חשיפה: התוכנית לארגן כפר נופש מבודד עבור הרבי

'אתם אומרים שאני אהיה במקום ללא שיחות טלפון לשבועיים שלושה. מה תעשו אם אתם, המזכירים, תהיו במשרד, ומתקבלת אצלכם שיחה דחופה בקשר לאיש שהרופאים אמרו שבמשך 24 שעות הקרובות הוא חייב לעבור ניתוח, וללא רשותי הוא לא מסכים לעבור את הניתוח. מה תענו לו? סליחה, תצטרך לחכות שבועיים שלושה?' • אנו מגישים סדרת סיפורים נדירים עם הרבי שחשף המזכיר הרב יהודה לייב גרונר ע"ה • לקריאה

•••

 ☚ סדנה מושקעת: כך תגיע מוכן נפשית לתפילה איכותית עם הרב חיים דוד וילהלם 

מנהג העולם, כאשר רוצים לדבר על הגדלות של הרבי - מתמקדים בהישגים והייחודיות של הרבי כמנהיג גדול, למדן עצום, צדיק נכבד וכו'. הרשו לי, בתור אחד שתפקידו היה להכניס אנשים ל'יחידות' עם הרבי, לחרוג מהנורמה, ולהובילכם לתוך חדר היחידות של הרבי, לנסות להבין ולראות מעט מהתנהגותו הפרטית של הרבי, מהדרך שהרבי הבין שעל אדם לחיות, וללמוד הוראה ודרך חיים עבורנו.

הרה"ח ר' משה לייב רודשטיין ע"ה, דוד אשתי, היה דמות מוכרת. לפני מלחמת העולם השניה, כשהתגורר בפולין, שימש כמזכירו של הרבי הריי"צ. תפקידו היה להקליד אגרות שהרבי כתב, ולשגרם לנמענים. לאחר המלחמה, כשהוא הגיע לארה"ב, המשיך בעבודתו כמזכיר של הרבי הריי"צ. לאחר ההסתלקות של אדמו"ר הריי"צ, הרבי ביקש ממנו להמשיך בתפקידו, וכך הוא אכן עשה עד שהוא נפטר.

פעם שח לי ר' משה לייב: 'קשה לי להבין דבר מה: כאשר שוליה עובד אצל בעל מלאכה, אינסטלטור, נגר, וכדומה, לאחר פרק זמן מסוים הוא מצליח ללמוד את המקצוע ופותח עסק עצמאי. חשבתי לעצמי, אמר ר' משה לייב, שאחרי שאני עובד אצל הרביים במשך שנים רבות, אני אצליח ללמוד את מקצוע האדמו"רות, ואוכל לפתוח בעצמי אדמו"רות ולהיות רבי'. שאלתי אותו, אז מדוע זה לא קרה. ענה ר' משה לייב: 'אני ראיתי רבי חדש בכל יום! הרבי של היום לא היה אותו רבי של אתמול'.

'למה אתה מתכוון?' שאלתי אותו. 'בכל יום ראיתי גילויים חדשים והתנהגות חדשה ואחרת של הרבי. בכל יום היו דברים שונים שטרם ראיתי. ולכן, לעולם לא יכולתי ללמוד את המקצוע, ולא נעשתי רבי'.. היה חסיד בשם הרה"ח ר' יוחנן גורדון ע"ה. הוא היה הגבאי של 770, בית כנסת ליובאוויטש, ושימש כגזבר של גמ"ח חברה 'שומרי שבת'. בתקופת הרבי הריי"צ, הרבי היה נשיא הגמ"ח, ולאחר ההסתלקות ביו"ד שבט, הרבי הנוכחי נהיה לנשיא הגמ"ח.

פעם בשנה היה ר' יוחנן מגיש דו"ח לרבי עם רשימת ההישגים של החברה. הדו"ח כלל את מספר התורמים והמשקיעים בקרן, לכמה אנשים ניתנו הלוואות, מה סכומי ההלוואות, והחשוב מכל - לכמה מהלווים התאפשר להחזיר את ההלוואה. ר' יוחנן סיפר לנו שבכל פעם שהוא נכנס לרבי הריי"צ עם הדו"ח, הוא זכה לקבל ברכת תודה ויישר כח מלווה בחיוך חם. אולם בשנה הראשונה לנשיאות, כשהוא נדרש להגיש דו"ח לממלא מקומו, הרבי, הוא רשם את הדו"ח, ובהשוואתו את הדו"ח עם דו"חות משנים קודמות, הוא שם לב לעובדה שהשנה ההצלחה האירה לו פנים; היו יותר משקיעים בקרן, מה שאִפשר לו להעניק הלוואות גדולות ליותר אנשים, והכי חשוב, הרבה יותר אנשים החזירו את ההלוואות מבעבר.

המשיך ר' יוחנן סיפורו: חשבתי לעצמי, שאם כאשר הדו"ח היה פחות מוצלח, הייתי מקבל חיוך כה יפה מהרבי הריי"צ, קשה לדמיין איזה יחס אזכה לקבל מהרבי! אלא שאז נכנסתי לרבי, מסרתי את הדו"ח, והוא עבר על כל שורה. כאשר גמר לקרוא את הדו"ח, אמר לי כך: 'ר' יוחנן, מער האט איהר ניט געקענט טאהן?' [= ר' יוחנן, לא יכולת להשיג יותר מזה?] הרבי ראה את המבוכה של ר' יוחנן, שציפה לתודה רבה גדול, ואמר לו: ר' יוחנן, מדוע אתה לא לומד ממני? ר' יוחנן לא הבין את כוונתו של הרבי, והרבי פירט.

'בלילה, לפני שהולכים לישון, אנו אומרים את קריאת שמע שעל המיטה. חסידות מדריכה אותנו לערוך חשבון נפש בשעת קריאת שמע. אנו מסכמים את מעשינו והישגנו מהיום שעבר: מה השגנו, מה היה אמור להיעשות, האם מעשינו והישגנו היו ראויים, מה דורש שינוי ומה דורש שיפור וכו'. ור' יוחנן שיתף אותנו במה שהרבי אמר לו: בכל לילה, כאשר אני עורך את חשבון הנפש, אני אומר לעצמי 'זה כל מה שעשית? לא פעלת יותר מזה?'

הבה ונעצור לרגע, ונתאר את סדר יומו של הרבי: הרבי עבד 20 שעות ביממה! אנו חברי המזכירות עדים לכך. הרבי ניצל את הזמן ללימוד, לקרוא ולענות על מכתבים, ועוד. בלילה שלא התקיימה 'יחידות', הרבי היה עוזב את 770 בין אחד עשרה לשתים עשרה בלילה, אבל הוא לא עזב בלי לקחת הביתה 'שיעורי בית' - שק גדול של דברי דואר שהגיעו במשך היום, שהרבי לא מצא הזדמנות לענות עליהם.

למחרת בבוקר, בהגיעו ל-‏770, היתה לו ערימה של תשובות שענה במשך הלילה. הרבנית ע"ה אמרה לנו פעם שכאשר היא שמה לב שהרבי לא ישן הרבה במשך הלילה, היא שאלה אותו כיצד יהיה לך כוח לעשות את עבודתך? אמר לה הרבי: את רוצה שאשכב במיטה בעוד אנשים יחכו לקבל תשובה ממני? אני לא מסוגל לזה. ולכן הרבי היה לוקח חבילה של מכתבים הביתה. לילה 'נורמלי' של 'יחידות' היה מסתיים בשעה שלוש-ארבע לפנות בוקר. הרבי נהג ללכת הבית לשעות ספורות, ומיד חזר ל-‏770.

שנה אחת הגיעו כאלף ושש מאות אורחים מכל העולם כדי לחגוג את חודש תשרי עם הרבי. באחד מימי חול המועד סוכות אמר לי הרבי, שאחרי שמחת תורה או שבת בראשית, האורחים נוסעים הביתה, ולפני שהם חוזרים אני רוצה לראות אותם. מדובר היה בזמן קצר מאד. אמרתי, רבי, אלף שש מאות איש בלילה אחד? איך נוכל לעשות את זה? הצעתי לחלק את היחידות לשני לילות - חלק ביום שלישי בלילה וחלק ברביעי בלילה. הרבי הסכים.

עשיתי גורל לקבוע מי ייכנס בלילה הראשון ומי בלילה השני. הרבי החל את היחידות בשמונה בערב וסיים ב-‏10:30 בבוקר - ארבעה עשרה שעות וחצי ללא הפסקה! לאחר מכן נכנסתי לרבי ואמרתי שיש לי בקשה. 'מה בקשתך?'. אמרתי לרבי שלא ציפיתי שהיחידות תימשך עד שעה מאוחרת כל כך, ולכן הייתי מבקש לדחות את ליל היחידות השני מיום רביעי בלילה ליום חמישי.

'מדוע', שאל הרבי? 'כדי שיהיה לרבי כמה שעות למנוחה'. הרבי אמר שהרעיון הוא טוב מאוד, אבל הבה נפרט את המצב: האנשים כאן שמחכים ליחידות מתגוררים מעבר לים. אם אנחנו דוחים את היחידות ליום חמישי, היהודים הללו לא יוכלו לחזור הביתה לשבת שכן הם יתעכבו בגלל היחידות. בארץ ישראל יום ראשון הוא יום עבודה רגיל. זאת אומרת, שאם הם לא יכנסו ליחידות הערב אלא רק ביום חמישי, הם יצטרכו להישאר פה לעוד שבת, ולא יוכלו להיות עם משפחותיהם לשבת, והאורחים מארץ ישראל יפסידו עוד יום עבודה.

'האם אתה מצפה ממני לעשות כזה דבר?' שואל הרבי אותי. 'אין שינויים, הערב בשמונה אנחנו מתחילים שוב את היחידות'. ביום רביעי בבוקר הרבי התפלל, הלך הביתה לשעות ספורות, חזר, התפלל מנחה, ומיד אחרי מנחה הרבי חזר לסדר יומו הרגיל שכלל לימוד תורה, קריאת מכתבים וכתיבת התשובות, ועוד. כאשר הגיעה השעה שמונה, החלה ה'יחידות' שהסתיימה ביום חמישי בשעה 11 בבוקר - חמש עשרה שעות ברצף!

מאז שנת תשי"א הרבי לא יצא לחופשה אפילו לא ליום אחד. כשאני מספר לאנשים שהרבי לא לקח אפילו יום אחד חופשה, שואלים אותי למה כוונתי? אני מסביר: פשוטו כמשמעו. בכל יום חול היה הרבי במשרדו, בשבת הוא היה במשרדו, בחגים הוא היה במשרדו, גם בראש השנה וביום כיפור. פעם נאמתי בפני קבוצת בעלי בתים. בעל בית אחד הצביע ואמר: אני לא מבין. חשבתי שהרבי הוא יהודי שומר שבת! כיצד הוא יכול להיות במשרדו בשבת? כיצד הוא יכול להיות במשרדו בראש השנה ויום כיפור?

עניתי לו שהוא שואל שאלה עניינית, אבל ברצוני להסביר מה מהותו של המשרד של הרבי. משרדו של הרבי איננו חדר מסחר, חדר עסקי מניות, וכדומה. במשרדו הרבי למד, התפלל, נתן ברכות, ייעץ, הורה כיצד לנהל עניינים בכל העולם כולו. והרבי אומר לנו (חברי המזכירות) שאם בראש השנה או ביום כיפור יש מקרה חירום ואתם זקוקים לתשובה דחופה, ואני נמצא במשרד ולא בבית כנסת, יש לכם רשות להיכנס ולהציג את השאלה.

הרבי היה זמין עבורנו שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, וכאשר אני אומר 24 שעות, אני מתכוון כפשוטו. כאשר הרבי הלך הביתה בשעה שתיים או שלוש לפנות בוקר, והיתה מתקבלת אצלנו שיחה מארץ ישראל, שם הייתה שעת בוקר - ולעתים היה מדובר במצב חירום, אישה שמקשה לילד, או מי שזקוק לניתוח חירום והם ביקשו תשובה מיידית - הרבנית חיה מושקא נתנה לנו רשות להתקשר במקרי חירום בכל שעה של הלילה כדי שנוכל לקבל תשובה.

ביקשנו נופש בשביל הרבי

פעם, לאחר מספר שנים של עבודה רצופה, חברנו יחדיו חברי המזכירות, והחלטנו שמוכרחים לתת לרבי חופשה למספר שבועות. נסענו ללונג איילנד, מצאנו מקום מבודד, והרגשנו שהמקום מתאים וראוי עבור הרבי לנפוש לכמה שבועות. תכננו לדאוג למניין לרבי, אבל ללא טלפון או דואר, ניתוק ומנוחה מהעול של העולם כולו.

שלחנו את אחד מהמזכירים המבוגרים להגיש את בקשתנו לרבי. כשהוא יצא, הוא סיפר שהרבי פתח בדברי תודה, אבל פרט את הרעיון לפרטים - 'אתם אומרים שאני אהיה במקום ללא שיחות טלפון לשבועיים שלושה. מה תעשו אם אתם, המזכירים, תהיו במשרד, ומתקבלת אצלכם שיחה דחופה בקשר לאיש שהרופאים אמרו שבמשך 24 שעות הקרובות הוא חייב לעבור ניתוח, וללא רשותי הוא לא מסכים לעבור את הניתוח. מה תענו לו? סליחה, תצטרך לחכות שבועיים שלושה?', ומה יקרה אם בחור ובחורה רוצים להשתדך, האם תאמר להם שאי אפשר לקבל ברכה למשך שלושה שבועות? וכן הלאה, הרבי נתן עוד דוגמאות.

ואז הרבי אמר לו: 'בוא נשאל אותך שאלה טובה יותר: כמה מכתבים אתה מכניס למשרד בכל יום?'. 'בערך ‎250-300‏ דברי דואר', ענה. 'וכמה זה 250 דברי דואר כפול שבועיים?'. הרבי המשיך: אני אחזור לאחר הנופש, ואתם תכניסו אלי את כל שקי הדואר שהצטברו בינתיים, ותגיד לי 'רבי, אנשים מחכים לתשובות'. את נושא השיחה הזה סיים הרבי בשאלה ריטורית: 'זה מה שאתה מכנה נופש?!'

הרבי לא לקח יום אחד חופשה. ומה אומר הרבי לר' יוחנן גורדון? שבלילה, כשהרבי עורך את חשבון הנפש, לאחר 20 שעות עבודה, ללא רגע עבור צרכיו האישיים - וכמו שהרבנית אמרה, שהרבי לא לקח אפילו קומץ לעצמו אלא היה כולו מסור לאנשיו - בא הרבי ואומר לר' יוחנן: בוא ותלמד ממני, אני לא שמח עם ההישגים שלי, הייתי צריך להספיק יותר. והרבי הוסיף להסביר את כוונתו: צריכים לדעת שכאשר ה' נותן עוד חיים, המטרה היא להוסיף על מה שפעלת עד כה. בכל תקופה, ולא רק בכל יום, אתה צריך לחשוב על איך להגדיל את הפעילות. מה אני יכול להוסיף ולפעול? לא לעמוד במקום, אלא לצמוח עוד ועוד.

כשאביו של הרבי, הרה"ח ר' לוי יצחק שניאורסאהן, נפטר בשנת תש"ד, הרבי היה צריך להתפלל ליד העמוד כשליח ציבור. הוא בחר להתפלל עם הנערים הצעירים בישיבה, בני ‎13-14‏. שעת התפילה החלה עבורם בשעה תשע. הרבי נהג להיכנס לתפילה בחמשה לתשע, כדי להתחיל את התפילה ב-‏9:00.

הנערים, כנערים, לא הקפידו על השעה, ולא תמיד היו מוכנים להתחיל בתשע בדיוק. לפעמים זה לקח חמש דקות ולפעמים עשר דקות שלמות. באותם ימים היה הרב שמואל לויטין ע"ה, מזקני החסידים, אצל הרבי הריי"צ לצורך ענין מסוים. לפני סוף היחידות, אמר הרבי הריי"צ לר' שמואל: 'ר' שמואל, יש לחתני הצעיר טענה'.

ר' שמואל התעניין לדעת מה הטענה, והרבי הריי"צ ענה: 'החתן רוצה להתפלל במניין של הנערים הצעירים, והשעה היא תשע, והם לא מוכנים עד תשע וחמש דקות, או אפילו תשע ועשרה'. אומר ר' שמואל: עניתי לרבי שחמש דקות איחור זה לא נורא. ענה הרבי הריי"צ: אצל חתני כל דקה הינה שנה. אם אתה לוקח ממנו חמש דקות, לקחת ממנו חמש שנים. אם לקחת ממנו עשר דקות, לקחת ממנו עשר שנות חיים. ולמה זה? כי בכל רגע נתון הוא יכול למלא את הרגעים בכל הדברים הטובים. אז רואים עד כמה כל דקה היתה יקרה אצל הרבי, וזו עדות של הרבי הריי"צ.

להקשיב לאנשים

אחד מתפקידיי אצל הרבי, שבזכותו רכשתי הרבה מאוד 'חברים טובים', זה לדאוג שיהודי שנכנס ל'יחידות' אצל הרבי, ייצא מהר ככל שאפשר. הייתי נכנס לחדר כדי לזרז את אותו יהודי לצאת, אך הרבי היה מסמן לי לצאת החוצה, כאומר, תן לו להישאר עוד. בסיום היחידות, כאשר נכנסתי פעם לרבי, הרבי אמר לי שיש פסוק: 'דאגה בלב איש ישיחנה'. כשלמישהו יש דאגה והוא דואג לבטא את דאגתו, זה גורם לו לשחרור. וכפי שאומר הפתגם - אבן נגולה מעל לבו.

'האנשים שישבו כאן וסיפרו את דאגתם' - אמר הרבי - 'חשו את האבנים נגולות מעל ליבם. בכל פעם שחזרו על בעייתם וסיפרו, עוד אבן ירדה להם מהלב. אז מדוע שאמנע זאת מהם?'. עבור הרבי - כל רגע הוא שנה, אבל כשמדובר בלעזור ליהודי, הרבי לא מסתכל על עצמו. הוא עצמו איננו קיים יותר. עבור מי שזקוק לעזרתו, הרבי יתן את רגעיו ושעותיו כדי לעזור ליהודי.

הוא בניו יורק ומצודתו ביגוסלביה

דאגתו של הרבי היא לכל יחיד ולכל יהודי. פעם רב חב"דניק ורעייתו קיבלו כרטיסי טיסה לארץ ישראל, מתנת חברי קהילתם. הם הגיעו לרבי כדי לקבל ברכה לפני הנסיעה, הרבי הודיע להם שהוא מחליף את לוח הזמנים שלהם, ובמקום טיסה ישירה לארץ ישראל, עליהם לעצור במדינת יוגוסלביה ולנסוע לעיר פלונית.

הרבי אמר שנודע לו עכשיו שבאותה עיר ישנו בית אבות לקשישים, אולם אין שם אוכל כשר עבור היהודים המתגוררים שם. ולכן, הוא מבקש שהם יזמנו אסיפה עם ראשי הקהילה היהודית המקומית, כדי לומר להם שעליהם להקים מטבח יהודי כשר במוסד, והרבי לוקח על עצמו לשלם חצי מההוצאות העתידיות.

האם הרבי מכיר את היהודים מיוגוסלביה? ממש לא. אבל נודע לו שישנה קבוצת יהודים ללא מזון כשר, וישנה הזדמנות לשלוח את הזוג הזה ללכת ולפעול לייסד מטבח כשר, אזי עושים את זה. הרבי בחייו האישיים לא חשב על עצמו, הוא הקדיש ימים ולילות כדי לעזור לזולת; הוא דאג לכל יחיד, עם סבלנות להקשיב לכל אחד, כי זה עשה טוב לזולת, ואם זה עושה טוב לזולת, אזי הרבי עושה את זה.

ההוקרה האמיתית לרבי

אלו הדברים שאנו צריכים ללמוד מהרבי ולנהוג כמוהו בחיינו האישיים - הדאגה הכֵּנה לזולת, לנצל כל רגע ולא להסתפק במה שכבר עשינו' אלא להשתדל לפעול עוד ועוד. הרבי דואג ושומר על כל אחד, לא רק יהודים אלא כל אחד, ולא רק לפני ג' תמוז' אלא גם עכשיו. הוא אתנו ושומר ודואג לכולנו בכל רגע. ה' יברך אותנו שנמלא את רצון הרבי, ושנמשיך לעסוק בענייני הרבי עוד ועוד, וכמו שהרבי אומר, שעל ידי הפצת היהדות והחסידות, זה ימהר עוד יותר את התגלות מלך המשיח, וזו מטרת הרבי ומשימתו, שמשיח יהיה כאן, וזו תהיה ההוקרה האמיתית לרבי!