים אחרי זה עוד 30 שעות להשמיד את מערך הטילים..

אם לא יהיו תנאים נוספים חיל האוויר מוכן לפתוח במתקפה במקביל. במלחמה הם [סוריה] מתכוונים לפתוח בתקיפה על שדות התעופה שלנו. הם יכולים להפחית באופן משמעותי את הכוח שלנו אם יפגעו בשדות שלנו.. מה שמקנה לנו הסיכויים הטובים ביותר זה מכה מונעת על סוריה היום, לפני הצהריים.. הסורים קידמו הלילה את הארטילריה הבינונית. כלומר עם הם בהתקפה ולא בהגנה'.

הדיון נמשך כשהנושא המרכזי הוא האם לגלות לסורים והמצרים שהמדינאים בישראל מודעים לכך שהם עומדים לצאת למלחמה, או להמשיך לשתף פעולה עם המשחק כאילו דבר המלחמה אינו ידוע. מבחינת ראשי מערכת הביטחון היה ברור שיש להעביר לערבים מסר שצה"ל מודע לכך שהם מתכוננים למלחמה וממילא הם הפסידו את אפקט ההפתעה - כדי להרתיע אותם מלפתוח במלחמה. ראש הממשלה הייתה יותר סקפטית וניסתה להציע דרכים שונות שלא יסגירו את העובדה שבארץ ישראל דנים באפשרות של פתיחת מלחמה.

שר הביטחון: 'באשר למכה מונעת - מבחינה מהותית לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות זאת הפעם. על סמך הידיעות שיש עתה לא נוכל להכות מכה מונעת. אפילו חמש דקות קודם. אי אפשר. עקרונית אם לא יפתחו באש - לא נפתח באש.. מציע להחליט קודם באשר לגיוס המילואים'.

ראש הממשלה: 'אני שוקלת. יש ענין ההשפעה על המשק מחר. אם באמת תהיה מלחמה, זה לא יהיה אסון [שהמשק הושבת]. אם תהיה מלחמה, אז לא נבין מדוע היה עיכוב של 12 שעות'.

שר הביטחון מביע התנגדות לתוכניתו של הרמטכ"ל לגיוס מילואים, כיון שחושש כיצד הצעד ייתפס בעיני העולם: 'הנימוק שלי הוא לא משקי [הסברה שהמשק יושבת]. אני חושש שכל אמצעי התקשורת יגידו שאנו הולכים לתקוף. גיוס מלא לפני שנורתה אפילו ירייה אחת - מיד יגידו שאנו התוקפנים.. צריך לכלכל צעדנו היטב, שלא תהיה פאניקה'. הצעתו של שר הביטחון היא לגייס את חיל האוויר ושתי אוגדות נוספות בלבד, כשהוא מסיים בקביעה כי 'המלחמה תתחיל בסואץ ובגולן. חשוב שלא יגידו שאנחנו פתחנו'.

בסיכום הדיון אומרת ראש הממשלה: 'מכה מונעת - נורא מושך. אבל הפעם זה לא 1967 [מלחמת ששת הימים]. הפעם העולם מתגלה בכל נבזותו. לא יאמינו לנו'. הרמטכ"ל: 'אינני מוכן לגיוס מילואים לא מלא. כל הכנותיי שהיום בשעה 18:00 תיפתח מלחמה'.

שר הביטחון מתנגד לגיוס כל מערך המילואים ואפילו לתוכנית המצומצמת של גיוס 4 אוגדות בלבד - שמונות 45,000 איש - הוא מתנגד. לדעתו מבחינה תדמיתית המהלך לא ייראה טוב בעולם והוא מדגיש כי 'צריכים התחלה טובה מבחינה בינלאומית'. העיקרון המנחה אותו הוא כיצד נראה בעולם ולכן לדעתו יש לגייס כ-‏20,000 חיילים - 10% בלבד מדרישת הרמטכ"ל.

שר הביטחון אומר: 'הייתי מתחיל בהתחלה צנועה, על כל הקשיים הכרוכים בכך, זה ישרת אותנו [מבחינה בינלאומית-מדינית]'. ראש הממשלה שואלת: 'מה זה קשיים?', ועל כך שר הביטחון משיב: 'שנצטרך בפחות כוחות לעמוד בחזיתות ויהיה לנו יותר קושי בגיוס בזמן מלחמה'. ראש הממשלה: 'באשר למכה מונעת - לא נוכל להסביר זאת [לעולם]'.

במהלך האסיפה טוענת ראש הממשלה גולדה מאיר כי 'יש לי קנה מידה אחד: אם תהיה מלחמה, אנו צריכים להיות במצב הטוב ביותר. כלפי חוץ [כלפי העולם] אם תהיה מלחמה מוטב שיכעסו עלינו ושמצבנו יהיה יותר טוב. איש לא יוכל למדוד בדיוק כמה גייסנו', אך למרות זאת ההיבט הפוליטי גובר והיא לא מחליטה על גיוס מילואים או מתקפת מנע, מתוך מחשבה שאסור שיתפרסם בעולם שצה"ל נערך למלחמה, מחשש שיטענו בעולם שאנחנו אלו שהתחלנו את המלחמה.

'נשארנו רשומים לטוב רק אצל האמריקאים'

בהחלטה לדיון נכתב - בדיוק כפי שגילה הרבי - כי יתקיים גיוס רק של כוח קטן, כפי הצעת פשרה שהציע הרמטכ"ל. יום למחרת הדיון נפתחה המלחמה כשמערך המילואים לא גוייס ולא נעשו שום הכנות להיערך למהלך של מתקפת מנע - אך גרוע מכך, לא נעשה אפילו מהלך להיערכות למערכה הגנתית. התמונות שנצרבו בראשם של אזרחי ישראל מאותו יום כיפור היו של מאות המשאיות הצבאיות שהסתובבו בבתי הכנסת במהלך היום הקדוש וגייסו רבבות חיילים באמצע צום יום הכיפורים, ללא כל הכנה וללא היערכות מינימאלית. מאות מאותם חיילים, שעזבו את בתי הכנסת עם הטלית ועלו לשדה הקרב - לא שבו ממנו.

במהלך הדיון עולה שוב ושוב סוגיית ארצות הברית. המדינאים הישראלים מתעקשים לתאם כל צעד עם ארצות הברית ולחכות לאישורה של האחות הגדולה. כך למשל כשהרמטכ"ל מציג את תוכניתו הוא אומר כי 'לא מוכרחים להחליט עתה בענין הזה. יש ארבע שעות להידברות עם האמריקאים - אם הם מגיעים לאותן מסקנות כמונו'.

גם ראש הממשלה חוזרת שוב ושוב על האחריות שלה לשלוח מחאה לוושינגטון על מה שנעשה בגבולות. באמצע הישיבה היא אף מפסיקה את הדיון כדי להוציא הודעה לשגריר בוושינגטון כדי לעדכן את האמריקאים בדיון. 'ראש הממשלה מנחה את [המזכיר] גזית להודיע מיד לשליו [השגריר] בוושינגטון מה אנו עושים', נכתב בפרוטוקול על מהלך האסיפה, כשהכוונה היא שהשגריר יעדכן את האמריקאים על כוונותיה של ישראל.

המדהים הוא שיומיים לאחר מכן - יום אחרי פרוץ המלחמה - כבר נשמעה ראש הממשלה אחרת לחלוטין. בדיון חירום שנערך יום אחרי יום כיפור, בשאלה כיצד להתמודד עם הזירה הבינלאומית, אומרת ראש הממשלה גולדה מאירה: 'אם חלילה נעמוד שוב במצב כזה - צריכים לצפצף על העולם ולתת לצבא לפתוח. כולנו היינו בדעה אחת אתמול בענין זה (לא לצאת למכת מנע). אתמול זה נראה כאילו זה היה לפני חודש ימים. דדו אמר לי 'תני לי אפשרות'.. הסוף הוא - וזה דבר חשוב - אנחנו רשומים לטוב רק אצל האמריקאים... ואף על פי כן קיסינג'ר [שר החוץ האמריקאי] לא יכול לגייס עוד שתיים-שלוש מדינות על מנת לקרוא להפסקת אש ו'שיחזרו למקומותיהם'.

הדיון עצמו עוסק ברובו בצורך לשכנע את שר החוץ הנרי קיסינג'ר בנחיצות האינטרסים הישראלים. קיסינג'ר עצמו היה יהודי, אך היה ידוע כמי שהתנגד למדיניות הישראלית בכל מישור. הוא פעל בכל הכוח נגד המשך המלחמה וכבר מהיום הראשון ניסה להוביל מהלך של הפסקת אש עם צבאות ערב. הצעה זו, שהייתה רחוקה מכל היבט מציאותי, הטרידה את המדינאים בישראל, שהמשיכו להעניק חשיבות מופרזת לדעתה של ארצות הברית, גם יומיים לאחר פתיחת המלחמה, כשכבר היה בורר שמאות חיילים נהרגו בגלל ההחלטה האומללה שלא לצאת למתקפת פתע, רק כדי לא להרגיז את האמריקאים.

באחת השיחות שלאחרי המלחמה אמר הרבי: 'האמריקנים ידעו מה קורה בארץ ישראל, וכבר חשבו שיותר לא יהיו להם דאגות מצד ארץ ישראל (רחמנא ליצלן), דאגתם היחידה היתה, שהרוסים לא יהיו הבעלי-בתים היחידים שם'. באותה שיחה דיבר הרבי גם על הטעויות האסטרטגיות של מלחמת יום כיפור ועל הקונספציה שכשלה: האמת היא, שבמלחמה זו, היה נס גדול, למעלה מדרך הטבע לגמרי, גדול עוד יותר מהניסים שהתרחשו במלחמת ששת הימים.

'כאשר חצו הערבים את תעלת סואץ ושברו את 'קו בר לב', לא היה להם שום מעצור בדרכם. והיו יכולים להגיע ללא שום בעיה לתל אביב ולירושלים (והיה לא תהיה מה שהיה יכול להתרחש אז). כמו כן היה בחזית עם סוריה. ואף על פי כן, 12 קילומטרים לאחר 'קו בר לב' הם נעצרו, ונשארו לעמוד במקומם.

וההוכחה הגדולה על נס גדול שקרה כאן: בזמן מלחמת העולם השניה, בנו הצרפתים קו מאוד חזק שהיה קרוי - קו ה'מאז'ינע' (שהקו בסיני חשוב כאפס כלפי קו זה) והנאצים ימח-שמם הגיעו עם כל כח השריון שלהם ופרצו את הקו (בדיוק כפי שהיה כעת), וכך כבשו את צרפת תוך יום אחד! נוסף לזה שבצרפת, היו צריכים הנאצים לעבור דרך הערים, ובכל עיר עמד צבא. וכאן, המלחמה היתה במדבר, נגד מספר קטן ביותר של חיילים, ולמרות זאת (ולמרות שידעו מה קרה בצרפת והיו יכולים לעשות כמו שעשו הנאצים ימח-שמם) נשארו לעמוד במקומם'. (שיחת פרשת תולדות תשל"ד).

האם הדרישה לכבוש את דמשק הייתה מופרכת?

סוגיה נוספת שנחשפת בפרוטוקולים היא ההצעה לכבוש את דמשק. במהלך תקופת המלחמה חזר הרבי שוב ושוב על הדרישה לכבוש את דמשק והסביר כי זהו מהלך חיוני כדי לסיים את המלחמה. באותם ימים לא היה ברור מדוע הרבי חוזר על דרישות מעין אלו, שהיו נשמעות מופרכות באותם הימים. אך בפרוטוקולים של המלחמה מתברר כי גם שאלה זו העסיקה את צמרת הממשלה בישראל, כשניטש וויכוח עז האם לכבוש את דמשק או לא. אפילו הקולות שהתנגדו לכיבוש דמשק, לא התכחשו לכך שדמשק היא חלק מהמלחמה וכי יש לראות אותה במכלול של 'בנק המטרות' של האויב.

בישיבה שנערכה שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה, בערב חג הסוכות, אמר השר יגאל אלון: 'הגענו למסקנה שהגיע הרגע להפעיל שלב נוסף של הפעולות. כוונתי להפצצה שיטתית של מטרות אסטרטגיות. היות ודמשק קרובה - ואני לא רוצה בכיבוש דמשק - אבל בלילה להפציץ את תחנת הכוח של דמשק מהאוויר, או את מסוף הדלק, או את המטכ"ל הסורי, ולאט-לאט אולי את נמלי האוויר האזרחי של דמשק, ולאט-לאט להרחיב לערים הסמוכות ולהכות קשה בסביבות דמשק. הבירה תזועזע, הצמרת והממשלה יזועזעו'. השר אלון מצטט מקור שאמר כי חיל האוויר יכול לפגוע במטרות בצורה מדויקת ומסביר כי פגיעה בדמשק תרכך את ההתנגדות הסורית.

בדיוק שבוע לאחר אותו דיון, בשמחת תורה, דיבר הרבי מלך המשיח בהתוועדות על כך שיש לכבוש את דמשק ולא להסתפק בפגיעה במטרות בלבד. את הדברים ציין הרבי שנה וחצי לאחר מכן, בשיחת י"ט אייר תשל"ד: 'טוענים כעת, שיש צרות עם דמשק. הרי דובר בשמחת תורה שהיו צריכים להתקדם את אותם 15 או 20 הקילומטרים הנותרים ולכבוש את דמשק, שאז לא היה כל עיכוב לפעולה זו. ואם היו עושים כך אז, לא היו היום כל הצרות, ואף היו מוציאים משם את כל השבויים. אז גם לא היו זקוקים לטרחה רבה כדי להתקדם את אותם קילומטרים, כיון שלא היתה שום התנגדות מהצד השני.

הממשלה רק לא היתה צריכה לתת לצה"ל פקודה לעצור. הסיבה שנתנו את הפקודה לעצור היא, כיון שטענו שארצות הברית תהיה 'ברוגז' באם יעשו זאת. הגוי הרי בין-כה 'ברוגז', ואף רצה שיכבשו את דמשק משום שאז היו נחסכים ממנו כל הצרות וכל הקשיים שבאים משם. היו כובשים את דמשק ואמנם אחרי כן מחזירים אותה, אבל בפועל דמשק היתה נשארת ממלכה שפלה. שהסיבה לכל זה היא משום שנופלים לפני הגוי, ופוחדים שמא לא ימצאו חן בעיניו, שמפחדנות והשפלה זו באים כל הצרות'.

בדיון שנערך ארבעה ימים לאחרי פרוץ המלחמה עלה שוב ושוב הנושא של כיבוש דמשק:

משה דיין: 'אני מציע לבקש לאשר הפצצות בתוך דמשק'. ראש הממשלה שואל: 'בתוך העיר?'. משה דיין משיב: 'בתוך העיר ובסביבה. לשבור את הסורים. הם יורים עלינו פצצות כבר יומיים. צריך לצאת מהמצב שאנו נמצאים בו. המטרה היא לגמור את החזית הזו'. הרמטכ"ל מתערב: 'התקפת דמשק חיונית בשביל שבירת סוריה. קודם כל דמשק'.

במהלך הדיון אף מובן כמה ההחלטה לכבוש את דמשק הייתה מציאותית, כששר הביטחון מתלבט בשאלה האם יש מספיק טנקים לכבוש את דמשק. הוא טוען כי 'יש לנו עתה אותו מספר טנקים כמו בששת הימים', כשהוא טוען כי יש בעיה של צי טנקים כדי לכבוש את העיר. 'הטנקים נשחקים, הבוקר עבדו על שדות במצרים'. הוא מסביר כי 'המטרה המשמעותית ביותר היא דמשק. אי אפשר לומר שהאוכלוסיה לא תיפגע, זה ענין לאישור'. קודם לכן מסביר שר הביטחון: 'ילכו על דמשק בכל הכוח, מפקדות, חשמל, וכו'. המטרה היא לגמור עם החזית הזו'. בסיום דבריו הוא אף מציין את השעה שהוא מציע למבצע בדמשק: 'אם לעשות - אז יוצאים עכשיו, בשעה 9:00'.

למרות דעתו הנחרצת של הרמטכ"ל כי יש להתקדם לכיוון דמשק, טוען שר הביטחון כי אין לצבא מספיק כוח להיכנס רגלית לדמשק ומנסה לקדם פעולה אווירית בלבד. הוא מצוטט כאומר 'אין לדדו כוח ללכת על היבשה לדמשק', אמירה שמגלה כי אכן מקבלי ההחלטות דנו ברצינות בשאלה של כיבוש דמשק רגלית, כפי שהסביר הרבי שיש לעשות.

גם הישיבה הזו מצוטטת באחת משיחותיו של הרבי מהתקופה שלאחר המלחמה: 'כששאלתי למה לא כבשו את דמשק', מספר הרבי, 'ענו לי בגלל שיש שם צוקים וסלעים כאלה שקשה לכבשם. לולי הייתי שומע זאת ממנו בעצמו, לא הייתי מאמין! וכששומעים תירוץ שכזה - מבינים שהקושיא הייתה חזקה ביותר.. הצעירים [החיילים] רוצים להתקדם הלאה - הרי אין להם מה לעשות שם', אמר הרבי. 'הכניסו אלפי חיילים לתוך השטח ההוא, ואינם מתקדמים הלאה, לא לכאן ולא לשם. טבעי הדבר שחייל במלחמה רוצה, או לגמור את המערכה או ללכת הביתה - אך שם, מחזיקים צבא גדול באפס מעשה, ובכדי להסיח את דעתם מכך שבעצם הם לא עושים מאומה - מביאים להם זמרים מניו יורק ומלונדון'.

באותה שיחה סיפר הרבי עוד: 'את דמשק היו יכולים לכבוש כבר באותו יום בו החלה ההתקפה. הסורים הרי ברחו, לא היו מגינים ולא היה צבא שעמד נגדם. אילו היו עושים כך - אזי גם עיר הבירה לא הייתה להם, ואז סוריה הייתה מסכימה מיד להסכם שלום - כיון שלקחו להם את עיר בירתם, ואז גם ערב הסעודית לא הייתה יכולה להיכנס למלחמה וירדן לא הייתה צריכה להיכנס. כך היו נפטרים מחזית נוספת, היו משחררים מחזית זו 40,000 חיילים, טנקים וכלי נשק רבים..

אפילו בוושינגטון חיכו שיכבשו את דמשק - מאחר והם רוצים לחיות במנוחה ובלי בלבולים, ולכן רוצים הם לעזור לישראל. ברם, אינם רוצים שיהיה נקרא שהם לוחמים, לכן הם מעוניינים לומר כלפי חוץ שלא לכבוש, אך כדי לעזור ליהודים הם מעוניינים להיפטר מחזית נוספת. הם רוצים שישראל תעמידם בפני עובדה מוגמרת, ואז יוכלו לטעון לכולם שאין להם חלק בזה, והראיה, שהם אמרו כך והיהודים עשו להיפך. אך האמת היא, שהם מעוניינים שלא ישמעו בקולם אלא ינהגו להיפך'.

הרבי מגלה את סודות הפרוטוקולים

כיום, כשכל הפרוטוקולים גלויים לפנינו, ניתן לאסוף את כל אותם משפטים שאמר הרבי במהלך השנים ולאסוף אותם לכדי תיעוד יוצא דופן של הרבי על אותם ישיבות - שבאותן שנים נחשבו עדיין לסודיות ביותר. הרבי אמר את הדברים בצורה פשוטה וברורה, מתוך ידיעה, וכיום נראה כי הדברים אך לקוחים מאותם פרוטוקולים. כך למשל אמר הרבי בשיחת ג' תמוז תשמ"ב:

'אין זו הפעם הראשונה שעושים טעות כזו - להעדיף את חוות דעתם של המדינאים לעומת חוות דעתם של אנשי הצבא המומחים לענייני ביטחון, זוהי טעות שחזרה ונשנתה כמה פעמים: בחתימת החוזה האומלל של קעמפ-דיוויד, במלחמת יום הכיפורים, במלחמת ששת הימים, ובמלחמת סיני - שבכל פעם העדיפו את חוות דעתם של ה'מדינאים', למרות שזו היתה בניגוד מוחלט לחוות דעתם של אנשי הצבא המבוססת על טעמים ביטחוניים, כפי שהם אמרו בפירוש (ואמרו זאת גם במבצע 'שלום הגליל') שהדבר יביא לקרבנות נוספים רחמנא ליצלן!

בשביל שיקולים פוליטיים של 'מדינאים' - מאבדים קרבנות מבני ישראל (שכל אחד מהם הוא 'עולם מלא'), ללא כל תועלת! בקשר למלחמת יום הכיפורים הודתה ראש הממשלה דאז שאם היו שומעים לדעתם של אנשי הבטחון והיו מכריזים 'גיוס' בזמן המתאים, היו חוסכים (בדרך הטבע) מאות קרבנות של בני ישראל! כפי שהיא עצמה פרסמה זאת בכתב ובדפוס, 'למען ישמעו וייראו'!

והנה, מאות קרבנות אלו היו בטוחים שעל כל פנים מכאן ולהבא לא יחזרו שוב על טעות זו - ואף על פי כן, חזרו שוב על אותה הטעות בחתימת ההסכמים בקעמפ-דיוויד: אבל אף על פי כן הפחד שלהם מפני הגויים הוא גדול כל כך - עד שהם מתנהגים באופן שהגויים עצמם לא חשבו לתבוע זאת מהם! הסיבה האמיתית לתופעה של פחד מהגויים היא - הפחד והשפלות בפני ה'גוי'שקייט' שבקרבו, שזוהי נפשו הבהמית, 'א-ל זר אשר בקרבך', שאין לך גלות גדולה מזו כאשר אדם מפחד מפני ה'גוי'שקייט' אשר בקרבו, וככל שיהיה מעמדו ותפקידו האישי באופן מכובד - הרי הוא נמצא בגלות עמוקה ביותר!'.