הרב גנדל בזעקה נפשית: כדי 'להגיע' לרבי באמת - מוכרחים להתפלל באריכות!
'אפשר חס ושלום להיות מול הרבי ולהישאר לגמרי מהצד.. מדובר על שיא השיאים של כל היהדות': מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה התוועדות חסידית מחיה ומעוררת עם המשפיע החסידי הרב בנימין גנדל, על ההכנה הנכונה בכדי שהנסיעה לרבי מלך המשיח ל-770 תהיה בצורה אמיתית ופנימית • מה הכוונה 'להגיע לרבי ולא להגיע'? כיצד הגיב ה'שרף' מקוצק לזעקות השבר של אביו של 'גדול הדור' הבא? למה חסיד רואה את בית המקדש לא כ'בית מטבחיים'? ומה הקשר החזק בין 'עבודת התפילה' לנסיעה לרבי? • לקריאה
•••
מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה התוועדות חסידית מחיה ומעוררת עם המשפיע החסידי הרב בנימין גנדל, על ההכנה הנכונה בכדי שהנסיעה לרבי מלך המשיח ל-770 תהיה בצורה אמיתית ופנימית.
לקריאה:
לתמימים והחסידים היקרים, שהגיעו ל-770 לשהות עם הרבי מלך המשיח ורוצים בכל ליבם להגיע לרבי.
אתם נמצאים באחד הזמנים החשובים ביותר בחיים שלכם. נסיעה לרבי זה דבר שמשפיע לכל החיים. כל תמים מבין שחייב להיות כאן משהו, משהו צריך להשתנות, משהו חייב להיראות אחרת. כל אחד מבין שנסיעה לרבי לא יכולה להיות כמו נסיעה להורים או לטיול.
כל אחד מרגיש שמשהו צריך להיות בזמן הזה. שבזמן הקצר המאושר שתזכו להיות ב-770, משהו חייב להיפעל בי. משהו חייב להשתנות, מ-770 אני חייב לצאת אחרת. אז ננסה קצת להתוועד, להבין טיפ-טיפה למה מגיעים לרבי בכלל ואיך צריכים לנצל את השהות באותם ד' אמות של נשיא דורנו.
לחיים חסידים, לחיים ולברכה! שנגיע בגוף ונפש אל הרבי.
כולם מכירים את הסיפור שאחד אמר לרבי: 'שאלו שלא הגיעו - שיגיעו', והרבי מלך המשיח ענה לו: 'שאלו שהגיעו - שיגיעו'. מה זאת אומרת? מה הכוונה להגיע לרבי ולא להגיע?
לר' עקיבא איגר היה נכד, ר' לייבל איגר שמו, שהיה עילוי רציני ונהיה חסיד קוצק. אחרי שאביו ר' שלמה איגר קרע עליו 'קריעה' וישב שבעה וכו', כמו כל מתנגד ירא שמיים, הוא נסע לחצר חסידות קוצק, בתקווה להציל את בנו מהבור שנפל בו. יש תיאור שלם כיצד נפגש עם אברכי קוצק והזדעזע מביזוי 'כבוד התורה' וכו'.. שיאו של הסיפור הינו כאשר הוא פוגש את בנו הגאון והעילוי שוכב תחת אחד הספסלים לאחר התוועדות רצינית.. הוא פרץ בסערה לחדרו של ה'שרף' מקוצק, דפק על השולחן ודרש הסבר לחוסר האחריות המשווע שמתחולל פה.
ה'שרף' החל לספר לו: בזמן בית המקדש חי יהודי גאון עצום באזור נידח בארץ ישראל. מעולם לא עלה לרגל, כיוון שחשש ל'ביטול תורה'. בסוף ימיו החליט שלא ייתכן שיסיים את ימיו מבלי להיות בבית המקדש. הוא צועד לכיוון ירושלים וכולו התלהבות. הוא מתקרב וחושב על המקום המקודש ביותר שהוא עומד להיות בו. הוא רואה את עשן הקטורת מרחוק והוא מתרגש כל כולו.
הנה מגיע הרגע הגדול, הוא נכנס לבית השם, לתוך העזרה וחושכות עיניו.. פרות וכבשים מסתובבים חופשי, כהנים רצים עם חלקי בהמות בידיהם, בכל פינה דם ולכלוך.. הוא לא יודע את נפשו וצעקה פורצת מפיו: 'הזהו בית המקדש?? הרי זהו בית מטבחיים!'. מסיים ה'שרף' ואומר: 'אתה מבין? אפשר להיות במקום הקדוש ביותר ולא להבין בכלל מה קורה כאן!'.
בואו ננסה להבין מה קורה כאן. ומה ה'שרף' היה רואה בבית המקדש? לא דם ולכלוך? התשובה היא שלא! חסיד לא רואה דם ולכלוך. כי חסיד לומד 'מאמר' לפני שמגיע למקום הקודש ומבין מה זה השראת השכינה. מה זה גילוי אלוקות בגדרי העולם. הוא מתבונן שבגשמיות של בית המקדש שוכן ומאיר 'עצמות ומהות'. הוא לומד על עבודת הקורבנות ומבין שמאחורי עבודת הקורבנות, מסתתרת עבודה רוחנית עצומה של 'כוהנים ברעותא דליבא'.
הוא מתבונן שהקורבנות מבטאים את הקירוב והביטול הפנימי ביותר של יהודי לאלוקות. אז הוא מגיע לבית המקדש ומבין מה קורה כאן. הוא באמת לא רואה דם ולכלוך. הוא רואה את אותו מחזה שרואה המתנגד, אבל המוח והלב שלו מבינים וחשים שמדובר על כאן על גילוי אלוקות, ממילא העיניים שלו רואים אחרת. זו הכוונה שניתן 'להגיע ולא להגיע'. אפשר להגיע לבית המקדש ובעצם להגיע לבית מטבחיים. לראות דם ולכלוך. להגיע לרבי ולא להבין מה קורה.
צריך להבין חסידים. בית המקדש זה אלוקות. רבי, זה אלוקות. מי שלא מבין וחי אלוקות, לא מבין את השפה של 770. לא מרגיש את הרבי מלך המשיח. אפשר להגיע ל-770 ולראות הכל ובעצם לא לראות כלום. מדובר בקודש הקדשים. בגילוי 'עצמות ומהות' בגשמיות. אפשר חס ושלום להיות מול הרבי ולהישאר לגמרי מהצד.. מדובר על שיא השיאים של כל היהדות!
אפשר להיות ב-770 ולראות אלפי אנשים והתוועדויות מרגשות וריקודים מלהיבים וחוויות מסעירות - ובעצם זה דם ולכלוך! כי מדובר כאן על 'עצמות ומהות'!! מדובר על הרגעים הכי נפלאים בחיים ועל המקום הכי נפלא בעולם.. אם מגיעים כמו חסיד, מבינים על מה מדובר. אז רואים את בית המקדש. חשים אלוקות. כי זה 770, זה הרבי.
תקשיבו חבר'ה, יש לכם זמן קצר 'להגיע לרבי' באמת. להגיע כמו חסיד ולא מתנגד. אתם חייבים לקחת את עצמכם בידיים. להשתנות. להחליט להתמסר בכל הכוחות. יש משל ידוע על מלמד שהיה היחיד בעיירה שידע קרוא וכתוב. באחד הימים הגיע מכתב לאחד האיכרים וכאשר המלמד קרא לו מתוך המכתב שאביו נפטר, נפל האיכר והתעלף. שואלים - למה המלמד לא התעלף? הרי הוא קרא ראשון את המכתב? התשובה פשוטה. זה לא אבא שלו. זה לא נוגע לו.
זאת אומרת שהכל תלוי אם זה אבא שלך, אם זה החיים שלך, רק אז זה נוגע לך. אם אלוקות זה החיים שלך, אז אתה מגיע לבית משיח ואתה יוצא מהכלים. אתה מבין שפה אלוקות מאירה ללא צמצומים. אתה משתנה. מתהפך. אתה יוצא מעצמך! אתה קולט שמדובר על 'עצמות ומהות' שהתלבש בגוף גשמי, אתה מתבטל. אתה נותן את כל כולך. אתה מבין שהגעת לנקודת השיא. הכתובת לאלוקות נמצאת ב-770 אצל הרבי מלך המשיח. אבל אם לא חיים אלוקות, לא מבינים. מקסימום נהנים מהחוויות.. להגיע ולא להגיע..
אז איך חיים אלוקות? איך אפשר להבין מה שקורה ב'סעווען סעוונטי'?? יש דרך אחת - עבודת התפילה.
הנקודה היא כזו: הקדוש ברוך הוא הזה, שאנחנו רוצים לחיות אותו, הוא בהעלם והסתר. לא רואים אותו, לא שומעים, לא ממששים. קשה לחיות דבר שאין לך קשר ממשי איתו. הקדוש ברוך הוא זה משהו רוחני ומופשט, בלתי נתפס. אנחנו צריכים שהקדוש ברוך הוא יהיה בחיים שלנו. שיהיה מוחשי. הקדוש ברוך הוא ריחם עלינו והביא לנו את התפילה. ר' איצ'ה דער מתמיד היה אומר שהתפילה זה פגישה עם הקדוש ברוך הוא. ב'היום יום' הרבי מלך המשיח כותב על עבודת התפילה: 'חסידות מציבה חסיד פנים אל פנים עם עצמות אין סוף ברוך הוא'.
נצייר לעצמנו אדם שאינו רוצה שום קשר חס ושלום עם הקדוש ברוך הוא, אבל הוא לוקח את הסידור וחושב את פירוש המילות הפשוט - הוא יחשוב על הקדוש ברוך הוא גם אם הוא לא רוצה. כי הוא המדובר כאן. מה אפשר לעשות? 'נתקעת' עם טקסט על הקדוש ברוך הוא ואתה בעצם חושב על בורא העולם.. מתאר אותו, את ביטול העולמות כלפיו, את מעשיו הנפלאים, את גדולתו, את המלאכים שמשבחים אותו, את אהבתו אלינו, את הבריאה שמשבחת אותו. פתאום יש משהו ממשי ומוחשי - הקדוש ברוך הוא. לאט לאט הוא נהיה חי ומוחשי. משהו שאתה מדבר עליו ואיתו כל בוקר. מישהו אהוב שמחיה את כל העולמות ודואג לכל הצרכים שלך, היום בבוקר חשבת על זה בתפילה.
צריך להתחיל מפירוש המילות. נקודה. לקחת קטע אחד, שניים, שלושה, כל אחד כמה שהוא יכול, לקחת 'סידור המפורש' [מי שיכול בלי זה - גם בסדר] ולהתחיל לכוון את המילים. לא משנה כמה לקחת, העיקר לקחת ולהתחיל. בקביעות. כל שבוע להחליף קטע או שתיים. זו הדרך הפשוטה להכניס את הקדוש ברוך הוא בחיים שלנו וכל תמים חייב את זה לעצמו. כל תמים מוכרח להיכנס לעולם הנפלא של 'עבודת התפילה'!
אז אלוקות זה לא דבר זר. אלוקות זה דבר אהוב וקרוב לנו. אלוקות נהיה אט אט חלק מחיינו. אלוקות ואני נהיים דבר אחד. ואז מגיעים לבית חיינו, למקור האלוקות בעולם, ומשנים את החיים! מתמסרים לרבי בכל המציאות, כי מדובר כאן על גילוי אלוקות ואלוקות זה החיים שלי! צריך להבין מה קורה. צריך לקלוט.
חבר'ה תבינו את הנקודה. חתול יכול להיכנס לאירוע הכי מרגש בחיים, לפגישה של בן ואבא אחרי שבעים שנה שלא נפגשו והוא לא ירגיש כלום. כי הוא חתול. אפשר להיות ב-770, גילוי 'עצמות ומהות', אלוקות מאירה ללא הגבלות ואתה לא מבין כלום.. כמו חתול בבני אדם. אתה נשאר בשלך. זה לא מזיז אותך. מדובר ב'עצמות ומהות' שהלביש את עצמו בגוף גשמי - שיא השיאים, נקודת כל הנקודות! אבל אם אלוקות לא לוהטת בלב, אפשר להישאר כמו חתול.
חסידים. תבינו, משהו בוער ב-770, משהו סוער שם באוויר, משהו בוער בין הקירות הקדושים של 770, קוראים לזה אלוקות. צריך לקלוט את זה. צריך לבוא ל-770 ולחיות שכאן בגשמיות ממש, בקירות ורצפה גשמיים, 'עצמות ומהות' השכין את עצמו. תמימים, אל תישארו חתולים ואל תישארו מתנגדים. צריך לחיות אלוקות. להבין מה קורה ב-770. מה זאת אומרת שיש רבי בעולם.
יש לכם ימים ספורים. צריכים וחייבים ומוכרחים להתמסר לעבודת התפילה בכל הכוחות. בלי הגבלת זמן. לשקוע בזה. לתת לעצמנו את הצ'אנס להתפלל באריכות ולהתרגש מאלוקות. צריך שמשהו יזוז, משהו ישתנה. שהמוח והלב שלנו יתחילו להאיר באלוקות, שאלוקות תתחיל להיות משהו חי אצלנו.
אז מגיעים ל-770 ומבינים מה קורה. חיים את הרבי מלך המשיח. חיים גאולה באמת. כל אחד צריך לדבר עם ה'עשה לך רב' שלו ולקבל הדרכה והכוונה וכו', אבל חייבים, פשוט חייבים להתמסר בכל הכוחות ל'עבודת התפילה'! שיהיה על מה לדבר. שיהיה עם מי לדבר. שיהיה אפשר לדבר על אלוקות. שיהיה אפשר לדבר על הרבי. שהמוח והלב יהיו פתוחים לרבי. שתגיעו ל-770 ותבינו קצת על מה מדובר. חבר'ה, אתה נמצאים עם הרבי. תנצלו כל רגע.. אתם חייבים 'להגיע לרבי'. תתמסרו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר