הדמעות שפרצו מתפילתו הלבבית של ר' הלל פוצ'פר • תיאור לוהט
המצוין שבתמימים: הוא היה בחור כארז, רם וחסון, ענקי ושגיא כח. מעיניו נוצץ אור בטחון עצמי, חוט של פשטות מתוח עליו, משקיע כל כוחותיו הענקיים בעבודת ה'. הוא דולג לחיי רתיחה בעבודת ה' שאין בה מנוחה. איזה אור גנוז היה בתוך נפשו הזכה, זיק קדוש טמון וטמיר במסתר לבבו ולפעמים הוא מתלהט ומתלהב בהתפרצות רעשנית עד שאין להכירו • הרב שמעון גליצנשטיין, שבצעירותו למד עמו יחד בחברון, והכירו בהיכרות אישית, משרטט קוים לדמותו הרוחנית של התמים הנעלה הלל פרוטקין (פוצ'פר) זכרונו לברכה • עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש את הדברים לקריאה, מתוך 'בטאון חב"ד' בו פורסמה הכתבה (גליון ט' עמוד נ"ז) • לכתבה המלאה
•••
☚ 'מעבדה כימית רוחנית': תיאור מפעים על ה'עובדים' בליובאוויטש
המצוין שבתמימים
קוים ושרטוטים לדמותו הרוחנית של התמים הנעלה הלל פרוטקין זכרונו לברכה
בין שבעת התלמידים שנשלחו מישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש חברונה, בשנת תרע"א, מטעם המייסד ישיבת 'תורת אמת' כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב נ"ע, ששימשו למטרה ראשית כיסוד מוסד של הישיבה בחברון, בלטה אישיותו התמימה של הלל פוצפר זכרונו לברכה.
הוא היה בחור כארז, רם וחסון, ענקי ושגיא כח. מעיניו נוצץ אור בטחון עצמי, חוט של פשטות מתוח עליו, משקיע כל כוחותיו הענקיים בעבודת ה'. הוא דולג לחיי רתיחה בעבודת ה' שאין בה מנוחה. איזה אור גנוז היה בתוך נפשו הזכה, זיק קדוש טמון וטמיר במסתר לבבו ולפעמים הוא מתלהט ומתלהב בהתפרצות רעשנית עד שאין להכירו. זהו אופיו של התמים הלל'קע, כפי שהיו קוראים לו.
הכרתיו, ראיתיו, ידעתיו. היה בחור גבה קומה. צנום וזקוף שאין לו בעולמו כי אם ד' אמות של דא"ח. הוא בילה את העת שלו ביום ובלילה, בלימוד, בהתעמקות ובהתבוננות חב"דית. שיווה לה רוח מיוחד ושם לה צורה מיוחדת. מצד אחד התרחק מחד גווניות, שיש בה יבשות וקרירות, ומצד שני מאס בהתלהבות רגעית המתלהטת ודועכת מיד.
הוא כולו חדור מתינות והתבוננות. קווים אלה מסמנים אופיה של התפילה וההתבוננות של התמים המופלג הלל'קע פוצפר. גדולי המשפיעים בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש ציינו שהיגיעה בעבודת התפילה שלו היתה לא בעיונים שכליים שבדא"ח, כי אם להביא לידי גילוי של האלוקות שבחסידות.
☚ ניגונו של גדול ה'עובדים': החסיד ר' הלל מפאריטש • האזינו
זוכרני בחול המועד סכות האחרון לשהייתו של הלל פוצ'פר בחברון, בעת שתלמידי הישיבה עזבוה, האברכים וכמו כן הבחורים, הלכו ירושלימה לחון את החג בין בני משפחתם, ובחברון נשאר קומץ מצומצם הקבועים והדיירים במקום, נכנסתי בהיכל הישיבה שבמקרה היה ריק ורק בדלת הארוכה והרחבה שבארון העשוי בקיר הצפוני, ששימש בחלקו מקום לבגדי התלמידים, רק שם מצא התמים הלל'קע מקום לתפילתו. מוסתר מעין רואה ורק קולו ישמע.
בינתים הופיעה בישיבה קבוצת מבקרים מארצות הברית, שהכילה אב בא בימים ואשתו ושני בניו. לאוזנם הגיע קול רנה היוצא מבין עמודי הארון, המתלהט ומתלהב בהתפרצות רעשנית ברגש עז לבבית, מפזם לחן חב"די טפוסי, בקול נעים וחודר משנן הלל'קע את המילים 'אדון עוזנו צור משגבנו' בהרגש עז כזה, עד שהמבקרים עמדו משתוממים למראה זו, וזרם של דמעות התפרץ מעיניהם ובאידיש מסורס בקשו ממני לבאר להם את התופעה הזאת. וכך היתה דרך עבודתו מדי יום ביומו, סיים את תפילתו בשעות המאוחרות של היום, וגמר ב'קריאת שמע על המיטה' לפנות בוקר.
הסבא של הלל פרוטקין זכרונו לברכה, שחי זמן מסוים בחברון ונפטר שם, ספר שנכדו זה היה 'ילד פלא'. עוד בהיותו ילד קט, כשהראו לו את הא"ב והנקודות, החל מעצמו לצרף את האותיות למילים שלמות. פעם שאלוהו: למה אמרה תורה שערכו של זכר הוא חמישים שקל כסף וערכה של נקבה הוא שלושים שקלים? (ויקרא כ"ז, ג. ד.) ענה הזאטוט: מפני שבלידת זכר אמו צריכה לשבת רק שלושים ושלושה ימים נקיים (ויקרא י"ב, ד.) משום כך ערכו של הזכר יותר גדול ואם נקבה תלד היא צריכה לשבת שישים וששה ימים, משום כך ערכה נמוך יותר מערכו של זכר.
☚ תיאור אותנטי מרתק: כך התפללו ה'עובדים' בליובאוויטש
פעם בעת התפילה, ביקר בישיבה הרה"ג ר' לייב דיין ז"ל, חבר הבד"צ ומעמודי התווך בירושלים. הוא סקר את התלמידים בתפלתם והצביע על הלל'קע באמרו שתפילתו של הבחור הזה עושה רושם מיוחד, מעורר את הלב. חיבה יתירה נודעת להלל'קע מאת כבוד קדושת אדמו"ר הריי"ץ נשמתו עדן, ובמכתבו הראשון אל התמימים מליובאוויטש, תלמידי ישיבת 'תורת אמת' שבחברון, מעלה על נס שמו של הלל'קע רצופה חיבה והוקרה יתירה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר