סקירה מיוחדת עם גילויים וחשיפות: 'המשך תרע"ב' של הרבי הרש"ב
מרגיש אוויר של גן עדן: למעלה ממאה שנה חלפו מתחילת אמירתו של ה'המשך' הגדול ביותר בתולדות חב"ד - 'המשך תער"ב', שנכתב ונאמר על ידי הרבי הרש"ב במשך תקופה של שמונה שנים • למרות השנים הרבות שהושקעו ב'המשך', לא הספיק הרבי הרש"ב לסיימו, והוא לא נדפס בחייו של הרבי הרש"ב, וגם לא בחיי הרבי הריי"צ בחיים חיותם בעלמא דין. הרבי מלך המשיח חשש בתחילה להדפיסו, ורק בשנת תשל"ז הודיע הרבי בדרמטיות על ההחלטה להדפיס את ה'המשך', וקרא לחסידים להשתתף איתו באחריות הגדולה • לסקירה המלאה
•••
26 שנות הכנה לכתיבת ה'המשך' - שערות ראשו נשרו מרוב עיון
ביום הראשון של חג השבועות שנת תער"ב, אמר הרבי הרש"ב מאמר חסידות עמוק מאוד, שהתחיל בלשון המדרש 'בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים - אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע'.
אף אחד לא ידע אז, בעת אמירת המאמר, שברגעים אלו מתחילה תקופה חדשה בגילוי תורת החסידות, בה יתבארו עיקרי תורת החסידות, כאשר כל העניינים העמוקים בחסידות מבוארים בהרחבה ובהמחשה שניתנת להשגה בשכל אנושי. אף אחד גם לא תיאר לעצמו שמאמר זה יהיה השלב הראשון ב'המשך' של 144 מאמרי חסידות, שייאמרו בתקופה של כחמש שנים, וכתיבתו תמשך עוד כמה שנים! ה'המשך' הארוך ביותר בתולדות חב"ד.
אך לא פחות מדהים, הוא זמן ההכנה לכתיבת ואמירת ה'המשך'. מסתבר, שעשרים ושש שנים קודם לכן, בשנת תרמ"ו, החל הרבי הרש"ב לבנות את היסודות הראשוניים של ה'המשך', וכך סיפר הרבי הריי"צ בהתוועדות י"ט כסלו תרפ"ד: בשנת תרמ"ו עסק הרבי הרש"ב בלימוד עיוני של ספר 'אמרי בינה' של האדמו"ר האמצעי, בעיקר בפרקים י"ב וי"ג בהם מוסברים עניינים עמוקים מאוד בתורת החסידות, בנושאים 'העלם וגילוי, כוח ופועל ועצם והתפשטות'.
בשלב מסויים פנה הרבי הרש"ב במכתב אל החסיד ה'משכיל' הנודע ר' חיים בער ווילנסקי מקרמנצוג, ושאל אותו שאלה בנושא. אולם ר' חיים בער לא השיב. כעבור תקופה, הגיע לליובאוויטש הרב יצחק יואל רפאלוביץ, רבם של חסידי חב"ד בקרמנצוג, והרבי סיפר לו ששלח שאלה לר' חיים בער, ולא קיבל תשובה. כאשר חזר הרב רפאלוביץ לעירו ופגש את ר' חיים בער, העניק לו 'חלק' רציני על כך שאינו משיב לרבי על שאלתו. התחמק ר' חיים בער ואמר: 'ער וועט זיך איינקערן אָן מיר' [= הוא יסתדר גם בלעדיי].
כאשר הגיע הרב רפאלוביץ שוב לליובאוויטש ואמר לרבי הרש"ב את תשובתו של ר' חיים בער, הגיב הרבי: כשכתבתי אליו, לא התכוונתי שהוא יורה לי את הפשט, אלא שרציתי לדעת 'ווי קען מען דאָרטין דורך קריכן מיט שכל אַליין' [= איך אפשר להשיג את זה באופן פנימי עם שכל בלבד]. כאשר הרבי הריי"צ סיפר זאת, גילה כי אז הונחו היסודות ל'המשך' הגדול של 'בשעה שהקדימו - תער"ב-תרע"ו'. הרבי הריי"צ הוסיף ואמר כי לימים סיפר לו אביו שבאותם ימים העמיק והתייגע בלימוד ה'אמרי בינה' עד ששערות נשרו מראשו מרוב מאמץ!
הרבי הרש"ב מניח את היסודות ל'המשך' כשהוא נמצא בעולם אחר..
שבע עשרה שנה אחר כך, בחורף תרס"ג, נסע הרבי הרש"ב עם בנו הרבי הריי"צ לוינה, והתאכסנו בבית מלון. כדרכם, שכרו שלושה חדרים - חדר פרטי לכל אחד מהם, ועוד חדר משותף. יום אחד נכנס הרבי הריי"צ לחדר המשותף, וראה את אביו יושב על הספה עם עיניים פתוחות, אך ניכר שהוא אינו מבחין מה נעשה סביבו. כאילו נמצא הוא בעולם אחר לגמרי.
הרבי הריי"צ יצא מהחדר, וכעבור שעה נכנס שוב והמחזה חזר על עצמו: הרבי הרש"ב ישב באותו מצב, ללא נוע. כך ישב הרבי הרש"ב על מקומו במשך שעות אחדות, שקוע במחשבתו, כמי שנמצא בעולם אחר. כאשר התעורר, לא ידע את היום והמקום בו הוא נמצא.. עשרות שנים לאחרי המאורע, גילה הרבי שליט"א שלאחר זמן, גילה הרבי הרש"ב לבנו, הרבי הריי"צ, שענייני החסידות העמוקים בהם התבונן באותן שעות, היו היסוד להמשך תער"ב הידוע.
הרבי הרש"ב, על תקופת הכנת ההמשך: מרגיש אוויר של גן עדן!
על השלבים האחרונים שלפני אמירת ה'המשך' סיפר הרבי הריי"צ, שאביו אמר לו כי הוא מקווה שבהיותו במענטאן (עיר נופש בצרפת) יהיה לו מספיק זמן לחשוב בעניין עמוק וחזק בחסידות. כעבור זמן, בחורף תער"ב, שהה הרבי הרש"ב במענטאן, ומשם כתב לבנו שהוא מאוד שמח שכן ה' יתברך מילא רצונו ותשוקתו זאת. "זהו רק הבניין של הענין בתכלית הקיצור, אך הוא כבר ענין כללי ומסודר", כתב הרבי רש"ב.
'מיותר לומר', אמר הרבי הריי"צ, 'שקיננה בי תשוקה גדולה לדעת מהו העניין החדש בחסידות שאבי עסוק בו עתה.. לאחר חצי שנה נודע לי הדבר: היה זה כשאבי החל לומר בחג השבועות ה'המשך' בשעה שהקדימו. אבי אמר לי אז, שזהו העניין אותו התחיל במענטאן..'.
בפורים תער"ב התבטא הרבי הרש"ב בביטויים נדירים ונפלאים על לימוד החסידות שלו בזמן האחרון, ובין השאר אמר כי הוא מרגיש בכך את האוויר של גן עדן! במבט לאחור ניתן להבין כי הדברים מכוונים כלפי ה'המשך' שבבנייתו עסק בימים ההם. וכך אמר הרבי:
"שנים התייגעתי בכדי שלא לרמות את עצמי, וכולם יודעים הרי עד כמה מאוסה ההגזמה. ולמרות כל זאת אני אומר גלוי לעין כל, שכאשר הקדוש ברוך הוא עוזר ומזכה להתעמק בהעמקת הדעת בהשגה עיונית בענין של חסידות, אזי מרגישים את האוויר של גן עדן! מי שמתייגע בחסידות במסירות בעיון ובדביקות המוח, אזי המוח הגשמי עם שכלו האנושי משיג השגה אלוקית במוחש ממש, כי ביכולת הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל - להגיע להשכלות ולהשגות העמוקות ביותר במוחש ממש.. ההנחה השכלית היא מוחשית עד שרואים את השכל האלוקי, ועד שבאים לידי כלות הנפש מגודל התענוג!".
המשך של נפלאות
עצם המחשבה על כך שהרבי הרש"ב בנה את יסודות ה'המשך' הזה במשך 26 שנה עד להתחלת אמירתו בפועל בחג השבועות תער"ב – יכולה להמחיש לנו עד כמה חשוב ומיוחד היה ה'המשך' הזה בעיני הרבי הרש"ב, ועד כמה מיוחד הוא מבחינת תוכנו, עומקו והגילוי האלוקי שהתגלה דרכו.
מה לנו יותר מדבריו הנפלאים של הרבי מלך המשיח על מאמר זה: "בהמשך תער"ב ישנם גדולות ונפלאות אפילו בערך הנפלאות שישנם בהמשך תרס"ו! והרי זה בדוגמת מה שלעתיד לבוא יהיו נפלאות אפילו בערך הנפלאות שהיו כימי צאתך מארץ מצרים".
חמש שנים של כתיבת ואמירת ההמשך
החלק הראשון: 173 עמודים מלאים בכתב יד צפוף
את רוב מאמריו של הרבי הרש"ב, הוא נהג לכתוב בסמוך לאמירתם, וכך גם נהג ב'המשכים' של המאמרים. אלא שבשונה ממאמרים רגילים – את המשכי החסידות כתב הרבי נ"ע לפני אמירת המאמרים, כרעיון ארוך העשוי מקשה אחת, וכאשר היה אומר את המאמרים בשבתות, פתח את המאמר בדיבור המתחיל הקשור (בדרך כלל) לזמן אמירת המאמר, ומתוך הדברים נכנס לביאור ארוך בחלק מה'המשך', ולקראת סיום המאמר הוסיף עניין מעין הפתיחה.
הרעיון הכללי של ה'המשך', אותו כאמור כתב הרבי בטרם אמירת המאמרים, מתפרס על פני 22 חוברות המכונים 'בויגנס'. בכל חוברת כזאת יש 8 עמודים, ובסך הכל מכיל חלק זה 173 עמודים מלאים בכתב יד קודש. כתיבת ה'המשך' הייתה בכתב יד קטן וצפוף במיוחד, בהתחשב בכך שגודל כל עמוד הוא 21.5X13.5 ס"מ (מקביל בערך לדף 5A), ובכל זאת הוא מכיל בתוכו בין 75 ל-80 שורות!
כאמור, פנים 'המשך' נכתב ברצף אחד ללא חלוקה לקטעים, בהמשך ל'דיבור המתחיל' הראשון: 'בשעה שהקדימו'. יוצאים מן הכלל הן שלוש הפסקות, שאחריהן התחיל הרבי נשמתו עדן קטע חדש בצורת כתיבה הנהוגה במאמר חדש. את תחילת הקטעים הללו שילב הרבי נ"ע במאמרים הבאים: 'ועשית חג שבועות' תרע"ג, 'ואהיה אצלו אמון' תרד"ע, ו'וידבר גו' כל הדברים' עת"ר. כתיבת פנים ה'המשך' נמשכה לאורך תקופת אמירת המאמר, בשנים תער"ב-תרע"ו.
החלק השני: 343 עמודי הוספות והגהות על פנים ההמשך
לאחר אמירת המאמרים בשבתות ובחגים, רשם הרבי הרש"ב, בנפרד מפנים ה'המשך', התחלה וסיום לכל מאמר, וכן הוסיף הגהות לעניינים שנתבארו ב'פנים' (כנראה ביאורים שנוספו במהלך אמירת המאמר בשבת). כל זה נכתב בחלק מיוחד על 45 קונטרסים שמוספרו בראשם על ידי הרבי הרש"ב. הפתיחה והסיום היו בבחינת 'תוספת מרובה על העיקר', והם מתפרסים על פני 343 עמודים בכתב יד קודשו של הרבי הרש"ב.
לאחר חלוקת המאמרים נמצאו ב'המשך' 144 מאמרים, והרבי הרש"ב סימן כל מאמר במספר סידורי. בין מאמרים אלו נמצאים גם חמשה מאמרים שנכתבו בשלימות - לא רק ההתחלה והסיום - בחלק זה ולא בגוף ה'המשך'.
את כתיבת הפתיחה והסיום של כל מאמר רשם הרבי - כאמור - לאחר אמירת המאמר. אבל לא תמיד היה זה בסמיכות לאמירת המאמר. מעיון במאמרים אפשר להסיק, למשל, שההתחלות והסיומים של מאמרי קיץ תרד"ע עד לסיום החלק שנאמר בשבת פרשת וירא תרע"ו - נכתבו על ידי הרבי הרש"ב כשנה או שנתיים אחר כך. תעיד על כך העובדה הפשוטה שבהגהות למאמרים משנת תרד"ע, מציין הרבי הרש"ב למאמרים שנאמרו בשנים עת"ר ותרע"ו.
יחד עם הקונטרסים של ההגהות נשמר קונטרס נוסף של 4 עמודים, שבראשו הכותרת: 'לדרוש בשעה שהקדימו תער"ב, לעניין גדלות אבא', שאולי שייך לחלק ההמשך שלא נאמר (ראה להלן). כל הקונטרסים הללו נשמרו יחד עם חלק הפנים של ה'המשך' באוגדן מיוחד, שעל גבו הייתה דבוקה פתקה ובה נרשם בכתי"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע: תער"ב-ע"ו.
אמירת המאמרים - דווקא בליובאוויטש
עובדה מעניינת הקשורה ב'המשך' זה, היא, שכל מאמרי ה'המשך' נאמרו בפני תלמידי ישיבת תומכי תמימים בעיירה ליובאוויטש. בזמנים בהם נסע מליובאוויטש, הפסיק באמירת ה'המשך' עד שהגיע חזרה לליובאוויטש. וכאשר עזב הרבי הרש"ב את ליובאוויטש בחודש חשון תרע"ו – הפסיק לחלוטין את אמירת ה'המשך'.
כאשר מתבוננים במאמריו של הרבי הרש"ב, אפשר לראות את הקשר ההדוק בין אמירת המאמרים לתלמידי התמימים: מאז החל לומר מאמרי דא"ח בשנת תרמ"ג ועד לשנת תרנ"ד, אמר הרבי הרש"ב מאמרים רק מפעם לפעם. ואילו משנת תרנ"ד, כאשר הגיעו לליובאוויטש האברכים והבחורים ה'יושבים', שמהם נוסדה אחר-כך ישיבת תומכי תמימים, החל לומר מאמרים ברצף, שבת אחרי שבת. גם תוכן המאמרים הותאם לרמת ה'תמימים' באותה עת, ומשנה לשנה החלו המאמרים להיות עמוקים יותר.
גם: רוב המאמרים של שנות תרנ"ד-תרנ"ח הינם העתקת מאמרי אביו הרבי המהר"ש, בתוספת הגהות וביאורים של הרבי הרש"ב. ואילו המאמרים שמשנת תרנ"ט ואילך – שאז נקבע נקבע מקום הישיבה המרכזית בליובאוויטש – נכתבו מלכתחילה (ברובם) בכתב יד קודשו של הרבי הרש"ב, ומאז גם החלו ההמשכים הידועים.
על השייכות בין אמירת מאמרי החסידות ותוכנם, לבין תלמידי התמימים, שם מסופר שבנסיעותיו מליובאוויטש לרגל עסקנות ציבורית, הפסיק הרבי נ"ע באמירת המאמרים. במיוחד בלט הדבר בתקופה שבה אמר 'המשך' של מאמרי חסידות בליובאוויטש (כמו תרס"ו ותער"ב), וכשנסע מחוץ לליובאוויטש הפסיק באמירתם. גם במקרים בודדים שכן אמר מאמרים מחוץ לליובאוויטש - בתקופת ה'המשך' - היה אומר אז מאמרי חסידות שלא מה'המשך', ובדרך כלל אף לא רשמם.
נתון מעניין נוסף: בשמחת תורה תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, כאשר התעוררה אפשרות שהגרמנים יכבשו את ליובאוויטש – דיבר הרבי הרש"ב בחריפות רבה נגד הגרמנים, ואמר שהם "קליפה קשה", והיה ניכר שאינו רוצה להיות אפילו רגע אחד תחת ממשלת הגרמנים. תחושתם של הנוכחים הייתה, שמיד לאחר שמחת-תורה יעזוב הרבי הרש"ב את ליובאוויטש.
למרות זאת, התעכב הרבי הרש"ב בליובאוויטש עד לאחר שבת פרשת וירא, יותר משלושה שבועות לאחר שמחת תורה! את העיכוב הגדול אפשר להסביר - ב'דעת תחתון' כמובן - ברצונו של הרבי הרש"ב לגמור לומר את כל חלקו של ההמשך שכבר נכתב על ידו, ולא להשאירו באמצע העניין.
רק אחר-כך, בהיותו ברוסטוב, החל לכתוב את החלק השלישי של המאמר, החלק שלא נאמר (ואודותיו נרחיב לקמן). את הקשר להתעכבותו בליובאוויטש לפרשת וירא דווקא, ניתן להסביר בעובדה שיום הולדתו של הרבי הרש"ב חל בכמה וכמה שנים בשבת זו או בימים המתברכים משבת זו. אנו מוצאים בכמה שנים שהרבי הרש"ב סיים אמירת 'המשך' או התחיל 'המשך' חדש בשבת פרשת וירא או שבת פרשת חיי-שרה (השבת שלאחר הולדתו).
פרסום החלק הראשון של ה'המשך'
לאחר שהרבי הרש"ב כתב את ההגהות למאמרים, וכן את ההתחלה והסיום של כל מאמר - מסר את החלק הראשון - משבועות תער"ב ועד לפרשת ויגש תער"ג - יחד עם גוף ה'המשך' לרה"ח ר' שניאור זלמן יהודה אידל זיסלין, כדי שיעתיק וישלב את הכל לחיבור אחד. העתקת חלק זה הייתה כפי הנראה בשנת תרע"ח.
העתקה זו נמסרה לפרסום על ידי שכפול-מימיוגראף שגודלו 23X19.5 ס"מ, והוא הכיל 300 עמודים בכתב-יד. מהדורת שכפול זו הופצה בין החסידים, ומאז ועד שנת תשל"ז היה בידי החסידים רק חלק קטן זה של ה'המשך'.
אחד מעותקי מהדורת-שכפול זו נשמרה אצל הרבי הרש"ב, והוא רשם בשולי הגיליון ובצדדיו הגהות נוספות. חלק מהגהות אלו הן תיקונים לשגיאות ההעתקה, חלקן מכילות שורות ספורות בהן נתבארו עניינים נוספים, ופעמים יש הוספות של פרקים שלמים.
חלוקת הפרקים והקיצורים
בד בבד עם הוספת הגהות חדשות, החל הרבי הרש"ב בחלוקת ה'המשך' לפרקים. פעולה זו התבטאה לא רק בציון מספר הפרק בתחילת הקטעים המיועדים לכך, אלא גם שימוש מעשי בציוני הפרקים: בכל פעם שהרבי הרש"ב הפנה את הלומד למאמר בדיבור המתחיל מסויים - נמחק הציון לפי שם המאמר, ובמקומו נכתב מספר הפרק.
סביר להניח שחלוקת הפרקים החלה בקיץ תרע"ט, שכן הפעם הראשונה שמצאנו במאמרי הרבי הרש"ב ציון לפרק מסויים ב'המשך', בשבת פרשת מטות-מסעי תרע"ט. מכאן ואילך, ברוב הפעמים שהרבי הרש"ב הפנה ל'המשך' הוא השתמש בציוני הפרקים.
בכלל, רוב מאמרי הרבי הרש"ב לא חולקו לפרקים, ורק מהמאמר של פרשת כי-תשא בשנת עטר"ת ועד להסתלקותו בשנת תר"פ – נחלקו כל המאמרים שלו לפרקים. יש לשער, כאפשרות, כי הסיבה לכך נעוצה בכך שאז (תשא, עטר"ת) החליט על חלוקת 'המשך תער"ב' לפרקים, ובעקבות זאת התחיל לחלק לפרקים גם את מאמרי עטר"ת שעסק אז בכתיבתם.
חלוקת הפרקים נמשכה ככל הנראה עד להסתלקותו של הרבי הרש"ב, וזוהי הסיבה לכך שלא השלים את חלוקת הפרקים ונעצר בשבת פרשת שקלים עת"ר. בתקופת חלוקת הפרקים, רשם הרבי הרש"ב קיצורים לכל פרק. הקיצורים נרשמו בכתי"ק על פני 6 חוברות המכילים 46 עמודים כתובים.
העתקות משאר חלקי ה'המשך'
מהדורת השכפול שהייתה ברשותו של הרבי הרש"ב ועליה ההגהות האמורות והחלוקה לפרקים – נשמרה באוגדן מיוחד, ובפתקה הדבוקה בגבו נרשם בכתי"ק הרבי הריי"צ: בשה"ק [= בשעה שהקדימו. חלק:] א [פרקים:] א – קכ"ו.
מאוחר יותר מסר הרבי הרש"ב להעתקה את המשך ההגהות והתחלות וסיום המאמרים, ממאמר חג השבועות תער"ג ועד מאמר "כנשר יעיר" העת"ר. גם על העתקה זו הוסיף הרבי הרש"ב הגהות חדשות וחלוקה לפרקים. על הפתקה הדבוקה בגב האוגדן המיוחד בו שמור חלק זה נרשם בכתי"ק אדמו"ר הריי"צ: בשה"ק ב קכ"ז שכ"ו. חלק זה הועתק על ידי ארבעה מעתיקים: הרב יהודה עבער, הרב זיסלין, ועוד שנים שזהותם אינה ידוע.
חלק שלישי של ה'המשך' שנאמר נעתק על ידי ארבע מעתיקים (שלושה מהמאמרים נעתקו על ידי הרבי הריי"צ, והשאר על ידי הרב זיסלין והרב חיים ליברמן, ועוד מעתיק נוסף שזהותו אינה ידועה). חלק זה מכיל את המאמרים מליל ב' דחג הסוכות ועד אמצע המאמר של שבת משפטים העת"ר. על הפתקה הדבוקה לאוגדן נרשם בכתב ידו: בשע' שהק' ג' שכ"ז תי"ח.
על ההעתקה מהחלק השני והשלישי האמורים, שהיו תחת ידו של הרבי הרש"ב, הוסיף הגהות וכן המשיך את חלוקת הפרקים. סיום העתק ה'המשך', מאמצע המאמר בשבת פרשת משפטים ועד לשבת פרשת וירא תרע"ו, נעתק על ידי הרב חיים ליברמן, ועליו יש הגהות למאמר אחד, ואין בו חלוקה לפרקים. על האוגדן בו נשמר החלק האחרון נרשם בכתי"ק של הרבי הריי"צ: בשע' שהק' ד' תי"ט, סיום.
ההעתק של החלק השני, שלישי ורביעי לא נמסר לשכפול, ונשאר ברשות הרבי הרש"ב. כפי הנראה בוצעה ההעתקה ושילוב ההגהות לשימושו של הרבי הרש"ב, שבאותה תקופה החליט כנראה לחלק את ההמשך לפרקים, והיה צריך להעתק שישולבו בו כל חלקי ה'המשך'. זו גם הסיבה שההעתקה בוצעה על ידי כמה מעתיקים, כדי לזרז את המלאכה. עד כדי כך חשובה הייתה הזריזות, עד שכמה מאמרים הועתקו על ידי הרבי הריי"צ בכבודו ובעצמו.
החלק שלא נאמר - 75 עמודים ללא הגהות וללא חלוקה לפרקים
לאחר שנסע מליובאוויטש, הפסיק הרבי הרש"ב לומר את ה'המשך', אבל המשיך לכתוב עוד 75 עמודים מלאים וגדושים בענייני חסידות עמוקים.
חלק זה נכתב בשתי תקופות: 50 עמודים הראשונים – מסתבר שנכתבו בחורף תרע"ו, שכן אף פעם לא צויין בהם למאמרים מהשנים תרע"ו-תרע"ז. לעומת זאת ב-25 עמודים האחרונים מצוין כ-10 פעמים לעיין במאמרי תרע"ז-תרע"ח, ומוכח שעמודים אלו האחרונים נכתבו עד קיץ תרע"ח.
את העובדה שהרבי הרש"ב לא עסק בכתיבת ה'המשך' בשנת תרע"ז ניתן לתלות אולי בעסקנותו הציבורית הרבה בשנה ההיא, במיוחד בקשר למצב המדיני ששרר באותה תקופה. גם כמות המאמרים שאמר בשנה זו, פחותה ביותר לעומת השנים שלפניה ושלאחריה. רק בשנת תרע"ח, כאשר כבר ישב בקביעות ברוסטוב, ובמיוחד לאחר מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים - היה בידי הרבי הרש"ב את הזמן להמשיך בכתיבת ההמשך.
את החלק שלא נאמר, לא מסר הרבי הרש"ב להעתקה, ומכאן רואים שהרבי לא רצה לפרסמו בינתיים. שתי סיבות היו לכך, ככל הנראה: א. משום שלא גמר לכתוב את ה'המשך'. ב. כרגיל, ב'המשכים' של הרבי הרש"ב, היה מוסיף לאחר אמירתם את ה'דיבור המתחיל' וההגהות וכו', ומכיוון שאותו חלק של ה'המשך' לא נאמר – לכן לא הוסיף בו את ההגהות לעשותו לדבר שלם. אלו הן, כך מסתבר, הסיבות שהרבי הרש"ב לא רצה לפרסמו, ולכן גם לא נתן להעתיקו.
[אגב: בספריית הרבי נמצא גם העתק מחלק ה'המשך' שלא נאמר, בכתב יד הרה"ח ר' אלחנן מרוזוב, והוא הוגה בכמה מקומות על ידי הרבי הריי"צ. אולם העתקה זו נערכה בוודאי לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב, שכן הרב מרוזוב הגיע לרוסטוב כמזכירו של הרבי הריי"צ רק בסוף שנת תרפ"א, שנה וחצי לאחר הסתלקות הרבי הרש"ב, ובמסגרת תפקידו היה גם ה'מעתיק' של הרבי הריי"צ עד שנת תרפ"ה].
מדוע נפסק ה'המשך'? הרבי הרש"ב: אם ייצאו מליובאוויטש - האור יחסר!
ה'המשך' הארוך לא נגמר בכתיבה, ונשאר באמצע. חלקו האחרון נכתב בקיץ תרע"ח. הסיבה לכך שהרבי הרש"ב הפסיק את כתיבת ה'המשך' באותה תקופה, יכולה להיות מובנת כאפשרות בלבד, בהסבר הבא:
על יסוד הקשר המיוחד של אמירת ה'המשך' עם תלמידי התמימים בליובאוויטש – אפשר לומר כי הרבי הרש"ב המשיך בכתיבת ההמשך בהיותו ברוסטוב, כל זמן שהישיבה המשיכה להתקיים בליובאוויטש. ומכיוון שבחודשי אדר וניסן תרע"ח החלה הישיבה להתפזר למקומות אחרים (בגלל מצב המלחמה), עד שבשלהי חודש מנחם אב תרע"ח עזבה כבר גם הקבוצה האחרונה את ליובאוויטש – לכן הפסיק אז, בקיץ תרע"ח, לגמרי את כתיבת ה'המשך'.
סימוכין לכך אפשר למצוא ברשימת הרה"ח ר' ישראל ג'ייקובסון, שבתארו את שיחתו עם הרבי הרש"ב בקשר להעברת הישיבה מליובאוויטש, כותב כך: במוצאי שבת קודש [פרשת החודש] נכנסתי להיכל קדשו של אדמו"ר נבג"מ . . דיבר אודות ההעתקה מליובאוויטש והביא חוות דעתו הקדושה, שהוא חושב שלא יקח הדייטש [הגרמנים] את עיר ליובאוויטש, וגם אם יקח את העיר הוא חושב שלא ישלטו שם בחוזק כמו שהיא מדינתם, ויוכלו ללמוד על כל פנים קבוצות של חמישה חמישה או יותר בבתים, ואם גם זה לא יעלה – אז הוא חושב שהגבול לא יהיה גבול חזק ויוכלו לעבור דרך הגבול ולצאת מתחת ממשלתם, אבל להעתיק מליובאוויטש דער אור וועט זיך דאָך פעלן [= האור הרי יחסר].
בדברים הללו יש לכאורה משהו בלתי מובן: למה התכוון הרבי כשאמר "האור הרי יחסר"? הרי כבר למעלה משנתיים לא היה הרבי בליובאוויטש, ומצד שני הוא המשיך ברוסטוב באמירת חסידות ובריבוי, ואם כן מה ההבדל אם הישיבה היא בליובאוויטש או במקום אחר?
ואולי אפשר להסביר זאת - בדרך השערה כמובן - בכך שהרבי ראה את ישיבתו ברוסטוב כזמנית, בדוגמת נסיעותיו למקומות הנופש, ולכן לא אמר שם את המאמר. אבל בכל זאת, המשיך בכתיבת ההמשך (בשנת תרע"ו ותרע"ח) כל זמן שהישיבה עמדה כתיקונה בליובאוויטש, משום שכל אותה עת עדיין קיווה שהמצב יחזור לתיקונו ויוכל להמשיך באמירת ההמשך לפני תלמידי הישיבה בליובאוויטש.
אך מרגע שמצב המלחמה גרם לכך שהישיבה נאלצה לצאת מליובאוויטש, והרבי ראה שלפי המצב העכשווי שוב לא יוכל לחזור לליובאוויטש, ולהיות בסמוך לישיבה ולהמשיך באמירת ה'המשך' - מאותו רגע הפסיק גם את הכתיבה ולא סיים את ה'המשך'. מסיבה זו נשארו כמה עניינים באמצע הביאור. לפי זה אפשר להבין את התבטאותו של הרבי הרש"ב, ש"האור הרי יחסר", בהתכוונו לרמוז בזה גם להמשך תער"ב!
הדפסת ה'המשך' מתעכבת: החסידים מבקשים להדפיס את ההמשך
בשנת תש"ג הדפיס הרבי את קונטרס "חנוך לנער", ובהקדמתו כתב: 'ויהי רצון אשר ימצאו במהרה האמצעים הנחוצים להדפסת שורת מאמריו המבארים עיקרי תורת החסידות ונודעים בשם 'המשך יו"ט של ראש השנה, רס"ו (ס"א מאמרים) ו'המשך בשעה שהקדימו, תער"ב' (קמד מאמרים)'.
שלוש שנים אחר כך, בסיון תש"ו, ביקש הגה"ח ר' יעקב לנדא מהרבי להדפיס את ההמשך, וכך כתב: "שמעתי אני מפי קדש הקדשים רבנו נבג"מ זיע"א שאמר בפירוש: איך וואָלט זייער וועלן אַז דער בשעה שהקדימו ע"ב זאָל אַרויס. אַז עס וואָלט זיך געפינען ווער עס זאָל עס קופירן (או אולי: שרייבן צום קאָפירן) [= הייתי מאוד רוצה שה'בשעה שהקדימו ע"ב' יצא לאור. שיימצא מישהו שישכפל את זה (או אולי: שיכתוב (יעתיק) לשכפל)], ואמר את זה בצער. והיום כשמדפיסים הכל, הלא חובה לקיים רצון קדשו"'.
ועל כך השיב לו הרבי (אגרות קודש חלק ב' עמוד קמז): 'דיברתי איזה פעמים עם אנ"ש פה, אבל מה התועלת בהדבור, וההדפסה כרוכה בהוצאה של עשרת אלפים דולר לערך, ומי יתן את הכסף? כי מובן שאין לקוות להרבה קופצים על הספר'. גם להרה"ח ר' משה גורארי מתל אביב, שהתעניין מדוע לא מדפיסים את המשך ע"ב, השיב הרבי (אג"ק שם עמ' קיא): 'באיזה סכום ישתתפו בהוצאות הדפסת המשך תער"ב?'.
שלוש שנים אחר כך, בכ"ה תמוז תש"ט כותב הרבי לרב יעקב לנדא: 'בנוגע להמשך תער"ב - הנה זה מכבר כתבתי וגם הודעתי לעוד מאנ"ש, שיש בידי הרישיון להדפיסו, אבל דרושים האמצעים לזה מראש, על כל פנים חלק מהם, כי אין זה ספר שימכור בהמון כמובן, וכפי הידוע לי, לא עשה איש מאומה בזה, מאז התחלתי לדבר על דרך זה ועד עתה, דהיינו ד'-ה' שנים'.
עשרים שנה אחר כך, בסעודת יום א' דחג הסוכות תשכ"ו (בהמשך להוראת הרבי בתקופה ההיא להדפיס את המשך תרס"ו), שאל הרש"ג: מתי ידפיסו שוב את המשך תער"ב? בתחילה הרבי לא הגיב, והרש"ג חזר על בקשתו שידפיסו את ה'המשך'. בסעודה נכח גם הרה"ח ר' שמריהו גורארי' מתל אביב, שאמר לרבי: בארץ ישראל ישנם מנדבים שיסכימו לתת למטרה זו. שאל אותו הרבי: לפי איזה השגות - שלי, או שלכם?
ענה ר' שמריהו: לפי ההשגות של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א. אמר לו הרבי: הדפסת הליקוטי תורה (שנדפס כמה חודשים קודם לכן) עלתה שלושים אלף דולר! הרש"ג פנה לר' שמריהו ואמר: אתה שומע מה שהרבי אומר? שלושים אלף דולר! אל תברח.. הרבי הגיב בחיוך ואמר: אצלו הרי יום טוב, איך הוא יכול לברוח?.. כעבור חמש שנים נדפס לפועל המשך תרס"ו, ושוב העלה הרש"ג את הנושא בסעודת שמיני עצרת תשל"א, ושאל מתי יודפס 'המשך תער"ב'? הרבי לא השיב ישירות, ורק אמר: הדפסת ההמשך תרס"ו היה התחלה טובה, ונקווה שתהיה התחלה טובה..
[מעניין לציין שלקראת י"ט כסלו באותה שנה הדפיס הרבי את המאמר 'פדה בשלום - העת"ר' של הרבי הרש"ב, מתוך ה'המשך'. הרבי מסר אז למערכת 'אוצר החסידים' את צילום המאמר עם הגהות הרבי הרש"ב והחלוקה לפרקים, בהוספת הערות של הרבי. אבל מלבד המאמר הזה, לא נדפסו חלקים נוספים מה'המשך'].
מאמרים מיוסדים על ה'המשך' בטרם הדפסתו
לפועל לא נדפס ה'המשך', ורק אותם חסידים שהיה ברשותם העתק ממהדורת השכפול, יכלו ללמוד בחלק קטן מאוד מ'המשך' הארוך ביותר בתולדות החסידות. בכל אותן שנים שה'המשך' לא נדפס, לא נמנעו הרבי הריי"צ והרבי מלך המשיח להתייחס אליו במאמרי החסידות שאמרו, ובכך למעשה גילו לנו חלק מהעניינים המופיעים בו.
לימים, כאשר נדפס ה'המשך' במהדורה השניה (בשנת תשנ"ב), נערכה רשימה ממאמרי הרבי הריי"צ והרבי מלך המשיח המיוסדים על 'המשך' ע"ב, ושם מופיעים יותר משישים מאמרים מתוך ה'המשך' שמשמשים יסוד למאמרי הרבי מלך המשיח. כך שאמנם כל ה'המשך' הופיע בדפוס רק בשנת תשל"ז, אבל הרביים אמרו מאמרים שהיו 'מיוסדים' על ה'המשך' מתוך כתבי היד שהיו ברשותם תמיד, ואם כן, חלקים מסויימים התגלו בעצם לציבור לפני הופעת ה'המשך' בדפוס.
אין הכוונה שהרבי הביא ציטוט מה'המשך' והסביר את הכוונה (כמו ביאורי הרבי על לקוטי לוי יצחק), אלא שבמאמרים המיוסדים על 'המשך תער"ב' יש בהחלט תוספת הסבר בדברים שלא נתבארו בשלימות בע"ב. לפעמים מאמר אחד בע"ב משמש יסוד לשניים או אפילו שלושה מאמרים של הרבי מה"מ.
מאמרים אלו מוספים הרבה בעומק וברוחב של מאמרי ה'המשך'. אפשר גם להסתכל על זה הפוך: צריך ללמוד את 'המשך תער"ב' מצד 'התקשרות', שהרי ישנם הרבה מאמרים של הרבי שאפשר להבין אותם כדבעי רק לאחר שלומדים את 'המשך תער"ב'.
לדוגמא: הקונטרסים של הרבי מי"ט כסלו וחנוכה תשנ"ב, מיוסדים על מאמר "פדה בשלום" העת"ר, שהוא חלק מה'המשך'. בלי לימוד המאמר של הרבי הרש"ב – קשה להבין כראוי את המאמרים של הרבי מלך המשיח, ומצד שני כאשר לומדים את המאמרים של הרבי מלך המשיח – מתגלה אור חדש ומופלא במאמרו של הרבי הרש"ב.
ההודעה הדרמטית על הדפסת ה'המשך' - כיצד הגיע צילום ה'המשך' אל הרבי מלך המשיח?
בשלהי שנת תשל"ו, לאחר הצלחתו הניסית של מבצע אנטבה, שגרם להתעוררות רוחנית גדולה בעם ישראל, דיבר הרבי בהתוועדויות על גודל הנסים והחשיבות בהכרת הניסים וההודאה לה'. בהתוועדות שמחת תורה תשל"ז התייחס הרבי לעיסוק המוגבר שלו בניסי מבצע אנטבה, והסביר: היות ואנו נמצאים בזמן של עקבתא דמשיחא, ולכן צריך לעשות הכל לזרז את הגאולה ובודאי לא לעשות דברים שיעכבו את הגאולה. זאת על יסוד הסיפור עם חזקיהו המלך, שביקש הקב"ה לעשותו משיח, אלא שלא זכה לכך משום שלא אמר שירה על הניסים שאירעו עמו. לכן, אמר הרבי, צריכים ללמוד את הלקח ולהודות לה' על הניסים והנפלאות שעשה במבצע אנטבה. דבריו אלו של הרבי יצרו אווירה מיוחדת בקרב קהל החסידים, שזהו זמן מסוגל במיוחד לגאולה.
על רקע זו באה ההודעה הדרמטית של הרבי בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ז, על כוונתו להדפיס את ה'המשך' וקריאתו לציבור החסידים להשתתף איתו באחריות הגדולה. הרבי החל לדבר על המשך תער"ב, והפליא במעלתו, תוך שהוא מציין שהרבי הרש"ב חיבב מאוד את ה'המשך' הזה, 'אין דעם המשך האָט ער זיך געקאָכט' [= בהמשך זה היה עוסק בלהט].
הרבי חשף כי ברשותו העתק מושלם מכל חלקי ההמשך, ואף סיפר כיצד הגיע ההמשך לידיו: 'כשכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נסע מביתו, חיפש מישהו שיוכל לסמוך עליו ולהשאיר בידו את הכתבים על מנת להחזירם בשלימות, וכנראה, שלא היתה לו ברירה.. אלא למסרם בידי. כשראיתי שבין הכתבים שנמסרו בידי ישנו גם 'המשך תער"ב', חטפתי מיד ('האָב איך גלייך געכאַפט, נאָך איידער מ'וועט זיך אַרומטראַכטן אַהין און אַהער') ועשיתי 'צילום' מכל ההמשך, וצילום זה נמצא ברשותי עד היום הזה.
הדין בשולחן ערוך ש'המפקיד ספר תורה (והוא הדין שאר ספרים) אצל חבירו.. לא יפתח בגלל עצמו ויקרא (דהוי שליחות יד בפקדון).. וכמו שאסור לקרות ממנו כך אסור להעתיק ממנו', אבל, 'הני מילי בעם הארץ, אבל תלמיד חכם שאין לו ספר כיוצא בזה מותר לקרות ולהעתיק ממנו, כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו'.
בנידון זה, לא נוגע כל כך גדלותו של התלמיד חכם כו', אלא העיקר הוא ש'ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו': מכמה שנים לפני זה, בחיי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, הייתי 'חשוד' [ולא רק חשד שאין בו ממש, אלא חשד שיש בו ממש, בגלל הוכחות במעשה בפועל..] על כך שאם יגיע לידי 'כתב', ובפרט 'כתב' שלא הגיע לידי החסידים ('אַ כתב וואָס דער עולם האָט אים ניט') - בודאי אעתיקנו.
ולכן, כאשר כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הפקיד בידי את הכתבים, ידע מן הסתם שאעתיקם, ובמילא, הרי זה באופן ש'אדעתא דהכי הפקידו', שאז 'מותר.. להעתיק ממנו'. וכך הוי מעשה: מבלי להתבונן יותר מדי בפרטי השקלא וטריא הנזכרים לעיל, עשיתי העתקה על ידי צילום, כאמור, ונמצא ברשותי עד היום הזה'.
והמשיך הרבי ואמר: 'ענין זה אינו נותן לי מנוח ('דער ענין מאַטערט מיר') זה כמה וכמה שנים: היתכן שכל המאמרים וההמשכים מתפרסמים בדפוס, מלבד המשך זה - תער"ב - שעדיין לא נתפרסם בדפוס?! וכיוון שנמצא ברשותי צילום של ההמשך, ויכולני למסרו לדפוס - שהרי בודאי לא חסר כסף בין החסידים עבור ההדפסה - נושא אני באחריות על היפך הפצת המעיינות חוצה!
ולאידך, מצד כמה טעמים (שבודאי יש להם מקום בשכל דקדושה) יראתי למסור המשך זה לדפוס, והתברר ('עס האָט זיך אַרויסגעוויזן') שיש מקום לחשש כו', ובכל אופן, גם אם אצל פלוני בן פלוני הרי זה מצד מורך לב וכיוצא בזה, מכל מקום, בנוגע להמקבל, כיון שבמשך כל השנים עד עתה נתעכבה הדפסת המשך זה, הרי זה הוכחה שעד אז לא הגיע הזמן לכך'.
ההדפסה על אחריות החסידים
לאחר שסיפר על החשש לקחת אחריות להדפסת ה'המשך', הודיע הרבי מלך המשיח שהחליט להעביר את האחריות לכלל החסידים ולהוציא את ה'המשך':
'עלה ברעיוני ('איך בין געפאַלן אויף אַ המצאה') להטיל ('אַריינוואַרפן') ענין זה בין החסידים - שישתתפו עמדי בנשיאת האחריות על הדפסת והפצת המשך תער״ב בשלימותו, באופן שתהיה יד הכל שווה. וזאת למודעי: לא מבקשים מאף אחד לממן את ריבוי הוצאות הדפוס, או לטרוח בעניני הדפוס, ואפילו לא אודות התחייבות ללמוד ההמשך כולו, מראשיתו ועד סופו, כי אם, השתתפות בנשיאת האחריות על ההדפסה וההפצה, שלמרות כל הסברות והחשבונות כו', הוחלט, על דעת הרבים, שעכשיו הגיע הזמן להדפסת והפצת המשך תער"ב.
וכדי לקבוע בוודאות שענין זה נעשה על דעת הרבים ובאחריותם, צריך הדבר להתבטא לא רק בדיבור אלא גם במעשה בפועל, על ידי השתתפות גשמית בממון כפשוטו - לא בסכום גדול (כאמור, שלא מבקשים מאף אחד לממן את הוצאות הדפוס, אבל, ליפטר בלא כלום אי אפשר), על-דרך מה-שכתוב בתניא ש'הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית הרי נותן חיי נפשו'.
ולכן, הצעתי ובקשתי, שכל מי שמוכן ורוצה להשתתף באחריות על הדפסת המשך תער"ב, יתן בהקדם דולר אחד (לא פחות ולא יותר) לקופה מיוחדת בה'מזכירות' (ובשאר המדינות - יתנו בשטרות דמדינותיהם בסכום השוה לדולר אחד, להמשרד ד'מרכז לעניני חינוך' או 'מחנה ישראל' שבמדינה ההיא). וכל הרוצים - יכולים ליתן גם עבור נשותיהם ובני ביתם, כולל גם תינוק בן יומו דולר אחד עבור כל אחד ואחת. ולפי מספר השקלים ידעו מספרם של המשתתפים.
בענין זה לא נוגע שמותיהם של המשתתפים, אלא מספרם: כך וכך שקלים עבור כך וכך נפשות מישראל. ובודאי יהיה מספר מרובה (לא רק באיכות, אלא גם בכמות) של משתתפים, מאנ"ש, חסידים וגם כלל ישראל, 'הקטנים עם הגדולים', שיסכימו ויקבלו על עצמם להשתתף בדבר'.
ספר ללא הקדשות
למרות שבדרך כלל נדפסו בספרי קה"ת הקדשות לעילוי נשמת אנשים שקרוביהם תרמו סכום נכבד עבור הדפסת הספר – הודיע הרבי שבהדפסת ה'המשך' לא יהיו הקדשות: 'בתור יוצא מן הכלל בנוגע להמשך תער"ב - שמצד החששות שבדבר, יש להשתדל שיהיה 'אויפן גלאַטסטן אופן', על ידי זה שתהיה יד ואחריות הכל בשוה - לא ידפיסו בסופו 'הקדשות', וגם לא ידפיסו את שמותיהם של המדפיסים והמגיהים וכו'.
ו'כלפי שמיא גליא' גודל זכותם כו', ולכן בודאי לא יתרעמו על כך שלא מדפיסים את שמותיהם - כי אם, שמו של המחבר, כבוד קדושת אדמו"ר (מהורש"ב) נשמתו עדן, ושמו של בנו יחידו ממלא מקומו, כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו, ותו לא מידי'. [עד כדי כך הייתה הזהירות בזה, שהרבי הורה להשמיט בהדפסה זו את הערותיו למאמר פדה בשלום תרע"ה, שיצא לאור בקונטרס בפני עצמו בתשל"א!].
בהמשך השיחה הדרמטית גילה הרבי שהרעיון הראשוני עלה בכ"ף מרחשון, יום ההולדת של הרבי הרש"ב, ואמר שיש להתחיל באיסוף הכסף להדפסה כבר עכשיו. וכך, תוך שהוא מוציא מכיסו כמה מטבעות למעטפה שעל השולחן, אמר הרבי: 'ישנה כבר ההתחלה דנתינת השקלים (נוסף על כך שמצינו בתרומת הלשכה שתורמין גם על העתיד לגבות) - השקל הראשון שכבר ניתן על ידי.. (כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א אמר את שמו) מתוך תקוה וודאות שישתתפו בזה כמה וכמה מבני ישראל'. מיד לאחר שהרבי סיים את השיחה, מיהרו החסידים המופתעים להוציא את הדולרים שברשותם, לפי מספר בני הבית וכדומה, והעבירו את הכסף לרבי שליט"א.
הדפסת ה'המשך' במהירות שיא
מיד לאחר ההתוועדות העביר הרבי למערכת 'אוצר החסידים' את צילום ה'המשך' כולו, בכתב ידו של הרבי הרש"ב, והורה להזדרז ככל האפשר בהוצאת הספרים. באותם ימים התקשרו ממזכירות הרבי בכל יום, כדי לדעת מה מתקדם עם הספר! בתחילה חשבו להוציא את הספר בדפוס 'עזרא בלשן', כמו רוב ספרי קה"ת, אלא שבדפוס בלשן השתמשו עדיין בשיטת הדפסה ישנה של יציקות עופרת, וביום הראשון הספיקו להכין רק עמוד אחד. כאשר הרבי חזר מהאוהל, וראה את ה'הספק', הביע את חוסר שביעות רצונו מהקצב האיטי של העבודה.
מכיוון שכך הוחלט להעביר את הדפסת הספר לדפוס 'אמפייר פרעס' בהנהלת הרה"ח ר' מרדכי חן ור' צבי הירש גנזבורג, שבדיוק בתקופה ההיא החלו לעבוד על מחשבים. אמנם לא היו אלה המחשבים המשוכללים של ימינו, אבל הם היו מהירים עשרות מונים מהמכונות ליציקת העופרת. ר' מרדכי חן התפנה מכל שאר העבודות, והדפוס כולו גוייס למטרה אחת ויחידה: הוצאת ה'המשך' בהקדם הכי אפשרי. עובדי הדפוס עבדו במשמרות סביב השעון, והעבודה התנהלה ששה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. לפחות 12 בחורים מתלמידי התמימים ב-770 התגייסו לעבודת ההגהה, כדי לזרז את התהליכים.
באותם ימים חלה אחד העובדים בבית הדפוס, וזה היה עשוי לגרום לעיכוב בהדפסה. ר' מרדכי חן כתב על כך לרבי, ומיד יצאה תשובה ש'אשרי חלקם' של כל המתעסקים בדבר, והזכות תעמוד לו להרפא. ברכת הרבי התקיימה, ואותו עובד חזר מיד לעבודה. העבודה שהחלה למחרת י"ט כסלו הסתיימה כאשר הספר השלישי נדפס בז' אדר. גם היום קשה להוציא שלושה ספרים בחודשיים וחצי, אבל אז זה היה ממש נס!
בד בבד עם הדפסת הספר, הורה הרבי לחברי הכולל לערוך 'מפתחות' להמשך. וכך, זמן קצר לאחר הופעתו של הכרך הראשון נדפסה חוברת המפתחות לספר, ולאחר שיצאו שני הכרכים הנוספים נדפסו עוד שתי חוברות מפתחות.
המהדורה השניה בשנת תשנ"ב: רשימת תיקונים ארוכה..
כדי למהר לקיים את הוראת הרבי ולהדפיס את ה'המשך' בזריזות המירבית, הוקלד החלק הראשון של ה'המשך' מתוך המהדורה המשוכפלת שהייתה בארכיונו של הרבי, ועליה ההגהות והקיצורים של הרבי הרש"ב. בשלב מסויים, חברי מערכת אוצר החסידים שמו לב שבהעתקות נפלו טעויות, כרגיל אצל כל מעתיק, וביקשו מהרבי את צילום כתב היד המקורי. אולם הרבי מלך המשיח, שביקש לזרז את העניינים, השיב שימשיכו להגיה מתוך ההעתקות. בהעתקות היו משולבות כבר הגהות הרבי הרש"ב, ואם היו מתחילים להשוות לכתבי היד - העבודה הייתה אורכת זמן רב יותר.
אפילו כאשר הגיעו לחלקים של ההמשך עליהם לא היו הגהות מהרבי הרש"ב, הורה הרבי להמשיך להגיה מההעתקות, ולא מכתב היד המקורי. הכל נעשה על מנת לזרז את ההדפסה. בשנת תשנ"ב, לאחר שהספרים של ההוצאה הראשונה אזלו מן השוק, ודובר על הדפסת מהדורה חדשה, הבינו חברי המערכת שעליהם להשוות את המאמר הנדפס עם כתב היד המקורי של הרבי הרש"ב.
לאחר שהשוו מספר עמודים נוכחו לדעת כי למרות שהרבי הרש"ב השתמש בעותק זה לצורך ההגהה והקיצורים - ההעתקה עצמה הייתה מלאה בטעויות. ביותר ממקום אחד הייתה חסרה שורה שלימה, וכן יש להוסיף את טעויות ההדפסה הראשונה, עד כדי כך שלא היה מובן איך למדו את ההמשך עד אז..
התברר שאמנם את ההוספות וההגהות צריך לקחת מהמהדורה המשוכפלת (כיוון שלא נכתבו על הכתב יד קודש המקורי), אבל את המאמרים עצמם צריך היה לקחת מהכתב יד קודש המקורי. כאמור, מרוב הזריזות במהדורה הראשונה, לא עשו כך.
כאשר הגישו לבית הדפוס את רשימת התיקונים הארוכה, אמר ר' מרדכי חן שיותר קל יהיה לתקתק את כל הספר מחדש, מאשר להכניס את התיקונים לתוך המהדורה הנדפסת. צריך להבין שלמרות שהמהדורה הראשונה הוקלדה במחשב, היה זה הדור הראשון של המחשבים, והנתונים לא הוזנו לתקליטורים, אלא לכרטיסים מנוקבים או סרטים מנוקבים שאותם העבירו אחר כך למכשיר עם אמצעי קריאה מתאים, שהמיר את הניקובים לאותיות. את הסרטים המנוקבים לא היה אפשר להמיר לטקסט דיגיטלי, ולכן היה צריך לתקתק את הכל מחדש.
פורמט גדול ופונט חדש
חברי המערכת כתבו על כך לרבי, ולאחר שקיבלו את רשותו לתקתק את הכל מחדש, החלו לעבוד על הדפסת ההוצאה החדשה. הם נזכרו, שלאחר הדפסת המהדורה הראשונה סיפר להם ר' חיים ליברמן שנכנס לרבי והביע את דעתו ש'המשך' כל כך מיוחד כמו 'המשך תער"ב' היה צריך לצאת בפורמט שונה משאר המאמרים, כדי להדגיש את חשיבותו. הרבי הסכים עם דבריו.
מכיוון שכך החליטו חברי מערכת אוצר החסידים להציע לרבי להוציא את המהדורה החדשה בפורמט גדול יותר, בדוגמת הספר 'דרך מצוותיך', שיצא אף הוא במהדורה גדולה יותר משאר ספרי המאמרים. באותה הזדמנות הוחלט, בהסכמת הרבי, גם לשנות את הגופן (פונט) של המאמר לגופן 'נרקיס', מכיוון שהגופן במהדורה הראשונה לא היה כל כך נוח לקריאה.
הרבי מאשר את הסקירה הביבליוגרפית
לאחר שהמאמר הראשון הוקלד ועוצב מחדש, בפורמט הגדול ובפונט החדש, הוכנסו דפי ההגהה לרבי, וכעבור זמן קצר הוציא הרבי את אישורו לשינויים. מיד לאחר קבלת אישורו של הרבי, הזדרזו חברי המערכת לסיים את הכנת הספר הראשון לדפוס, ולקראת כ"ף מר חשון הוגש הספר לרבי, לאישור סופי, ולכתיבת התאריך בפתח-דבר.
בהוספות לחלק הראשון הובאה 'סקירה ביבליוגרפית' לכתבי יד של המשך תער"ב. בסקירה נגלל סיפורו של 'המשך תער"ב' עם כל הפרטים על כתיבת המאמרים, סדר אמירתם והעתקם - בהתאם למחקר מעמיק שערכו חברי המערכת. לאור הקפדתו של הרבי שלא להזכיר שמות של חסידים במהדורה הראשונה, נמנעו חברי המערכת להזכיר בסקירה את שמות המעתיקים, פן לא יהיה הדבר לרצונו הקדוש של הרבי שליט"א.
בדרך כלל, כאשר הכניסו לרבי את הפתח דבר עם הסקירה הביבליוגרפית, היה הרבי מוציא את הפתח דבר בתוך שעות ספורות חזרה, לאחר שכתב את התאריך בפתח דבר, ובכך אישר את הדפסת הספר. משום כך, הופתעו חברי המערכת כאשר חלף יום ואף יומיים, והספר עדיין לא אושר..
שלושה ימים שהה החומר בחדרו של הרבי, ורק אז צלצל המזכיר הרב יהודה לייב גרונר להודיע שהרבי אישר את הדפסת הספר. להפתעת חברי המערכת, עבר הרבי על הסקירה הביבליוגרפית והורה בכתב יד קודש: להוסיף בהערות בודאות ובאם ספק - בדרך אפשר, בספק וכיוצא בזה שמות המעתיקים הרב עבער " [= הרב] ליברמן. בהתאם להוראת הרבי נוספו שמות שאר המעתיקים שידעו אודותם. על הדו"ח שהוכנס לרבי עם שמות העוסקים בהוצאת הספר לאור, ענה הרבי: והזריזות בהדפסה תשובח, כפשוט. אזכיר על הציון.
ובסמיכות לכ"ף מר חשון תשנ"ב יצא הכרך הראשון מבית הדפוס. הכרך השני יצא לאור לקראת יו"ד שבט תשנ"ב, והכרך השלישי נדפס לקראת חג השבועות תשנ"ב. בהסכמת הרבי חילקו חברי המערכת את כל המאמרים לפרקים (גם אלו מהחלק השני והשלישי שלא חולקו על ידי הרבי הרש"ב). אבל כדי להבדיל בין החלוקה הזו לחלוקת הפרקים שנעשתה בזמנו על ידי הרבי הרש"ב בעצמו - לא צויינו מספרים לפרקים, ורק יש התחלת קטע באותיות מוגדלות.
החידושים במהדורת תשנ"ב
בכרך השלישי של ה'המשך' הובאה - בהסכמת הרבי - שיחת הרבי מי"ט כסלו תשל"ז ולקט שיחות ואגרות קודש מהרבי הריי"צ בקשר ל'המשך'. כמו-כן הונהגה שיטה אחידה במפתחות, ובמקום הציונים של הרבי למספרי המאמרים, שלפעמים משתרעים על פני כמה עמודים (או לעמודים בכתב יד קודש - בחלק שלא נאמר ולא חולק למאמרים), צויינו מספרי העמודים במהדורה המודפסת בהם מופיע הערך. כמו כן נדפסה רשימה של מאמרי הרבי הריי"צ והרבי מלך המשיח המיוסדים על ה'המשך'.
במהדורה זו נוסף חידוש חסר תקדים: דווקא בגלל שה'המשך' הזה הוא כל כך חשוב ומרכזי, וכו', הורגש צורך לערוך מעין סיכום של תוכן העניינים. העורכים השקיעו בזה מאמץ רב, כדי שכל אחד יוכל לקבל מושג מסויים על תוכן ה'המשך'; את סדר הרצאת הדברים ומהעבר מנושא לנושא וכו'.
סקירה מקיפה זו נכתבה על מנת לעורר כל אחד, לארגן שיעורים ב'המשך תער"ב' וללומדו כל אחד אליבא דנפשי'ה. כאמור בפנים הסקירה, למרות שה'המשך' עוסק בנושאים הכי עמוקים בחסידות - הרי הדברים מוסברים שם באופן נפלא, כך שכל אברך חסידי יכול ללמוד את המאמר ולהבינו. הרי מדובר על 'הרמב"ם של תורת החסידות' שעשה הכל כדי שמאמרי החסידות יהיו מסודרים ומבוארים בשכל אנושי.
ניתן אולי להשוות זאת, לתקנה של הרבי ללימוד הרמב"ם: בתחילה היו שטענו שרמב"ם זה ספר לראשי ישיבה וללמדנים גדולים. טענו 'איך אוכל ללמוד רמב"ם, כאשר חסרה לי ידיעה בסיסית בגמרא'.. אבל חלף מחזור ועוד מחזור, והיום כולם מבינים שאדרבא: מי שלומד רמב"ם - מבין טוב יותר את הגמרא!
כך גם בנוגע ל'המשך תער"ב': אין שום מקום לחשש 'מי אני שאלמד את ה'המשך' בשעה שחסרה לי ידיעה בסיסית במאמרים היסודיים'.. כאשר לומדים את ה'המשך' זה מסייע להבין את שאר המאמרים, ופשוט נהנים מזיו השכינה במהלך הלימוד. כמובן שהלימוד צריך להיות מתוך שמחה גדולה, שכן בכך מקרבים ומזרזים עוד יותר את התגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר