מעשה שהיה: מה הגיב הרבי הרש"ב לדברי ר' גרונם?

בעיצומה של התוועדות סוערת של המשפיע ר' שמואל גרונם ע"ה אסתרמן - המשפיע של ישיבת 'תומכי תמימים בליובאוויטש, עבר הרבי הרש"ב בסמוך והאזין לדברים הלוהטים שזעק המשפיע לתלמידי הישיבה • מה הגיב על כך הרבי הרש"ב בחיוך? • בפנים: פתגמים מיוחדים של המשפיע • לסיפור המלא

•••

המשפיע של ישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, ר' שמואל גרונם ע"ה אסתרמן, נחשב לחסיד 'משכיל' ומלומד בתורת החסידות, שפחות התמקד בהתעסקות ב'עבודת התפילה' אלא בעיקר בהתעמקות בתורת החסידות. הרבי הרש"ב עורר אותו לא אחת על החשיבות והצורך המרכזי לעסוק ב'עבודת התפילה', שהיא עיקר ומטרת לימוד החסידות. (כמובן שגם ר' גרונם התפלל באריכות וכו', אך כנראה שהתמקד בזה לא כאחד מעיקרי החסידות ומיסודות התווך של עבודת השם).

ר' גרונם היה מתוועד בקביעות עם תלמידי הישיבה. בהתוועדויות הלוהטות שלו, היה קורה שבשלב מסויים בהתוועדות היו מתיישבים כולם על הריצפה וממשיכים להתוועד בחיות ובהתלהבות. 

אירע פעם, שבעיצומה של התוועדות בה ישבו על הריצפה, ר' גרונם דיבר בחום ובהרחבה אודות ההפלאה והחידוש שבהתגלות חסידות חב"ד. הוא הרחיב והסביר במעלת העניין של 'וידעת היום', ידיעת אלוקות שהתגלת על ידי לימוד החסידות.

תוך כדי דבריו, שנאמרו לאחר שהיה מבוסם כהוגן משתיית 'משקה', הרבי הרש"ב עבר בסמוך ושמע את ר' גרונם קורא בקול 'וידעת' ומפליא בגודל העניין, מבלי שר' גרונם יבחין שהרבי ממאזין ושומע לדבריו. הרבי הרש"ב הגיב לדברים ואמר עם חיוך: 'כן, 'וידעת'. אך התכלית של 'וידעת' היא - 'והשבות אל לבבך''.. כך ביטא הרבי הרש"ב את חשיבות העבודה שלב בתפילה ('והשבות אל לבבך') כהמשך ללימוד החסידות ('וידעת').

•••

מדברי ר' גרונם (מתוך 'רמ"ח אותיות'):

• הלכה היא שבתפילה צריך האדם להיות חגור בחגורה, שלא יראה ליבו את הערווה. פירוש הדבר: עניין הערווה ברוחניות הוא - נגעי האדם ממעשיו הלא טובים; אך ב'עבודת התפילה' צריך להיות 'ליבו למעלה' בלבד ושלא יראה את הערווה, היינו שלא יהרהר ויתמרמר בליבו על חטאיו אלא יקיים 'עבדו את ה' בשמחה'. וענין האזור שעל בגדיו הוא המשכת ה'יחידה' בפנימיות, ודי למבין.

• הרמב"ם כותב שהאדם צריך לכוון בתפילה 'בשפלות האדם ורוממות הא-ל', אך בחסידות אנו מוצאים שעל האדם לא לחשוב בתפילה על שפלות עצמו. אולם לפי המבואר בחסידות בעניין 'שפלות האדם"' העליון, שמצד עצמו 'כי לא אדם הוא' ואינו בערך כלל לעולמות – הרי שדברי הרמב"ם אמת, כי בזה יש לחשוב בתפילה, ודי למבין.

• בנוסח התפילה: 'אשרינו שאנו משכימים ומעריבים . . שמע ישראל וגו' ה' אחד'. פירוש הדבר: אף שלעיתים יכול האדם להיות בעמקי הקליפות ('ערב'), בכל זאת גם אז לא ימוש מזכרונו ענין אחדות השם ('ה' אחד'), ודי למבין. וזהו פירוש דברי ה'תניא' (פרק כ"ה), 'לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום.. שיהיה קבוע בליבו תמיד ממש יומם ולילה'. כן ידוע בזה מה שאמר ר' לייב מסמארגאן, ששני ה'תמיד' – 'שויתי ה' לנגדי תמיד' ו'וחטאתי נגדי תמיד' – לא יבלבלו זה לזה אלא יהיו שניהם יחד. ור' שמואל בער הוסיף ואמר, שהאחד הוא '"תמיד של שחר' והשני הוא 'תמיד של בין הערביים'.

• פעם אחת, לא בא ר' זלמן מקורניץ לבית הכנסת בחג השבועות אלא התפלל ביחידות בביתו. כששאלוהו על כך השיב בלשון הפסוק: 'לבונה זכה' – ריינע מוחין [=מוחין (הבנה) זכים] – 'בד בבד יהיה'.  עוד סיפר רש"ג, שר' אברהם מז'עמבין לא רצה לספר סיפור זה דלקמן, ורק פעם אחת סיפר לרש"ג שרבי מענדל מהאראדאק אמר: 'ריבונו של עולם, מיט וואס זאל איך פאר דיר קומען? – נאר מיט קריאת שמע שעל המטה' [=עם מה אבוא בפניך? – רק עם קריאת שמע שעל המטה]. (יש לומר הפירוש בדבריו, שצריך לחשוש בכל דבר בעבודת השם אולי יש בו איזו פניה והנאה).