מלחמה של ממש: להתפלל באריכות מתוך התמסרות • הרב קדנר

למה לומדים חסידות? לעצום עיניים בזמן התפילה? איך גורמים לחשק בתפילה? מה זה בטוח לא 'עבודת התפילה'? • עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש דברים מיוחדים שנשא הרב זאב קדנר - משפיע ישיבת 'חובבי תורה' בשכונת 'קראון הייטס' שניו יורק, במהלך הפאנל ההיסטורי 'תבוא לפניך תפילתי' • לקריאה

•••

 ☚ בלעדי: הוידאו המלא של הפאנל ההיסטורי 'תבוא לפניך תפילתי' 

בזמן התפילה האדם מדבר עם אבא שלו, עם הקדוש ברוך הוא. שהאדם יתאר לעצמו שהוא מגיע לאבא שלו ומבקש ממנו משהו באמירת המילים במהירות גדולה, על דרך שיש כאלו שמבקשים מהקדוש ברוך הוא ב'שמונה עשרה' ואומרים: ברוכתהשםאלוקיואלוקי.. מה אבא שלו יגיד לו? זה דרך ארץ? זה פשוט לא מתאים. במילא ברור שזה לא הדרך להתפלל! המינימום והיסוד של התפילה, זה להגיד את המילים כמו שצריך.

אי אפשר להתפלל כשרודפים אחרי המילים. צריך להתפלל בקול שהאדם יוכל לשמוע את עצמו, כמו שכתוב ש'הקול מעורר את הכוונה', ואז באופן אוטומטי הראש של האדם שקוע במה שאתה אומר. וככל שאנחנו גדלים יותר ולומדים יותר חסידות יש לנו יותר הבנה, מבינים את פירוש המילות על פי חסידות, ואז מבינים את הפירוש הפנימי מה אנחנו מבקשים, אבל זה שלב יותר מאוחר, אבל כשבחור נמצא במצב שהוא נמוך, לא יודע כלום, אז על זה צריך להיות 'עבודת התפילה'! למסור את עצמו.

יש לדעת שזמן התפילה זה ממש כמו יציאה לקרב במלחמה. כשעומדים להתפלל, אף אחד לא אומר שהכל טוב ואין הפרעות, אבל התפילה צריכה להיות מתוך התמסרות. להשקיע בזה. נכון, לפעמים זה קשה, הראש מבולבל, אז לפחות בזמן של התפילה להתמקד במילים של התפילה, לדעת שלמרות שאני לא נמצא במצב הזה של ריכוז המחשבה והתבוננות בחסידות בתפילה, אני מתחנן ומבקש ומתפלל להשם על זה גופא! שאני כן יוכל להיות בתפילה במצב כזה.

צריך שיהיה חסר לאדם משהו, שעליו הוא יתפלל ויבקש מהשם. ולמי שחושב שהוא מושלם ואין לו על מה לבקש בגשמיות, אז חסידות מסבירה שיש לו הרבה על מה להתפלל ברוחניות. לדוגמא, אם אין לו חשק להתפלל כדבעי, הוא צריך להתפלל להשם 'למה אין לי חשק בתפילה' ולבקש שיהיה לו חשק. כמובן שיש את ההכנה שלפני התפילה, וגם את ההתבוננות בחסידות לפני התפילה, לחשוב לפני מי האדם עומד להתפלל.

אבל יש עוד דבר חשוב. בסיום זמן לימוד החסידות, צריך לגשת ישר להכנה לתפילה, כשמדברים בין הלימוד לתפילה דברים בטלים, מאבדים את כל הטעם של לימוד החסידות. אי אפשר לגשת ככה לתפילה. יש לחבר את הלימוד לתפילה.

בשיחה של 'כל היוצא למלחמת בית דוד', הרבי הרש"ב אומר שכל החסידות זה כדי שנשתמש עם מה שאנחנו לומדים. אנחנו לא לומדים חסידות כדי להיות 'משכילים', חסידות צריך ללמוד כדי שאנחנו נהיה חסידים, שהחסידות תפעל עלינו שאנחנו נהיה חסידים, ובשביל זה חייבים להתעסק ב'עבודת התפילה'.

דרך אגב, יש כאלה שבטבעם כאשר הם סוגרים את העיניים, יותר קל להם להתבונן ולהתרכז בתפילה, אבל על פי רוב, הדבר שעוזר יותר להתמקד בהתבוננות במילות התפילה זה לומר את המילים מתוך הסידור ולעקוב בסידור, וכך יותר קל להתבונן במילים.