100 אמרות וסיפורי חסידים מוסמכים מהמשפיע ר' גרונם

לפניכם אוסף של שלושים אימרות וסיפורי חסידים מוסמכים שנשמעו על ידי המשפיע הראשי בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש - ר' שמואל גרונם (רש"ג) אסתרמן ע"ה, שזכה להיות ממושפעיו של גדול ה'עובדים' - ר' הלל מפאריטש • עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש חלק רביעי (בהמשך לחלקים הקודמים שפרסמנו באתרנו) מתוך קובץ 'רמ"ח אותיות' • עד כה פורסמו באתרנו מאה סיפורים ואמרות חסידיות. בהמשך יפורסמו המשך החלקים • לקריאה

•••

 ☚ המצב ב-770 בעת המלחמה בישראל: הרב יהושע מונדשיין מתאר במכתב נוסטלגי 

עא. בנוסח ההלל: 'זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו'. פירוש: ה' ציוה לשמוח ב'יום' הזה דוקא, אך אנו שמחים 'בו' דוקא, כי ביום הזה מתגלה אור אין סוף ברוך הוא ובזה אנו שמחים. [עיין לקוטי תורה דיבור המתחיל 'להבין ענין ראש השנה ויום הכיפורים' בתחילתו].

עב. ר' אברהם אמר שישנן שלוש דרגות במחזיקים רובל כסף: תינוק - משחק בו (א צאצקע [= צעצוע]). גדול יותר - אוחזו היטב כי יודע שאפשר לקחת בעדו דבר מאכל שנהנים ממנו. בר דעת מבין שיכולים לעשות עמו מסחר להתפרנס ודבר יקר הוא מאוד.

עג. נאמר בכתוב שפרעה אמר למילדות העבריות: 'אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה'. כלומר, שגם פרעה הבין שמהמידות ('בנים') יכולה להיות יניקת החיצונים, וזהו ענין המתת הבן; אולם מקבלת עול מלכות שמים ('בת') לא יכולה להיות יניקת החיצונים, כי אין להם רשות על זה. אך המילדות ענו לפרעה: 'כי חיות הנה', היינו שהחיצונים לא יוכלו לינוק גם מהמידות, מפני שישראל ממשיכים הביטול שבמוחין במידות. וזהו שהתרגום על 'חיות' הוא - 'חכימין'.

עד. דוד המלך אומר בתהילים: 'שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה'. פירוש הדבר: מהמידות יכולה להיות יניקת החיצונים, אבל לא מקבלת עול מלכות שמים (כנ"ל אות ע"ג). וזהו שאמר דוד המלך (מלכות) - שבמידת המלכות לא היתה שבירה. וזהו גם שאמר דוד 'ולמות לא נתנני'. וסיבת ההדגשה בלשון שבירה ('נשברה') היא: שבירה - היינו שנשבר ונעשה מהות אחרת. 

ולכן במידות יש שבירה, שלפעמים מזה גופא שהתעורר במידת האהבה בתפילה - נופל אחר כך באהבה זרה (וכידוע בענין 'פלשתים' בקדושה, כמבואר בחסידות); אבל מקבלת עול מלכות שמים לא תהיה שבירה שיפול לההיפך מזה, אלא נפילה בלבד, שתסתלק הקבלת עול. עוד בענין זה - ישנם שני פירושים מאדמו"ר הזקן בענין 'וארעא אתבטלת': על ידי קבלת עול ('ארעא') יכול לבוא לביטול אמיתי ('אתבטלת'). 'ארעא אתבטלת' - קבלת עול יכולה להתבטל בלבד, אך לא יתכן שיפול מזה לההיפך, כנזכר לעיל.

עה. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'ישיבה קשה לתחתוניות.. עמידה קשה ללב'. פירוש הדבר: אדם הנמצא רק בתנועת השוב ('ישיבה') - ישאר תמיד למטה ('בתחתוניות'); וכן אדם העומד בביטול ('עמידה') קשה הדבר לאהבה ויראה ('לב'), וכמו שכתוב 'בעומדם - תרפינה כנפיהם', שהן האהבה והיראה שנקראו כנפיים.

עו. נאמר בזוהר: 'מאן דנטר ברית איקרי צדיק'. פירוש הדבר: האדם צריך לשמור ('נטר') שבכל דבר שבא בהתקשרות ('ברית') תהיה מטרתו רק לה', ואז נקרא 'צדיק'. לעיתים זה בדרך מלמטה למעלה, כפירוש הפשוט ב'מאן דנטר כו'', ולעיתים בדרך מלמעלה למטה, ודי למבין.

עז. פעם אחת, אמר ר' אייזיק מהומיל לאדמו"ר הזקן: 'א רבי זייט איהר, און חסידות נעם איך פון אייערע ווערטער; און א טעם פון חסידות נעם איך פון אייער ר' בער'ן' [= אתם הנכם רבי, וחסידות הנני לוקח מדבריכם; אך טעם בחסידות אני מקבל מר' בער שלכם (אדמו"ר האמצעי)].

עח. אדמו"ר האמצעי אמר: 'וואס שמועסן יונגע לייט צווישן זיך איז שערי תשובה, און וואס שמועסן בעלי בתים וכו' איז תהילים' [= מה שאברכים משוחחים בינם לבין עצמם - זה (ספר) שערי תשובה, ומה שבעלי בתים משוחחים וכו' - זה (ספר) תהילים].

 ☚ חשיפה בלעדית: כך הגיב הרבי לטענה נגד אריכות התפילה 

עט. בנוסח התפילה: 'אשרינו שאנו משכימים ומעריבים.. שמע ישראל וגו' ה' אחד'. פירוש הדבר: אף שלעיתים יכול האדם להיות בעמקי הקליפות ('ערב'), בכל זאת גם אז לא ימוש מזכרונו ענין אחדות ה' ('ה' אחד'), ודי למבין. וזהו פירוש דברי התניא (פרק כ"ה), 'לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום.. שיהיה קבוע בליבו תמיד ממש יומם ולילה'. כן ידוע בזה מה שאמר ר' לייב מסמארגאן, ששני ה'תמיד' - 'שויתי ה' לנגדי תמיד' ו'וחטאתי נגדי תמיד' - לא יבלבלו זה לזה אלא יהיו שניהם יחד. ור' שמואל בער הוסיף ואמר, שהאחד הוא 'תמיד של שחר' והשני הוא 'תמיד של בין הערביים'.

פ. בנוסח התפילה 'והבדילנו מן התועים' - פירוש הדבר: יש שהולכים בדרך מוטעית (טועים) אבל הם סבורים שהולכים בדרך טובה; יש 'תועים' בדרך, דהיינו שהם יודעים שהם לא בדרך הנכונה והם מבקשים ומחפשים אותה; אך אנו אומרים 'והבדילנו מן התועים' - מאלו שמחפשים את הדרך, מפני שאנו הולכים בדרך הנכונה ואין אנו צריכים לחפשה, כי על ידי הבעל שם טוב נתגלתה לנו הדרך האמיתית ואין לנו לחדש ולחקור בדרכים אחרות. 

והוסיף הרש"ג: הדבר ברור לנו יותר ממה שרואים לאור המנורה; בחוש הראיה יכולים לטעות בלילה ולא לדעת האם זה חלון או מיטה, אולם בדרכנו זאת לא - אנו 'מובדלים' לגמרי מטעויות כאלו; 'והבדילנו' - בבחינת קדוש ומובדל, היינו שאנו מעולים מהדרכים האחרות לא רק כמעלת הזהב על הכסף (שיש ביניהם ערך כלשהו) אלא בבחינת קדוש ומובדל, לאין ערוך, ודי למבין.

פא. כידוע היה אדמו"ר הזקן אומר לעיתים 'יונגע חסידות' [= חסידות בפני אברכים הצעירים], ולא היו מניחים לגדולים להיכנס, וכן כשאמר חסידות לפני הגדולים לא הניחו לצעירים להיכנס. ר' זלמן זעזמער חפץ מאוד לשמוע את החסידות וביקש מהאברך ששכן יחד עמו באכסניה, שכשיבואו לקרוא לו לאמירת החסידות, יודיע לו ור' זלמן יתגנב לשם, אך במשך שבועיים תמימים לא באו לקרוא לאברך (וללכת מעצמם לא היתה רשות). 

באחד הימים, באו לפתע להודיע לאברך ובאותו זמן ישן ר' זלמן, וכשהקיצו אותו שכח בחפזונו ליטול ידיו ויצא. בהיכנסו לחדר אמירת החסידות גער בו אדמו"ר הזקן: 'וואס איז דאס?! אן נעגל וואסער'?! [= מה זאת? - ללא נטילת ידים?!], ותיכף ברח משם.

פב. בעת שאדמו"ר הזקן אמר פעם חסידות בפני האברכים הצעירים, שמע מישהו שלא היה מהאברכים דברים אלה (ויותר לא שמע): 'אמורי - פירושו הוא א זאגער; 'גיב א קוק אהינצו', און ער גיט א קוק - איז ער מטמא די אויג' [= אמורי - פירושו שהוא אומר; 'הבט לכאן', והוא מביט - הרי הוא מטמא את העיניים].

פג. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'כל מי שאינו לא חגר ולא סומא.. ועושה עצמו כאחד מהם - אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם'. רש"ג סיפר שפעם בא לר' שמואל בער בוריסובר, ובעומדו אחורי הדלת שמע שמדבר עם קצב אחד ואומר לו פירוש במאמר זה כך: כל מי שעושה את עצמו חיגר, היינו שאינו הולך למקום שאינו האסור, או מי שעושה את עצמו סומא, שאינו מביט למקום סכנה רוחנית, לא ימות מן הזקנה עד שייעשה באמת חיגר או סומא, היינו שה' יעזרו שלא יחפוץ בזה כלל ולא יזדקק לעבודת ה'אתכפיא'.

 ☚ אין 'קרע' בליובאוויטש • כתבה נוסטלגית מקיפה על תנועת חב"ד 

פד. פעם אחת, עקב מאורע שהחסידים ריחקו אדם שנכשל בענין מכוער, אמר אדמו"ר הזקן לחסידים: 'איהר וויסט ניט דעם מקיף פון חסידות; א שטיבל פועל'ט אסאך. ניין, ניין, איהר זאלט עם מקרב זיין [= אינכם יודעים את ענין המקיף של חסידות; השהייה בבית הכנסת פועלת רבות. לא, לא, אתם צריכים לקרב אותו], אולי משום זה יכשל פחות פעם אחת בעבירה'; והמשיך אדמו"ר הזקן: 'איהר ווייסט ניט וואס פאר א תענוג איז למעלה אז א איד מאכט איין עברה ווייניגהער' [= אינכם יודעים איזה תענוג יש למעלה כשיהודי עובר עבירה אחת פחות]. רש"ג פירש דברים אלה על פי מה שאמר ר"פ דאקשיצער, שבעבירה יש לנפש האלוקית יסורים כמדקרות חרב, וזהו גם ענין גלות השכינה, רע מר ממות.

פה. ר' נטע ממאלע-סטירצינעלע לא היה אוכל 'שמורה' ו'חדש', ואמר: 'איך ווייס ניט ווען אנהויבען' [= אינני יודע מתי להתחיל]. ועמוק הוא מאוד.

פו. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו'. המגיד ממעזריטש המשיל לזה משל מאב הנותן את בנו לאוהבו שיעמידו במבחן, ובראות האוהב את גודל נחת האב כשבנו משיב לשאלותיו - שואל הוא את הבן שאלה קשה יותר, ודי למבין. ר' הלל אמר בשם המגיד ממעזריטש בפירוש מאמר זה: 'כל הגדול' - באם האדם הוא גדול, הרי זה 'מחבירו' ולא משלו; אך 'יצרו גדול' - הרע שבו, הרי זה 'הימנו' - זה בא ממנו עצמו. 

[ועיין סוף דיבור המתחיל 'זה מעשה המנור'ה ('ליקוטי תורה' פרשת בהעלותך)]. והוסיף ר' הלל מפי עצמו: 'יצרו גדול' פירושו - במדריגה נעלית ובדקות יותר, ודי למבין. רש"ג פירש מאמר זה בפשטות, בשני משלים: כלב האחוז בשלשלאות (היינו היצר הרע שבאדם) משתולל בזעם וקצף גדול; וכן בית שיש בו אוצר - קריכן דוקא אהין [= פורצים דווקא לשם] גנבים, ודי למבין.

פז. דוד המלך אומר בתהילים: 'אני עבדך בן אמתך, פתחת למוסרי'. פירוש הדבר: עבד כנעני שבהפקירא ניחא ליה, צריך לקשרו תמיד בשלשלאות ולהשגיח שימלא את עבודתו; אולם עבד עברי כשר, 'בן אמתך' - היינו שנתגדל בבית האדון - הרי הוא עובד באמונה. [וזהו ההבדל בין עבודת הנפש האלוקית ועבודת הנפש הבהמית]. וזהו שאומר דוד המלך: 'אני עבדך בן אמתך', ובמילא אין צורך להחזיקני בשלשלאות כיון שמצד עצמי אני רוצה לעבדך, ולכן: 'פתחת למוסרי'.

פח. אצל אדמו"ר האמצעי היו הרבה חסידים שהתפללו בראש השנה במנין ותיקין, כדי שיוכלו לחזור אחר כך חסידות.

פט. נאמר בכתוב: 'אבדה האמונה ונכרתה מפיהם'. ופירוש הדבר: זה ש'אבדה האמונה' הוא מפני ש'נכרתה מפיהם', שאין מדברים אודות ה' ואמונתו.

צ. אדמו"ר הזקן אמר: 'כל החסידות שאני אומר זהו רק מהסעודה הראשונה [אצל המגיד ממעזריטש, כששהה במחיצתו]; איך האב נאך פעק [= ויש לי עוד חבילות], ומהסעודה השניה והשלישית עוד לא התחלתי לדבר'.

צא. ר' הלל אמר, שמעלת ר' אייזיק מהומיל לגבי ר' זלמן זעזמער היא כמעלת הדומם לגבי השכל. ופירש רש"ג, שזהו בדומה למה שביאר אדמו"ר הזקן, בענין הנאמר בספרים שיש בגן עדן אבנים טובות ומרגליות.

צב. הבעל שם טוב אמר: 'הרהורי תשובה יש לכולם, אבער אנדערע פארטרינקן דאס מיט משקה' [= אבל אחרים מטביעים אותם במשקה]. רש"ג שמע את פירוש הדבר מאדמו"ר שליט"א [הרבי הרש"ב]: הרהורי תשובה הבאים לאדם מקורם משמיעת הבת-קול שלמעלה, וכשעצם הנשמה מתעורר לאלקות - נרגש בגוף רצון ותשוקה חזקה, אך מפני שהגוף הוא חומרי נוטה הרצון לשתיית משקה. עוד בענין זה: ר' אברהם אמר, שכשנופלת באדם מרה שחורה והוא חש שהמרה שחורה מרחיקה אותו מה' - זה עצמו נחשב למדריגה והוא כלי לזה; אך בגלל גסות גופו אין הוא מרגיש בסיבת המרה שחורה, ואזי הוא שותה משקה להפקיע את צערו.

 ☚ כך ביטל הרבי את הנסיעה אליו - עבור ביקור בכותל המערבי • מרתק 

צג. רש"ג אמר בפירוש דברי חכמינו זכרונם לברכה שזלזול בפירורי פת 'קשה לעניות': התורה נקראת לחם ('פת'), ואילו 'פירורי פת' - אלו הדברים שמדברים בהתוועדויות, באמירת לחיים. וצריכים להזהר בזה מאוד כיון שהתועלת מהם גדולה, והמזלזל בזה בא לידי עניות - 'אין עני אלא בדעת'.

צד. ר' אברהם שמע מבני אדמו"ר ה'צמח צדק', שפעם אחת ישבו עם אביהם ודיברו אודות לימוד ספר 'מורה הנבוכים', ואמר להם כך: 'דער אלטער רבי האט געזאגט אז דער רמב"ם האט [געהאט?] א געזונטען מאגען - ער האט געקענט עסין נחשים ועקרבים און ס'האט אים ניט געשאט [= אדמו"ר הזקן אמר שלרמב"ם יש [היתה?] קיבה בריאה - הוא יכל לאכול 'נחשים ועקרבים' (= לעסוק בדיונים וויכוחים בחקירת עיקרי הדת) וזה לא הזיק לו]; קאון אויף זיך האט ער אויך געזאגט אז ער האט א געזונטען מאגען, און אויף מיר אויך [= וגם על עצמו אמר (אדמו"ר הזקן) שיש לו קיבה בריאה, וגם עלי]; 'אבער איהר טאהרט דאס ניט - און דו פשיטא ניט' [= אבל לכם זה אסור - ולך וודאי שלא] - והראה באצבעו על אחד מהם. והוא פלא..

צה. רש"ג אמר דוגמה לכך שהאדם אינו מרגיש בתחילת נפילתו הרוחנית: אדם אחד סיפר לחבירו, שידוע שבקום האדם בבוקר משנתו אסור לו ללכת ארבע אמות בלי נטילת ידים, וכל זמן שהאדם לא נטל ידיו שורה עליו רוח הטומאה. והנה, הוא הלך בלי נטילת ידים ואינו חש במאומה. והשיבו חברו, שמה שהוא שואל כך - היא היא רוח הטומאה ששורה עליו..

צו. אמרו חכמינו זכרונם לברכה: 'אף על פי שמת יוסף ואחיו - אלוקיהם לא מת'. פירוש: אף שיוסף עצמו מת, הנה גילוי האלוקות שהמשיך על ידי עבודתו לנשמות ישראל למטה - חי וקיים ('אלוקיו לא מת'). וכן הוא עתה בדורותינו אלה, לגבי הבעל שם טוב והעומדים אחריו.

צז. בספרו של ה'ווילעדניקער' [בעל ה'שארית ישראל' מווילעדניק] נאמר שקיבל מאבותיו, שהחל מזמן הבעל שם טוב תובעים מלמעלה גם על דקות הרע שבאדם, וזאת כיון שהבעל שם טוב גילה שגם דקות - גסות היא, והבעל שם טוב נתן לנו כוחות לעבודה זו.

צח. פעם אחת אמר אדמו"ר הזקן לר' פנחס רויזעס: 'פנחס, פנחס, דו זאגסט אז איך בין א צדיק, פארוואס איז מיר קאלט'?.. [= אתה אומר שאני צדיק, (אם כן) מדוע קר לי?].

צט. עיקר החסידות הוא ההתאמתות באלוקות. ידוע המשל מר' אייזיק מהומיל, שבארמון המלך יש גם יעה לאשפה עשוי זהב, אבל אין משתמשים בו למלאכה בזויה כאיסוף אשפה, בקיץ דאשתקד אמר רש"ג, שלכאורה היה יכול לומר 'גביע זהב' ומדוע נקט 'יעה', אלא שה'יעה' אמנם נראה כמיועד לאיסוף אשפה, אבל מכל מקום הוא של זהב - וכך יש בחסידות עבודה שבדוגמת המוסר - שהוא ניקוי האשפה, אבל הוא 'של זהב' ואין כדאי להשתמש בו אלא לעניינים נעלים. אולם עיקר החסידות אינו נמשל ל'יעה', מאחר ועיקר החסידות הוא אחדות ה' האמיתית. ודי למבין. וה' יעזרנו ויפקח את עינינו שיהיה החבל שלם וכו'.

 ☚ 'ענק רוחני': תיאור מפעים מדמותו של הרבי המהר"ש • פענוח גרפולוגי 

ק. רבי זלמן מקאפוסט סיפר, שבעת שלמד עם אדמו"ר מוהר"ש אצל אדמו"ר ה'צמח צדק', היה מספר להם לעיתים סיפורים אודות הענין שלמדו. פעם אחת אמר להם: 'מען דערציילט אויף איינעם אז דער וואס האט אים געזען אין דער וואכן - האט אים ניט דערקענט שבת' [= מספרים על אחד שמי שראהו בימות החול - לא הכירו בשבת]. 

שאל אותו רבי זלמן, איך היה בענין זה אצל אדמו"ר הזקן, והשיב אדמו"ר ה'צמח צדק': 'פעטאח, פעטאח, דער אלטער רבי איז געווען יעדער וויילע א אנדערער; האט ער גערעדט דעת עליון – האט ער געהאלטן בדעת עליון'! [= שוטה, שוטה, אדמו"ר הזקן היה שונה בכל רגע; כשדיבר אודות (דרגת) ’דעת עליון' - אחז הוא ב'דעת עליון'!].