רבותינו מסבירים: למה קוראים את פרשת הנשיאים בחודש ניסן?

בעומדנו בתחילת ימי חודש ניסן, בהם נוהגים לומר בכל יום חלק מפרשת הנשיאים, עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש לקט מיוחד מדברי רבותינו נשיאנו על המשמעות של אמירת ה'נשיא' בכל יום • 'קורין בחודש ניסן קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן - כיון שחודש ניסן הוא זמן מסוגל ביותר לגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהיה חנוכת בית המקדש השלישי, תכלית השלימות דהמשכן והמקדש' • לכתבה המלאה

•••

 ☚ מומלץ: התוועדות מרתקת של הרבי הרש"ב על יסוד חסידות חב"ד 

ספר השיחות תש"נ חלק ב' עמוד 393:

'המנהג דקריאת פרשת הנשיאים בחודש ניסן קשור עם כללות ענין הגאולה שבחודש ניסן: חודש ניסן הוא 'חודש של גאולה', 'בניסן נגאלו בניסן עתידין להגאל', כמרומז גם בשם 'ניסן' - מלשון נס, ויתירה מזו - שיש בו ב' נוני"ן, שרומז ל'ניסי ניסים', מתחיל ועיקר מהניסים דגאולה האמיתית והשלימה, 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'.

ולכן קורין בחודש ניסן קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן - כיון שחודש ניסן הוא זמן מסוגל ביותר לגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהיה חנוכת בית המקדש השלישי, תכלית השלימות דהמשכן והמקדש. ובעומק יותר - שבקרבנות הנשיאים לחנוכת המשכן נכללת כללות העבודה דבני ישראל שתוכנה 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', 'בתוכם' דייקא, בתוך כל אחד ואחד, בליבו פנימה, בביתו ובד' אמותיו ובחלקו בעולם, ועל ידי זה בכל העולם כולו.

כמודגש גם בהמשך הקריאה דפרשת הנשיאים בפרשת בהעלותך את הנרות, שכל שבעת הנרות, ז‘ הסוגים שבנשמות ישראל [כפי שהם מציאות אחת, 'עד ירכה עד פרחה מקשה היא'] מאירים 'אל מול פני המנורה', ועל ידי זה אורה יוצאה לעולם, שהעולם כולו נעשה דירה [תוכן המשכן ומקדש] לו יתברך, כפי שיתגלה לעתיד לבוא.

ועל פי זה יש להוסיף, ש'ביום שנים עשר יום נשיא גו'', סיום וגמר פרשת הנשיאים, מודגש סיום וגמר 'מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות', שתיכף ומיד לאחרי זה באה הגאולה האמיתית והשלימה. וענין זה הוא בהדגשה יתירה בתקופתנו זו שנמצאים בסוף הגלות ובסמיכות ממש לגאולה האמיתית והשלימה'.

ספר השיחות תנש"א חלק א' עמוד 387 הערה 65:

'על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה [מנחות בסופה] 'כל העוסק בתורת כו' מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כו'', מובן שמראש חודש ניסן ואילך מקריב כל אחד ואחד מישראל קרבן הנשיא'.

ספר 'התוועדויות' תשמ"ז חלק ב' עמוד 738 ואילך:

'קרבנות הנשיאים הוא ענין חד פעמי שהיה אך ורק בחנוכת המזבח כשהוקם המשכן, לפני בית ראשון וכו'. ומאז לא מצינו דוגמתו במשך כל הדורות שלאחרי זה. ואף על פי כן, בענין זה קבעו זכר עד סוף כל הדורות - שמידי שנה בשנה אין אומרים תחנון בימים אלו, מצד היום טוב של הנשיא שהקריב בו ביום בעת חנוכת המזבח. 

ולאידך, ישנם ענינים רבים שהיו באופן תמידי [לא רק באופן חד פעמי], שלא קבעו להם זכר לכל הדורות, שכן, רק בענינים אחדים קבעו חיוב של זכר, כמו: 'זכר ליציאת מצרים', או דברים שקבעום כזכר למקדש - שלא בערך לגבי ריבוי הענינים שהיו באופן תמידי, שלא נקבע להם זכר. ומזה מובן גודל ותוקף הפעולה דקרבנות הנשיאים - שלמרות היותו ענין חד פעמי, מכל מקום, נקבע זכר לכל הדורות, שאין אומרים תחנון בימים אלו.

ולא עוד, אלא שכתוצאה מזה נפעל גם בנוגע לכל חודש ניסן, ש'נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום טוב', מצד הפעולה דקרבנות הנשיאים. ובטעם הדבר יש לומר: מכיון שקרבנות הנשיאים הוא ענין דחנוכת המזבח, שזהו היסוד לכללות ענין עבודתם של ישראל במשך כל הדורות בגילוי והמשכת אלקות, שזהו ענין ד'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. ויש להוסיף, שהפעולה דהקרבת הנשיאים מתבטאת לא רק בזכר דאי אמירת תחנון.. אלא גם במנהג לקרות פרשת הנשיא שהקריב בו ביום'.

ספר 'ליקוטי תורה', פרשת 'וזאת הברכה' דף צ"ח עמוד ג':

'הנה פרשת הנשיאים מפורש בתורה קרבן של כל נשיא ונשיא, 'זה קרבן נחשון' 'זה קרבן נתנאל' כו', ובכולם כתיב מה היו קורבנותיו; עם היות שכולם הקריבו בענין אחד, והוה ליה לכתוב כן עשה נתנאל כו' וכן עשה כו', ולמה צריך לכפול י"ב פעמים את הקרבנות שהיו שוים. אלא הענין שנכתב לדורות, שגלוי וידוע היה לפניו שעתיד בית המקדש ליחרב וצריך להיות 'ונשלמה פרים שפתינו' וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה 'כל העוסק בתורת עולה כו''. וכמו שקורין בחנוכה ענין קרבנות הנשיאים, לפי שבחנוכה היתה גם כן חנוכת המזבח, 

שהעובדי כוכבים פרצו י"ג פרצות, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום הוצרכו לחינוך לחזור הקדושה ליושנה, שבשעת פרצות העובדי כוכבים נסתלקה. ועל ידי קריאת התורה פרשת הנשיאים ממשיכים להיות השראת השכינה, כנודע מענין קורא בתורה. ולכן נכפלו הקרבנות י"ב פעמים לכל הי"ב שבטים, להמשיך הביטול כנר בפני האבוקה, שיש י"ב אבוקות כנגד י"ב שבטים, שכל שבט הוא ענין אבוקה בפני עצמה.

[ועל דרך זה בקריעת ים סוף נקרע הים לי"ב גזרים, בכדי שכל שבט ושבט במסילתו יכוון כל חד לפום שיעורא דיליה, כמו שנתבאר במקום אחר. ועיין שם ברבות פרשת נשא אמרו בקרבנות הנשיאים על קרבן של כל נשיא ענין וכוונה בפני עצמה, עיין שם באריכות גדול]'.

ספר 'אור התורה', פרשת 'נשא' עמוד רנד:

'נודע מקריאת פרשת קרבנות הנשיאים, שנתפרש קרבן של כל נשיא בפני עצמו, ולא די באמרו וכן הקריב פלוני כו', כי כל נשיא העלה את שבטו בהקרבת קרבנו. ולפי שהשבטים הן נמשכו מאצילות לבריאה, כמשל השבט הנמשך מהאילן, ובבריאה ענפין מתפרדין, על כן כל נשיא ושבט צריך להתפרש כדי להעלותו כו'. וגם עכשיו על ידי קריאת פרשת הנשיאים יש העלאה לכל בחינה ושבט'.