מה המפתח לאחדות בחב"ד? • הרב שרגא זלמנוב בטור דעה
קריאה לאחדות מקבלת משמעות מיוחדת בימים אלו לפני 'כינוס השלוחים העולמי'. אולם, בדרך כלל, לאחרי ההסכמה הגורפת על נחיצותה של האחדות, קשה למצוא נוסחה מוסכמת על כולם. נראה, כי בשורות שלפנינו נמצא המפתח לאחדות אמיתית בין חסידי חב"ד • האם מוסכם על כולנו שבדרך זו עלינו לחנך את ילדינו? ברור. אנחנו מחנכים את ילדינו במה שאנחנו מאמינים. בדיוק מאותה סיבה שאנחנו מחנכים אותם לתורה ומצוות, נחנך אותם לאמונה שהרבי הוא מלך המשיח • מאת הרב שרגא פייביש זלמנוב מנהל בית חב"ד בקווינס, ניו יורק • לקריאה
•••
הנוסחה הטובה ביותר לאחדות, היא ההתמקדות במה שמוסכם על כולנו. לעולם לא נמצא קבוצת אנשים שיש להם תמימות-דעים על כל הנושאים שבעולם. זאת המציאות, והיא מעוגנת בדברי חז"ל ש'אין דיעותיהם שוות'. אם נחכה לאחדות שכזאת לעולם לא נגיע אליה.
אחדות כזאת לא נדרשת מאיתנו. אנחנו נבראנו עם שכלים שונים, שבדרך ממילא יוצרים הבדלי גישות והבדלי השקפות. אז למה מתכוונים כאשר דורשים מאיתנו לחיות באחדות? נראה, שהכוונה היא שאנחנו נתמקד באותם נושאים המוסכמים על כולנו. ברגע שהדגש יונח על אותם נושאים ממילא תווצר אחדות אמיתית שתגשר על כל הפערים. שישנם!
בואו נעשה קצת סדר בעניינים. נראה מה מוסכם על כולנו, וננסה למצוא את המשותף והמאחד גם באותם נושאים שלכאורה שנויים במחלוקת. האם מוסכם על כולנו שהעבודה העיקרית שלנו כיום היא: להכין את העולם לקבלת פני משיח? ברור. זאת שיחה מפורשת של הרבי, בכינוס השלוחים תשנ"ב, שהגדירה ברור מאוד את עבודת השליחות כיום.
האם מוסכם על כולנו שהרבי הוא המשיח? ברור. מאז ומתמיד הייתה זו אמונתם של חסידי חב"ד, אשר נשיאם, נשיא הדור, הוא המשיח שבדור. וכפי שהרבי התבטא כבר בליל סוכות תשמ"ז 'שכל חסיד מאמין באמונה שלימה שהרבי שבדורו הוא הוא המשיח'. לכן, כאשר הרבי הודיע כי הגאולה תבוא בדורנו - ידענו כי הוא הוא המלך המשיח. האם מוסכם על כולנו שהרבי עודד את התופעה? ברור. כי מי שמעלעל בשיחותיו של הרבי, מבחין בעשרות רמזים, ואף יותר מרמזים, כי הרבי הוא המשיח שיגאל את עם ישראל.
החל משיחת ליל 'שמחת תורה' תשמ"ו בה התבטא הרבי כי נשיא הדור הוא משיח שבדור, והוסיף: 'ולא תהיה שום תרעומת אם יפרשו 'משיח' כפשוטו, מכיון שכן הוא האמת שנשיא הדור הוא משיח שבדור', המשך לכך נמצא בשיחות של השנים תשנ"א-נ"ב, בהן התבטא הרבי לא-אחת כי משיח 'מנחם שמו', והוא מתגורר בניו יורק בבית שמספרו 770, בגימטריה 'משיח' וכו'. ובעיקר (וכאן לא צריכים לפתוח ספרים יש וידאו..) בעידודים הנמרצים לשירת 'יחי אדוננו' שאינה משתמעת לשתי פנים, והרבי עודד אותה בכל כוחותקיוםיו.
האם מוסכם על כולנו שבדרך זו עלינו לחנך את ילדינו? ברור. אנחנו מחנכים את ילדינו במה שאנחנו מאמינים. בדיוק מאותה סיבה שאנחנו מחנכים אותם לתורה ומצוות נחנך אותם לאמונה שהרבי הוא מלך המשיח.
אך האם מוסכם על כולנו שצריכים לפרסם לאחרים שהרבי הוא המשיח?
כאן מתחילה הבעייה. היום, במצב בו אנו לא רואים את הרבי ישנם רבים וטובים שטוענים שפרסום כזה אינו יכול להתקבל על ליבם של האנשים עמם אנו עומדים במגע, ואינו מועיל במאומה. ישנם קיצונים אף יותר הטוענים שפרסום כזה מרחק יהודים מחב"ד, ומאחר שלא נצטווינו על כך באופן הכי ברור אל לנו לעסוק בכך. ומולם עומדים כחומה בצורה רבנים, משפיעים, פעילים ואנשי שטח, הטוענים בלהט שהמסר כן מתקבל. לא תמיד בקלות, אבל ברוב המקרים ניתן להסביר זאת לבן-אדם בהיגיון.
האם ישנה דרך לתווך בין שתי הדיעות? האם ישנה הגדרה שתעמוד במבחן הקונצנזוס?
כן, ישנה דרך!
••
כל אידיאולוגיה בעולם, מורכבת משני מרכיבים כלליים: הרצוי והמצוי. קחו למשל את אידיאולוגיית שלימות הארץ. פעם אמר הרבי, שאם יבוא לפניו מומחה ביטחון שאינו משוחד פוליטית, ודעתו היא דיעה בטחונית בטהרתה, ויאמר בהחלטיות מלווה בהוכחות, כי חייבים למסור שטחים למען הביטחון, והליך זה אינו בר-סיכון כלל, והתוצאה היחידה שיכולה להתהוות ממנו היא שלום אמת אזי גם הוא יסכים כי חייבים להחזיר את השטחים.
האם הרבי אינו סבור שארץ ישראל לגבולותיה שייכת לנו?
אין ספק כי הרבי מאמין שארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל, ולכל יהודי יש חלק בארץ ישראל. אולם, כאן אנו מגיעים אל דילמת הרצוי והמצוי: הרצוי הוא, כמובן, ארץ ישראל השלימה. אולם המצוי במקרה הנזכר לעיל שמומחי בטחון לא-משוחדים טוענים כי צעד זה יעניק ביטחון לתושבי ארץ הקודש הוא מסירת חבלי ארצנו לנכרים.
והיכן נבחן הרצוי? כיצד נדע מהו הרצוי האמיתי אצלנו? כאשר הרצוי הופך להיות מצוי: כאשר, למשל, אי-מסירת שטח מסויים לא מהווה עבורנו סיכון בטחוני, אז נמדד הרצוי שלנו: אם אנחנו נמסור במצב כזה את השטחים לאוייב - הוכחנו בכך כי אין לנו רצוי לשמור על שטחים אלו. ואם נחזיק בשטחים ולא נעלה על דעתינו מחשבות של מסירת שטחים לאוייבינו - הרי זאת הוכחה שהרצוי שלנו הוא להחזיק בשטחים אלו, משום שאנחנו מאמינים שהם שייכים לנו.
אבל ישנו מבחן נוסף לאמיתות הרצוי, מבחן פנימי יותר: כאשר המצב הבטחוני חמור, ושיקול-דעת בטחוני טהור מחייב את מסירת השטחים: מי שאצלו הרצוי הוא בהחזקת השטחים ובהמשך בעלותינו עליהם ימסור את השטחים מתוך הרגשת 'אין ברירה', ובודאי שאין להעלות על הדעת שהוא ישמח במצב כזה. אולם מי שהרצוי שלו לאו דוקא מתמקד בנקודה זו לא יהיה אכפת לו למסור את אותם חבלי ארץ בטקס חגיגי ולהפריח בלונים..
••
במצב דומה עומדים כל היהודים מאז קבלת התורה: ניתנו לנו תרי"ג מצוות, אולם רק חלק קטן מהם יש באפשרותינו לקיים. חלק המצוות לכתחילה לא מיועדות לכלל ישראל, כמו מצוות המלך או הכהנים והלויים. אבל ישנם מצוות רבות השייכות תיאורטית לכלל ישראל, אולם בפועל איננו יכולים לקיים אותן.
עלייה לרגל והקרבנות הנלווים אליה למשל. מצוות זו חלה על כל עם ישראל, אולם בזמן הזה איננו יכולים לקיים אותה. האם פירושו של דבר שאנחנו יכולים להוציא את המצווה הזאת מהאטמוספירה שלנו? האם היא אינה קיימת כלל וכלל לגבינו? יעקב אבינו חוזר מחרן ומבשר לעשיו: 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי'. כיצד בדיוק הוא שמר בחוץ-לארץ מצוות התלויות בארץ? האם הוא לא דייק בדבריו?
גוף האדם מורכב מרמ"ח אברים ושס"ה גידים. חז"ל אומרים שזה כנגד רמ"ח מצוות 'עשה' ושס"ה מצוות 'לא תעשה'. כיצד זה מתאים עם העובדה שאיננו מצווים כלל על קיום כל המצוות הללו? אנחנו נקראים יהודים שומרי תורה ומצוות האם אנו עונים באמת להגדרה הזאת? האמנם שומרים אנו את כל התורה והמצוות?
נראה, ששוב הגענו לסוגיית המצוי והרצוי. אנחנו נקראים 'שומרי תורה ומצוות', ולא 'מקיימי תורה ומצוות'. יעקב אבינו לא אמר 'תרי"ג מצוות קיימתי', אלא 'תרי"ג מצוות שמרתי'. הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו בתרי"ג מצוות. הוא לא מצפה מאיתנו שנקיים את כולן, שהרי הוא עצמו הגביל אותנו בקיומן. אבל הוא מצפה מאיתנו שנשמור אותם. כי הקיום הוא המצוי. השמירה היא הרצוי.
יהודי 'שומר תורה ומצוות' הוא זה שהרצוי שלו הוא לקיים את כל התורה והמצוות אולם מאחר והוא אינו יכול לקיים את כל המצוות הוא נאלץ להסתפק ברצון בלבד. רצון זה, כאשר הוא כן ואמיתי, נחשב לו לשמירת המצוות.
לכן אין סתירה בין העובדה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו תרי"ג מצוות לבין העובדה שלעולם לא נקיים את כולן לכן יעקב צדק באומרו תרי"ג מצוות שמרתי (לא 'קיימתי'). סימוכין לכך ניתן למצוא במה שנאמר אודות יעקב 'ואביו שמר את הדבר', ופירש רש"י: 'היה ממתין ומצפה מתי יבוא'. לכן אנו נחשבים לשומרי תורה ומצוות למרות שאיננו מקיימים את כולן בפועל ולכן, גם המצוות שאין באפשרותינו לקיימן שייכות לנו, ואנחנו מצווים לשומרם. כי 'שמירה' פירושה: להמתין ולצפות לאפשריות לקיום הדבר.
וזה מתבטא בשני מישורים במישור הפנימי ובמישור החיצוני: במישור הפנימי: כל זמן שאין באפשרותינו לקיים את המצוות אנחנו שואפים ומצפים באמת לאותו רגע בו יתאפשר לנו לקיים את המצוות. במישור החיצוני: כאשר יתאפשר לנו לקיים את המצוות הללו אנו נעשה זאת ללא שהיות, ומתוך שמחה אמיתית על שסוף-סוף עלה בידינו לקיים מצוות אלו.
כאשר נפרק את שאלת הפרסום של זהות המשיח לגורמיה הראשוניים, נגלה, כי בעצם אין כאן מחלוקת..
כפי שכבר צויין קודם, כולנו, ואני מתכוון לכל אשר בשם חסיד חב"ד יכונה, מאמינים באמונה שלימה שהרבי הוא מלך המשיח. כולנו מסכימים גם שהמטרה העומדת מול עינינו היא: להביא לידי כך שהעולם כולו יהיה מקושר לרבי, ויאמין כי הוא המשיח. זה הרצוי. בכך אין מחלוקת.
ולמעשה בפועל: ישנם שלוחים שקשה להם לשכנע בנושא זה את הסובבים אותם וישנם אחרים שמצליחים בכך. זה המצוי. גם בכך אין מחלוקת. איך אמר הרבי? 'תלוי בחב"ד שעל אתר'.
••
אבל, וזה חשוב מאוד לאישוש הדברים האמורים בזאת תבחנו: אם אכן הרצוי אצלנו הוא: לקשר את סביבתינו לרבי, עד שיאמינו שהרבי הוא מלך המשיח, אזי זה אמור להתבטא אצלינו בשני מישורים החיצוני והפנימי.
הפנימי: כאשר אנו נמצאים בסיטואציה בה עדיין לא הצלחנו לשכנע את קהל המאזינים באמונה הטהורה שהרבי הוא מלך המשיח, כואב לנו שעדיין קיים כזה העלם והסתר על אלוקות. ברור שמי שמתייחס לכך בשיויון-נפש לא יכול לבא אחר כך ולטעון שהרצוי שלו הוא לקשר את העולם לרבי מלך המשיח!..
החיצוני: כאשר אותו אחד, שבדרך כלל לא מצליח לפרסם את זהותו של המשיח, מגיע למקום ריכוז של אנ"ש, או כל סיטואציה אחרת המאפשרת לו לשוחח על כך בגלוי, עם סיכוי טוב שהדברים יפעלו את פעולתם הוא מנצל את ההזדמנות, ושמח לשוחח על כך בגלוי.
אם נעצב את דרכנו לפי הכלל הזה, נבחין לפתע כי בעצם אין בינינו חילוקי דיעות: כולנו מסכימים שצריכים לפרסם את זהותו של משיח. לכולנו כואב כאשר קשה לנו לקיים זאת בפועל. וכולנו שמחים כאשר אנו מצליחים לעשות זאת. ועל זה נאמר: חב"ד שעל אתר.
אם אכן ננהג כך הרי זה מפתח טוב לאחדות, שתפתח את הדלת לגאולה..
••
לסיום, תמיהה מעניינת שתפתר בהתאם לדברים האמורים: הרמב"ם פסק בספרו ש'כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו'. וכבר הקשו רבים: מילא האמונה בביאת המשיח - אבל היכן כתוב שצריך לחכות לו?
ובהתאם למוזבר קודם, יובן: מכיון שישנן מצוות רבות שבזמן הגלות אין באפשרותינו לקיימם, והאפשרות היחידה שלנו לקיימן היא רק בימות המשיח. אם כן, אם אנו שומרי תורה ומצוות, והרצוי שלנו הוא לקיים את אותן מצוות שקיומפ יתאפשר רק בביאת המשיח הרי אנחנו נחכה ונמתין בכליון עיניים לביאת המשיח, כדי שנוכל לקיים את אותן המצוות!
ומי שאינו מלא בתשוקה וצפייה דרוכה לביאת המשיח הרי הוא אינו יכול לענות להגדרה 'שומר תורה ומצוות'! כי לקיים - הוא וודאי לא מקיים את כל המצוות, וגם לשמור - הוא אינו שומר.. אנחנו רוצים לענות על ההגדרה 'שומר תורה ומצוות' - ולכן אנו רוצים משיח, מחכים למשיח רוצים לפרסם את זהותו של משיח, ומחכים להזדמנות שנוכל לפרסם את ביאת המשיח. ובמהרה נזכה גם לקיום המצוות, בהתגלותו של הרבי שליט"א תיכף ומיד ממש.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר