ללמד באידיש דווקא, או לאו דווקא? • תחקיר מרתק
שפת האידיש היא כמו השפה ה'רשמית' של חסידות חב"ד ליובאוויטש, ובעצם של היהדות שהגיעה מארצות אשכנז. במצב העכשווי ישנם מוסדות חב"ד רבים שמדברים בשפות אחרות שונות (אנגלית, עברית ועוד) • מה דעתו של הרבי מלך המשיח בעניין? האם יש חשיבות מיוחדת שידברו בשפת האידיש במוסדות? עד כמה זה קריטי ומתי יש להסתייג מכך? ובמה נלחמו רבותינו נשיאנו? • בתחקיר שלפניכם מגיש אחד מעורכי אתר 'לחלוחית גאולתית' הסתכלות רחבה שעולה ממבחר גדול של דברי הרבי • לתחקיר המלא
•••
חשיבות שפת האידיש
אמרו חכמינו ז"ל, שאחת הזכויות שבזכותם יצאו בני ישראל מארץ מצרים היא 'שלא שינו את לשונם'1. ומבואר בשיחת2 הרבי הריי"צ שהכוונה היא – 'דער אידישער גלות-שפראך' [=שפת היהודים בגלות], אשר בדורות אלו היא שפת אידיש.
והנה, ישנם מעלות מיוחדות ונפלאות בנוגע לשפת אידיש דווקא, אשר אין דוגמתם בשאר הלשונות, כפי שהרבי מבאר זאת בארוכה בשיחה הקדושה, שנאמרה בקשר לסיום ספר תניא קדישא ברדיו, פרשת 'משפטים' תשמ"א3. באותה שיחה ציין הרבי, שמנהג ישראל (האשכנזים) במשך מאות השנים האחרונות, הוא, שב'חדרים' ובישיבות ובבתי מדרש, מדברים ולומדים4 דווקא בשפת האידיש5.
וכפי שמסופר ב'היום יום' י"ג חשון: 'דער בעש"ט פלעגט לערנען מיט זיינען תלמידים א שיעור גמרא.. דער בעש"ט פלעגט אפטייטשען די ווערטער אין אידיש'. [=הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא.. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים לאידיש]. וכן הוא בספר ה'תניא', אגרת הקדש סימן כ"ה: 'הבעל שם טוב ז"ל היה אומר דברי תורה בלשון אידיש ולא בלשון הקודש'.
לאור הקדמה קצרה זו, ניתן להבין מדוע כאשר ביקשו לשנות את שפת הלימוד מאידיש לשפה אחרת, דרש הרבי מלך המשיח ותבע להשאיר את שפת האידיש ולא לשנות. וכפי שניתן לראות במכתבים שלהלן:
• 'הנהלת ישיבה ותלמוד תורה בכפר חב"ד.. במענה על שאלתם שעד עתה היו אצלם כיתות ששפת הלימוד עמהם היה באידיש ומסתפקים בזה בנוגע לזמן הבא עלינו לטובה מפני כמה טעמים שמזכירים במכתבם ושואלים חוות-דעתי בזה. הנה למרות הטעמים שמזכירים מוכרח הדבר שימשיכו בכיתות הנ"ל דווקא בשפת אידיש וכמו שהיה עד עתה.. ובה בשעה שרואים אשר הלעומת-זה לוחם בעד כל קוץ ותג ואין דבר נחשב למאומה ובלבד לנצח, הרי לא תהיה תורה שלימה שלנו כעניינים שלהם שצריכים לשמור אפילו על ערקתא דמסאנא ועל אחת כמה וכמה בעניין הנוגע בחינוך שקשה במאוד לשער מראש את התוצאות משינוי קל במשך שנות הילדות על משך חיי האדם בימי חלדו, והאריכות לדכוותייהו בטח אך למותר'6.
• 'לימוד עברית בעברית – ידוע עד כמה נלחמו בזה נשיאינו רבותינו (למרות ה'טענות' של ה'מחנכים' שחיפשו כביכול 'טובת' התלמידים, והוא הדין הנימוקים שמעתיק במכתבו), וטוב וגם נקל יותר שהמועמדות למורות יתלמדו אידיש'7.
ללמד בשפה המובנת
בשנים האחרונות רבו מוסדות חב"ד בכל רחבי תבל, שמלמדים את התלמידים בשפת המדינה, ולא באידיש. הטענה היא שמכיוון שרוב התלמידים התרגלו לדבר בשפה אחרת (עברית, אנגלית וכיוצא בזה, אבל לא בשפת האידיש), אין טעם להתעקש לדבר דווקא באידיש, למרות מעלותיה הנפלאות שהובאו קודם; על דרך זה בתרגום ('טייטשן') של החומש, משניות וכיוצא בזה - הם אינם מתרגמים לאידיש, כקדמת דנא, אלא לשפה המדוברת, בהיותה מובנת יותר לילדים. שיטה זו מבוססת על הוראות שנדפסו באגרות קודשו של הרבי (וכן בהוראות בעל פה), שעל המורה ללַמד את התלמידים בשפה המדוברת שלהם, ולאו דווקא באידיש. לפניכם נביא מספר מכתבים של הרב בנושא זה.
• במכתב מט"ו אייר ה'תשכ"ח, כותב הרבי:
כבוד באי כח הורי התלמידים דתלמוד תורה בכפר חב"ד בארץ הקודש תיבנה ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו.. הנני מאשר קבלת המכתבים ונקודתם.. שאלת השפה בה ילמדו עם תלמידי התלמוד תורה.. דעתי אשר כיוון שעיקר תכלית התלמוד תורה הוא לחנך התלמידים ביראת השם ואהבתו וללמדם תורת השם ומצותיו, אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים8, שלכן הזהירונו כל כך חכמינו ז"ל9 מביטול תינוקות של בית רבן ועד שאסרוהו אפילו לבנין בית המקדש, הנה על פי האמור מובן שהשפה בה ילמדו התלמידים לא זהו העיקר, כי אם נקודות האמורות - יעילות והריבוי בכמות ובאיכות בידיעת התורה ומצותיה.
כן מובן שבמקום ששפת הלימודים יש לה השפעה על עניני יראת שמים וכיוצא בזה, אזי גם לקביעת השפה חשיבות בהתאם לזה. ב) מובן גם כן שבאמצע שנת הלימודים אינו עניין לשנות שפת הלימוד מכמה וכמה טעמים [באם אין הכרח מוחלט לעשות השינוי]. ג) בתנאים מסויימים כשההורים רוצים לקבוע שפת הלימודים, ובתנאי הנ"ל שאין בזה שייכות ליראת שמיים וענייני 'שולחן ערוך' וכו', אזי אין לכפות על ההורים שפת הלימוד בה ילמדו את בניהם, כי אם להסביר להם; באם אינם צודקים בטענותיהם; וכמו בעניינים דומים, – קובעים שפת הלימוד כדעת רוב ההורים שאחרי רבים להטות.. ומה שמזכירים מעלות מיוחדות בנוגע לשפת אידיש, צריך עיון אם רכישת מעלות אלו היא מתפקיד התלמוד-תורה או מחובתם של ההורים והאוירה בבית, וקל להבין'10.
• כך גם במכתב מוקדם יותר, מכ"ח ניסן תשי"ז11, כותב הרבי:
'במה שכתב באיזה לשון ילמוד עם הבחורים והתלמידים. כיוון שצריכים להודיעם את מצות השם ואלה אשר לא תעשינה בהנוגע לפועל, מובן שאין זמן לחכות בלימודים אלו עד שיבינו לשון אחר משהורגלו כבר, ולכן צריך ללמדם בזה הלשון שהם מבינים עתה, ולנצל הזמן כולו העומד לרשותו להשפיע עליהם לא ללימוד איזה שפה אלא להחדירם רוח יראת שמים אהבת השם ואהבת התורה, וקל להבין'12.
• בי"ג אייר תשי"ז, כותב הרבי:
'במה שכתב אם יקפיד שהלימוד עם בנו שי' יהיה דווקא באידיש ולא באנגלית. הנה כיון שהוא וכן זוגתו שיחיו יודעים אידיש, ושיעור שעות הלימוד של בנו בחדר מצומצמות הן ביותר כמנהג מדינה זו, נכון שהתרגלות בנו לדבר אידיש ולהבנתו, יתעסקו בזה הוא וזוגתו תחי' ובחדר עתה עד שיתרגל באידיש, ילמוד באותה השפה שרגיל בה יותר למען לרכוש לו ידיעות עוד'13.
• וכן במכתב מיום ה' לחודש כסלו תש"ד:
'בשאלת שפת ההוראה, הנה כפי שהוא מצייר את מצב הדברים, עצתנו שילמדו הילדים באופן זמני הכל באנגלית, ויחד עם זה להשתדל שבמשך הזמן יתלמדו גם אידיש ואז יוכלו לעבור גם לשפת ההוראה באידיש'14.
הוראות סותרות?
הרי יש לפנינו כמה הוראות שונות וסותרות לכאורה: 1) לפעמים עלינו להתעקש לדבר דווקא באידיש. 2) לפעמים, אין להתעקש כלל ללמד דווקא באידיש, אלא אדרבה, אין להכריח את התלמידים ללמוד דווקא באידיש, כי אם, בשפה היותר קלה ומובנת להם. אלא, ש'יחד עם זה להשתדל שבמשך הזמן יתלמדו גם אידיש ואז יוכלו לעבור גם לשפת ההוראה באידיש'.
הנה, באמת, שתי ההוראות הללו אינן סותרות האחת את השניה, אלא עוסקות בשני מצבים שונים, וכדלקמן: א) במקומות בהן הרבי מלך המשיח דרש שלא ישנו את השפה מאידיש לשפה אחרת, היה זה מפני ש'עד עתה היו אצלם כיתות ששפת הלימוד עמהם היה באידיש', הרי פשוט הדבר שאין מקום לשנות. ב) אולם במקומות שהתלמידים לא מבינים אידיש, אין מקום ללמדם באידיש כי אם בשפה הכי מובנת להם.
מתי ללמד אידיש?
נזכר קודם שיש 'לנצל הזמן כולו העומד לרשותו להשפיע עליהם לא ללימוד איזה שפה אלא להחדירם רוח יראת שמים אהבת השם ואהבת התורה'. ולפי זה יש לברר איך זה מתאים להוראה ש'יחד עם זה להשתדל שבמשך הזמן יתלמדו גם אידיש'. איזה זמן יכולים להקדיש לזה, ללמדם שפת אידיש?
כדי להבין זאת, יש להקדים את מה שסיפר הרב קאזין שיחי', מנהל לשעבר בישיבת חב"ד לונדון, אנגליה: בשנות הלמדי"ם, הנה, בחיידר שלנו, רוב התלמידים הורגלו רק בשפת האנגלית, ונשאלה השאלה בנוגע ללימודים ב'חיידר', היות וחלק של ההורים דרשו ותבעו בתוקף שילמדו דווקא באידיש, האם אכן יש להתעקש ללמוד באידיש דוקא, או עדיף ללמוד באנגלית, היות שרוב התלמידים לא הבינו (עדיין) אידיש. מכיוון שלא ידעתי מה לעשות, והלחצים מצד ההורים גברו, הנה בהיותי באותה תקופה ב'יחידות' אצל הרבי, שאלתי את דעת הרבי בזה. ענה לי הרבי: 'באם רוצים שהתלמידים יתלמדו אידיש, אז יש לדבר אתם באידיש בחדר-האוכל ובחצר-המשחקים, אבל לא להשתמש בלימוד החומש כאמצעי ללמדם אידיש. את לימוד החומש מוכרח להיות אך ורק בשפה המובנת להם'.
מסיפור זה עולה, כי דעת הרבי חד משמעית: במקרה שהתלמידים לא מבינים אידיש, אין לבלות/להקריב את הזמן המיועד להוראה, על מנת ללמדם שפה. ומה שצריכים ללמוד אידיש, מצד גודל המעלה שבזה - יכולים ללמדם אידיש בזמנים הפנויים דוקא, היינו, בחדר האוכל, בחצר המשחקים וכדומה. במילים אחרות: מכיוון שעל כל מורה מוטלת האחריות לנצל כל רגע ללמדם תורה ויראת שמים, צריכים/מוכרחים לדבר בשפה הכי מובנת להם.
ויש להוסיף עוד: על פי מה שכתב הרבי 'במקום ששפת הלימודים יש לה השפעה על עניני יראת שמים וכיוצא בזה, אזי גם לקביעת השפה חשיבות בהתאם לזה', הנה מובן וגם פשוט, שדווקא כאשר מדברים בלשון הכי מובנת להם, יכולים להשריש בהם יראת שמים, ולא כאשר מדברים בשפה שאינם מכירים, והתלמידים מתקשים להבין את דברי המורה, והרי חבל על כל יום וכל שיעור שהתלמיד לא מבין את השיעור היטב, הרי זוהי אבידה שאינה חוזרת. ולאידך, כמובן, במקרה שכן מבינים אידיש – יש להמשיך דווקא באידיש.
ללמד אידיש בגן הילדים
ישנה עצה יעוצה, המתאימה לגמרי לדעת הרבי, והיא: שבגן ילדים ירגילו את התלמידים להבין ולדבר את שפת אידיש על ידי 'דיבור בלעדי'15 באידיש, ושם הרי אין שאלה בנוגע לביטול תורה (וראה להלן), וכאשר יתרגלו הילדים לדבר באידיש בגן במשך שנה-שנתיים, אז, הנה, כל המלמדים של כל הכיתות הבאות אחר כך ימשיכו (ובשמחה וטוב לבב) לדבר אך ורק באידיש! ובעזרת השם – חסל כל הטענות והבעיות!
ועוד וגם זה עיקר חשוב: ראו ראינו אשר (בדרך כלל, הנה) התלמידים השולטים בשפת אידיש, הנה, הם מתקדמים הרבה לגבי שאר התלמידים16. ובאם ישנן מורות בגן ילדים שאינן יודעות את שפת האידיש, הרי כתב הרבי במכתב הנ"ל, 'טוב וגם נקל יותר שהמועמדות למורות יתלמדו אידיש'17.
תפקידו של גן הילדים
והנה, בנוגע לגן ילדים ותפקידו, ישנה תשובה מהרבי, ובהקדים:
בשנת תשמ"ג שאלתי את הרבי בנוגע לגיל של הכנסת ילד לחדר, לגבי גן ילדים. במכתבי ציינתי, שכאן (קראון הייטס) נהוג (ברובם ככולם) שמכניסים הילדים לגן ילדים וכיוצא בזה בגיל 3 בערך (בעיקר לשחק וכו'). הרבי מחק את מה שכתבתי : 'לשחק וכו'', וכתב במקומו 'לומר ברכות וכיוצא בזה' ולמילים 'לגן ילדים' הוסיף הרבי: 'היינו חדר'. עד כאן. ומכיון שכן, שגן ילדים הוא מקום לימוד וכו', אם כן, הרי גם בגן צריכים לדבר עם התלמידים דווקא בשפה המובנת להם, ואיך אפשר לדבר אתם אך ורק באידיש, הלא זה יגרום לביטול תורה!
על כך ישנן כמה תשובות: א) הרי אמרו רז"ל : 'פעמים שביטולה של תורה זהו יסודה'18, ובמילא, אם אכן ישנו ההכרח לבוא לידי 'ביטולה של תורה' בשביל השפה אידיש – הגע בעצמך, איפה מתאים יותר לעשות את זה, בגן אשר שם לומדים בני שלוש-ארבע רק על קצה המזלג, או בכיתות גבוהות יותר? ב) ועוד וגם זה עיקר, הרי ידוע, שבגיל הרך, הרי זה לוקח זמן מועט מאד לילדים להתלמד שפה, מאשר בגיל מבוגר יותר. ובלי ספק שבעזרת השם יראו שגשוג והתקדמות בלימוד של התלמידים ובמילא בהנהגה וכו' וכו' (כולל מניעת תלמידים נושרים ר"ל), כמובן וגם פשוט. ועוד יש להאריך בזה ואין הזמן גרמא.
•••
1) מכילתא בא יב, ו. ועוד.
2) לקוטי דיבורים חלק ג' עמוד תו.
3) ראה 'ליקוטי שיחות' חלק כ"א עמוד 446 ואילך, ובהערות שם.
4) וכן מתרגמים המילים (דחומש, משניות וגמרא).
5) ראה אגרות קודש חלק י', אגרת ב'תתקפז 'היה כ"ק מו"ח אדמו"ר אומר, אז טיף הארציקע זאגען זיך ארויס אין אידיש'.
6) אגרות קודש חלק ח' אגרת ב'רעא.
7) אגרות קדש חלק ח' אגרת ב'שפח.
8) איוב יא, ט.
9) שבת קיט, ב. הל' תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן פ"א ה"י. וש"נ.
10) אגרות קודש חלק כה, אגרת ט'תצא. ושם בהמשך המכתב: 'ואחרון עיקר הבא לקמן: פלא גדול על שאין מזכירים כלל על ענין עיקרי בנוגע לתלמידי התלמוד תורה, והוא שמכמה צדדים הגיעתני שמועה לא טובה וכו' בנוגע להנהגת תלמידי התלמוד תורה, ובפרט בימי השבת קודש ויום טוב, וגם ערב שבת קודש ויום טוב. ועל דרך זה הנהגתם בבית הכנסת גם בימות החול.
ואף שחלק האחריות בזה הוא גם על מלמדי ומורי התלמוד תורה, שהרי חינוך תלמידים על פי תורה הוא גם בנוגע להנהגתם מחוץ לכותלי התלמוד תורה, ובפרט במקום קדוש בבית הכנסת ובית המדרש וכו', אבל חלק חשוב בזה ואולי גם חלק העיקרי הוא על אחריות ההורים, האב והאם, שעליהם להחדיר בבניהם מדות טובות בכל האמצעים העומדים לרשותם, ואפילו גם אם טרודים הם באיזה ענינים שיהיה הרי זוהי מחובתם העקרית. ואם בימות הלימוד בתלמוד תורה הדברים אמורים, על אחת כמה וכמה בערבי שבתות וימים טובים אחר חצות, ובימי שבת קודש ויום טוב שאז עיקר האחריות על ההורים.
כיון שכל ענין וענין צריך לנצלו בעניני תורה ויראת שמים, תקותי חזקה אשר ההתלהבות און דער קאָך שנתעורר בנוגע לשפת הלימוד, שכנ"ל נוגע לפועל רק סמוך להתחלת שנת הלימודים, הרי בודאי ינצלוהו ובמדה הכי גדולה להדרכת התלמידים במדות טובות ובעניני יראת שמיים שאין נכנסים בתחום לימודי התלמוד תורה, כמו ברכות, תפלה כדבעי, כיבוד הורים ומורים וזקנים, וגם התנהגות נימוסית בין אחד לחברו (והרי זהו מלימודים המיוחדים של ימי הספירה לנהוג כבוד זה בזה).
ותיכף לקבלת מכתבי זה יתאספו לאסיפה של כל ההורים, האשכנזים והספרדים, המצדדים לשפה זו או אחרת וכו', וידונו על בעיה האמורה – הנהגת תלמידי התלמוד תורה, ונוסף לזה הנהגתם בהתלמוד תורה בשמירת סדרי הלימוד, המשמעת וכו' – וידונו על דרך זה בכובד ראש הראוי, דיון המביא לידי מעשה, תיכף על אתר לבחור ועד מן ההורים שעליהם האחריות לההנהגה האמורה מכאן ולהבא, והם יקבעו מספר מההורים שישגיחו בעינא פקיחא על התלמידים וכו' ועוד דברים המתאימים לתיקון המצב בהקדם ולשיפורו הולך ומוסיף הולך וטוב'.
11) סלאמיק, מאנטעווידעא.
12) אגרות קודש אדמו"ר חלק טו, אגרת ה'תד.
13) אגרות קודש אדמו"ר חלק טו, אגרת ה'תמד.
14) אגרות קודש אדמו"ר חלק כא, אגרת ז'תשפז.
15) 'Total-immersion'.
16) אף שמובן וגם פשוט, שאפילו התלמידים המדברים אידיש בשטף, לאו דוקא שבגלל זה יבינו את כל המילים והתרגומים (טייטשן) של חומש, משניות וגמרא. אבל בכל זאת, זה עוזר מאד כידוע.
17) אגרות קודש (הנ"ל) חלק ח' אגרת ב'שפח.
18) ראה ליקוטי שיחות חלק לד, ע' 31. וש"נ.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר