'עלי הזכות להציע ללמוד מתורתו': ביאור בהיר בתורת ר' לוי יצחק
על פי בקשתו של הרבי מלך המשיח ללמוד מתורתו של אביו הגאון החסיד ר' לוי יצחק ע"ה שניאורסאהן - במהלך יום ההילולא שלו בכ' מנחם אב, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה קטע מספר ה'זוהר' (יחד עם התרגום), ועליו ביאורו הנפלא של ר' לוי'ק - שבנו הרבי שליט"א מבאר את חידושו בשיחה נפלאה • לקריאה ולימוד
•••
על פי בקשתו של הרבי מלך המשיח ללמוד מתורתו של אביו הגאון החסיד ר' לוי יצחק ע"ה שניאורסאהן - במהלך יום ההילולא שלו בכ' מנחם אב, מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה קטע מספר ה'זוהר' (יחד עם התרגום), ועליו ביאורו הנפלא של ר' לוי'ק - שבנו הרבי שליט"א מבאר את חידושו בשיחה נפלאה.
ספר ה'זוהר' חלק א' [סתרי תורה], דף פח עמוד א':
רבי אבא כד אתא מהתם, הוה מכריז מאן בעי עותרא, ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי, ייתי וישתדל באורייתא, הוו מתכנשין כולי עלמא לגביה, רווק חד הוה בשיבבותיה, יומא חד אתא לגביה, אמר ליה רבי בעינא למלעי באורייתא כדי שיהיה לי עותרא, אמר ליה הא ודאי, אמר ליה מה שמך, אמר ליה יוסי, אמר לון לתלמידוי דיקרון ליה רבי יוסי מארי דעותרא ויקרא, יתיב ואתעסק באורייתא, ליומין הוה קאים קמיה, אמר ליה רבי אן הוא עותרא. אמר שמע מינה דלאו לשם שמים קא עביד, ועאל לאדריה, שמע חד קלא דהוה אמר לא תענשיה, (תוב לגביה) דגברא רבא ליהוי, תב לגביה, אמר ליה תיב ברי תיב, ואנא יהיבנא לך עותרא.
אדהכי אתא גברא חד, ומאנא דפז בידיה, אפקיה ונפל נהורא בביתא, אמר ליה רבי בעינא למזכי באורייתא, ואנא לא זכינא, ובעינא מאן דישתדל באורייתא בגיני, דהא אית לי עותרא סגי, דקא שבק לי אבא, דכד יתיב על פתוריה הוה מסדר עליה תליסר כסי מאלין, ובעינא למזכי באורייתא, ואנא יהיבנא עותרא, אמר ליה לההוא רווק, תשתדל באורייתא ודא יהיב לך עותרא, יהב ליה ההוא כסא דפז, קרא עליה רבי אבא (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, יתיב ולעא באורייתא, וההוא בר נש הוה יהיב ליה עותרא.
ליומין עאל חמידו דאורייתא במעוי, יומא חד הוה יתיב והוה בכי, אשכחיה רביה דהוה בכי, אמר ליה על מה קא בכית, אמר ליה ומה מנחנא חיי דעלמא דאתי בגין האי, לא בעינא אלא למזכי לגבאי, אמר השתא שמע מינה דהא לשם שמים קא עביד, קרא ליה לההוא גברא, אמר ליה טול עותרך, והב ליה ליתמי ולמסכני, ואנא יהיבנא לך חולק יתיר באורייתא בכל מה דאנן לעאן, אהדר ליה רבי יוסי ההוא כסא דפז, ועד יומא לא אעדי שמיה ומן בנוי בן פזי, והיינו רבי יוסי בן פזי
תרגום:
כשבא משם רבי אבא, היה מכריז: מי רוצה עושר ומי רוצה אורך חיים בעולם הבא, יבוא וישתדל בתורה. היו מתכנסים אליו כל העולם. היה רוק אחד בשכונתו. יום אחד בא אליו. אמר לו: רבי, אני רוצה לעסוק בתורה כדי שיהיה לי עושר. אמר לו: הנה ודאי. אמר לו: מה שמך? אמר לו: יוסי. אמר להם לתלמידיו שיקראו לו רבי יוסי בעל העשר והכבוד. ישב והתעסק בתורה. לימים היה עומד לפניו. אמר לו: רבי, איפה העושר? אמר: נשמע מזה שלא עשה לשם שמים. נכנס לחדרו, שמע קול אחד שהיה אומר: אל תעניש אותו [שוב אליו], שיהיה איש גדול.
שב אליו. אמר לו: שב, בני, שב, ואני נותן לך עושר. בינתים בא איש אחד וכלי של זהב בידו. הוציא אותו ונפל אור בבית. אמר לו: רבי, רוצה אני לזכות בתורה ואני לא זכיתי, ורוצה אני מי שישתדל בתורה בשבילי, שהרי יש לי עושר רב שהשאיר לי אבי, שכאשר ישב על שלחנו היה מסדר עליו שלשה עשר כוסות מאלו, ואני רוצה לזכות בתורה ואני נותן עושר. אמר לו לאותו הרוק: תשתדל בתורה, וזה נותן לך עושר. נתן לו אותו הכוס של הזהב. קרא עליו רבי אבא: 'לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז'. ישב ולמד בתורה, והאדם ההוא היה נותן לו עושר.
לימים נכנסה חמדת התורה למעיו. יום אחד היה יושב והיה בוכה. מצא אותו רבו שהיה בוכה. אמר לו: על מה אתה בוכה? אמר לו: ומה אני מניח את חיי העולם הבא בשביל זה? איני רוצה אלא לזכות אצלי. אמר: עכשיו מזה נשמע שלשם שמים הוא עושה. קרא לאותו האיש, אמר לו: טל את עושרך ותן אותו ליתומים ולמסכנים, ואני נותן לך חלק יתר בתורה בכל מה שאני לומד. החזיר לו רבי יוסי אותו הכוס של זהב, ועד היום לא סר שמו, ומבניו בן פזי, והינו רבי יוסי בן פזי.
ביאורו של ר' לוי יצחק שניאורסאהן (ספר 'ליקוטי לוי יצחק' על ספר 'בראשית', עמוד נג):
'יש בתורה י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. שהם לנגד הי"ג עלין דסחרין לשושנה דמלכות שלוש עשרה העלים שסובבים את שושנה של ספירת המלכות, ושרשם מי"ג מדות הרחמים דשל דרגת הכתר.. והגברא ההוא האדם ההוא, שנתן את כוס הזהב לרבי יוסי לא זכה בתורה רק היה לו עושר רב שהניח לו אביו שאביו היה מניח על שולחנו י"ג כוסות מפז, הם לנגד הי"ג מדות דתורה.
והיינו השלחן הוא לנגד השושנה (כי שולחן קאי על מלכות כמאמר רז"ל 'שולחן ערכתי לו') והי"ג כסי כוסות הוא לנגד הי"ג עלין דשושנה. הנה רצה ליתן כל העושר שלו הי"ג כסי הגשמיים בכדי שיתעסקו בתורה בשבילו בהי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, ור' יוסי שמתחלה למד שלא לשמה התרצה על זה, שרצה את הכוס, כי מספרו יוס"י הוא גם כן בגימטריה כמו כוס, אחר כך מתוך למודו שלא לשמה בא לשמה שעאל חמידו דאורייתא במעוי שנכנסה חמדת התורה למעיו'.
ביאורו של הרבי מלך המשיח (משיחות פרשת 'לך לך' תשמ"א ותשמ"ה, מתוך ספר 'תורת מנחם תפארת לוי יצחק' על ספר 'בראשית', עמוד פח):
תקציר הביאור: מפשט הסיפור בזוהר משמע שרבי יוסי בתחילה רצה בעשירות גשמית, ורק לאחר שהבין את חשיבות התורה - ויתר על העושר עבור תורה לשמה. אולם בעקבות ביאורו של ר' לויק שי"ג כוסות הזהב מכוונים כנגד י"ג המידות בהם נדרשת התורה, מבאר הרבי שגם בתחילה רצה רבי יוסי את התורה עצמה - אך באופן של עשירות וזהב - לפעול על ידי התורה את בירור העולם. זוהי אמנם מעלה עצומה, אך עדיין אין זה לימוד תורה לשמה - לשם התורה עצמה.
לשיחה המלאה:
'על פי ביאור אדוני אבי מורי ורבי שי"ג כוסות מפז הם כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן - יש לומר שגם רצונו של ר' יוסי בהכוס דפז הוא [לא בשביל עושר גשמי סתם, שלא לשמה כפשוטו, אלא] באופן הקשור עם תורה - דרגת התורה כפי שהיא בבחינת 'פז', על דרך מאמר רז"ל 'מיוסדים על אדני פז אלו פרשיותיה של תורה'.
ויובן בהקדם הדיוק בהכרזת ר' אבא 'מאן בעי עותרא ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי ייתי וישתדל באורייתא' - שמזה שכולל 'מאן בעי עותרא ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי' בחדא מחתא, מובן, שהכוונה ל'עותרא' שיש לו ערך להעילוי ד'עלמא דאתי'.
והביאור בזה: נתבאר לעיל בפירוש מאמר הזהר 'זכאין אינון ישראל דמשתדלי באורייתא.. דבגינה יזכון לעלמא דאתי' - שגם על ידי ההשתדלות באורייתא זוכים ל'עלמא דאתי', עולם התחיה [נשמות בגופים] עם היותו [מצד עצמו] שכר על העבודה דבירור העולם, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, כיוון שגם על ידי התורה נעשה בירור העולם, כנזכר לעיל בארוכה.
ועל פי זה יש לומר, שרצונו של ר' יוסי בהכוס דפז, הוא, בשביל לפעול הבירור בעולם - שכאשר רואים בגלוי לעין כל שלימוד התורה מביא לידי עושר וכבוד, אזי נתרבה כבוד שמים בעולם [נוסף לכך שעל ידי זה ניתווסף עוד יותר בלימוד התורה בעולם אצל אלה שיתחילו ללמוד שלא לשמה כפשוטו], וכיון שכן, הרי הרצון ב'עותרא' למטרה זו הוא עניין אחד עם הרצון ב'עלמא דאתי' מצד פעולת התורה בבירור העולם. על פי זה יש לבאר גם תוכן השם 'בן פזי' - למעליותא: הכוונה בקריאת השם 'בן פזי' היא [לא להזכיר החיסרון שלמד תחילה שלא לשמה, אלא אדרבה] להדגיש מעלתו של ר' יוסי - היותו 'גברא רבה' ש'מצווין לעשרו'.
ובפנימיות הענינים: להיותו 'גברא רבה', היה יכול להיות 'בן פזי' שהפז נעשה שלו [על דרך הלשון 'בן חורין'] שהוא בעל הבית על ה'פז' [ענין העשירות] - לקדושה, שאין זה לתועלת עצמו, אלא כדי להוסיף ולהרבות בכבוד שמים, על דרך פעולת התורה בבירור העולם, כנזכר לעיל. אמנם, גם הלימוד בשביל פעולת התורה בעולם הוא סוף סוף 'שלא לשמה' [אף שזוהי דרגא נעלית ביותר ב'שלא לשמה'], שכן, הלימוד 'לשמה' לאמיתתו הוא לשם התורה עצמה, ללא תכלית וכוונה נוספת, אפילו לא הכוונה דבירור העולם, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
ולכן כשר' יוסי נתעלה לדרגא דלימוד התורה לשמה [לאחר ש'עאל חמידו דאורייתא במעוי'] - החזיר ה'כסא דפז', כדי להדגיש שלימוד התורה צריך להיות 'לשמה' ממש, לא בשביל ה'פז' שבתורה [פעולתה בעולם], אלא בשביל עצם התורה שלמעלה מהדרגא ד'פז' שבתורה. והטעם שגם לאחר שהחזיר ה'כסא דפז' נקרא 'בן פזי' - יש לומר, שבזה מודגשת מעלתו של ר' יוסי בלימוד התורה לשמה ממש, שהחזיר ה'כסא דפז', כיון שהגיע לדרגא דלשמה ממש, לא רק דרגת ה'פז' שבתורה [פעולתה בעולם], אלא עצם התורה ממש'.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר