'ינסו ויווכחו': הרבי בעצה בטוחה להבאת הגאולה - שמחה בטהרתה

'לצאת בקריאה והכרזה על דבר הוספה מיוחדת בשמחה כדי להביא את המשיח': לרגל יום הנישואים של הרבי הריי"צ בי"ג אלול, עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש שיחה לא שגרתית של הרבי מלך המשיח, על הדרך שלא ניסו להביא את הגאולה - 'שמחה בטהרתה' (מעין ודוגמת שמחת הגאולה) • איזו ההתבוננות תעזור לשמחה מיוחדת זו? ומדוע לא נותרה כל 'ברירה' אחרת? • שיחת פרשת 'כי תצא', י"ד אלול תשמ"ח (מוגה) • לשיחה המיוחדת

•••

 ☚ לשמוח בעבודת המרירות בחודש אלול? הרבי מבהיר כיצד 

'ובהמשך לזה באה הצעה ובקשה מיוחדת - להוסיף בענין השמחה כדי להביא את משיח צדקנו והגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש.

ובהקדמה: במשך כל הדורות דזמן הגלות ציפו בני ישראל והתפללו בכל יום ויום לביאת המשיח, ועל אחת כמה וכמה צדיקי ונשיאי ישראל שאצלם היתה התשוקה והגעגועים כו' לביאת המשיח בתוקף הכי גדול, וכמה מהם מסרו נפשם לדחוק הקץ (למרות האזהרה שלא לדחוק את הקץ), כידוע בדברי ימי ישראל; 

אבל אף על פי כן, אין זה מגיע לה'שטורעם' על דבר ביאת המשיח שהתחיל כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו בהכרזתו הידועה ב'קול קורא' שנדפס בשעתו (לפני יותר מארבעים שנה) בהקריאה והקדושה 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה' לאלתר דייקא, תיכף ומיד ממש - ובהרגשה שאין זה דחיקת הקץ כלל, כי אם, מפני שכבר הגיע זמנה של הגאולה, כאמרו כמה פעמים שכבר נסתיימה כל העבודה, ולא נותר אלא 'לצחצח הכפתורים', ולהמתין לביאת המשיח.. 

אמנם, מאז ההכרזה 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה', וה'שטורעם' להביא את המשיח - עברו כבר עשרות שנים, ומשיח צדקנו עדיין לא בא.. ואין הסבר על זה: אמרו חכמינו ז"ל 'כלו כל הקיצין', והכריז נשיא דורנו בקול קורא לאלתר לגאולה, ומה ש'אין הדבר תלוי אלא בתשובה' - הרי בוודאי שכבר עשו תשובה, שכן, על ידי הרהור תשובה אחד נעשה צדיק גמור, ואין לך אדם מישראל שלא הרהר כמה וכמה הרהורי תשובה.

 ☚ בינה מלאכותית וטכנולוגיה? כך חזה זאת המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן • מפעים ועכשווי 

ועל אחת כמה וכמה בעמדנו לאחרי ראש חודש אלול שבו התחילו לברך איש את רעהו בברכת השנה, 'כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה', בנוגע לשנת תשמ"ט, שסימנה 'תשמט ידך', שהקדוש ברוך הוא משמט כל החובות דבני ישראל (אפילו אם נשארו חובות חס ושלום), ואינו מזכיר מאומה אודותם, הרי בוודאי שענין התשובה כבר ישנו. תהילים דדוד מלכא משיחא - אמרו כבר בשופי הכי גדול: התוועדויות - ערכו לרוב; בהפצת המעיינות - עוסיקים כבר מהבעל שם טוב, יותר ממשך שבעה דורות, וכבר פעלו בריבוי גדול ועצום,

ואפילו אם תימצי לומר שיכולים לפעול עוד יותר הרי לעשות 'כמצות רצונך', רצונו של הקדוש ברוך הוא בשלימות, הרי זה אפשרי רק שם (בבית המקדש, לעתיד לבוא)! ומה גם שאיני מבקש כו' אלא לפי כוחן, ואדרבה: מצד רצונו של הקדוש ברוך הוא בשלימות העבודה - הרי זה טעם נוסף לזרז ביאת משיח צדקנו והגאולה השלימה, שאז, תהיה עבודתם של ישראל 'כמצות רצונך', בתכלית השלימות!..

 ואם כן, נשאלת השאלה: מה עוד לעשות שלא עשו עדיין?!..

הדרך להביא את המשיח

ויש לומר, שהדבר שעדיין לא עשו בשביל להביא את המשיח הוא - עבודת השמחה הרצוי בשביל להביא את המשיח: נוסף לכך ששמחה פורצת כל הגדרים, גם גדרי הגלות, יש בשמחה סגולה מיוחדת להביא את הגאולה - כמבואר בהמשך 'שמח תשמח' הנזכר לעיל ש'שמחת לבו' שהייתה בבנין בית המקדש הראשון והשני לא היתה שמחה שלימה, ועיקר השמחה תהיה בבית המקדש העתיד בגאולה העתידה, שאז תהיה השמחה בבחינת אין סוף עצמותו ומהותו בבחינת 'שמחה עצמית ממש', וממשיך לבאר, ששמחה העצמית זו מעוררים על ידי שמחה של מצוה, שהשמחה של המצוה מגעת למעלה יותר מהמצוה עצמה, ועל ידה דוקא מעוררים השמחה העצמית דלעתיד לבוא.

ואף שבוודאי הייתה שמחה של מצוה בכל הדורות שלפני זה, שהרי שמחה של מצוה הוא עניין עיקרי בעבודה, כמו שכתוב 'עבדו את ה' בשמחה', 'עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב', ובפרט בבנין בית המקדש הנ"ל - מכל מקום, בשמחה של מצווה עיקר ההדגשה היא על (אופן) העבודה, שהעבודה צריכה להיות בשמחה, ואילו המדובר כאן אודות השמחה להביא את המשיח הוא - על השמחה כשלעצמה, שמחה בטהרתה, עבודה של שמחה לשם מטרה ותכלית דביאת המשיח.

 ☚ מרירות ושמחה: אפשרי ביחד? הרב אופן מסביר • וידאו 

[מובן וגם פשוט, שאצל יהודי גם שמחה כשלעצמה קשורה עם עבודת ה', עניני התורה ומצוות, 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב', אבל, יש להדגיש את השמחה עצמה, היינו, לא (רק) הענינים המביאים את השמחה, אלא השמחה עצמה - והשמחה תביא את המשיח]. ומכיון שכן, הרי, הדרך להביא את המשיח היא - לכאורה, ולא רק לכאורה, אלא כן הוא מסקנת הענין - על ידי הוספה בשמחה, שמחה בטהרתה, שמחה שתיכף ומיד תביא את משיח צדקנו.

אמנם, על פי זה מתעוררת השאלה לאידך גיסא: היתכן שבמשך כל הדורות לא השתדלו להביא את המשיח על ידי שמחה, גם לא לאחרי הכרזת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה'?! והגע עצמך: הרי עשו כל מה שניתן לעשות כדי להביא את המשיח, עד לשחיקת האבן היקרה שבכתר המלך כו' כדי לשפוך לתוך פיו של בן המלך, ועד כדי כך, שפיזרו והפיצו האבן היקרה דכתר המלך בשבעים לשון, ועד שיוכל לבוא אפילו לאינו יהודי.. ואף על פי כן, לא השתדלו להביא את המשיח על ידי שמחה!

ויש לומר הביאור בזה - בפשטות שכשנמצאים בחושך כפול ומכופל דהגלות, שכל בני ישראל נמצאים בגלות, ו'שכינתא בגלותא', הרי מובן, שמצד גודל צער הגלות לא שייך שמחה בטהרתה. אבל אף על פי כן, כיון שסוף כל סוף מוכרחים להביא את המשיח - לא נותרה ברירה אלא להביא את המשיח על ידי השמחה, שמחה בטהרתה.

ובנוגע להקושי לפעול רגש של שמחה בטהרתה בחשכת הגלות - הרי, מכיון שמוכרחים להביא את משיח צדקנו, על כורחך צריך לומר, שבסוף זמן הגלות ממש - נותנים כחות מיוחדים שיוכל להיות ענין השמחה בטהרתה, והביאור - ששמחה זו נעשית על ידי התבוננות שתיכף ומיד ממש בא משיח צדקנו, שאז תהיה בכל העולם שלימות השמחה, שלכן, ישנו כבר רגש של שמחה בטהרתה (מעין ודוגמת שמחת הגאולה).

והעיקר – שבמקום אריכות הדיבור והשקלא וטריא כו', יתחילו במעשה בפועל: לצאת בקריאה והכרזה על דבר הוספה מיוחדת בשמחה כדי להביא את המשיח, ובוודאי שעל ידי זה יביאו את המשיח בפועל ממש, ובזריזות הכי גדולה, 'לא עיכבן כהרף עין',

ואדרבה - ינסו ויווכחו'!!