'תיקון חצות'? שייך לכל חסיד ירא שמיים • התוועדות מאלפת

על מה בוכה יהודי בתיקון חצות? מה ההבדל בין 'יראה העונש' המינמלית ל'יראת הרוממות' שתורת החסידות תובעת במיוחד? כיצד השתנה החסיד מן הקצה אל הקצה עד שה'צמח צדק' לא הכירו? למה כל כך היה חשוב לאדמו"ר הזקן העניין של 'תיקון חצות' שהוא עצמו כתב בסידור 'הערה' לעניין? ומה בדיוק תפקידו של תיקון חצות? • התוועדות מאלפת ומעוררת עם המשפיע החב"די הרב חיים שלום דייטש שליט"א • לכתבה המלאה

•••

 ☚ שיחה מעוררת של הרבי: יהודי אינו להתאפק מצער הגלות - וקם באמצע הלילה ל'תיקון חצות'.. 

אחד המקומות היחידים שבהם אדמו"ר הזקן מדבר על חורבן ירושלים, הוא בסידור שלו. שם יש מאמר שנקרא 'הערה לתיקון חצות'. הביטוי 'הערה' אינו במובן של הבהרה, אלא מלשון התעוררות והכוונה להתעוררות הלב. בסידור של בעל התניא יש בעיקר הלכות והוא נכתב בידי בנו, הרבי האמצעי. אבל הנושא הזה היה חשוב לו עד כדי כך, שאת ה'הערה' לתיקון חצות כתב בעל התניא עצמו. אגב, הקטע מופיע ברוב המהדורות של הסידור.

רבים טועים לחשוב שתיקון חצות הוא עניין השייך לבני עלייה יחידי סגולה. כדאי לדעת שהדבר מופיע בשולחן ערוך: 'ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש'. הסדר הוא שקמים באמצע הלילה, מתיישבים על הארץ, אומרים כמה פרקי תהילים שעוסקים בחורבן ומתאבלים על המקדש שנחרב. זה ההסבר הנודע. אבל מהו ההסבר הפנימי על פי תורת החסידות? ולמה זה היה חשוב כל־כך לרבינו הזקן? 

איך מרגישים את הרוממות 

הרעיון של תיקון חצות קשור ליראת השם, אבל כדי להבין אותו לעומק נצטרך להקדים כמה דברים. רבינו הזקן מסביר על פי מה ששמע ממורו ורבו, המגיד ממעזריטש, בעניין ההבדל שבין יראה פנימית וחיצונית. בדרגה הנמוכה שלה, יראה חיצונית היא יראה מעונש או מכוחו ועוצמתו של המלך. למה היא נקראת 'יראה חיצונית'? כי אין היא מתייחסת למעלתו ולגדולתו של המלך, אלא לתפקידו, התואר שלו, כמו שאומרים בימינו. אם המלך יתחלף, או שפתאום תפגוש אותו במקווה, אולי כבר לא תהיה לך כל־כך יראה מפניו. 

יראה פנימית היא דבר אחר לגמרי. זו יראה שנובעת מהכרה בפנימיות של המלך. כמו מי שיש בו 'יראת בושת', שמתבייש לפני אדם גדול מפני המעלה שלו, לא בגלל שהוא מפחד ממנו. זו יראה עילאה, שמגיעה לאדם כשהוא מתבונן בגדולת ה' ועומד נכלם מול האין סוף - הוא מרגיש שלגביו 'כולא קמיה כלא חשיב', כולם אינם נחשבים למאומה, והדבר מעורר בו יראה עמוקה. עוד דוגמה: יתכן שיש אדמו"ר גדול עם הרבה חסידים ועובדה זו מעוררת יראה מפניו בשל ה'מלכות' שלו. זו יראה חיצונית. ולעומת זה, יכול להיות צדיק שאין לו חסידים, אבל כשפוגשים אותו מרגישים שהוא אדם גדול, אף־על־פי שאין לו שום כוח והשפעה בחיצוניות. זו יראה פנימית.

המעניין הוא שבעבודת ה', יראה פנימית גבוהה יותר מאהבת ה'. בכמה מקומות מסביר אדמו"ר הזקן שתחילת עבודת ה' חייבת לעבור דרך היראה, שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים. יש האומרים בנוסח של 'לשם ייחוד' 'בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו' [= ביראה ואהבה, ואהבה ויראה]. למה צריך ארבע פעמים? מכיוון שזה כנגד ארבע אותיות שם הוי'ה מהסוף להתחלה, שמייצגות ארבע דרגות של אהבה ויראה: ה' תתאה היא יראה תתאה, ו' זה אהבה זוטא, ה' ראשונה - אהבה רבה, וי' היא יראה עילאה. מתחילים עם דחילו נמוך ורחימו נמוך, אחר כך עולים לרחימו עליון ומסיימים ביראה עליונה. השיא הוא היראה דווקא.

 ☚ עד כמה חשוב לערוך 'תיקון חצות' ומה מטרתו? הרבי הרש"ב מסביר 

מלכותו של הקדוש ברוך הוא היא מלכות כל עולמים. ואף על פי שיש לעולמות גבול, בכל זאת המלכות האמיתית של ה' היא בלי סוף. וכשאדם חושב לרגע על המלכות האין־סופית הזאת, שמולכת על כל הברואים ועל כל העולמות ואף מעבר לכך, יש לו תחושת יראה. יש אנשים שמתבלבלים כשמתחילים לדבר איתם על עולמות עליונים, מלאכים ודרגות. לפעמים נראה שטוב יותר לחשוב שה' יתברך הוא מלך על העולם שאני מכיר - המכולת, כדור הארץ ומקסימום איזו גלקסיה או שתיים. זה הרבה יותר פרקטי, כי כשמתחילים לחשוב שהקדוש ברוך הוא הוא מלך על עולמות עליונים ואור אין סוף, זה מרחיק את הנושא מאיתנו ופחות נתפס. 

מצד שני, כשמדברים על העולמות העליונים מרגישים יותר את הרוממות. הרבי הרש"ב כותב ב'קונטרס העבודה' שכאשר מתבוננים שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם ואת האדם עצמו, זה מביא לסוג מסוים של יראה, אבל אם מתבוננים בכך שהקדוש ברוך הוא מחיה גם עולמות עליונים, זה פועל אחרת וממלא בתחושה עליונה יותר. 

כל אחד מרגיש רמה אחרת של יראה, וזה גם בגלל שיש מדרגות שונות של נשמות. צדיק שיש לו יותר יראה - זה מפני שנולד עם נשמה גבוהה, או מפני שהגיע למדרגה עליונה על ידי עבודה קשה. כמו שמורנו הבעל שם טוב אמר על הרה"ק רבי יצחק מדרוהוביטש, אביו של הרה"ק רבי מיכל מזלוטשוב, שהיתה לו נשמה נמוכה והוא העלה אותה כמעט לדרגת נשמתו של רשב"י. 

נותנים מלמעלה

מסופר על חסיד של ה'צמח צדק' שהיה בא אליו פעם בשנה־שנתיים. באחת הפגישות שלהם הורה לו ה'צמח צדק' לקבל עליו הנהגה מסוימת בעניין חסד. החסיד נסע וחזר שוב אחרי שנתיים. ה'צמח צדק' ראה אותו ושאל את בנו: 'מי האיש הזה?'. הבן אמר לו: 'אבא, זה חסיד פלוני, הוא היה אצלך, אתה לא מזהה אותו?'. כשנפגשו שוב ביחידות, התברר שאותו חסיד אכן קיים את מה שהרבי אמר לו, והרבי ה'צמח צדק', שראה את הפנימיות שלו, לא זיהה אותו מרוב שהדרגה הרוחנית שלו השתנתה. אבל למעשה, כל מה שאדם עושה ועמל כדי להגיע ליראה, אינו אלא הקדמה שיקבל המשכת יראה מלמעלה. 

ההבדל בין יראה שאדם מעורר מעצמו לבין יראה שבאה מלמעלה הוא כמו ההבדל בין חושך לאור. זו שבאה מלמעלה היא בחינת אלוקות, וזו שהאדם ממשיך על עצמו היא ממידת היראה הכלולה בנפשו, אבל באמת זה כוח של עצמו. רק אחרי שאדם משקיע מאמץ והתבוננות כדי להגיע לדרגת היראה שבאה מלמעלה, אזי ממילא גם יבוא לדרגת אהבה רבה, שגם היא באה מלמעלה. המבינים יודעים שיש זמנים שבהם ה' מאיר עליהם הארה וחסד, ואז הם מרגישים פתאום בקרבם התעוררות גדולה של אהבה ותשוקה. אבל פחות שכיח שתיפול פתאום על האדם יראה גדולה, כי יראה איננה באה מעצמה. הסיבה לכך היא גלות השכינה, שירדה לתוך הקליפות במקום להאיר את העולם. 

איך כל זה קשור לתיקון חצות? אחד הפסוקים שאומרים בתיקון הוא 'והשב לשכנינו שבעתיים אל חיקם, חרפתם אשר חירפוך השם'. מהו עיקר הגלות ברוחניות, ועל מה באמת ראוי להתאבל? העדר היראה, כלומר העדר מלכות שמים. זו החרפה של ה' חס ושלום. אדמו"ר הזקן מסביר שירושלים היא ירא־שלם, ולכן חורבן ירושלים הוא חורבן היראה. השכינה מסתלקת מהנפש, והיראה נעדרת.

 ☚ כיצד הדריך הרבי הרש"ב לנהוג בעת 'תיקון חצות' לחסיד ר' זלמן משה היצחקי? 

ומה גורם לכך? העוונות, החטאים, חוסר האכפתיות שלנו מה' - בפריקת עול מלכות שמים, בביטול מצוות עשה, בביטול תורה; בכך שקיבלנו על עצמנו 'עול דרך ארץ', פחד חיצוני וחוסר אמונה וביטחון בה', ועוד יראות חיצוניות שהחליפו את היראה הפנימית והרחיקו אותנו מה' יתברך והביאו אותנו לפרוק עול. והרי כל אחד מישראל הוא נשמה אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש, והפסוק אומר 'יעקב חבל נחלתו'. 

יהודי מחובר אל ה' כמו חבל, וכשהוא מוריד את עצמו אל הקליפות הוא מושך את החבל למטה, ולוקח איתו את ה' יתברך, שהוא כביכול הקצה העליון של החבל. כך השכינה מסתלקת מישראל. צריך הרבה רחמנות על השכינה הקדושה. יש אנשים שאינם בוכים על מצבם האישי, אבל אם הם שומעים שמישהו אחר סובל בגללם, זה כבר נוגע בהם והם גם יכולים לבכות מזה. אתה חושב שזה שירדת ברוחניות זו רק בעיה שלך. אבל מאחר שאתה קשור ומחובר לקדוש ברוך הוא, אתה מוריד גם אותו ואת השכינה לחיצונים. 

ולכן ראוי שכל אחד ואחד יבכה במר נפשו על שנתן יד להוריד את ה' לקליפות, למקומות הכי נמוכים ומטונפים, וגרם לכך שאין התגלות אלוקית בעולם. אולי לא התכוונת, אולי לא רצית, אבל זה מה שעשית. על זה אומרים בתיקון חצות 'חרפתם אשר חירפוך השם'. את מי הם חירפו? לא את המקדש, לא את עם ישראל - את ה'! ועל כך ודאי ראוי לבכות ולהתאבל. בעזרת השם, על ידי העבודה שלנו את השם מאהבה ויראה, נזכה לגאולה השלמה, לעליית השכינה וליראה עילאה שתבנה את ירושלים בשלימות במהרה בימינו ומלכנו משיחנו בראשנו.