באלול יש לצעוק: 'אבא הצילני'! • לקט סיפורים ואמרות

אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש לקט סיפורים ואנקדוטות חסידיות מעניינות על ימי חודש אלול • 'כשהרבי בא לשדה רשאין כל מי שרוצה להקביל פניו, וכולם עומדים מוכנים להקביל פניו, ולא צריכים אפילו להידחף.. כיון שהרבי עצמו מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומשפיע לכולם. צריכים רק לא להיות טיפש, ולצעוק 'אבא הצילני'.. לא תובעים גדולות ונפלאות, אלא צעקה אחת פנימית: 'אבא אבא הצילני, אבא אבא רחמני''.. • לקריאה

•••

• ימי אלול - ימים שמחים

החסיד הרה"ג ר' יוסף ז"ל (שהיה דודו של הרבי ה'צמח צדק') היה פעם באיזה מקום בתחילת אלול. ישבו במסיבה ואמר אחד המסובים: 'עס הייבען זיך אן אומעדיגע טעג' (=מתחילים ימים עצובים). אמר ר' יוסף: 'מדוע? אדרבה, עס הייבען זיך אן פרייליכע טעג (=מתחילים ימים שמחים), הלא באלול מתחילים להאיר י"ג מידות הרחמים, והמלך כמו שיוצא בשדה – קירוב המאור לגבי הניצוץ. אם כן, הלא מתחילים פרייליכע טעג' (=ימים שמחים)..

• העבודה של חודש אלול

בתורת החסידות מבואר, שהעבודה של חודש אלול בכלל היא לתקן את המחשבה, הדיבור והמעשה, ואילו בימי הסליחות נדרש האדם לתקן רובד עמוק יותר בנפש - המידות עצמן. ועם זאת, תמיד הקפידו חסידים להיזהר מאווירה של קדרות ועצבות, גם כשנכנסים לימי הסליחות. לכן ב'שבת סליחות' נהגו לערוך התוועדות חסידית גדולה, מתוך שמחה והתעוררות. הרבי הריי"צ מספר באחת משיחותיו, שפעם אחת התוועדו חסידים בשבת סליחות והרבו באמירת 'לחיים', עד שכשהגיעו לאמירת הסליחות, הלכו כמה מהם 'מתנדנדים'. הרבי העיר על כך, ש'עניין זה הוא בבחינת נמנע הנמנעות'..

(מבוא לספר 'פוקח עיוורים')

• אלול אחר לגמרי!

ב'יחידות' של אחד מחשובי המשפיעים אמר הרבי מלך המשיח ('מקדש מלך' כרך ד' עמ' שצג): 'כשנהיה אלול בעולם ('אַז ס'קומט אַ אלול אין וועלט') ולומדים את ענייני חודש אלול כפי שנתבארו בחסידות הרי זהו אלול אחר לגמרי'!

• אלול בעולם, והוא מבזבז את זמנו לבטלה!

פעם, בעת הסעודה, עמד חסיד אחד ושמע את הרבי הרש"ב אומר כמו בינו לבין עצמו: 'אה! עס איז אלול אויף דער וועלט, און די צייט גייט עפעס אזוי אוועק' (=אלול בעולם והזמן עובר בלי משים). רעדה אחזה אותו חסיד בשמעו זאת - כשסיפר את הדבר לאנ"ש, אמרו לו כולם: 'מה אינך מבין? הרבי התכוון אליך'..

• ללמוד בזמן זה עניינים השייכים לאלול

כשנכנסו חברי הנהלת ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770 אל חדרו של הרבי מלך המשיח, בשלהי חודש מנחם אב תשט"ז, הורה להם הרבי: 'בעומדנו בסמיכות לחודש אלול, הזמן של תשובה וקול השופר – צריכים התלמידים ללמוד בזמן זה עניינים השייכים לאלול, כמו 'דרך חיים', 'שער התשובה' ו'שער התפילה', 'ליקוטי תור'ה (שהחל מפרשת דברים מדובר כבר אודות תשובה), 'עטרת ראש'. והעניין בזה, שכל העניינים שבהבריאה, צריכים להשתקף אצל תלמידי הישיבה בעניינם, שזוהי התורה. ובמילא, כשמגיע חודש אלול, הזמן ד'אורי וישעי', זמן התשובה בעולם, צריך הדבר להשתקף גם אצל התלמיד, בלימוד עניינים הנ"ל. וגם אלו התלמידים שאינם נמצאים עתה בישיבה, אלא במחנה קיץ וכיוצא בזה, צריכים גם הם ללמוד את העניינים המתאימים לזמנים אלו, שכן, הנסיעה למחנה קיץ וכדומה אינה הפסק בעניינם, שהרי אין זו סתם מנוחה ('סתם אפרוען זיך'), אלא זהו בשביל תועלת, ובמילא שייך האמור לעיל גם אליהם'.

('תורת מנחם' כרך יז עמוד 178, מוגה)

• צריכים רק לא להיות טפש, ולצעוק 'אבא הצילני'..

'ידוע הביאור בעניינו של חודש אלול 'על פי משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם'. בהיכל המלך – ישנם הגבלות, ש'אין נכנסים כי אם ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה'; אבל כשהמלך יוצא לשדה – יכול כל אחד, גם הוא במעמדו ומצבו, להיות 'מחותן'.

ובנוגע לעניננו: גם מי שנמצא ב'שדה', שאינו מקום ישוב, אלא מקום דצמיחת עשב, מאכל בהמה, שמורה על נפש הבהמית, ועד ל'עשו גו' איש שדה' – הרי, בחודש אלול בא הרבי אליו בהיותו בשדה, ולא זו בלבד שהרבי אינו כועס (ברוגז) על הטירחא שהטריחוהו לבוא למקום ירוד כזה, אלא אדרבה, מקבלו בסבר פנים יפות ומראה לו פנים שוחקות, מתוך שמחה שממתיקה דינים (כידוע הסיפור עם אדמו"ר הזקן בהמאסר). כשהרבי בא לשדה רשאין כל מי שרוצה להקביל פניו, וכולם עומדים מוכנים להקביל פניו, ולא צריכים אפילו להידחף.. כיון שהרבי עצמו מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומשפיע לכולם.

צריכים רק לא להיות טפש, ולצעוק 'אבא הצילני'.. לא תובעים גדולות ונפלאות, אלא צעקה אחת פנימית: 'אבא אבא הצילני, אבא אבא רחמני'.. ואז בוודאי יתקיים הכתוב 'אני לדודי ועלי תשוקתו', 'אין תשוקתו של הקדוש ברוך הוא אלא על ישראל', היינו, שכל תשוקתו של הקדוש ברוך הוא היא אך ורק להשפיע טוב לישראל, ובפרט הטוב העיקרי דגאולה השלימה, שבקרוב יוליכנו הרבי לקראת משיח, אמן'.

(משיחת ח"י אלול תש"י)

• השמחה דחודש אלול - למעלה מגדר ציווי!

'זה שאין ציווי שבחודש אלול צריך להיות בשמחה, ולא רק שאין ציווי על זה (מן התורה וגם לא בדברי סופרים) אלא שלא נמצא אפילו בדברי האחרונים, כולל גם דרושי חסידות - אף על פי שלא יכול להיות שמחה יותר גדולה מזה שהקדוש ברוך הוא מקבל את כל אחד ואחד, ב'סבר פנים יפות' ו'מראה פנים שוחקות לכולם' - הוא כי השמחה דחודש אלול היא למעלה מגדר ציווי (אפילו מגדר ציווי דמנהג הכתוב בספרים): השמחה דיהודי שבאה מ'אני לדודי ודודי לי', מזה שעצם מציאותו קשורה עם עצמותו יתברך (שלמעלה מתואר מלך), היא למעלה מגדר ציווי.

ויש להוסיף, שזוהי גם ההסברה בזה שהמשל דמלך בשדה הוא ביאור על זה שאלול אינו יום-טוב, שזה שולל גם חיוב השמחה באלול: שמחת יום-טוב, מכיון שהשמחה היא מהגילוי אור שמאיר ביום-טוב, לכן היא במדידה והגבלה, לפי מעלת האור דהיום-טוב. ולכן יש על זה ציווי וחיוב. מה שאין כן השמחה שבחודש אלול, הבאה מזה שה'מלך בשדה', מזה שבני ישראל קשורים עם עצמותו יתברך - הרי זה למעלה ממדידות והגבלות, ולכן אין זה בגדר ציווי וחיוב'.

(משיחת שבת פרשת 'שופטים' תשמ"ח)