חריף ונוקב: מה הסיבה לאלפי ההרוגים בישראל? הרבי מסביר
'ועונש המר הוא - דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן בארץ הקודש השם יקום דמם': בקשר למלחמת 'חרבות ברזל' שהחלה בעיצומו של חג שמיני עצרת ושמחת תורה תשפ"ד, על ידי מתקפה אכזרית של שונאי ישראל וממשיכה להתקיים ברגעים אלו בישראל, עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש מכתב לא שגרתי ונוקב שכתב הרבי מלך המשיח בי"ז כסלו תשכ"ט לרב שלמה יוסף ע"ה זווין, ובו מסביר הרבי במילים חריפות מאוד את 'הביאור היחידי שלעת עתה מצאתי על ענין הקרבנות והחללים בארץ הקודש' • מדוע ההכרזה על מדינת ישראל כ'אתחלתא דגאולה' היא עניין מסוכן? מה הקשר לאלפי ההרוגים? ומה מכריח את הרבי לכתוב דבר נורא זה? • אגרת ט'תריג בחלק כ"ו בסדרת הספרים 'אגרות קודש' • לקריאת המכתב המלא
•••
בקשר למלחמת 'חרבות ברזל' שהחלה בעיצומו של חג שמיני עצרת ושמחת תורה, על ידי מתקפה אכזרית של שונאי ישראל וממשיכה להתקיים ברגעים אלו, עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש מכתב לא שגרתי ונוקב שכתב הרבי מלך המשיח בי"ז כסלו תשכ"ט לרב שלמה יוסף ע"ה זווין, ובו מסביר הרבי במילים חריפות מאוד את 'הביאור היחידי שלעת עתה מצאתי על ענין הקרבנות והחללים בארץ הקודש'. מתוך אגרת ט'תריג בחלק כ"ו בסדרת הספרים 'אגרות קודש'.
לקריאת המכתב:
נ.ב. נתקבל מכתבו כנזכר לעיל ומצורף בזה העתק המענה שלי להרב לוינגר שיחיה שפנה (גם) אל כבוד תורתו בזה. וככתוב במכתבי, ספק גדול היה אצלי האם לכתוב את הנזכר לעיל, וגם לאחרי פתרון הספק - בא הכתוב בקיצור נמרץ.
באריכות קצת יותר – דברתי בזה עם הוו"ח וכו' מהר"י שי' עלינסון. ואחת מכוונותי בזה היתה (וכפי שבקשתיו), שימסור דברי לכבוד תורתו, שמטעמים מובנים לא רציתי להעלותם על הכתב כל זמן שיש ברירה למנוע סכנה, רחמנא ליצלן, לנפשות - בדרכים אחרים.
אל בינת כבוד תורתו אשען, כפי שאמרתי גם למר עלינסון, האם למסור תוכן מכתבי לאלו שפנו לכבוד תורתו בנוגע לחברון וכיוצא בזה, וכן גם על דבר תוכן שיחתי עם מר עלינסון, אף שבכל אופן ביקשתי למסור הדברים למר ח.מ. שפּירא שי', כיון שעל פי הידיעות הוא מראשי האומרים והמארגנים את המצדדים להחזרת שטחים, על כל פנים בחלקם, שזה מסכן לא רק הביטחון על הגבול, כי אם הביטחון בכל ארץ הקודש תיבנה ותיכונן בדרך הטבע, ודי למבין.
[ו'החכמה' דהלחץ על אנשי הצבא והבטחון שלא לומר דעתם גלויה בזה ובכל התוקף - איני מבינה כלל]. ובפרט שאין כל תועלת וריוח בהחזרת שטחים, שהרי פיהם דיבר שווא, כפי שראו בעבר בנוגע לכל הבטחות של שלום וכו'. ובלשון רש"י מספרי בהעלותך (ט, י) בשבוע שעבר: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, והאריכו חכמינו ז"ל בכל הגוונים דחסד לאומים חטאת.
וברור הוא שלא ירויחו מאומה על ידי החזרת שטחים, וכפי שראו בעבר ואפילו בעבר 'הקרוב' כשחזרו לפני י"ב שנה מתעלת סואץ וכולי וכולי ודי למבין. ובפרט בשנה אחרונה שבכל פעם שמתגבר פרסום הדעת על דבר החזרת שטחים וצדקה לעכו"ם וכולי - מתגבר גל החבלנות ועד להוספת חלל בפועל ממש וקרבן בארץ הקודש תיבנה ותיכונן, השם יקום דמם, וכפי שראו במוחש. על דרך כתבי בהעתק מכתבי המצורף, גם בזה יש להאריך כמה וכמה - אלא אלו הם הענינים שהשתיקה יפה להם. ואין כדאי שהכתב יכתוב בגנותן של ישראל - מכל שכן וקל וחומר שאין לדבר בגנותן של ישראל.
ונפלא הדבר עד כמה צודקין דברי חכמינו ז"ל על כל צעד ושעל, שאמרו כל המוסיף גורע, שעל פי זה מובן הקשר דשני הציוויים לא תוסיפו ולא תגרעו בכתוב אחד ובחדא מחתא (ואתחנן ד, ב; ראה יג, א), שדווקא אלו וואָס קאָכן זיך [= שיש להם חיות מיוחדת בזה] שבתקופתנו זו נתוספה מצוה (עליה לארץ הקודש תיבנה ותיכונן, ודוקא במנין תרי"ג, דלא כדעת הרמב"ם).
ויש מוסיפין דאך ורק בה תלוי קיום כל התורה ומצוות וקיום עם ישראל וקיום ארץ הקודש תיבנה ותיכונן, ובמילא [מותר לנסוע בספינות בחילול שבת בפרהסיא וכו' ש]הכל נדחה מפני מצוה זו, [על אחת כמה וכמה איסורים קלים יותר], והוסיפו ענין על ענין להכריז בפומבי דעתה הוא באמצע דאתחלתא דגאולה, היפך פסק דין מפורש ברמב"ם [שבודאי ידע על דבר הירושלמי ומהיסוד להרמב"ן שיר השירים והסוגיות בסנהדרין ובכמה מקומות וכולי] - הרי דוקא ביניהם רבו אלו הרוצים להחזיר השטחים, או חלקם, וכו' וכו'.
ואין רצוני להאריך בזה, כיון שיראתי לנגוע במהלך מחשבת כבוד תורתו [וכפי ששמעתי פעם מידידנו שליט"א - שבפגישותיו עם אנשים משתדל למצוא את המחבר וצד השווה שביניהם והמאחד אותם - ולא להדגיש ולחטט אחר המפריד והמבדיל ועל כל פנים המחלק ביניהם. ופשיטא שכן הוא בנוגע ליחסינו - שלי ושל כבוד תורתו, ותקותי שזהו כמים הפנים לפנים].
וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנזכר לעיל באם לא ראיתי בזה - הכרזת 'אתחלתא דגאולה' - ענין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לעת עתה) מצאתי על ענין הקרבנות והחללים בארץ הקודש תיבנה ותיכונן וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו בארץ הקודש תיבנה ותיכונן וגם כן באופן בלתי טבעי כנזכר לעיל, השם יקום דמם.
והביאור הוא על דרך שראו בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו - נסתיים הדבר בקרבנות רחמנא ליצלן. על דרך זה הוא גם בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה. [ואף שהמצב ניסי והצלה וגדולה של מליונים מישראל, אבל - אין זה הגאולה מהגלות הרביעי, ואדרבה - על פי כל הסימנים זהו - ירידה למטה יותר בחושך הכפול ומכופל דגלות זה, דאומרים לחושך אור וכו']. ועונש המר הוא - דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן בארץ הקודש תיבנה ותיכונן ועוד, השם יקום דמם.
'דרך אגב' קבלתי ידיעה במענה על הטענה שלי על דבר הסכנה הנשקפת על ידי ויתור על איזה שטח כפי שהארכתי בזה, ונמסרו דברי על ידי מקור נאמן בשליחותו עד עתה - וכפי הידיעה הגיעו עד לדיבור בזה בין אנשי הממשלה; והמענה בזה היה שאין משגיחין בטענה וראיה.. הבאה מאיש שאפילו פעם אחת לא ביקר בארץ הקודש תיבנה ותיכונן. אף שכמובן טענתי היתה שזה מסכן מליונים מבני ישראל הנמצאים בארץ הקודש תיבנה ותיכונן ואינו ענין שידונו אודותי וכולי, כי אם בהיסמך על הכלל קבל את האמת ממי שאמרו.
ועל דרך זה בנוגע לאתחלתא דגאולה. על טענתי שהרי פסק דין גלוי הוא ברמב"ם, והרמב"ם בודאי ידוע היה לו הכתוב בכל מקומות הנזכרים לעיל - היה המענה שהעתיקו פירוש מעוד איש אחד וביאור מעוד איש אחד, מבלי להגיב ולהזכיר כלל את הרמב"ם. ומענה זה בא גם מכאלו שיודעים שפסק דין הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים - ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס - לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד ביאת משיח צדקנו.
דרך אגב, טענה וראיה מוזרה קבלתי - שיש כמה מקומות שכתוב שם או שמובן שם שזהו אתחלתא דגאולה וכו' - אף שהפירוש שם אינו שייך כלל לעניננו! והוא על דרך הסיפור באיכה רבה (א, נא) שבעת חורבן בית המקדש, געתה פרתו של יהודי ואמר ערבי שעתה חרב בית המקדש, ותיכף ומיד געתה פרתו פעם שנית ואמר עתה נולד מושיען וגואלן של ישראל, זאת אומרת אתחלתא דגאולה. ופשיטא שלא על דרך זה השקלא וטריא דידן.
ויתרה מזה, ידוע מאמרו הנפלא של רבנו הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל (פלח הרימון, ריש פרשת שמות ע' ז), ובודאי ידע אדמו"ר הזקן שרשב"י נסתתר במערה י"ג שנה מפני גזרות מלכות רומי. ובחנה אריאל תולדות (מז, ב) כותב: תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים.
ולחשיבות הענין הנני חוזר עוד הפעם: לכאורה וואָס אַרט (מיר) אַז אידן ריידן זיך איין, אַז די גאולה האָט זיך שוין אָנגעהויבן, עס ווערט דאָך פריילעכער אויפן האַרצן [= לכאורה מה נוגע לי שיהודים מדברים בינם לבין עצמם שהגאולה כבר התחילה, ונהיה שמחה בלב]; וגודל ענין שמחת בני ישראל מבואר הוא, ובפרט על פי תורת החסידות, אלא שכנזכר לעיל - עונשו חמור וכו' ודי למבין.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר