מיוחד: גלרייה ומכתב נדירים של הרבי עם שז"ר

'היה כולו חדור רגש ומתגעגע': אחייניתו של ה'פרזידנט' שז"ר, מרת שולמית כצנלסון, שלחה לרבי מלך המשיח את רישומיה ובהם תיאור משעותיו האחרונות של שז"ר בעלמא דין. במכתב מיוחד מביע הרבי את רגשותיו ועונה לה, תוך כדי שימוש בביטויים נדירים ומאלפים • לסיפור המלא ולקריאת המכתב

•••

אנו מפרסמים מכתב נדיר שכתב הרבי אל הגברת שולמית כצנלסון בתחילת חודש כסלו תשל"ה. הגב' כצנלסון, אחייניתו של נשיא מדינת ישראל מר זלמן שז"ר ז"ל, שלחה אל הרבי מלך המשיח את רישומיה משעותיו האחרונות של דודה בעלמא דין.

במכתב משתמש הרבי בביטויים נדירים ומאלפים כלפי אישיותו של מר שז"ר, כדרכו בכל המכתבים והאגרות שנשלחו אליו או אודותיו. בפתיחת מכתבו כותב הרבי: 'שאם בנוגע לכל אדם יקרים רושמים כאלה, ועוד ועיקר עידוד רוח בשעות אחרונות בעולמנו זה, על אחת כמה וכמה בנוגע אליו, אשר הי' כולו חדור רגש ומתגעגע וצמא לרגשי לב אמתיים מכל הנמצאים סביבו ובפרט מהקרובים אליו'.

בהמשך המכתב מביע הרבי את צערו מההתרחשויות סביב שזר בתקופת חייו האחרונה, כאשר ידידיו וחבריו איכזבו אותו וזנחו אותו ולא החזירו לו טובה על טובתו, ובכך נעשה בודד וגלמוד בימיו האחרונים. המכתב, כאמור, משופע בביטויי חיבה מיוחדים כלפי מר שז"ר ז"ל ועל העידוד ששאב מהחסידות, ובסופו מודה הרבי שוב על משלוח הרישומים והתיאורים משעותיו האחרונות.

••

ב"ה, ד' כסלו, ה'תשל"ה

ברוקלין, נ.י.

מרת שולמית תחי' [כצנלסון]

ברכה ושלום!

הנני בזה להביע תודה נפשית ולבבית על שלחה לי רשומיה על דבר שעות האחרונות של דודה, ידידנו מר שזר ז"ל, שאם בנוגע לכל אדם יקרים רושמים כאלה, ועוד ועיקר עידוד רוח בשעות אחרונות בעולמנו זה, על אחת כמה וכמה בנוגע אליו, אשר הי' כולו חדור רגש ומתגעגע וצמא לרגשי לב אמתיים מכל הנמצאים סביבו ובפרט מהקרובים אליו.

ועוד להוסיף, ובהקדמה שאף שאין מדרכי כלל לדבר שלא בשבחם של בני ישראל, מי שהם ואיך שהם, אתאפק לא אוכל מלהביע צערי, אשר דוקא בחדשים האחרונים מחייו, כמה מאלה אשר בטח בהם ותקותו חזקה היתה אשר כמים הפנים לפנים כן יהיה הרגש שלהם אליו כמו הרגש שרחש הוא אליהם, הזניחו אותו, ולא עוד אלא שאיכזבו אותו בכמה וכמה שטחים וענינים שהיו נוגעים לו ביותר וביותר, בודאי שגם לה ידועים הדברים ואולי עוד יותר מאשר כאן, כיון שנמצאה על אתר וקרובה אליו. 

והאמור אינו בא אלא בתור הקדמה ומאמר מוסגר שבמצב כזה במיוחד מה יקר לו לאדם כל הבעת רגש וכל ענין של לבביות כנה ואמתית. לאידך גיסא, כיון שנצחיות הנפש יסוד הוא לא רק באמונת עם בני ישראל, אלא הוא ענין המובן גם בשכל הפשוט - שהרי אין כל יסוד וסברה לומר שקיום הנפש יכול להסתכן או להיבטל על ידי מחלה בבשר גידים ועצמות, אלא שלאחרי הפירוד שבין הנפש והגוף בטלים גם הכבלים וההגבלות של הגוף שהגבילו גם כן את הנפש והתופעות שלה והרגשות שלה וכו' - הרי גם עתה בתוקפה עומדת הכרת תודה שלו לכל אלו שגמלו עמו חסד בכלל, וחסד של אמת - היינו שלא על מנת לקבל פרס - במיוחד. 

והרי זה גם כן מביא קצת סיפוק נפש והרגעה מהצער על שהי' במדה חשובה בודד וגלמוד דוקא בימיו האחרונים וברגעיו האחרונים שכל כך השתוקק אז להוספה במדת הלבביות וחמימות שבסביבתו, ובלשונו הוא: אור וחום חסידותיים - חסידישע הארציקייט, ובודאי ידוע לה אשר דודה (תבדל לחיים טובים) לא היה אצלו כל ספק כלל באמתיות הסיסמה של תורת החסידות, שמטרתה היא להיות לא נחלת חוג מסויים של עמנו בני ישראל, אפילו לא של חוג רחב ביותר, רובא דרובא דרובא של עמנו, כי אם להיעשות אורח חיים ורוח החיים של כל אחד ואחת מעמנו מבלי יותר מן הכלל [אלא שיש מי שזכה והיה זה חלקו ונחלתו בתור מורשת אבות, ויש כאלו שרכשו זה על ידי לימודים ועמלם ויגיעתם בעבודת עצמם].

בתודה עוד הפעם על גודל הנחת רוח בקראי את מכתבה בתיאור האמור - ויהי רצון אשר תמיד כל הימים הרי דוקא במאורעות של שמחה תשפיע בסביבתה לבביות וקירוב לבבות ומתוך חיות ואור נפשיים - ובברכה לבשורות טובות.