המשפיע וה'עובד' המיוחד - שכולנו יכולים להיות • ר' שילם קוראטין

מעורר ומרתק: אתר 'לחלוחית גאולתית' גאה להציג קווים לדמותו של אחד ענקי הרוח, שחינוכו מהווה השראה לאלפי חסידים. הלוא הוא הגאון החסיד ר' שילם ע"ה קוראטין, ששימש כמשפיע ראשי של ישיבת 'תומכי תמימים' בלובביץ', ה'חוזר' הראשי של הרבי הרש"ב, מחנך עצום ו'עובד השם' בכל מהותו • מוגש לרגל 102 שנה לפטירתו בה' אלול תרע"ט • 'והחי ייתן אל ליבו' • לקריאה

•••

הוא גדל כיתום מאביו. משפחתו לא הייתה מאלו שהקפידו במיוחד על הידורי המצוות. דודו שהיה מהיהודים ה'מתקדמים', שלח את הנער ללמוד בגימנסיה [=תיכון] המקומית. אחרי תקופת לימודים בתיכון בסביבה של פריקת עול מוחלטת של יהדות, אחותו שכנעה אותו שיעזוב את לימודי החול ויפנה ללמוד תורה ב'תומכי תמימים' בליובאוויטש.

היה זה מחזה בלתי שגרתי. ביום בהיר עומד לו נער בשערי הישיבה, לבוש במלבושי הגימנסיה הבלתי יהודיים בעליל ומבקש להתקבל ללימודים. המשפיע ר' שמואל גרונם ע"ה אסתרמן, הודיע בנחרצות על סירובו. הוא אינו מוכן לסכן את תלמידי ישיבתו עם קבלת נער שזה עתה היה שקוע בענייני עולם הזה ולבוש בבגדים שכאלו. כאשר שמע הנער הצעיר את גזר דינו, הוא התפרץ בבכי תמרורים כואב מעומק ליבו. הרבי הרש"ב שמע את הנעשה והורה לקבלו לישיבה. מיד סדרו לו בגדים מתאימים לתלמיד ישיבה חסידית ומיודענו נכנס לכור ההיתוך החב"די בליובאוויטש.

זהו סיפור הגעתו של מי שהחל את חייו עם קשיים לא פשוטים בכלל, מבחינה אנושית וגם חסידית, אך הוא התגבר על הכל. הוא התאמץ, הוא התייגע, הוא השקיע את כל כוחותיו והגיע ליעדים הכי מקסימליים וגבוהים שיהודי וחסיד יכולים להגיע אליהם. ללא תמיכה מהמשפחה, בלי להתפנק. עם הרבה עמל ויזע, עם המון רצון ונחישות, הפך נער עלום לאחד הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות חסידות חב"ד, שיישם הלכה למעשה את כל דרישות החסידות, ללא ויתור על קוצו של יו"ד.

זהו סיפורו של מי שהפך ברבות השנים למשפיע העיקרי בישיבה בליובאוויטש, דוגמא וסמל של 'עובד השם' בכל מהותו, ה'חוזר' הראשי של הרבי הרש"ב ומי שגידל וחינך במסירות דורות של חסידים ועובדי השם בעלי קומה. מי שאנחנו חייבים לו המון מהחינוך החסידי שלנו. זוהי דמותו האדירה של המשפיע החסידי ר' משולם ידידיה גוטליב המכונה 'ר' שילם' עליו השלום קוראטין [לפעמים מכונה הוא אף 'שילם דיסנר' על שם מוצאו מהעיירה דיסנה].

ר' שילם היה מגדולי ה'עובדים' בליובאוויטש. על כושר התעמקותו וריכוזו מסופר, שפעם פרצה שריפה גדולה ב'זאל' של הישיבה וכולם נאחזו בבהלה רבה. מיד החלו לשפוך הרבה מים לכיבוי השריפה ומרוב הרעש וההמולה, יצא הרבי הרש"ב לברר מה קרה.

תלמידיו - המשפיע הדגול ר' שלמה חיים קסלמן ור' אברהם פריז

תוך כדי כך, בעיצומה של הדליקה הבוערת, הבחין הרבי הרש"ב בצעיר היושב מכונס לעצמו בפאתי ה'זאל', מרוכז ושקוע כל כולו ב'עבודת התפילה' באריכות ובשפיכת הנפש. היה זה כמובן ר' שילם, שלא חש כלל בנעשה סביבו והתעמק לחלוטין באמירת 'שמע ישראל' וההתבוננות ב'יחודא עילאה'.. התבטא על כך הרבי הרש"ב: 'ניכר שהוא מתפלל בכנות, טרוד באמת בתפילתו ולכן אינו מרגיש דבר. בשביל בחורים כאלו הייתה כוונת יסוד ישיבת 'תומכי תמימים''!

יש לקחת בחשבון שטבעו של ר' שילם היה 'מרה לבנה' וההעמקה הגיעה לו ביגיעה עצומה. היה קשה לו להתרכז מאוד ובתפילתו היה ניכר עליו שמייגע ומטריד את מוחו בחוזקה. הוא היה מתנענע בשעת התפילה בחוסר מנוחה תחת טליתו, כשהוא חורק את שיניו מרוב התאמצות להתרכז בתפילה. אך ברוב עמל ויגיעה, הרגיל את נפשו בזה. מקום תפילתו היה קבוע. האמיתיות שלו בתפילה, העדינות והחמימות החב"דית שלו בעת שפיכת נפשו, היו מרגשים. במיוחד בשעה שעיניו היו זולגות דמעות טהורות.. היה לו ניגון מיוחד בתפילה ומי שהיה שומע את תפילתו לא היה יכול להיפרד..

ר' שילם שימש בתחילה כמשגיח בישיבה בליובאוויטש, אך לאחר תקופה קצרה כל התמימים חשו באמת הפנימית שלו ונכבשו בה. במהרה הפך להיות המשפיע העיקרי בישיבה.

בהתוועדויות שלו תבע בכל כוחו ומעומק ליבו, שכל אחד יתייגע וישקיע את כל יכולותיו ב'עבודת התפילה'. הוא דרש זאת שוב ושוב, בהסבר שדווקא על ידי תפילה באריכות ניתן להפנים וליישם את החסידות. התמימים קיבלו זאת כמובן וראו בו דוגמא חיה בהשקעה הגדולה שלו בתפילה.

פעם תבע ר' שילם מאחד התמימים שישקיע את עצמו ב'עבודת התפילה'. באותה תקופה נפטר אחד מה'עובדים' בליובאוויטש ואמרו עליו שזה מכיוון שלא השגיח כראוי על בריאותו. תמה הבחור: 'שאשכח על עצמי ואמות כמו פלוני'? ענה לו ר' שילם: 'עדיף למות כיהודי מאשר לחיות כגוי'! אצל ר' שילם 'עבודת התפילה' הייתה כל חייו ממש. הוא התפלל והתבונן בחסידות בכל יום שעות ארוכות, ודרש כך מכל מחונכיו. בנוסף, היה מסביר את החשיבות של הנגינה החב"דית בשעת התפילה, כעניין מהותי ונצרך בהתבוננות.

היראת שמיים וההידור במצוות, היו לחם חוקו. עד כדי כך שהרבנית נתנה לו לפסח מהחיטים של 'בית הרב', מכיוון שראתה שזה 'נוגע לו בנפש ממש' כלשון הרבי הריי"צ.. הרבי הרש"ב אמר שראה פעם את ר' שילם מסכך את הסוכה ב'קבלת עול מלכות שמיים'. בכלל מעמדו של ר' שילם בחצר הרבי היה כאחד מזקני וחשובי החסידים, על אף שהיה כבן 30 שנה בלבד.

תלמידו - המשפיע הנודע ר' ניסן נמנוב

אחד הדברים המיוחדים של ר' שילם היה, החיבור וההרמוניה בין העולם הרוחני לחיים האנושיים. לאחר תפילתו לא היה ניכר עליו כלום. עבודתו לא הייתה בולטת. הוא היה מעורב ונוח עם הבריות. היה בר שכל בהיר וישר ודבריו היו מוטעמים מאוד ונעימים לאוזן השומע. כאשר שימש כמשגיח בישיבה, היה יושב בשולחן במרכז ה'זאל' באמצע ה'סדר' שקוע במחשבה. אך יחד עם זאת שהיה שקוע בעולמות עליונים, תמיד אחז בנעשה ב'זאל' ולא התנתק מההשגחה לרגע. הוא רצה להראות שריכוז במחשבה, לא סותר הרגשה ואחיזה מוחלטת בנעשה סביב.

היה לו לר' שילם, חוש מיוחד בהשפעה פנימית ומהותית על תלמידיו. היה לו קשר חזק והדוק עם המחונכים, שאהבו אותו אהבת נפש. הוא מסר את עצמו בכל נימי נפשו בשביל להשפיע ולחנך. הוא היה מרבה להתוועד ולשוחח איתם, ולחוק איתם בכל רגע את הדרך הנכונה לעבוד את השם. הם חשו על בשרם את אהבתו וחיבתו העצומה אליהם. בכלל הוא תבע יגיעה והזזה פנימית. הוא דרש להתאמץ, להתקדם. הוא תבע את מה שהוא דרש מעצמו. ראו והרגישו מדבר יהודי 'עובד'. המשפיע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן, היה מתאר בערגה רבה את השפעתו הכבירה של ר' שילם עליו ועל הישיבה בכלל, והתבטא שהוא 'אביו' הרוחני, מאחר שהוא בעיקר הדריך אותו לעבודה פנימית.

לעולם לא היה מתנשא, אלא היה מתנהג בענווה. דרכו הייתה לתבוע בהתוועדויות מכל אחד, במה נדרש ממנו להתקדם באופן פרטי. והרבי הרש"ב הורה לו שיוכיח רק את מי שהוא בוכה עליו ב'קריאת שמע שעל המיטה'. מתואר שבזמנו, הייתה התעלות רוחנית ותקופה זוהרת בליובאוויטש.

ר' שילם היה יהודי שמח ומאושר. כולו היה תענוג ושמחה פנימית. ההתוועדויות שלו היו לבביות ושמחות. הוא חזר לא אחת בהתוועדויות, שכל יהודי צריך להיות מאושר מעצם היותו יהודי. ומי שלא חש כך, אינו ראוי שהאדמה תישא אותו.. כך היה רוקד ושמח, כשפניו מביעות אושר אדיר.

גם דייקנותו בחזרת דברי הרבי הרש"ב, הייתה מפליאה. כוח זיכרון מיוחד היה לו. הוא חזר ממש על כל מילה בבהירות והטעמה מיוחדת והשקיע בזה כוחות רבים. עד שאפילו פעם התעלף מרוב חזרת ה'מאמר' שוב ושוב..

תלמידו - ר' אברהם (מאיור) דרייזין

נוסף לכל אלו, ר' שילם היה גאון עצום ובעל הבנה חדה בלימוד הנגלה ובלימוד החסידות. פעם המשפיע ר' שמואל גרונם האונן בפני הרבי הרש"ב ש'לא מבינים באחדות השם'. הרבי הרש"ב תמה על כך ותיקן ש'לא מבינים בשלימות', אך הצביע על ר' שילם בהפלאה על הבנתו בחסידות בזכות ה'עבודה' שלו, ואמר: 'הוא גם מבין'.. הרבי הרש"ב התבטא עליו שהוא 'חוקר אלוקי' ו'עוסק בתשובה עילאה'. גאונותו בהלכה הייתה מפורסמת אף היא. ב'בית הרב' היו שואלים את השאלות ההלכתיות אצל ר' שילם. היה 'פנימי' בכל הליכותיו וחשו את ה'ביטול' שלו בכל.

בשנותיו האחרונות, קרה פעם שכנופיית שודדים תפסו אותו ואת בני משפחתו, במטרה להרוג אותם. בנס מיוחד, המפקד של הרוצחים קרא להם והם ניצלו לחיים. אחר כך, ניגש אליו יהודי ואמר לו: אני מקנא בך על ה'תשובה' שעשית מול לוע הרובה.. ר' שילם ביטל את דבריו במחי יד ואמר: 'תשובה' קשה לעשות מול קני הרובים וליד המשפחה. 'תשובה' טוב לעשות מתחת לטלית בתפילה..

בשבת קודש ד' אלול תרע"ט, חלה במחלת המעיים ומצבו הורע במהירות, מחוסר טיפול רפואי כדבעי. למרות זאת, התפלל באותה השבת עד 5 בצהריים וחזר חסידות ב'רעווא דרעווין'!.. למחרת, יום ראשון ה' אלול, החזיר את נשמתו האדירה לבוראו והוא בן 34 שנה בלבד! בשנים המעטות שר' שילם חי בעולם הזה, הוא עיצב את דמותה של 'תומכי תמימים' וקבעו את דרכה בדורות הבאים.

פטירתו הייתה פתאומית וזעזעה את אמות הסיפים של ליובאוויטש. כשהגיעה השמועה לרבי הרש"ב נאנח והתבטא עליו כשעיניו זולגות דמעות: 'אין כמו שילם', '[פטירת] שילם ומענדל [חן] זו מהלומה לעולם', 'אדם כשר היה שילם' ו'משפיע כזה לא יימצא במהרה'. בנוסף התבטא הרבי הרש"ב: 'איפה משיגים כזה 'פנימי' כמו שילם'? ו'בשילם ובדוד [מהורודוק] הוצאתי את ה'קרן' של 'תומכי תמימים'. כל שאר התלמידים זה רווח נקי'.. הרבי הריי"צ התבטא אודותיו: 'אני מקנא בר' שילם. הוא נמצא כבר בגן עדן ושומע מאבא [הרבי הרש"ב] חסידות'.

בהלווייתו, שמעו התמימים את המשפיע הישיש ר' שמואל גרונם אומר לעצמו חרש ברצינות: 'הוא עבד את הקדוש ברוך הוא 16 שנה'. בנוסף הוא נתן משל לכך: תרנגול מצא ביצה ודגר עליה, ולבסוף יצא ברווז ענק.. כך ביטא ר' שמואל גרונם, את היחס שחש לגדולתו העצומה של ר' שילם, והסביר שר' שילם השיג אותו בעבודת השם, על אף שהיה צעיר ממנו. המשפיע ר' אלתר ע"ה שמחוביץ' אמר עליו, שהוא יכול להעיד על ר' שילם שהוא עבד את ה', עד כמה שנברא מסוגל להגיע.. אכן, השלים ר' שילם בחייו הקצרים את תפקידו בעבודת ה', כאדם בא בימים.

סיפורו של ר' שילם אומר הכל. בכדי להיות 'עובד השם' במלוא מובן המילה, לא צריכים דווקא להיות ממשפחות גזע חסידי חב"ד ומבעלי כישרונות. כל אחד יכול להיות חסיד ו'עובד'. ללמוד חסידות כדבעי, להתפלל באריכות ולהתבונן בחסידות, להשפיע ולחנך, לחיות גאולה ומשיח, להפיץ את בשורת הגאולה וכו'. צריך רק לעורר את הרצון והנחישות. להחליט להתמסר לרצון. להשקיע ולהתייגע.

•••

• הרבי שליט"א מוכרח להתפרסם בעולם כולו!

ממכתבו של תלמידו של ר' שילם, הרה"ח ר' אברהם ע"ה פאריז:

'הקשב ישראל'יק, הרבי שליט"א מוכרח להתפרסם מסוף העולם ועד סופו. היכולת לכך מצויה, וההתחייבות על כך מוטלת רק עלינו. יש לנו את הכוחות לכך. חובה עלינו להיות מונחים בכך.. עלינו לפעול ולהפעיל, אבל ללא פניות אישיות.. נותנים גם כיום כוחות בלתי מוגבלים ממש. נערים, נצלו זאת. התעלו מעט מה'אני' העצמי.. ואז תיווכחו לראות כי יש לכם כוחות נעלים'..

ג' תמוז תשכ"ה

• המכוון של חסידות - אריכות התפילה!

בשמחת תורה שנת תרע"ח בליובאוויטש, התקיימה התוועדות מיוחדת של הרבי הרש"ב, בנושא ההכרחיות של אריכות התפילה ושזהו כל המכוון של חסידות חב"ד. השיחה נדפסה ב'תורת שלום', ושם השואל הוא המשפיע ר' שילם. בסיום ההתוועדות בשעה 8 בבוקר [!] אמר הרבי הרש"ב כתשובה לאחת השאלות: 'השכלה בלי 'עבודה' – נוח לו שלא נברא'!..

• אינני אוהב ש'מחקים' אותי..

ר' שילם נהג בחג הפסח שלא לשתות תה עם סוכר, עקב מנהגו והידורו של הרבי הרש"ב בכך. כאשר הרבי הרש"ב שמע על כך, נענה ואמר: 'אינני אוהב ש'מחקים' אותי'!..