בלי תיסבוכים. 'עבודת התפילה' זה דבר פשוט

התוועדות חסידית נפלאה עם הרה"ח הרב מנחם מענדל שיחי' פערלוב - משפיע ישיבת 'תומכי תמימים ליובאוויטש' ווסטצ'סטר, ניו יורק. באדיבות מערכת המגזין השבועי 'לחלוחית חסידית'.

**

כל אדם באשר הוא, רוצה לשלוט על עצמו. שהוא יוכל לממש את ההחלטות שלו. והעובדה לכך היא, שאנשים משלמים הון רב בכדי לקבל ייעוץ ממומחים שיעזרו להם לשלוט על החיים שלהם. החלום של כל אחד, זה שהוא ישלוט בחיים שלו. שהוא יחליט בתחילת שבוע מספר תוכניות, מה כן לעשות ומה לא לעשות, ובסוף השבוע הוא יוכל להסתכל אחורה ולראות שאכן הוא מימש את אשר הוא שאף ורצה. אפילו להחליט בלילה את הסדר יום של יום המחר, ולבצע את כל התוכניות בצורה מושלמת – זה ממש חלום של כל אחד. 

הרבה אנשים היום לא מחליטים החלטות רציניות, כי הם כבר התרגלו לעובדה שהם לא מצליחים לבצע את השאיפות שלהם. אבל אם אדם ידע שבצורה ברורה, שיש לו את הכוחות ליישם את ההחלטות שלו – הוא יהיה האדם השמח עלי אדמות. במילים הכי פשוטות, זה ממש חלום של כל אחד.

בספר ה'תניא' חושף אדמו"ר הזקן את הדרך הנכונה והישרה להיות אדם מוצלח שכזה, אחד ששולט על חייו. הוא קורא לו בתואר 'הבינוני'. 'הבינוני' הוא אחד מהחידושים העיקריים עליהם נסב ספר ה'תניא'. 'הבינוני' הוא אחד כזה שיש לו ניסיונות ותאוות רגילים וטבעיים לגמרי. הוא לא רוצה לקום בבוקר ולישון בזמן, הוא רוצה לדבר 'לשון הרע' ולא מעוניין ללמוד ולהתפלל כראוי, ובעצם בפנימיות שלו הוא אותו הדבר כמו הרשע, במהות שלו הפנימית הוא לגמרי כמו כל אחד (כמוסבר בפרק י"ג), אבל החידוש של 'הבינוני' היא העובדה שהוא מצליח לשלוט על התאוות והרצונות שלו בצורה מוחלטת. 

בהסתכלות חיצונית, הוא עושה את כל מה שהקדוש ברוך הוא דורש, הוא נראה לגמרי כמו הצדיק. אבל בפנימיות ניטשת מלחמה עזה בין הצד הרע לצד הטוב, ו'הבינוני' מצליח תמיד להכריע את המערכה לטובת הנפש האלוקית. אבל איך באמת 'הבינוני' עושה זאת? איך הוא מצליח להתמודד ולא ליפול ברשתו של היצר הרע? מהי הדרך בה הוא פועל בכדי לגבור ולנצח את הרע?

מהו סוד ההצלחה בחיים?

אדמו"ר הזקן בפרק י"ב מגלה את הסוד שעומד מאחורי כוחו העצום של 'הבינוני' – 'עבודת התפילה'. כל ההצלחה המיוחדת של 'הבינוני' והשליטה המדהימה שלו בחיים, מגיעים מהיכולת שלו לדעת כיצד להתנהל נכון בזמן התפילה. 'הבינוני' יודע מה עליו לעשות בתפילתו לקונו. יש לו שעה/שעתיים של תפילה ויותר (בנוסף להכנות שקודמות לתפילה), שבהם הוא משקיע ומכוון בתפילתו, וזה נותן לו את הכוח לשלוט על עצמו במהלך היום כולו. 

הפנימיות שלו לא השתנה מהתפילה, כמו שמוסבר בהמשך פרק י"ב, אבל ההתעוררות בתפילה נותנת לו כוח להתמודדות בהמשך היום. יוצא איפוא שסוד כוחו של 'הבינוני' מגיע כתוצאה ישירה מ'עבודת התפילה'. בזה הוא שונה מאחרים. מכאן באה המיוחדות שלו. הוא יודע איך לנצל את התפילה.

במילים אחרות, כאשר יודעים איך להתפלל בצורה נכונה וטובה, זה מביא את ההצלחה הגדולה ביותר לכל אחד בכל מה שהוא צריך. כשמבינים מה יש לעשות בזמן התפילה, זה נותן את הטוב הכי נפלא שיש בעולם. אז חיים בצורה בריאה ושמחה באמת. ולכן ברור שכל אחד רוצה לדעת איך מתפללים, וחשוב לכל אחד להשקיע בתפילה. מי שמתפלל כמו שצריך פשוט בגשמיות יש לו חיים אחרים לגמרי, חיים איכותיים וטובים.

חשוב להסביר את הנקודה המשכנעת וההגיונית הזאת לנפש הבהמית, זה מאוד יכול לעזור לכל אחד להבין מה המהות והתכלית של התפילה. מה הוא מחפש ורוצה מהתפילה. שהוא יוכל להגדיר מה נקראת תפילה מוצלחת וטובה.

רוצה לשלוט על המשיכות שלך?

אדמו"ר הזקן אומר שעל ידי העבודה בתפילה, אפשר לגרום לזה שהמוח יהיה שליט על הלב. אמנם העובדה ש'מוח שליט על הלב', זה דבר טבעי שיש לכל אחד בתולדה. אבל הוא לא יכול להשתמש בזה, אלא אם כן יש לו את 'עבודת התפילה'. ולמה זה? במה התפילה גורמת לכך שהמוח ישלוט על הלב? כי בלי התפילה המוח 'ישן', ואי אפשר לשלוט על תאווה כאשר המוח 'מורדם'..

אפשר לתת משל על זה. ישנם כמה מאות מיליונים של אנשים במדינת ניו יורק. כולם יודעים שהדבר הטוב והנכון הוא, לאכול בריא. כמה מתוכם אכן מקפידים לאכול דווקא אוכל בריא? פחות מאחוז אחד.. לכאורה מכאן רואים הוכחה ברורה שאנשים בטבעם נמשכים אחרי הלב והתאוות שלהם ולא ש'המוח שליט'? האמת היא שזה ממש לא כך, ואתן דוגמא לדבר. אדם אחד לא שמר על בריאותו בכלל. הוא אכל מכל הבא ליד. אחרי תקופה הוא השמין בצורה מוגזמת, ולצורך כך הוא הגיע לרופא לבדיקה וטיפול. הרופא עשה צילום פנימי מהבטן שלו, והודיע לו בצורה ברורה, שאם הוא ימשיך בדרך אכילתו כמו שהיה עד כה, בעוד ששה חודשים הוא יפטר מן העולם, בעוד אשתו תהיה אלמנה ובניו יתומים לא עלינו. אך אם הוא יציית להוראות הרופא ויאכל רק דברים בריאים, הוא ימצא מזור לרפואתו.

מה נראה לכם יעשה אותו? בימים הראשונים הרי ברור לכולם שהוא יציית לכל מילה שאמר לו הרופא, כי הוא יודע שבנפשו הדבר. זה חיים ומוות. אבל לאחרי כחודש, ההתעוררות והפחד שהחדיר בו הרופא יכולים להתעמם ולהעלם להם בהדרגה, ומיודענו 'יתיר' לעצמו להיות קצת פחות 'אדוק' ולאכול קצת יותר ב'פתיחות', וכך לרדת מדחי אל דחי – עד לסכנת חיים השם ישמור. המוח שלו אמנם עדיין זוכר ויודע את האמת, אבל הידיעה הזאת כמו 'מורדמת' אצלו. זה לא ברור ובוער אצלו. במילא זה פחות משפיע ומחייב אותו. זאת אומרת, שאפשר לראות בחוש שטבע האדם הוא ש'המוח שליט על הלב', אבל בדרך כלל זה בצורה לא פעילה ואקטיבית.

זו המטרה של 'עבודת התפילה'. אנחנו חשבנו שיש לנו בעיה בטבע שלנו, שלמרות שאנחנו יודעים את האמת – זה קשה מאוד ואולי בלתי אפשרי ליישום, מגיע אדמו"ר הזקן ומגלה לנו שטעות בידינו. זה שאנחנו יודעים את האמת זה לא מספיק בשביל שהאמת תחייב אותנו בצורה מעשית. אבל כאשר אנחנו מרגישים וחיים את האמת, אז הטבע האנושי הוא ש'המוח שליט על הלב' ואפשר לנהל את חיינו בצורה נכונה ותקינה. ואיך אפשר להבעיר את האמת אצלנו בכל יום? כאשר נחשוב על האמת הזאת בתפילה. הנקודה העיקרית היא שצריך לקחת את האמת שאנחנו כבר יודעים, ולחשוב עליה בתפילה, וכך אנחנו בעצם מעוררים ו'מבעירים' אצלנו את האמת האלוקית, שהאמת תחיה אצלנו. כאשר במהלך היום ניתקל בתאווה או קושי מסויים, האמת האלוקית תאיר בנו בחוזקה. הרי היום הבוקר הארכתי לחשוב על זה בתפילה.

בלי 'חידושים'.. פשוט לחשוב

לא צריכים לחפש איזה 'חידוש' במה להתבונן בתפילה.. איזה משהו מיוחד ולא ידוע.. אפשר לחשוב על העניינים הכי פשוטים, כמו 'שנים עשר הפסוקים' שהרבי שליט"א בחר.. אבל כדאי לחשוב על דברים שאני כבר יודע בצורה טובה, עניינים שלמדתי בחסידות וכדומה, אבל הם נשארו 'מורדמים' במוח, ופשוט לחשוב עליהם בזמן התפילה וכך לעורר ולהחיות אותם. כמו שהאדם שיצא מהרופא היה לו ברור שהוא יאכל רק את מה שהרופא ציווה עליו, זה 'בער' אצלו, בדיוק כך כאשר לא רק יודעים את האמת, אלא האמת בוערת אצלנו – אז במשך היום אפשר לעשות מה שצריך ונדרש. זה הטבע של האדם, שמוח 'בוער' תמיד ישלוט על תאוות הלב. אבל מוח 'רדום' לא יצליח לשלוט על הרגש הגואה בלב. לכן חשוב בכל יום ויום לעסוק ב'עבודת התפילה' ולחשוב בתפילה על האמת האלוקית, כדי להחיות ולהלהיב אותה מחדש, שתהיה חדורה ולוהטת בנו.

אתן לזה עוד דוגמא. אם קרה שבחור קם מאוחר והוא מגיע למקווה, אך הוא מגלה שהמקווה כבר נסגר. אז יכול להיות שאם זה קשה מאוד למצוא עוד מקווה קרוב, וגם הנקודה של החשיבות של המקווה לא חדורה בו, הגיוני מאוד שהוא יתייאש ויוותר על העניין. אבל אם הוא היה אתמול בהתוועדות, והמשפיע עורר בצורה חזקה במשך חמש שעות על הצורך לטבול במקווה בכל יום לפני התפילה ולימוד החסידות, אז ברור שההחלטה שלו תהיה אחרת. הוא לא יחשוב פעמיים והוא יעשה את כל המאמצים למצוא מקווה לטבול בו. כי זה בוער בו. הוא 'חי' את זה. כי הוא חשב על זה באריכות אתמול.

זהו עניינה של התפילה, לחשוב על האמת כמה שיותר, וכך להחדיר אותה אצלנו בתודעה. שהאמת תבער לנו. אחרת אפשר לדעת הרבה דברים אמיתיים ונכונים, אבל זה לא ישפיע עלינו להחליט בפועל ממש. אפילו אם חשבנו על זה לפני שבוע או חודש, זה לא מספק. צריך לחשוב על זה בכל יום. כמו שעץ גדל רק שמשקים אותו מים, כך החסידות משפיעה כאשר חושבים עליה בזמן התפילה. כאשר חושבים על איזה עניין כמה דקות, ועושים כמו התוועדות עם עצמי על הנושא הזה, אז כשזה מגיע למעשה – מצליחים להתמודד. התפילה היא התוועדות אישית להפנים את האמת האלוקית.

פשוט ושייך לכולם

וכל אחד יכול להבין את החשיבות העצומה של 'עבודת התפילה' לחיים שלנו. זה לא רק איזה משהו אלוקי.. גם נפש הבהמית מבינה זאת. זה הגיוני ומובן בשכל, שכמה שנשקיע מחשבה יותר זמן ויותר נתעמק בה, אז נתחבר אליה הרבה יותר ובמילא היא תשנה אותנו הרבה יותר. כאשר חשבתי היום בבוקר על משהו במשך כמה דקות או אם אפשר יותר, אז כשמגיעה ההתמודדות – מוכנים לה וקל יותר להצליח. הרי חשבתי על זה הבוקר, אז יש לו חיות להצליח בדבר הזה. זה כמו שהמשפיע התוועד אתמול בלילה, אז אני התוועדתי על זה היום בבוקר. ויש לזה עוד משמעות עמוקה ופנימית יותר מההתוועדות, כי חשבתי על זה בצורה אישית.

כמובן שיש דרגות ופרטים רבים ב'עבודת התפילה', יש כאלו שחושבים על פרק מ"א בספר ה'תניא' ויש כאלו שחשובים במשך תקופה ממושכת על 'מאמר' מסויים, גם יש כאלו שיכולים להתבונן בצורה פרטית (כמו שמוסבר ב'קונטרס התפילה' ו'קונטרס העבודה') ולא רק בנקודה הכללית, אבל מה שמדובר כאן זה היסוד הפשוט והעניין העיקרי של התפילה. למדתי חסידות לפני התפילה? צריך שזה לא יישאר בספר. צריך לחשוב מה החסידות אומרת לי בחיים שלי. מה זה נוגע אלי ה'מאמר' שלמדתי. במה אני צריך להשתנות בעקבות מה שלמדתי היום. שזה העניין של 'דעת' והרגשה, לא להוציא את עצמי מהכלל. אם הקדוש ברוך הוא משגיח על העולם כולו, הוא משגיח גם עלי בכל רגע ממש.

אפשר לחשוב על דברים פשוטים כמו על 'והנה השם ניצב עליו', על 'ישמח ישראל בעושיו', לפני התפילה ובתפילה. אמנם אני יודע את האמת הזאת ולמדתי עליה. אבל כאשר חשבתי על זה היום בתפילה, אז העניין בוער אצלי. אפשר לחשוב עד כמה הפעולות שלי הם חשובות ומשפיעות על כל 'סדר ההשתלשלות' והבריאה כולה. איך שאני יכול על ידי ההתנהגות שלי, להשלים את רצונו של מלך מלכי המלכים, והקדוש ברוך הוא ממש מחכה ומצפה לעבודה שלי 'הקטנה', וזה נוגע וחשוב לו מאוד, שאני ישקיע יותר בתפילה וביישום שלה בהמשך היום. כשאדם מרגיש את החשיבות של העבודה שלו, זה מקל מאוד על ההתעסקות בזה. המחשבה על זה גורמת גם להוסיף עוד ועוד בזה. הרבי מלך המשיח חזר על זה מאות פעמים, בפרט ב'יחידות' לבחורים.

כשחושבים על זה, 'עבודת התפילה' זה דבר פשוט מאוד ובכלל לא רחוק מאיתנו.. אין סודות בנושא הזה. פשוט צריך לחשוב ולהתחבר כמה שיותר לאמת האלוקית שאנחנו כבר יודעים. לחשוב על יסודות היהדות והחסידות. שיש לנו גוף ונפש הבהמית, ואנחנו צריכים להתגבר על התאוות שיש לנו ולגלות יותר את הנשמה האלוקית שיש לנו, וזה גורם נחת רוח גדול לרבי מלך המשיח ולקדוש ברוך הוא, וזה יגרום להביא את הגאולה. אלו דברים פשוטים, אבל צריך להפנים אותם ולחשוב עליהם. מי שמתפלל וחושב על זה ברצינות, זו תפילה יפה מאוד. היה פה את הנקודה העיקרית של התפילה, 'לחיות' את הדבר. כי כמה שאני חושב ומתבונן יותר על האמת, אז הראש שלי יהיה חדור ומלא בזה, המוח יהיה גדוש בחיים של עבודת השם. וזה הנקודה של חסידות, שהחיים שלנו יהיו חיים של אלוקות. וזה הכי טוב ונעים בגשמיות. כמובן שמזמן לזמן, לומדים דברים חדשים וצריכים להחדיר גם אותם, אבל העיקר זה להפנים את מה שאנחנו כבר יודעים.

איך 'אבעיר' את ענייני גאולה ומשיח?

עכשיו אנחנו נמצאים בזמן השיא, רגע לפני הגאולה, והרבי שליט"א אומר שהעניין העיקרי כעת זה 'קבלת פני משיח צדקנו', ו'לחיות עם משיח'. אז כדי שנוכל להפנים את האמת הזאת ו'לחיות' איתה, צריך לחשוב גם על זה בתפילה. התפילה זה הזמן שחושבים ומפנימים את האמת. פשוט לחשוב על הזכות שאני נמצא ב'דור השביעי' ואני יכול היום להביא את הגאולה וזה המטרה של היום שלי, כל פעולה שלי משנה אם זה יזרז את ביאת המשיח או שלא, והרבי מלך המשיח הבטיח את זה ש'הנה משיח בא' ונתן לי אחריות וכוחות להביא את משיח וכו', זה ברור שזה האמת. אבל אנחנו צריכים לחשוב ולהחדיר לעצמנו את האמת, וזה קורה בזמן התפילה. וכך העניינים של 'משיח' יבערו בנו, ובמילא כך ניישם אותם בפועל ממש.

אבל העיקר שכל אחד יכול להתחיל כבר היום ב'עבודת התפילה', עם כך שהוא יחשוב על דברים שהוא כבר יודע ויחדיר אותם בעצמו, וזה צריך להיות בכל תפילה ובכל יום. אחר כך אפשר למצוא עוד עניינים בחסידות וכו', אבל לכל אחד יש כבר מספיק עניינים במה לחשוב ולהתבונן בתפילה. וזה הסוד והחכמה של 'הבינוני'. שהוא יודע שזה לא מספיק שהוא יודע את האמת, אלא הוא חושב: מתי פעם האחרונה שחשבתי על זה? ההצלחה של 'הבינוני' בכל דבר, מגיעה מזה שהוא חושב על הדברים.

בתשמ"ט בהתוועדות הרבי מלך המשיח פנה לחסידים ושאל: שכל אחד יחשוב בעצמו – מתי הפעם האחרונה שהוא חשב אודות הקדוש ברוך הוא? עבור ילד, השאלה הזאת מעלה פליאה. מדובר פה על חסידים בעלי צורה, שחושבים לכאורה כל היום על הבורא.. אבל מיש אמיתי עם עצמו יכול להבין מצויין את השאלה.. השאלה היא מתי לאחרונה התבוננת והפנמת את מציאות הבורא? אפשר ללמוד ולדבר עליו הרבה, אבל צריך פשוט לחשוב על העניינים. שיש הקדוש ברוך הוא והוא מציאות הכל ו'אין עוד מלבדו', והוא נתן לי נשמה שהיא 'חלק אלוקה ממעל ממש', אין שום דבר שיכול לעצור אותי בעבודה שלי, יש לי כוחות מהרבי מלך המשיח להביא את הגאולה וכו'. פשוט לחשוב על זה. על הדברים הכי פשוטים.

יש מושג של תפילה שהיא לא ב'עבודה'??

כשמדברים על העניין של התפילה, בדרך כלל משתמשים בזה בלשונות של 'עבודת התפילה', 'תפילה באריכות ובמתינות' וכו'. פעמים רבות שהמושגים הללו קצת מטעים אותנו. זה נשמע שכאילו יש תפילה 'נורמלית', שזה להגיד כמה מאות מילים במהירות זמן יחסית, ויש תפילה ב'עבודה', שזה תפילה עם כוונה במתינות ואריכות וכו'. ואפילו אצל כאלו שכן מתפללים כדבעי מזמן לזמן, עדיין המושג 'עבודת התפילה' מצטייר אצלם כמו משהו נוסף על התפילה ה'רגילה', שאם יוצא זמנים בהם הוא עייף וכדומה, אז הוא יתפלל תפילה 'נורמלית' כמו כולם.. 

אבל האמת היא שכאשר מדברים על 'תפילה', אז תפילה במובנה הפשוט הכוונה היא ל'עבודה שבלב זו תפילה'. תפילה היא עבודה. עבודה פנימית. תפילה בלי 'עבודה', מפספסת את המטרה שלה. בדומה ללשונו של הרבי מלך המשיח כמה פעמים (בעיקר בשנים הראשונות), 'תפילה באמת'. כי תפילה אמיתית פירושה עבודה לבבית פנימית עם כוונה ומחשבה, שלוקחים זמן לא מועט. זה לא שיש תפילה 'רגילה' ויש תפילה 'חסידית'.. איזה משהו מיוחד למעלה מהשגתנו ששייך לבעלי סגולה.. ממש לא! תפילה 'רגילה' ו'נורמלית', זה לקחת את זמן התפילה ולעבוד ולהשקיע בכוונה בה. זה דבר מאוד 'נורמלי' ששייך ויגרום טוב לכל אחד ואחד.