פולמוס מרתק: האם 'גזירת המשקה' תקפה בחג הפורים?
פולמוס מרתק: ידועה ומפורסמת הגזירה שתיקן הרבי מלך המשיח בשבת פרשת 'שמיני' בשנת תשכ"ג אודות שתיית 'משקה' בהתוועדויות חסידיות, בה הגביל את אמירת ה'לחיים' לארבע כוסיות קטנות שכולם יחד לא עולים ל'רביעית', ואכן מאז נעשה זה עניין חמור ביותר שהקפידו עליו תמיד כלל אנ"ש ובעיקר תלמידי התמימים • אבל בנוגע לחג הפורים יש המפקפקים בתוקף התקנה כי מצד אחד ישנה 'הגבלת המשקה', אבל מצד השני היו שנים שהרבי התיר את השתייה בפורים ובאופן ד'עד דלא ידע' כפשוטו • דיון מרתק ועיון בשיחות הקודש בנוגע להנהגה בחג הפורים • לקריאה
•••
א.
ידועה ומפורסמת התקנה (הגזירה, האיסור) שתיקן הרבי מלך המשיח בשיחתו בשבת פרשת 'שמיני' בשנת תשכ"ג [1] אודות שתיית ה'משקה', בה הגביל את אמירת ה'לחיים' לארבע כוסיות קטנות כשכולם יחד אינן עולות למידת 'רביעית'. תקנה זו אכן פשטה, ומאז הקפידו עליה אנ"ש בכלל, ותלמידי התמימים בפרט.
כל זה בנוגע לשאר ימות השנה. מה שאין כן בנוגע לחג הפורים, ישנם המפקפקים בתוקף התקנה ביום זה. כיוון שהיו שנים (ופעמים) שהרבי התיר את השתייה בפורים ובאופן ד'עד דלא ידע' כפשוטו. היות ומדובר כאן בגזירה, וכפי שהרבי התבטא אודות ההגבלה 'חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין לך רשות להרהר אחריה' [2], וזהו 'אבן הבוחן להתקשרות' [3] ו'מי שחושב שאליו לא מתכוונים, עליו לדעת שדווקא אליו מתכוונים'.
מזה מובן שהשותה מעבר להגבלה הרי הוא 'מסכן' את התקשרותו לרבי שליט"א. ובכדי לקבל תשובה ברורה אודות השתייה בפורים אי אפשר להסתפק בפתיחת שיחה או שתים ועל פי זה להגיע להחלטה סופית, לכן נעבור כעת על השיחות וננסה להבין את שיטת הרבי בעניין 'הגבלת המשקה' בכלל, ובחג הפורים בפרט.
ב.
לאמיתו של דבר, עוד לפני 'הגבלת המשקה' הייתה לכאורה שיטתו של הרבי נגד שתיית 'משקה' בריבוי יתר על המידה, כמו שניתן לראות במכתבים אלו:
א) מכתב מיום ח' כסלו תשי"ג [4] להרה"ח ר' פרץ מוצקין: 'ומה שכתב במוסגר על עניין המשקה, לדעתי הנה מצד שני עניינים נשתנה המצב מאז, שהיה מנהג רווח עניין שתיית המשקה בשופי, א] כי נתנו כבר הכחות לאנ"ש, על ידי רוב המאמרים הקלים והשיחות בענינים של הסברה והבנה לפעול על השומעים מבלי שיהיו זקוקים למשקה בשופי, ודי ומספיק גם המעט שבזה. ב] כיון שבזמן האחרון ביחוד נדרש מאתנו בהדגשה יתירה הענין דהפצת המעיינות חוצה, הנה עלול ענין השופי דמשקה לבלבל לזה ביותר, מה שלא היה נוגע כל כך בזמן שהפצתה היתה מצויה בהד' אמות של החסידים ואנ"ש בלבד'.
ב) ממכתב מיום כ' מר-חשון תשי"ח [5]: 'והנה כבר ידועים דברי רבותינו נשיאנו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נגד עניינים כאלו, זאת אומרת נגד שתיית משקה בכלל מלבד בזמן שמחה, וגם אז במדה מוגבלה, וכל אחד ואחד באופן המתאים אליו, זאת אומרת באם יש חשש ומורא שישתכר אפילו במידה קטנה של משקה, גם במידה זה אסור ענין השתיה.
ואם אפילו בענין שלא בפרהסיא דרשו את זה, על אחת כמה וכמה בעת התוועדות ברבים.. והנה רבותינו דרשו את זה, זה עשיריות בשנים ומכמה דורות, ובימינו אלה דרישה זו עוד תקיפה וחמורה יותר, כיון שמחד גיסא על כל אחד ואחד מוטלת החובה להפיץ המעיינות חוצה, לכן עליו להזהר ביותר וביותר מכל ענין שיכול לקלקל בזה.. ולאידך גיסא הנה דוקא בעקבתא דמשיחא מתגבר חשך הגלות, ובמילא גם חומר הגוף, שלכן ענין האמור (לא רק במדה להשתכר אלא השתיה בכלל) עלולה להגביר את החומר ולהביא על ידי זה לכמה תוצאות שליליות ואסורות' [6].
ג.
אך בשנת תשכ"ג, בעקבות מאורע בלתי רצוי שהתרחש כתוצאה משתיית ה'משקה' יתר על המדה, יצא הרבי מלך המשיח בתקנה לכלל אנ"ש, ובפרט לאלו שקודם לגיל ארבעים ובייחוד לתלמידי התמימים, למעט בשתיית ה'משקה'. ו(במשך השנים) הגביל את אמירת ה'לחיים': א. לארבע פעמים [7]. ב. רק על כוסיות קטנות. ג. באופן שכולם יחד עולים רק למידת 'רביעית' [8]. ד. וגם זה - 'באם יש חשש ומורא שישתכר אפילו במידה קטנה של משקה, גם במידה זה אסורה ענין השתיה' [9]. ה. לא רק לשמור את עצמו אלא גם את השני [10].
וכך הם דברי הרבי בשיחת בשבת פרשת 'שמיני' בשנת תשכ"ג [11]: 'במילא גם בזמן הזה מתאים ונוגע הציווי של 'יין ושכר אל תשת'. ידוע שיחתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לשתיית משקה, בה אומר שמשקה הוא דבר המאוס.. כל הנאמר לקמן מופנה בעיקר לאלו שהנם עוד קודם ארבעים, (ובפרט לבחורים שהנם עוד קודם הנישואין, מפני שבשייכות לבחורים ישנם עוד טעמים מדוע הם צריכים להמנע משתיית משקה). אבל גם אלו שהנם לאחר ארבעים צריכים למעט בשתיית משקה..
בנוגע לפועל - קידוש יעשו רק על יין (או על פת), לא על משקה [12].. וגם בשעה שעושים קידוש על יין, שלא ישתו עד הסוף את כל הכוס, לא יותר מרוב כוס - (חוץ מארבע כוסות של פסח שאותם צריך לשתות כוס שלימה). ובנוגע לשמחה, אפילו שמחת חתן.. וכך גם בנוגע לסתם התוועדות חסידית, אסור לומר יותר משלוש פעמים לחיים.. וזה יהיה רק על כוסות קטנות, ובאופן שכל שלשת הפעמים יחד לא יהיו יותר מרוב רביעית מצומצם.. כל האמור לעיל, הוא בנוגע לכל ימות השנה, בין בחול בין ביום-טוב' [13].
ד.
במשך השנים הזכיר הרבי שליט"א את 'הגבלת המשקה' שוב ושוב, ואף פעמים דיבר בחריפות [14] על הזהירות הנדרשת מהשתייה יתר על המידה. נעבור כעת על כמה מהם (ראה בהערות לשלימות השיחות):
א) שיחת יום ב' דחג השבועות תשכ"ח [15]: 'כאן לא נוגעים כל התירוצים ואמתלאות שעונים, שיש עניינים יותר גדולים שלא צייתו, צריכים לדעת שזה לא דבר קטן, ואדרבה, זה יכול להיות אבן הבוחן אם אוחז ב'קליאמקע' או לא, כאן לא נוגע החכמה'לעך והפשט'לעך שלומדים, שהרי זה ענין שהרבי אמר וציוה להדפיס שזה דבר מאוס ואם זה לא היה דבר גדול, למה ציוה להדפיס, ובמילא סימן שזה נוגע, ועד לדורי דורות - שמשקה זה דבר מאוס' [16].
ב) יחידות לחברי המזכירות והנהלת צא"ח ב' סיון תשכ"ח [17]: 'כיון שמתקרב חג השבועות ובשבועות הולכים הרי ב'תהלוכה' הרי מכיון שהגיעוני ידיעות שישנם כאלו שהתחילו שוב להקל בנוגע למשקה הנה בנוגע להנהגתו של כל אחד הרי ישנה לכל אחד בחירה לעשות כרצונו היפך בקשתי בזה. אך בנוגע ל'תהלוכה' דשבועות שזוהי הרי השליחות שלי מבקש אני למסור שאלה שאינם שומרים על התקנות בנוגע למשקה, אינם שלוחיי ומבקש אני מהם, שלא ישתתפו בתהלוכה.
הדברים אמורים גם בנוגע לנסיעה בקיץ בשליחות המל"ח, בנוגע להליכה ב'שמחת תורה' לבתי כנסת לשמח יהודים וכיוצא בזה. בנוגע להנחת תפלין עם יהודים - זהו דין ב'שולחן ערוך' שכל אחד מחויב בזה, אך בנוגע לדברים שהם שליחויותיי (כמו אלה שנזכרו לעיל) מבקש אני שהם לא ישתתפו בהם. בנוגע לעבר אין כל קפידה מצדי ח"ו, כלל וכלל. אך אלו שנכשלו בכך צריכים לעשות תשובה על כך. וכל אלה שקיבלו על עצמם מכאן ולהבא בהנ"ל, הרי אדרבה בקשתי שהם ישתתפו בשליחות. ויהי רצון שיהיה זה בהצלחה רבה'.
ג) שיחת ש"פ דברים תש"מ [18]: 'ומה שלא מדברים על זה בכל התוועדות, הוא לא בגלל (כפי שאחרים טועים ומטעים, ושוטים חושבים) שנהיה בזה שינוי לקולא, אלא אדרבה אם נהיה בזה שינוי הוא רק לחומרא שבמקום שיהיו מותרים לקחת ארבע כוסיות ייקחו רק שלש כוסיות. ושלא יעשו שום קונצים וייקחו שלש כוסות גדולות, ואפילו שלש כוסות אמצעיות, אלא הכוונה היא אכן לשלש כוסיות קטנות. ולאלו שאינם יכולים להתאפק.. זהו לא מצד ענינים של קדושה וחסידות, אלא הם רק כפי שהם עושים זאת ברשות הרבים, כיון שהם לא בעלי בתים על עצמם, והם לא יכולים להסתדר עם הנפש הבהמית שלהם'.
ד) שיחת שבת פרשת שמיני תשמ"א [19]: 'והשטות המדומה, שמבלעדי זה הוא לא יתעסק בעבודת התפילה כדבעי, הוא היפך לגמרי ממה שרבותינו נשיאינו אומרים. אם הוא צריך שישקיע עצמו ב'יינה של תורה', כלומר חסידות. המשה רבינו שבדורנו נשיא דורנו אומר עכשיו ובפרט לתלמידי הישיבה ש'יין ושכר אל תשת' שהרי התלמיד ישיבה (וכל היהודים) הם ממלכת כהנים ובמילא אסורים הם בשתיית יין בשעת עבודתם [20].
ה) שיחת שבת פרשת חקת תנש"א [21]: 'ומובן שצריכה להיות הקפדה בעניין ההגבלה בשתיה, הגבלה הקשורה עם ענין שלמעלה ממדידה והגבלה. ישנם אמנם כאלו שנקראים 'שפיץ חב"ד' [22], ולכן הם חושבים שהגבלות אלו לא נאמרו בנוגע אליהם. ועל זה אומרים להם - דווקא משום שהוא חושב שההגבלות לא נאמרו בנוגע אליו, לכן הכוונה בדברים היא דווקא אליו! ומה שהוא טוען שהוא 'שפיץ חב"ד' - הרי ראשית, זהו ספק אם הוא 'שפיץ חב"ד'; ושנית - לא זהו עניינו של 'שפיץ חב"ד'! עניינו של 'שפיץ חב"ד' אמיתי הוא - הוספה בהפצת המעיינות חוצה, שזהו ה'חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, ואין לך רשות להרהר אחריה' דרבותינו נשיאינו, בין אם הוא מבין זאת ובין אם לאו!'.
ה.
והנה גבי חג הפורים - בהמשך להשיחה המובאת לעיל משבת פרשת 'שמיני' בשנת תשכ"ג - אמר הרבי נשיא דורנו: 'כל האמור לעיל, הוא בנוגע לכל ימות השנה, בין בחול בין ביום-טוב.. רק בנוגע ליום אחד בשנה - פורים, איני רוצה להתערב ('וויל איך זיך ניט מישן'), וזאת בגלל שני טעמים: א] משום שבפורים צריך הרי לאחוז ב'עד דלא ידע', וכאשר אוחזים ב'עד דלא ידע' וודאי שלא תהיה ה'דעה' של היצר הרע לשכנעו לקחת משקה ('בשעת מען האלט ביי 'עד דלא ידע', וועט מען דאך זיכער ניט האבען דעם דעת פון יצר הרע איינצוריידן אים צו נעמען משקה'). ב] והוא העיקר: היות ועד פורים מסתמא כבר יבוא משיח ואז הרי יהיה 'כולו משקה' - ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים'.
למעשה, בפורים הראשון אחר שהחלה תקנת 'הגבלת המשקה' - פורים תשכ"ד, אמר הרבי מלך המשיח [23]: 'מה שהזכרתי ש[בפורים] אין בית דין עם הגבלות וכו' [24], כוונתי גם בנוגע להיום, שהרי ישנה הגבלה דג' כוסות כענין הידוע. ממילא בשביל היום, במסיבה זו, זהו בטל' [25].
אבל בהתוועדות של י"ב תמוז תשכ"ה תיקן הרבי ש'הגבלת המשקה' הוא גם בחג הפורים, ובלשון הרב [26]: 'בין בשבת ובין ביום-טוב, ובין בי"ב תמוז ובין י"ט כסלו ובין שמחת תורה [27] ובין פורים, עם כל העניינים שאפשר להורות בהם היתר. החיוב של ד' כוסות של הסדר הוא דבר אחד, והחיוב של יין לקידוש והבדלה הוא עוד עניין, אבל מה שקשור עם התוועדות הוא ג' כוסות לכל היותר וכל השלוש יחד לכל היותר עניין של רביעית'.
כמובן שמאז, הייתה ההגבלה בשתיית 'משקה' בחג הפורים, חמורה ומופרכת לגמרי כמו בשאר ימות השנה. איסור השתייה היה ידוע לכולם ולא היה מקום לחשוב ולחפש התירים ופשט'לעך. אדרבה הייתה מפורסמת שיטת הרבי שה'חייב אדם לבסומי' של הבחורים הוא ביינה של תורה [28].
בכל זאת הזכיר הרבי שליט"א שוב ושוב במשך השנים ש'הגבלת המשקה' עומד בתקפה גם בפורים, ונביא כמה מהם:
א) בשבת פרשת פרה תש"ל אמר הרבי שאפשר להשלים עדיין את החיוב של 'עד דלא ידע', אבל הדגיש שלא יהיה זה מהבחורים [29].
ב) בפורים תשל"א אחר שהרבי ביקש שמישהו 'ימסור נפשו' לקיים 'עד דלא ידע', אמר: 'ההצעה ד'לא ידע' יקיימו אחד, שתים, שלוש - אבל לא מהבחורים - כאמור ['הגבלת המשקה'] במקומה עומדת' [30].
ג) בכ"ז סיון תשל"ז אחד התמימים ב'יחידות' שאל את הרבי: א] תיקון על עניין שתיית 'משקה' יותר מהשיעור, ב] האם 'הגבלת המשקה' היא גם בנוגע לפורים. הרבי ענה על כך: 'בנוגע למה שאתה שואל בנוגע לתקנת המשקה - הרי ידוע שהתקנה היא בתקפה גם בפורים ושמחת תורה. בנוגע למה שכתבת שעברת על התקנה, אז התיקון על כך הוא שתשפיע על שניים או יותר, שאינם מקיימים את התקנה עדיין, שיקיימו את התקנה' [= בנוגע דאָס וואָס דו פרעגסט בנוגע די תקנה פון משקה – איז ידוע אַז די תקנה איז בתקפה אויך אין פורים און שמח"ת. אזוי ווי דו שרייבסט אז דו האָסט עובר געווען אויף די תקנה, איז דער תיקון אויף דעם צו זעהן משפיע זיין אז צוויי אָדער מער וואָס האַלטן נאָך נישט ביי דער תקנה זאָלן האַלטן די תקנה'] [31].
ד) בפורים תשמ"ב אמר נשיא דורנו: 'מן הראוי שה'ציבור' כולו יבחר מישהו שימסור נפשו (בכוח) ויקיים את החיוב ד'עד דלא ידע' בפועל, ועל ידי זה יוציא ידי חובה את הציבור כולו. כנראה יהיו כאלו שירצו להתיר לעצמם לשתות יותר מד' פעמים - ולכן, חוזרים ומדגישים שאין הכוונה אליהם' [32].
ה) בשבת פרשת 'תצווה' תש"נ אמר הרבי: 'אלא גם בנוגע להתוועדויות במשך המעת-לעת דפורים, מתוך שמחה באופן ד'עד דלא ידע', אבל, עם ההגבלות כו', ובפרט בנוגע לתלמידים' [33]. וכן היו עוד כמה פעמים.
ו.
אולם היו ארבע שנים שהרבי מלך המשיח ציווה שבפורים צריך להיות 'עד דלא ידע' כפשוטו, ולומר 'לחיים' בלי הגבלות. היה זה [34]:
• פורים תשכ"ו - ציווה לרוקן את כל הבקבוקים שהיו אז ב-770, ואמר כל הפושט יד נותנים לו! [35].
• פורים תשל"ט - ציווה לשתות כמה פעמים, ואחר כך אמר ו'כל המרבה הרי זה משובח' [36]
• פורים תשמ"א - אמר לנצל את הזמן לומר 'לחיים' בלי הגבלות [37].
• פורים תשמ"ט - אמר [38] לקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו מבלי לחפש 'היתירים' ו'פשרות [39].
(נכון לציין שגם בשנים אלו לא אמר הרבי: 'בפורים אין גזירה' כי אם ציווה שיאמרו 'לחיים' בלי ההגבלות, או שאמר שכל אחד ואחד יקיים 'עד דלא ידע' כפשוטו, וכיוצא בזה, שמזה היה מובן בפשטות שהרבי מתיר לשתות מעבר לההגבלה, ואכן באותן השנים שתו ללא ההגבלות וקיימו 'עד דלא ידע' כפשוטו [ראה בהערות]). אבל מלבד שנים אלו, לא ידוע על איזה היתר מפורש - שיוריד את התקנה המפורשת - בנוגע לפורים, ולכן בפשטות שבשאר השנים קיימו התמימים את ה'חייב אינש לבסומי' ביינה של תורה, ולא כפשוטו.
ז.
לאידך, מצינו לכאורה אשר התיר הרבי מלך המשיח את ההגבלה בפורים. היה זה בליל ג' דסליחות תשנ"א [40]: 'ובודאי יחליטו גם לערוך (עוד בלילה זה) 'א שטורעמדיקן פאַרבריינגען', וההתוועדות תהיה דווקא בשמחה גדולה, ועד למעמד ומצב ד'עד דלא ידע' (על כל פנים אצל אחד מהמתוועדים, והוא יוציא בזה את כל המשתתפים) - אם כי עם ההגבלות כו', שהרי סוף סוף אין זה פורים ('ס'איז דאָך פאָרט ניט פורים')'. אכן משמע מהנ"ל - כ'משנה אחרונה' - שהתיר הרבי ההגבלה בפורים. אבל לאור כל השיחות וכו' הנזכרים לעיל, המובן מהם במפורש ש'גזירת המשקה' עומדת בתקפה גם בפורים, צריך עיון קצת ששיחה הנ"ל מוריד התקנה המפורשת [41].
ח.
אולי כדאי להוסיף קטע ממכתב של הרבי מיום כ"ג אד"ש תשי"ז [42]: 'אודות ניצול ימי הפורים בעניינים הכללים וגם באופן חסידותי, כי מרוב ה'טומלעניש' עלול שישכחו כלל, אז מען דארף אמאל א חסידשע התוועדות כפשוטו ומובן ופשוט שאין זה נוגע כלל בריבוי השתיה ח"ו וכמדובר בהתוועדות הפורים דשנה זו, שהחיוב ד'בסומי בפוריא עד דלא ידע' אפשר שתספיק טיפה אחת, ובלבד שתבוא באופן שתפעול להעמיד את עצמו למעלה מהטעם ודעת שלו וכנראה גם במוחש, אז ווען מען וויל אויף א אמת איז גענוג איין טראפען ואם ח"ו עס איז ניט אזוי העלפט ניט אפילו א פעסיל (חבית)' [= וכנראה גם במוחש שכאשר רוצים באמת אז מספיקה טיפה אחת, ואם חס ושלום זה לא כך, אז גם חבית שלימה לא תועיל] [43].
ונסיים בדברי הרבי מליל ג' דחג הסוכות תשמ"ג [44]: 'ובקרוב ממש - באופן ד'אחישנה' - נזכה לגאולה העתידה, 'מיד הן נגאלין', שאז נזכה להתגשמות וקיום הפתגם של אדמו"ר הזקן 'יהי רצון שנזכה לשתות (ולומר 'לחיים') כשיהיה כולה משקה'.
••
[1] ראה בהרחבה לקמן אות ג'.
[2] בש"פ חקת תנש"א (ראה לקמן אות ד').
[3] בשיחת יום ב' דחג השבועות תשכ"ח (ראה לקמן אות ד').
[4] נדפס באג"ק ח"ז עמ' נח-ט, ובלקו"ש חל"ח עמ' 190-91.
[5] נדפס באג"ק חט"ז עמ' פב, וכן בלקו"ש חכ"ב עמ' 297. נדפס בקונטרס 'צדיק למלך' ח"ו עמ' 87 עם ההשמטות ומשם לקונטרס 'כולו משקה'.
[6] ראה עוד: אג"ק חי"ד עמ' שח - מכתב מיום כ"ו טבת תשי"ז ("ואף שהרחיקו ביותר רבותינו נשיאינו ענין לגימה יתירה הנקרא בלשון העולם שכרות והוללות, אבל לגימה בדרך התורה ובדרכי נועם החסידות אדרבה ואדרבה"). אג"ק חט"ו עמ' קפח – מכתב מיו"ד סיון תשי"ז ("בהנוגע להתועדות ובפרט בהנוגע לאברכים לא ראיתי תועלת ממשקה המשכר ח"ו נוסף על הענין דפעולה ורושם בלתי רצויים כלל וכלל"). אג"ק חי"ח עמ' תפח ("ישנם כאלו שביטוים הנ"ל באים כתוצאה ממה שטעמו יי"ש יותר מהמדה, אבל גם בזה איני רואה כל הכרח, ואדרבה – ע"פ כו"כ שיחות מכ"ק מו"ח אדמו"ר מגונה הדבר (באם לא לומר ביטוי חריף יותר) מצ"ע ג"כ"). אג"ק חי"ט עמ' תי – מכתב מיום כ"ב מנ"א תש"כ ("בודאי למותר להאריך על שאין דעתי ע"פ דעת רבותינו נשיאינו נוחה כלל וכלל – מהנהגה בלתי מסודרה בעת התועדות וכו' וכו', וכמובא בכמה שיחות קדש בזה. גם – בהנוגע לשתיית משקה, אין זה אלא טפל דטפל, וגם אז צריכים ברכה וס"ד שילך בדרך הישר וכו'"). אג"ק חכ"ב עמ' שנט – מכתב מר"ח כסלו תשכ"ג ("נבהלתי לקרות במכתבו אודות שתיית משקה, וידועות הוראות ברורות בזה מרבותינו נשיאינו אודות הזמן שהותר זה ורק בצמצום ורק לסוג אנשים מיוחדים וכו' וכו'"). ועוד.
[7] בהשנים הראשונות להגזירה הי' ההגבלה עד לשלוש פעמים אמירת "לחיים" (ולא ארבע). ההגבלה דג' כוסיות מוזכר בשיחות: ש"פ שמיני (מבה"ח אייר) תשכ"ג. פורים, ש"פ בלק (י"ז תמוז) תשכ"ד. ש"פ שמיני (מבה"ח ניסן), י"ב תמוז תשכ"ה. ש"פ נח תשכ"ז. יום ב' דחה"ש תשכ"ח. ש"פ דברים תש"מ. וההגבלה דד' כוסיות מוזכר בשיחות: ליל י"ג ניסן, ש"פ שמיני (מבה"ח אייר) תשמ"ב. ש"פ בלק תשד"מ. ש"פ מקץ תשמ"ה. ליל י"ב טבת תשמ"ז. אחרון של פסח תשמ"ח. (ברשימה (בלתי מוגה) מיחידות מאחד התמימים מליל ט"ז טבת תשל"ח כתוב: "ג' ד' כוסיות".) בשאר השיחות מזכיר הרבי את הגבלת המשקה בתור “ההגבלה הידועה”. ויש לברר מהו דינו של הכוסית הנוספת שהוסיף הרבי במשך השנים, האם הוא נכלל בה"רביעית", או שהוא הוספה לה"רביעית", דהיינו שמותר לשתות קצת יותר מרביעית.
[8] ראה הערה קודמת.
[9] ראה בשיחת י"א ניסן תשמ"ח - התוועדויות תשמ"ח ח"ג עמ' 38 בהערה 19 ('ופשיטא – בהגבלות הידועות (ד' כוסיות, וכוסיות קטנות, וגם זה – לאו כל מוחא סביל כו'), ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן גם לקטנים בשכל"). וראה שם משיחת אחרון של פסח – עמ' 173 ("ופשיטא – באופן של זהירות משכרות, ח"ו, היפך הציווי והיפך הרצוי כו', עי"ז שיקח כוסות שלפי ערכו, או שישתה רוב כוס, וכיו"ב"). וכן במכתב הנ"ל מיום כ' מ"ח תשי"ח ("וכאו"א באופן המתאים אליו, ז.א. באם יש חשש ומורא שישתכר אפי' במדה קטנה של משקה, גם במדה זה אסור ענין השתי'").
[10] שבת פרשת נח תשכ"ז – שיחת קודש תשכ"ז. עד"ז אמר בשיחת ש"פ בלק (ז' תמוז) תשד"מ (תו"מ תשד"מ ח"ג עמ' 2122): 'ואם ישנו מישהו שכבר עושה "משהו" – הנה במוצאי יו"ט שולח מכתב ל"770" ומודיע שאירע כך וכך, ומכיון שהוא לא יכול לעשות מאומה בנידון, לכן מודיע את העובדות! – אילו לא היית יכול לעשות מאומה בנידון – לא היו מראים לך כל זה, ומכיון שבהשגחה פרטית ראית זאת, הרי זה סימן שתפקידך להעמיד תלמיד זה על דרך האמת, ולא להסתפק במשלוח "מכתב"! ואין צריך להאריך בדבר המבהיל'.
[11] נדפס בשיחת קודש תשכ"ג עמ' 282-3.
[12] בנוגע לקידוש על משקה ראה ממכתב מאדר שני תשכ"ג (נדפס ב'יגדיל תורה' ח"ג עמ' 1232 (ומשם ל'שערי הלכה ומנהג' ח"א עמ' רסו)): 'כן נבהלתי להסברא [להשמועה (כך נדפס בתשו"ב בשו"ע קה"ת תשמ"ז עמ' 132)] לקדש על יי"ש. ועכ"פ לקדש את שתיית היי"ש היפך הגמור מציווי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו. ובודאי תיכף לקבלת מכ' זה ינקטו באמצעים הכי מוחלטים לתיקון כ"ז. ויבש"ט בזה בחוזר. פשוט שכל הנ"ל מכוון לכאו"א מהם שנהגו כנ"ל'. עד"ז אמר ביחידות (בליל ב' אדר תשכ"ג) לרעז"ס: 'תראה שהצעירים לא יעשו קידוש [והבדלה] על משקה' (שיחות קודש תשכ"ג עמ' 403). עד"ז גם אמר לרשנ"ז הלוי דוכמאן (בשמיני עצרת תשכ"ט) לאחרי שהודיע שקידש על משקה: "זהו דבר נכון ("א גלייכע זאך"), הרי עתה שמיני עצרת! [והוסיף:] 'הרי אתם כבר בגיל למעלה מארבעים, ויש להבהיר זאת, שכן, לולא זה – הם הרי יעשו כולם תיכף קידוש על משקה'.
[13] בנוגע למצות שתיית רביעית יין ביו"ט, אפשר לצאת ידי חובה בשתיית יין-הקידוש. (שיחות קודש תשל"א ח"ב עמ' 87 (ומשם ל'שערי הלכה ומנהג' ח"ה עמ' סח'.))
[14] ראה משיחת ש"פ נשא תשכ"ח – שיחות קודש תשכ"ח ח"ב ('הרי הוא כזה שוטה שלא יודע איפה הוא אוחז בעולם שאין שוטה יותר גדול מזה שאוחז עצמו לחכם.. וכשיודעים שהוא חב"ד'ניק הרי הוא ממאיס את כל חב"ד!'). משיחת ש"פ דברים תש"מ (" . . ודווקא אז כשהוא לא שותה, הוא בחור טוב ותמים טוב"). משיחת ש"פ כי תשא תשד"מ – תו"מ תשד"מ ח"ב עמ' 1087 ואילך ('אין זו חלוקת וודקה, שבא פלוני ואומר "ז'יד, דאַוואַי וודקה".. אינני מחלק "וודקה", אינני רוצה ואין לי כל שייכות עם "וודקה" ח"ו'). משיחת ש"פ ויק"פ תשמ"ח - תו"מ תשמ"ח ח"ב עמ' 459 ("אלו שמבינים שעדיין לא אמרו "לחיים" כדבעי – יאמרו עוד הפעם "לחיים", ומתוך שמחה וטוב לבב, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, אבל, כמובן, בהגבלות הידועות, באופן של ד"ידע" דוקא, ובהדגשה יתירה – כראוי לדרך חסידות חב"ד (חכמה בינה דעת)". משיחת ש"פ תצא תשמ"ח – תו"מ תשמ"ח ח"ד עמ' 273 (ופשיטא, שאין הכוונה לשמחה ע"י שתיית כוסית ועוד כוסית כו', עד למצב של שיכרות – כי, "שיכור" אינו "חסיד", ועאכו"כ חב"ד'ניק, שאצלו מודגש יותר ענין של ההבנה וההשגה, ויתירה מזה: "שכרות" – שייכת ללוט") ועוד.
[15] שיחות קודש תשכ"ח ח"ב.
[16] השיחה בשלימותה: "איך פועלים כזו שמחה, הרי זה ע"י שלא ישב "סטאטעטשנע" [בנוחיות] כמו שיושב כל השנה, רק שיעמוד בשמחה חזקה. זה לא אומר לשתות יותר ולשיר בקול רם, שהרי זה לא פועל על גוי, שהרי גוי הוא מורגל לכך, לוקח יותר וצועק. על יהודי זה הי' פועל שהרי יהודים לא מורגלים בכך, אבל צריכים לפעול על הגוי, לא ע"י שתי', שאפי' שלא שותה ואעפ"כ עומד בשמחה גלוי'. שלא כדעת הטועים שע"י שישתו משקה זה יוריד הרפש וטיט מנה"ב ויוסיף בנה"א, כ"א אדרבה, כשיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר שאמר א"ז ואח"כ ציוה להדפיס, שמשקה הוא דבר המאוס, והנה אלו שרוצים לומר שזה מסייע בעבודה, מלבישים את זה במעיל של משי, ועוד מוסיפים שזה מה שהרבי רוצה.
כאן לא נוגעים כל התירוצים ואמתלאות שעונים, שיש ענינים יותר גדולים שלא צייתו, צריכים לדעת שזה לא דבר קטן, ואדרבה, זה יכול להיות אבן הבוחן אם אוחז ב"קליאמקע" או לא, כאן לא נוגע החכמה'לעך והפשט'לעך שלומדים, שהרי זה ענין שהרבי אמר וציוה להדפיס שזה דבר מאוס ואם זה לא הי' דבר גדול, למה ציוה להדפיס, ובמילא סימן שזה נוגע, ועד לדורי דורות – שמשקה זה דבר מאוס. ישנם כאלה שלא רק שלוקחים לבד, הם דואגים שגם השני יקח – "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", וכמו שהמשנה אומרת באבות על הלשון שאני לא רוצה לומר. ואין להאריך בדבר המצער והמבהיל. ועי"ז יורדים מדרך הישר, בדרך עקלתון, לא כמו אלה שחושבים שיכולים להיות בדרך הישר ובדרך עקלתון – בקדושה א"א להיות שני הענינים, גם הדרך הישר וגם הדרך עקלתון, ואם דורכים בפנים אפי' כשערה בדרך עקלתון, הרי בדרך ממילא עזב את הדרך הישר. חושבים שעי"ז מגבירים את הנה"א על נה"ב, ההיפך הוא הנכון, עי"ז מגבירים את הנה"ב על נה"א, ומשתמשים עם המחשבה שיודע פרק תניא, ומאמר חסידות, ו"ווארט" מהתוועדות בדברי התעוררות, כדי, להוציא את פיתוי היצר, וכמו שקוראים אותו בתניא הרי הוא משוקץ ומתועב ומנוול וע"ז וכו' וכו'".
[17] חלק נדפס בספר השליחות עמ' 269.
[18] שיחות קודש תש"מ.
[19] שיחות קודש תשמ"א.
[20] השיחה בשלימותה: "שאפי' אם הוא הי' בעל הבית על עצמו גם אז השאלה מדוע צריך הוא להידחף ולעשות היפך מדעת, רצון וכוונת רבותינו נשיאינו. עאכו"כ שתלמיד בישיבה הוא לא בעה"ב על עצמו ורבותינו נשיאינו הם לגמרי בעה"ב עליו הוא בן – כיון שתלמידים קרויים בנים, – ועבד לרבותינו נשיאינו . . ומכיון שהרצון של נשיא דורנו הוא שלא ישתה יין זה צריך להיות הרצון שלו. והשטות המדומה, שמבלעדי זה הוא לא יתעסק בעבודת התפילה כדבעי, הוא היפך לגמרי ממה שרבותינו נשיאינו אומרים. אם הוא צריך שישקיע עצמו ב"יינה של תורה", כלומר חסידות. המשה רבינו שבדורנו נשיא דורנו אומר עכשיו ובפרט לתלמידי הישיבה ש"יין ושכר אל תשת" שהרי התלמיד ישיבה (וכל היהודים) הם ממלכת כהנים ובמילא אסורים הם בשתיית יין בשעת עבודתם".
[21] ר"ד משיחת קודש התנש"א ש"פ חקת, נרשם ע"י מערכת "פאקס אַ שיחה" (ה"רד"ים" של שנת תשנ"א נקבצו ונדפסו יחד כתשורה מחתונת סגל – בני-ברק אלול תש"ס. ושם בעמ' 206).
[22 בדומה לזה ראה בשיחת ש"פ בלק (ז' תמוז) תשד"מ (תו"מ תשד"מ ח"ג עמ' 2122): 'אמנם, מובן ופשוט שענין זה צריך להיות עם ההגבלות הידועות שנקבעו ע"י נשיא דורנו – ד' פעמים בלבד, ולא כוסות גדולות, כי אם ע"ד הרגיל, כידוע ומפורסם. לדאבוננו, ישנם תלמידים שחושבים להיות "שפיץ חב"ד" – עי"ז שיתנהגו היפך הוראה הנ"ל! הם מנצלים את העובדה שלומדים ב"תומכי תמימים" כדי לעשות דבר שהוא היפך הוראת נשיא הדור! כיצד יתכן לחשוב שענין זה יוסיף בהבנת החסידות וכיו"ב – כאשר יודעים שהנהגה זו היא היפך הוראת נשיא דורנו?!.. אדרבה: הנהגה כזו אינה מביאה להתגברות על "חומר" הגוף, אלא אדרבה - התגברות החומר, "חמור שונאך" – חומר הגוף!.. ומה שישנו "משפיע" "משגיח" או "ראש ישיבה" שרואה זאת ואינו עושה מאומה למנוע את הדבר, אף שיודע שהנהגה זו היא היפך ציווי נשיא דורנו – הרי הקושיא היא עליו!'.
[23] ) שיחות קודש תשכ"ד עמ' 231.
[24] קטע זה אמר הרבי אחרי שדיבר ע"ד הבית דין והשוטרים שמעמידים בכל החגים, משא"כ בפורים (בקובץ 'משקה המשמח' פיענחו את הר"ת "בי"ד" במקום 'בית דין' ל'י"ד אדר – פורים'. אבל אין זה מתאים לתוכן השיחה, ועל כן יש לתקן.
[25] להעיר שבאותו שנה הוריד הרבי את "גזירת המשקה" פעם נוספת, הי' זה בשבעה עשר בתמוז שחל להיות בשבת והתענית נדחה למחרתו, ואמר הרבי: כיון דאידחי – אידחי, ולכן יורידו גם עכשיו את ההגבלות של ג' כוסות. הרבי שתה בעצמו ג' כוסות מהבעכער (כוס) שלו. (אחרי שהגזירה וההגבלה דג' כוסות נתבטלה התחילו כולם לשתות, וכמעט שנגמר כל היין והיי"ש).. אחד החזיק בקבוק משקה, ורצה אחר לקחתו ממנו בשביל לחלק, והפסיק הרבי באמצע השיחה ואמר: מה? יש לו עוד משקה? נעמט עס ביי אים צו, ותחלקו. – שיחות קודש תשכ"ד בהוספות.
[26] שיחות קודש תשכ"ה ח"ב עמ' 242.
[27] עפ"ז יש לתקן מה שכתוב ב'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' שע אות ז'.
[28] ראה: שיחות קודש תש"ל ח"א עמ' 658. שיחת אחש"פ תשמ"א – שיחות קודש תשמ"א ח"ג ("אפשר לעשות זאת ברוחניות: שיחזור בע"פ ד' מאמרי חסידות או ד' ענינים ב"יינה של תורה", שבזה אין כל חשש. וכיון שעי"ז יהי' בודאי בריא ברוחניות, יהי' בריא בגשמיות"). י"ב תמוז תשמ"ז – התוועדויות תשמ"ז ח"ד ("ובאם רוצים לשתות יין באופן של למע' מהגבלות – שיוסיפו בלימוד תורת החסידות, פנימיות התורה, הנקראת "יין" ("יינה של תורה"), ושההתמסרות בהלימוד ("אריינוואַרפן זיך") תהי' בהוספה עד לאופן שלמעלה ממדידה והגבלה"). וכן אמר פעם לאחד מהתמימים ביחידות שביקש היתר לשתות יותר מהשיעור בטענה שזה יעזור לו בעבודותו הרוחנית: "מדוע לעשות זאת ע"י כאלו דברים גשמיים וחומריים, אפשר לעשות זאת ע"י לימוד חסידות בשופי" (מפי המשפיע הרה"ח ר' שלום חריטונוב) ועוד.
[29] שיחות קודש תש"ל ח"א עמ' 657-8.
[30] שיחות קודש תשל"א ח"א עמ' 576.
[31] 'היכל מנחם' ח"ג עמ' רנח, וכן בשיחות קודש תשל"ז ח"ב.
[32] התוועדויות תשמ"ב ח"ב עמ' 975.
[33] התוועדויות תש"נ ח"ב עמ' 372 בההשלמת לשיחה הנ"ל.
[34] (גם בשאר השנים היו כאלה ששתו יתר על המידה בפורים, אבל לא היה זה מצד היתר של הרבי, אבל כמובן שאין כאן מקומו.)
[35] 'לקראת סיום ההתוועדות ציווה הרבי לרקון את כל הבקבוקים וכך אמר: יש לרקון את כל הבקבוקים הנמצאים כאן. אין כוונתי לשפוך אותם, כי זה "בל תשחית", ובפרט בשנת השמיטה הרי יש את הלימוד של "לאכלה ולא להפסד". מיד התחיל גם הרבי למזוג, וכמה וכמה התקרבו אליו לקבל משקה. הרבי מזג להם ואחר כך אמר: אני רואה בקבוק ריק. "כלים רקים אל תמעיטי [מיד נעשה רעש והתחילו לתפוס את הבקבוקים ולרוקנם. ואח"כ שאל:] האם הכל כבר "כלים רקים"? נעשה רעש גדול עוד יותר. ופתאום הכריז הרבי: כל הפושט יד נותנים לו! ומיד התחילו מאות חסידים לרוץ ונעשתה מהפכה כו'. הרבי נתן לכמה וכמה וענה בשמחה לחיים ולברכה, והיו נדחפים ועלו על שולחן הרבי כו' והיתה מהומה גדולה, כי שכולם יצאו מהכלים מרוב הגילוי, וגם היו מבושמים. לאלו שרצו לקבל פעמיים אמר להם הרבי שנותן רק פעם אחד. (למחרת בבוקר כשיצא הרבי לקריאת התורה נגש עליו התמים נ.ג. ואמר לרבי שלא קיבל משקה אתמול, והרבי ענה לו "אז ס'האט ניט קיין ארט פארן דאווענען", ואחר כך אמר לו שיבוא אחר קריאת התורה, ולאחר קריאת התורה הרבי נכנס לחדרו והוציא בקבוק יי"ש ונתן לו ולעוד אחד וברכו בקשר ליום הולדת שלו: 'א הצלחה'דיגע יאר בגשמיות וברוחניות' (יש לעיין אם הכוונה היא שאסור לשתות משקה לפני התפלה. ביומן אחר ראיתי שהרבי אמר "אז ס'האט ניט קיין ארט פאר קריאת התורה" וצריך בירור).
[36] מיד כשנכנס הרבי להתוועדות אמר: היות והיום פורים נתחיל, לא אם דיבורים, אלא עם ניגון. [ניגנו ניגון שמחה משך זמן ולאחר מכן אמר:] אם ניגון שלא מוזכר בהלכה, עאכו"כ בנוגע "לבסומי בפוריא" וכפי שרש"י מפרש – "ביין", ודאי שצריך להיות תיכף לאחר מכן [לאחר השירה] אמירת לחיים ודווקא ביין. לחיים לחיים! [אחרי שאד"ש אמר לחיים ושתה מכוסו והקהל עדיין לא התחילו לומר, אמר:] חבל על הזמן! [הקהל התחילו לומר לחיים והמשיכו בשירה והפסיקם כ"ק אד"ש באומרו: "זאגט לחיים". הקהל אמר לחיים משך זמן, ואח"כ המשיך הרבי:] אני מציע שאחד שיודע את שפת המדינה יכריז: "הארי אפ" [=הזדרזו] ושתיכף יאמרו לחיים פעם שני'! נו, תכריזו! תכריזו "הארי אפ"! תכריזו "הארי אפ"!
מישהו הכריז "הארי אפ" והקהל התחיל לומר לחיים בפעם השני'. [כשגמרו לומר לחיים הכריז]: היות ובג' פעמים הוי חזקה, מסתמא יאמרו מיד פעם שלישית! [כשגמרו לומר לחיים בפעם השלישית אמר:] זה הכל ב"מועדים לשמחה", אבל כשהמדובר בנוגע לשמחת פורים שצריכה להיות "עד דלא ידע", וכפי שאדמו"ר הזקן מדגיש שזוהי שמחה נעלית יותר מ"מועדים לשמחה" – אע"פ שזוהי שמחה מדאורייתא, ואילו בפורים היא מצוה מדברי סופרים. לכן דבר ברור הוא שפעם רביעית מוכרחים ודאי לומר לחיים. ואחר כך יוסיפו בזה, ו"כל המרבה הרי זה משובח"! והמעשה הוא העיקר: לא להתפלפל בכך רק לעשות בפועל! לחיים! אח"כ אמר: צריך גם להכריז ש"ספיקא לחומרא"! אצל מי שישנו ספק אם הוא אמר ארבע פעמים לחיים או משהו פחות מכך – הרי שהכל הוא לחומרא!
[37] פורים היה ביום שישי עש"ק פ' צו, אחר מנחה נכנס הרבי שוב – באופן פתאומי – לזאל למעלה ואמר מאמר דא"ח ד"ה "ליהודים היתה אורה". רק מתי מעט היו נוכחים בשעת מעשה, כי כולם היו באמצע מבצעים, לאחר המאמר אמר הרבי לחיים על כוס יין והורה לנוכחים: לנצל את הזמן לומר לחיים בלי הגבלות.
[38] בשיחת פורים תשמ"ט אמר: "יש להמשיך עתה בעניני הפורים – עכ"פ בענין שכולם יוכלים להשתתף בו בנקל, ללא הבהרות כו' ("קיין באווארעניש") . . ועד"ז בענין השמחה, שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה, "עד דלא ידע" . . מקיים הציווי "לבסומי כו' עד דלא ידע" כפשוטו (מבלי לחפש "היתירים" ו"פשרות" וכיו"ב), ואשרי חלקו וגדול זכותו, ויה"ר שממנו יראו וכן יעשו". (כן ראה שם משיחת ש"פ תצוה (ערב פורים קטן) עמ' 355, ושם משיחת ש"פ ויקהל (פ' שקלים) מבה"ח אדר ב' עמ' 387 מוגה, ובעמ' 391 בהשלמות)
[39] להעיר אשר היה פעם נוספת שהרבי ציוה שיקיימו "עד דלא ידע", הי' זה בש"פ כי תשא תשמ"ה, הרבי אמר שאלו שעדיין לא קיימו "עד דלא ידע" בפורים יוכלים להשלים זאת בשבת (אח"כ דיבר על אנשים מסוימים וציום לקיים "עד דלא ידע") אבל לא הי' מובן שהרבי מתיר לשתות מעבר לההגבלה, לכן לא שתו (לאחרונה שמעתי שכן היו כאלה ששתו).
[40] תו"מ תנש"א ח"ד עמ' 298.
[41] כן הוא בנוגע להשיחה אור לי"ב טבת תשמ"ז, תו"מ תשמ"ז ח"ב עמוד 246-7: ובאותיות פשוטות:' רוב ציוויי השו"ע קשורים עם הגבלה של זמן ומקום. ולדוגמא: הציווי "לבסומי" – הוא בפורים דוקא, אבל לאחרי פורים, אפילו בשושן פורים (שעל זה כותב הרמ"א "טוב לב משתה תמיד"), אם יהי' במצב ד"לבסומי" כמו בפורים – הרי זה היפך השו"ע! ובנוגע לעניננו: ההנהגה ד"טוב לב משתה תמיד", באופן של "משתה" כפשוטו – שייכת למעמד ומצב מיוחד של שמחה, ע"ד ובדוגמת השמחה דפורים; ואילו בשאר הזמנים – אין זה באופן של "משתה" כפשוטו, כי אם, כמובא בפירוש רש"י על הפסוק.. וטוב לב משתה תמיד – אלו בעלי משנה".. ומכיון שכן, הרי, כשנמצאים בזמן ומקום שבו צריך להיות הענין ד"טוב משתה תמיד" כפירוש רש"י בחלק, ואעפ"כ, מחליפים זאת ב"טוב לב משתה תמיד" כפשוטו – ("פארקערט ווי דער רמ"א הייסט") הרי זה היפך הוראת הרמ"א!'. (להעיר אשר הן בהשיחה דתשמ"ז והן דתנש"א מגיע הרבי (בעיקר) לשלול את שתיית המשקה דכל השנה ולאו דוקא להתיר את השתי' בפורים).
[42] נדפס באג"ק חי"ד עמ' תקיח-ט.
[43] עד"ז ראה בשיחת מוצאי ט"ו מנ"א תשמ"ט – ספר השיחות תשמ"ט ח"ב ("וכמדובר כמ"פ שהדבר תלוי ברצונו – שבאם רוצה באמת לא נוגע כמות המשקה (כרצון נה"ב שלו שרוצה יותר ממה שמקבל), וגם ע"י כמות קטנה אפשר לפעול עניין השמחה".
[44] התוועדויות תשמ"ג ח"א עמ' 189.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר