הגאון האדיר שהשתפך שעות ארוכות בתפילתו • טור אישי

רבים מדברים על דמותו האינטלקטואלית של מורי ורבי הרב עדין אבן ישראל. ברצוני להדגיש כמה נקודות עיקריות מהאישיות שלו שלא הוזכרו בהספדים הרבים ובעיקר על עובדת היותו אומן פדגוג, עובד ה', וחסיד מקושר לרבי מלך המשיח • טור אישי ומיוחד מהרב משה קורנוויץ - מרבני קהילת חב"ד בבבית שמש, שהיה תלמידו הקרוב של הרב עדין ע"ה אבן ישראל ('שטיינזלץ') שאף למד איתו בחברותא אישית במשך שבע שנים • לרגל ה'יארצייט' של הרב שטיינזלץ בי"ז מנחם אב • לטור המלא

•••

 ☚ הרבי השאיר לנו משימת על - לצאת אל האור • מאמר מאלף של הרב שטיינזלץ 

הדברים להלן, יהיו לעילוי נשמתו של מורי ורבי הרב עדין אבן-ישראל, שלמדתי בצעירותי במוסדותיו וכן זכיתי ללמוד עמו באופן אישי במשך שבע שנים. אצל חסידים לא מספידים, אך כפי שהרבי מדגיש פעמים רבות – 'והחי יתן אל ליבו'. ובהתאם לזה ברצוני להדגיש כמה נקודות עיקריות שאפשר ללמוד ממנו.

רבים מדברים על דמותו האינטלקטואלית, על מחבר הגמרא המבוארת ועוד כמה וכמה פנים לדמותו. ברצוני להדגיש כמה נקודות עיקריות מהאישיות שלו, מעבודת ה' שלו, שזכיתי לראות ולעמוד עליהן מקרוב.

נקודה ראשונה: אומן פדגוג

בתור ילדים צעירים, בני 13-14, הרב הקדיש שעות רבות מזמנו עבורנו. בכל יום ראשון היינו באים ללמוד איתו, אחר כך כשבגרנו מעט, הוא היה מקיים אתנו שיחות אישיות. כשאני חושב על כך היום – אני רואה עד כמה היתה זו באמת גדלות עצומה. אדם שמסתמא היו לו דברים חשובים באמת, אך ההשקעה שלו בצעירים ובחינוך היתה עצומה, הוא היה אומן פדגוג.

// תשוקה להצליח

אחת הנקודות הנפלאות שהוא חינך והתווה – היתה התשוקה. לעורר את הרצון אצל כל נער וכל צעיר להיות עובד ה', להיות אחד שיכול לגדול, שיכול להצליח להתפתח בלימוד התורה.

אחת הנקודות שהוא הרבה לעורר עליה – שהתורה צריכה להקדים את העולם, לא העולם את התורה. אנחנו רגילים פעמים רבות לתת מענה איך צריך להתנהג בהתאם לשאלות שמתעוררות בעקבות מצבים שונים בעולם.

הוא תמיד עורר על כך שבלימוד התורה אנחנו צריכים להתייגע, שיהיו לנו חידושים מעבר לשאלות שהעולם מעורר. וכך בתור נער צעיר, אני זוכר שהוא עודד אותי לכתוב חידושי תורה ופלפולים בתורה בעניינים מופשטים, בעניינים שאין להם עדיין מציאות ונפקא מינה להלכה, מתוך מטרה לחפש את החידוש דווקא. גם בענייני הלכה – לחפש את הדברים שעדיין לא קיימים.

// לשאוף לרוממות

הרב היה תמיד משנן באוזנינו את מאמר חז"ל, לעולם חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב. הוא עורר על כך שכל נער וכל בחור או אברך ובעצם כל יהודי, צריך לשאול את עצמו: מתי אני כבר יגיע למעשי אברהם יצחק ויעקב. כלומר, לשאוף לגדלות גדולה מאוד ולצאת מהקטנות, לשאוף לרוממות בעבודת השם.

אנקדוטה שזכורה לי היטב, כיצד הוא ישב איתנו כנערים ואמר לנו: ילד צריך למרוד בהורים שלו. אתם תבחרו אם למרוד בהורים בעניינים לא טובים, או שתמרדו בהם למעליותא. כך הוא עודד אותנו לעשות את השינויים הגדולים בחיים – לא להישאר בדרך אבותינו – ולעלות מעלה מעלה.

נקודה שניה: עובד ה'

נקודה אמיתית שראיתי בו, שספק אם רבים הכירו בדמות שלו. כל מי שהתחנך אצלו, זכה לראות את הנקודה הזו של 'עובד ה'', במובן החב"די העתיק הקלאסי. אחד שמתפלל באריכות, אחד שלומד חסידות 'אדעתא דנפשיה'.

מחזה מרהיב היה לראות אותו מתפלל בראש השנה וביום כיפור, או אפילו בסתם שבתות. לראות אותו נשאר בבית הכנסת צמח צדק עד שעה מאוחרת מאוד, מתפלל בשקט, בעבודת ה' פנימית, בציור פנימי.

// פנימי

כל הזמן הוא הטמיע, שכל דבר שיהודי לומד צריך להיות 'אדעתא דנפשיה'. לא לומדים 'אמרות כנף' סתמיות. מאמר חסידות אמור לומר לי משהו, לשנות אותי, לרדת אלי לחיים שלי.

גם ההתוועדויות שלו היו סביב הדברים הללו. יכול היית לראות איך הוא לוקח מאמרי חסידות ומוריד אותם לחיי המעשה, לחיי עבודת ה' הפרטיים, שלו ושלנו התלמידים. זו נקודה מאוד עצומה, שכל דבר צריך לרדת 'אדעתא דנפשיה' – כל דבר צריך לרדת למעשה בפועל בעבודת השם.

הוא יכול היה לשבת וללמד מאמר חסידות במשך 5-6 שעות רצוף בלי גוזמא, לדבר על מאמר ב'ליקוטי תורה' ולהתוועד עליו בהרחבה מאוד גדולה.

מזה נוצרה גם הסלידה המבהילה שלו מחיצוניות, אנשים רבים לא הבינו את הסלידה הזו. הסלידה הזו התבטאה גם בלבוש שלו ובהנהגה שלו. לא היתה לו בעיה לשבת על השולחן גם בגיל שבעים עם נערים צעירים, החיצוניות לא תפסה אצלו מקום. הוא יכול היה לקבל אותך לשיחה באמצע הלילה בדיוק כמו בצהריים, הרישול בלבוש – לדעתי ביטאה את אותה סלידה פנימית שאותה גם ביטא בדיבור.

// הזעזוע

הנקודה הזו בלבלה אותנו כנערים צעירים, חשבנו שהזלזול שלו בסיסמאות ובפתגמים הוא מבטא גם זלזול במהות. אני זוכר שבשלבים הראשונים של התקרבותי לחב"ד ולרבי מלך המשיח, ראיתי ספר שנכתב אודות הניסים והנבואות של הרבי מלך המשיח. סברתי לתומי, שכדרכו של הרב עדין, הוא מסתמא יסלוד מהספר.

באנו אליו כנערים והראנו לו את הספר תוך כדי שעשינו מזה צחוק, התגובה הזו – שלא ציפינו ממנו – חקוקה בי עד היום, הוא הזדעזע שאנו עושים מזה צוחקים. אנחנו בטעות פירשנו את הסלידה שלו מהחיצוניות – כסלידה ממהות הדבר, אך האמת היא שזו לא היתה סלידה מהמהות אלא רק מהחיצוניות שבזה.

// לא בדרך ממילא

דבר נוסף שנגע אצלו מאוד בנפש – שכל דבר צריך לחשוב עליו, שהדברים לא ייעשו בדרך ממילא. כל דבר צריך לחשוב ולכל דבר צריך לבוא מתוך ההבנה והשגה שלו. אנחנו כחסידים יודעים שלא תמיד זה נכון, אנחנו יודעים שיש מושג של קבלת עול, צייתנות, קבלת המלכות. אבל בכל זאת, ניתן ללמוד הרבה מהחב"ד – מהנקודה של המוחין שהיתה אצלו דבר חזק מאוד. כל לימוד, כל דף גמרא, היה צריך להתבונן, לחשוב, להתעמק. כל דבר היה צריך לבוא מתוך הבנה והשגה.

אני זוכר שבאחת ההתוועדויות שלו, שאלנו אותו למה אתה מתנהג ככה. הוא אמר – אני מתנגד. אבא שלי היה מתנגד וגם אני מתנגד. למתנגד אין הרבה אמונה, יש לו רק קצת אמונה, ואת הקצת אמונה שיש לי אני שומר לדברים החשובים, זה אולי בדרך גוזמא. אבל זה נבע ממקום מאוד עמוק של עבודת ה', שהדברים לא ייעשו בחיצוניות ובדרך ממילא. ובאמת הוא עודד אותנו מאוד – כתלמידים שהיו אצלו – להתעסק בעבודת התפילה, להתעסק בפנימיות ובלימוד החסידות בשופי.

נקודה שלישית: התקשרות

באישיות של הרב, היתה גם נקודה יותר פנימית ואולי זה נושא שנתון לויכוח – נושא ההתקשרות לרבי מלך המשיח. זו סוגיא שהיתה אצלו מאוד טעונה, יש לזה כל מיני לשונות שמכנים את זה בעולם. זו באמת סוגיא חשובה, סוגיא שהיתה אצלו בנפש.

מה שאני ראיתי בו – היה מקום מאוד טעון ומורכב. מחד – בגלל אופיו כבעל מוחין גדול, היה אצלו מאוד קשה נקודת הקבלת-עול וצייתנות פשוטה. באחת ההתוועדויות שישבנו אצלו, הוא אמר בפה מלא: 'אני חשבתי שאני יותר חכם מהרבי, ועד היום הרבי הוכיח לי תמיד שאני טועה. אבל עדיין קשה לי, עדיין יש דברים שקשה לי להבין ולציית'. אבל בכל זאת ראינו אצלו דברים מאוד חזקים במובן של חסיד.

בהנהגות חסידיות, הוא עודד את התלמידים הקשורים אליו להיכנס להנהגות חסידיות, התוועדות חסידית היה דבר נפלא אצלו, הוא יכול היה לשבת שעות בהתוועדות חסידית ולהתוועד. ניגון חסידי וסיפור חסידי היה עולם ומלואו עבורו, עולמו של חסיד היה מופלא מאוד אצלו.

// החסיד שמאחורי המוחין

היה סיפור מסוים שהיווה עבורי נקודת הסתכלות ששינתה לי את המבט על הדברים. היה זה באחד ממוצאי-שבת-קודש, הפעלתי וידאו של הרבי ולא ידעתי איך הוא יתייחס לזה, בגלל אותה סלידה קיצונית מחיצוניות. הוא ישב מאחורינו, הסתכל בוידאו של הרבי והדמעות פשוט ניגרו מעיניו, הוא בכה כמו שילד קטן בוכה. בכי של געגועים, בכי אמיתי.

זה פתח אצלי איזשהו צוהר וגם עזר לי מאוד אחר כך, לראות שנושא ההתקשרות לרבי הוא ענין פנימי ועצמי. לראות איך יכול להיות אדם עם כל הלבושים של המוחין ושל השכל, אבל בתוכו פנימה יושב חסיד ומקושר לרבי. חסיד שנוגע לו הענינים של הרבי.

למרות שקשה לדבר ולהאריך ובפרט שהדברים טריים, שיהיו הדברים בבחינת 'והחי יתן אל ליבו', שזה יהיה בעילוי אחר עילוי לנשמה ולכל תלמידיו שתהיה להם הצלחה רבה ומופלגה. והעיקר שיהיה כבר והקיצו ורננו שוכני עפר בהתגלות של הרבי שליט"א מלך המשיח תיכף ומיד ממש. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

••

ביטוי ייחודי שהרבי מלך המשיח התבטא על הרב עדין ע"ה אבן ישראל ('שטיינזלץ'):

'ומצאתי בו מעלות הרבה יותר מאשר תארו אותו לפני'.