הרב שפירא במשא נלהב: התפילה נוגעת בחיי נפשו של כל אחד

אנו מגישים דברים נלהבים שנשא הגאון החסיד הרב נחמן שפירא שליט"א - ה'חוזר' של הרבי מלך המשיח ומראשי 'ועד הרוחני' של ארגון 'לחלוחית גאולתית', על נחיצות הקריטית של 'עבודת התפילה' במיוחד בתקופתנו זו • הדברים נאמרו במסגרת הפאנל ההיסטורי 'תבוא לפניך תפילתי' • לכתבה המלאה

•••

יש לדעת שמוכרח לעסוק ב'עבודת התפילה'. זה הדבר הכי ברור שהתפילה זה היסוד של כל היהדות והחסידות. אי אפשר לקיים תורה ומצוות בחיות בלי 'עבודת התפילה'. 'השכלה' בלי 'עבודת התפילה' זה היפך כל עניין החסידות! הרבי הריי"צ כותב שאלו שלומדים החסידות בלי 'עבודת התפילה' ומידות טובות, הלימוד שלהם הוא 'מבוזבז'.. אדמו"ר הזקן כותב שתפילה לא נכללת במניין המצוות, כי תפילה זה כמו 'עמוד השדרה' שלא נכלל באיברים, אבל הוא זה שמעמיד את כל גוף האדם.

לשאול אם 'עבודת התפילה' זה רק כמו 'הידור מצווה', זה כמו לשאול האם הנחת תפילין בכל יום זה הידור מצווה.. זה יסוד הכל! או שיש כאלו שחושבים שזה שייך לאלה שהם 'בעלי מדריגה' אז צריך לדעת ברורות: אם רוצים להרגיש רגש וחיות בקיום המצוות, זה רק על ידי 'עבודת התפילה'. אם רוצים להפנים את לימוד החסידות, מוכרחים להתפלל באריכות. אפשר לדבר וללמוד בחסידות על 'אחדות השם', אבל זה לא יונח בלי 'עבודת התפילה'. לא מדברים על זה שזה לא יהיה מורגש, זה וודאי שלא, אלא זה אפילו לא יונח בהבנה והשגה.

זה אפילו לא ב'גדר' של שאלה 'האם זה נדרש היום'.. זה כמו לשאול אם אפשר להיות יהודי בלי שהאדם ימול את עצמו.. צריך להיות העניין של 'ומלתם את ערלת לבבכם' וזה נעשה באמצעות 'עבודת התפילה'. זה דבר פשוט והכי יסודי. רק כשמתפללים באריכות אפשר שיהיה חיות במצוות. וזה נוגע גם לאמונה באחדות השם ולהפנמה והרגשה של תורת החסידות.

הרבי מלך המשיח אמר ב'יחידות' למשפיע ר' שלמה חיים ע"ה קסלמן 'בחור שאינו מתפלל באריכות, לפחות לעת מן העיתים, אינו כלל ב'תומכי תמימים''.. כל החסידות מלאה בדבר זה, שמטרת כל היהדות והחסידות זה להתעסק ב'עבודת התפילה'. עד כדי כך שהרבי הריי"צ מזהיר שלא לשמוע חסידות מאחד כזה שלא מתפלל באריכות, מאחר שהוא מחלל את כבוד רבותינו נשיאנו וכבוד החסידות.. 'עבודת התפילה' זה נוגע בחיי נפשו של כל אחד. בלי תפילה האדם מתייגע לחינם בתורת החסידות. התפילה היא המטרה של כל חסידות חב"ד.

איך בדיוק לעסוק ב'עבודת התפילה' וכו', אז יש את ההדרכות הכלליות של רבותינו נשיאנו והמשפיעים, וכל אחד צריך גם להתייעץ עם המשפיע האישי, מה שייך עבורו בגיל שלו, מה מתאים למידות שלו ולידע שלו בחסידות וכיוצא בזה, אבל זה דבר ברור שכל אחד ואחד מוכרח להתפלל באריכות. היו בחורים, לאו דווקא 'עובדים' גדולים, היו מתפללים כמה וכמה שעות, עד שתיים שלוש וארבע. ולמרות שיש את 'סדרי הישיבה', ידועה הוראת רבותינו נשיאנו שאלו ששייכים ל'עבודה פנימית' הם למעלה מעניין הזמנים, ויש להם 'היתר' להתפלל כמעט כל היום. היו כאלה שהיו מתפללים פחות, רק שעתיים בערך.

צריך לדעת שכל קיום המצוות ולימוד התורה תלוי ב'עבודת התפילה'. כל מטרת ירידת הנשמה של האדם לעולם הזה ותכלית בריאתו של האדם, זה מתבצע רק על ידי 'עבודת התפילה'. כמו הפתגם הידוע שלימוד התורה בלי תפילה, זה כמו גוף בלא נשמה. 'עבודת התפילה' זה הנשמה של ההתקשרות לרבי שליט"א, תפילה זה הנשמה והחיות של ענייני 'גאולה ומשיח', תפילה זה הנשמה בכל הקשר לאלוקות. חשוב לזכור שיסוד החיים זה 'עבודת התפילה', זה היסוד שעליו עומד כל הציור קומה של יהודי, כל התורה וקיום המצוות.