'אני עוסק ברמב"ם בלהיטות רבה' • סיפורים ופנינים על תקנת לימוד הרמב"ם
הם היו אצל 'הרופא הגדול', אז אני יכול לרדת היום למנחה: כמה שיעורי רמב"ם יש בכל מחזור? מדוע ביקש הרבי להפיץ את לימוד הרמב"ם מאחורי מסך הברזל, ומה הגיב על פעילות זו? מה הקשר בין הרמב"ם לאדמו"ר הזקן, וממתי 'הכניס' הרבי את הרמב"ם לתוך המאמרים יחד שאר רבותינו נשיאנו? • עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש לקט פנינים וסיפורים, בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם היומי שיסד הרבי מלך המשיח • לכתבה המלאה
•••
פנינים מרהיבים במסלולי לימוד הרמב"ם
הרבי תיקן שלושה מסלולי לימוד, מותאמים ליכולות השונות והמסוּגלוּת המִשתנה של הציבור: 1] מסלול עיקרי ומועדף של לימוד ג' פרקים ליום - וסיום ספר 'משנה תורה' במשך קרוב לשנה; 2] מסלול של לימוד פרק אחד ליום - וסיום ספר 'משנה תורה' במשך קרוב לשלוש שנים;
3] מסלול של לימוד מצוות ב'ספר המצוות', כשבכל יום נלמדות ב'ספר המצוות' אותן המצוות המתאימות ומקבילות להלכות הנלמדות על ידי לומדי השיעור היומי ב'משנה תורה' (במסלול של ג' פרקים ליום). במסלול זה מסיימים את 'ספר המצוות' במקביל לסיום ספר 'משנה תורה' במסלול הראשון והעיקרי, במשך קרוב לשנה (מסלול זה האחרון מיועד בעיקר לנשים וילדים ולאלה שאינם מסוגלים להצטרף למסלולים הראשונים).
המסלול העיקרי מורכב משל"ט (339) שיעורים [שבהם נלמדים 1000 פרקי הספר משנה תורה ועוד כ-6 יחידות לימוד המורכבות מן ההקדמות ונוסח התפילה ועוד, שהם חלקים בלתי נפרדים מספר ה'יד', וביחד מונים סך של 1006 'יחידות', מספר השווה בדיוק לגימטריה של 'משנה תורה'].
המסלול של 'פרק ליום' מכיל כמות משולשת של שיעורים (משום שכל שיעור מתוך המסלול העיקרי מתפצל לשלושה שיעורים קטנים), כשבכל יום נלמד פרק אחד (או שליש מתוך 'יחידות הלימוד' הנוספות), ובסך הכל נפרשׂ המסלול על פני 1,017 שיעורים יומיים.
חשוב ביותר להבהיר ששיעורי הרמב"ם בכל המסלולים, נלמדים במשך מספר שיעורים קבוע ובלתי משתנה באופן סדיר ועוקב יום אחר יום, מבלי להתחשב בקביעות לוח השנה. כתוצאה מכך, וכיוון שמספר השיעורים הוא פחות מימיה של שנה עברית - כל מחזור לימוד מסתיים כשבועיים לפחות לפני התאריך הקלנדרי של סיום המחזור שקדם לו (מחזור שנלמד על פני שנה מעוברת - מסתיים הרבה יותר מוקדם בלוח השנה מזה שקדם לו). לשם המחשה: בתאריך כ"ו אייר תשס"ט הסתיים המחזור הכ"ז (27) של לימוד הרמב"ם (ע"פ מסלול ג' פרקים ליום ב'משנה תורה' ומסלול 'ספר המצוות') - זאת למרות שעל פי הלוח הקלנדרי ימלאו 25 שנים (וחודש) בלבד מאז החל המחזור הראשון (כ"ז ניסן תשד"מ); כלומר: בתוך תקופה של 25 שנה 'נדחסו' עוד שני מחזורים מלאים של לימוד הרמב"ם!
מעניין מאוד שה'מפגש' הנוסף (והבלעדי!) בין סיום 'מחזור' לימוד רמב"ם לבין תאריך התחלת המחזור הראשון (בצמידות והקרבה הכי אפשרית) - יחול (בכ"ט בניסן תשפ"ג), (רק) עם סיום המחזור המ"ב, והדבר מרומז באופן מפתיע במינוח 'י"ד חזקה': 'י"ד'=14 ו'חזקה'=כפול 3, שהוא גדר 'חזקה', סה"כ = 42/מ"ב.
מדהים לגלות שרמז מעניין זה אינו 'מקפח' גם את המסלול הנוסף (פרק אחד ליום), המסיים באותו יום את מחזורו ה-14 = י"ד (חזקה)! נמצא איפוא, שכעבור 39 שנים בדיוק מאז התחלת קיום התקנה - ילָמדו על ידי רבבות מישראל 'י"ד חזקה' של מחזורים (42 פעמים, או 14 פעמים,בהתאם למסלול) של כל ספר 'משנה תורה הוא היד החזקה'. מימוש מרתק של 'ודברת ב"ם' ('בדברי תורה')!
באת"י לגני
בהתוועדות שהתקיימה באחרון של פסח תשד"מ, הורה הרבי שהלימוד בפועל יתחיל ביום ראשון כ"ז ניסן (תשד"מ), מתוך כוונה לסיים את המחזור הראשון עוד לפני ערב פסח - יום הולדתו של הרמב"ם - דשנת תשמ"ה. למעשה, ה'מורה שיעור' נערך באופן כזה שעל פי מתכונת החלוקה הסופית של לוח השיעורים הסתיים המחזור הראשון עוד קודם לכן, ביום הבהיר י"א ניסן תשמ"ה, והיה זה 'שי למלך' - בהשלמת כל פ"ג ההלכות (גדולות) ברמב"ם במלאת פ"ג שנים להולדתו של הרבי.
בפי חסידים רווחת אמרה בעלת מסר: מעמד 'קבלת הנשיאות' באופן החלטי על ידי הרבי התרחש בעת אמירת המאמר 'באתי לגני אחותי כלה', בהתוועדות יו"ד שבט תשי"א. ככל שנוקפים הימים 'מתגלים' במאמר זה עוד ועוד מהמסרים העמוקים והנשגבים שאותם ביקש הרבי ברגעים מרטיטים אלה להביע למסור ולהנחיל לבני עדתו ולדור כולו - מסרים מהנשיא של 'דור השביעי' בעת קבלת הנשיאות.
ידוע שבהתוועדויות של יומין דפגרא הרבי הקפיד תמיד להזכיר את ה'שיעורים היומיים' שהם חובה לכל נפש, כאומר: תמצית ה'התקשרות' היא על ידי קיום ההוראות היומיומיות והמעשיות ביותר, במיוחד אלה המקשרים לעצמותה של תורה. והנה כמה מעניין, חיבור האותיות הראשונות של כל 'חלק' משיעורי הלימוד שהורנו רבינו והרבי הריי"צ - שיעורי חת"ת ורמב"ם - מגלה תגלית מפתיעה:
חומש מתחיל באות 'ב' של המילה 'בראשית'; ספר תהילים מתחיל באות 'א' של המילה "אשרי (האיש)"; ספר ה'תניא' - 'ליקוטי אמרים מתחיל באות 'ת' של המילה 'תניא'; ורמב"ם, משנה תורה, מתחיל באות 'י' מהמילה 'יסוד (היסודות ועמוד החכמות)' - נמצא שההתחלות כולן מרכיבות את המילה 'באתי', כאומר בצורה חדה וברורה שבאמצעות קיום ההוראות המעשיות - בא לידי פועל בחינת 'באתי לגני' - של הרבי, בחינת 'כרמי שלי נטרתי'..
להפיץ את הלימוד היומי הרמב"ם ברוסיה
ההוראה והבקשה ללימוד הרמב"ם היומי חזרה על עצמה בעשרות שיחות קודש בסמוך לזמן תיקון התקנה. עד כמה ראה הרבי חשיבות בהפצת 'תקנת לימוד הרמב"ם היומי', נוכל להתרשם מהציטוט דלהלן, המתאר שליחות מיוחדת בענין זה לברית המועצות, בתקופה בה הפצת יהדות בה היתה בגדר של סכנה ממש:
מספר הרב שמעון אהרן רוזנפלד מניו יורק: 'בחודש אייר תשד"מ נסעתי לרוסיה יחד עם הרב עמנואל שוחאט מטעם 'עזרת אחים'. בחג הפסח של אותה שנה פתח הרבי במבצע לימוד הרמב"ם היומי. לפני נסיעתנו, בפסח שני, זכינו להתקבל ל'יחידות' אצל הרבי. היה זה דבר חריג ביותר שהנוסעים לרוסיה ייכנסו ל'יחידות'. הרבי בירך אותנו להצלחה בנסיעה והוסיף בחיוך רחב: 'מסתמא דארף מען אייך נישט מעורר זיין וועגן מאכן דארטן א שטורעם וועגן לערנען רמב"ם'.. [= מן הסתם אין צורך לעורר אתכם לעשות שם 'שטורעם' בנושא לימוד הרמב"ם]. בסיום הדברים הרבי נתן לנו שטרות של דולר.
בעקבות ההוראה המיוחדת הצטיידנו בספרי רמב"ם ו'ספר המצוות'. כן לקחנו עמנו מספר רב של 'מורה שיעור' בלימוד הרמב"ם, אולם לצערנו לקחו מאתנו את ה'מורה שיעור' בשדה התעופה במוסקבה. שהינו בשליחות במשך שבועיים, בערים: מוסקבה לנינגרד וריגה, ועוררנו ב'שטורעם' את כל מי שפגשנו אודות המבצע, והשארנו בידיהם את ספרי הרמב"ם ו'ספר המצוות' שהבאנו עמנו. כשחזרנו לניו יורק כתבנו לרבי דו"ח מפורט מהנסיעה והפעילות בעניין לימוד הרמב"ם. על הדו"ח זכינו לקבל מענה הרבי: 'תשואות חן תשואות חן'.
ראוי לציין את ההוראה לרב דוד נחשון, יושב ראש ניידות חב"ד וצבאות השם בארץ הקודש: 'כדאי שיהא בכל טנק: ספר היד, ספר המצוות וכמה טופסים דהמורה שיעור, (מכל אחד ואחד מהם)' (שם עמוד 251).
רפואה בלימוד היומי
תגובה מעניינת נוספת של הרבי: במענה על הודעה אודות אשה שנפטרה ב'בית הרפואה רמב"ם' ענה הרבי בשאלה: 'האם לומדים רמב"ם בבית רפואה רמב"ם?'. יצוין דווקא את המימד ה'סגולתי' להצלחות רפואות וישועות, בהן מבורכים לומדי השיעור היומי ברמב"ם מפי הרבי: לאחד שביקש מהרבי ברכה ועצה על חובות כספיים גדולים שנקלע אליהם, השיב הרבי: 'האם השלים כל חובותיו בלימוד הרמב"ם'? (ראה גם 'היום יום' ג' ניסן שימוש דומה במונחי חובות והלוואות לעניין השיעורים הקבועים).
לימוד הרמב"ם הינו גם סגולה ברורה לבריאות גופא. הרבי (שיחת מוצאי חנוכה תשמ"ו [התוועדויות חלק ב' עמוד 246]) מקשר את הסגולה המיוחדת בזה לרפואה שלמה, למספר הפרקים שיש ברמב"ם. הרבי מעיר שלמרות שישנן גירסאות שונות בקשר למספר ההלכות הקטנות שברמב"ם, הרי לגבי ההלכות הגדולות הרמב"ם עצמו (בסוף מנין המצוות על סדר ההלכות שבהקדמה לספרו) ציין את המספר: 'נמצאו כל ההלכות של ארבעה עשר ספרים - שמונים ושלוש', ומאריך הרבי שזהו על פי הגמרא (בבא קמא צב, ב) המצביעה על הגימטריה 'מחלה'.. זהו הרמז במספר פ"ג ההלכות - שעל ידם נפעל עניין של רפואה, כידוע שתורה מביאה רפואה, לכל שמונים ושלוש מחלות.. באופן דרפואתו של הקדוש ברוך הוא, אני ה' רופאך, ש'כל המחלה לא אשים עליך' מלכתחילה'!
הרבי אמר: 'הם היו אצל 'הרופא הגדול', אז אני יכול לרדת היום למנחה'
כמה יפים ומתאימים דברי רפואה ומזור אלה לרמב"ם, שנודע כ'גדול שברופאים שבגוף וגדול שברופאים שבנפש' (ביטוי שגם הרבי התבטא בו לא פעם). הקשר ההדוק בין הרמב"ם ל(סגולה של) רפואה, ניכר בסיפור מעניין ויוצא דופן: בשנת תשמ"ו היתה לרבי בעיה ברגל, דבר שמנע ממנו לרדת במדרגות להתפלל בבית-הכנסת למטה. בערב חג הפסח באותה שנה התקשר הרב לוי ביסטריצקי, רבה של קריית חב"ד בצפת, לאחד הרבנים אחרי בדיקת חמץ, ואמר לו שקיבל הודעה מניו יורק שכל מי שירד מחר להתפלל עבור הרבי ליד ציון הרמב"ם בטבריה יקבל 100$.
למרות הלחץ של החג התארגנו שני מניינים שירדו לשם, חילקו ביניהם את ספר התהילים וחזרו לצפת. אחר כך סיפר הרב ביסטריצקי שכאשר הודיעו על כך לרבי שהתפללו לזכותו ליד ציון הרמב"ם התבטא (תוכן) 'הם היו אצל 'הרופא הגדול', אז אני יכול [או: אז אפשר] לרדת היום למנחה', ומאז המשיך הרבי כרגיל לרדת במדרגות, כאילו לא היה כלום.
רמב"ם יומי לפני הנשיאות
הרעיון הכללי של לימוד קבוע ומסודר בספרי הרמב"ם אינו חדש. גדולי ישראל בכל הדורות עסקו בחשיבות שבלימוד מסודר וקבוע בספרי הרמב"ם בכלל, ובמיוחד ב'משנה תורה' - כאשר יש מהם שנהגו כן לעצמם ויש מהם שקראו לאחרים לקבוע לימודם באופן זה. הרבי עצמו, מסתבר, אף הוא למד לימוד יומי קבוע ברמב"ם.
מעניין לציין את העדות המופיעה בספר 'ימי מלך' (חלק ב' עמוד 626): 'אחד מתלמידי ישיבת 'תורה ודעת' בשנות תש"ח-תש"ט, היה לו חברותא ללימוד שולחן ערוך יורה דעה בכל יום אחר הצהריים ב-770. מקום ישיבתם היה בסמיכות לארון הקודש בבית המדרש. כמעט בכל ערב היה נכנס הרבי שליט"א לתפילת ערבית בשעה 9.00, ולאחר מכן ישב ולמד שיעור ברמב"ם. הוא הבחין שהרבי לומד את הרמב"ם על הסדר, אך לא הבחין כמה למד בכל יום'. גם המגיד הביא בשם רבו הבעל שם טוב את הקבלה להקפיד ללמוד בכל יום אחר מעריב את הרמב"ם.
'אני עוסק ברמב"ם בלהיטות רבה'
על הקשר המיוחד בין הרבי לאישיותו ולתורתו של הרמב"ם - קצרה היריעה מלהרחיב. כל המתבונן ולו מעט באלפי גליונות של שיחות הקודש של הרבי מלך המשיח בהם מוארת תורת הרמב"ם באור יקרות, יגלה 'עולם רמבמ"י' תורני ייחודי באופיו המחשבתי והתורני. הרבי, במשך עשרות שנים - ובמיוחד מאז תקנת התקנה - ביאר מאות רבות(!) של ביאורים עמוקים בדברי הרמב"ם. חלק קטן מביאוריו של הרבי התקבצו בספרי 'לקוטי שיחות', 'יין מלכות', 'חידושים וביאורים בש"ס וברמב"ם' ועוד.
המתבונן באופי ביאוריו התורניים של הרבי יבחין כי הרבי שליט"א 'חידש' לנו דרך מיוחדת בלימוד הרמב"ם (שהמתווה שלה מבוסס על יסודות שכתב הרמב"ם בהקדמתו ועוד). תיתי ליה להרב מרדכי מנשה לאופר שפרס בספר 'כללי הרמב"ם' את עיקרי שיטתו של הרבי בלימוד הרמב"ם, ופירט בספרו, על פני 24 פרקים, 267 כללים(!) שהרבי קבע בצורת לימוד הרמב"ם. בנוסף להגות והעיסוק בתורת הרמב"ם יכול המתבונן להבחין בקווי המנהיגות התורניים המקבילים המהלכים רצוא ושוב בין ענקי עולם אלה.
בבחינת 'טעימה' וכאבן בוחן בלבד לקשר ה'נפשי' (אם מותר לומר כך) נציין שתי אפיזודות שיש בהם כדי להצביע על ההזדהות העמוקה והפנימית ששררה אצל הרבי לדמותו ותורתו של הרמב"ם:
1] בהזדמנות מסויימת האיץ הרבי להוצאתו לאור של ספר הערות על הרמב"ם (על פי המאירי), עד לשעת ההולדת של הרמב"ם בערב פסח, כדי לזרז ולעמוד ביעד, הציע לסייע בעניין על ידי השגת מקורות מימון משלו: 'בהמשך להנדבר על דבר ההוצאה לאור דהערות לרמב"ם על פי המאירי: כיוון שבכמה מקומות צויין במיוחד יום הולדתו דהרמב"ם.. שנולד בערב פסח יום שבת שעה ושליש אחר חצות היום, דיוק שלעת עתה לא מצאתי כמוהו.. כדאי להשתדל שיוכלו רבים ללמוד הנזכרת לעיל לעת ההיא. ובתוקפה עומדת אמירתי - שבאם צורך בזה יותן גמ"ח מקרן מיוחדת לההוצאות דההוצאה לאור'.
2] בעדות אישית אומר הרבי לרב אברהם דוב הכט: 'איך קאך זיך דאך אין רמב"ם, און דארט שטייט אז אברהם איז איתן! זאלסט זיין שטארק, זאלסט פטור ווערן פון אלע פוסטקייט'ן'. [= 'אני הלא עוסק ברמב"ם בלהיטות רבה, והרמב"ם כותב שאברהם הוא 'איתן' (הלכות עבודה זרה פרק א' הלכה ג'). עליך להיות חזק ואיתן ולהיפטר מכל ההבלים'.)
הרמב"ם ואדמו"ר הזקן
שיחותיו של הרבי הקשורות לתקנת לימוד הרמב"ם מבוססות באופן משמעותי על תורתו של אדמו"ר הזקן, הן בשו"ע שלו והן בספריו האחרים. ידוע למביני מדע כי יסודות תורת חב"ד מקורם ושרשם במחשבת תורת הרמב"ם.
על הקשר האמיץ בכללות ובפרטות בין אדמו"ר הזקן להרמב"ם, ניתן לראות בשיחת כ'-כ"ד טבת [בליקוטי שיחות חלק כ"ו עמוד 26 ואילך] כיצד הרבי מותח שם קווים מקבילים ממש בין אדמו"ר הזקן לבין הרמב"ם, כשגולת הכותרת היא החיבור בין עולמות הנגלה והפנימי של התורה. עניין זה רמוז בשמו של אדמו"ר הזקן שני-אור, אור הנגלה ואור החסידות, וגם מרומז בכך שבשמו של הרמב"ם קיימת גם 'מ"ם פתוחה' שהיא כידוע מסמלת את נגלה דתורה, וגם 'מ"ם סתומה' שמסמלת את הנסתר שבתורה.
הרבי גם עורך השוואות של טקסים דומים ממש בין תחילת ספרי הרמב"ם וסופם לתחילה וסוף של ספרי אדמו"ר הזקן. בגיל י"ב שנים כבר לימד אדמו"ר הזקן את הלכות 'קידוש החודש' להרמב"ם ברבים! וכן ידוע הסיפור שאדמו"ר הזקן שלח את אחד מהחסידים שלו להתברך בזרעא חיה וקיימא מרבי שלמה מקרלין ביום היארצייט של הרמב"ם, בזכות כך שרבי שלמה למד רמב"ם בקביעות, ועשה אז סיום הרמב"ם.
בכ' טבת תשמ"ח, מסר הרבי לחברי המשלחת שנסעה לרוסיה להתעסק עם פדיון ספרי רבותינו נשיאנו, עלי הגהה ממאמר שנמסר אותו יום לדפוס (קונטרס כ"ד טבת תשמ"ח, מאמר שבת פרשת שמות תשי"ג) ואמר להם 'הרי היום הוא היארצייט של הרמב"ם, והשבוע, כ"ד טבת, היארצייט של אדמו"ר הזקן - ושניהם יעבדו יחד איתכם'! ואמר הרב שלמה קונין: 'והרבי יחד איתם', וענה הרבי: 'אמן'!
הרמב"ם ותנועת חב"ד
ניתן לומר בהחלט כי במשך השנים הרבי 'העביר' לנו בשלבים ובתקופות, נדבך אחר נדבך את העובדה כי הרמב"ם כן היה שייך לחלק הנסתר שבתורה, תורת הקבלה: א] הרמב"ם ידע קבלה; ב] עיונים ברמב"ם מגלים חידושים שלמים בתורת הנסתר דווקא; ג] יש ללמוד את הרמב"ם בצורה של ספר הוראות בעבודת השם; ד] עיונים ברמב"ם על פי תורת החסידות עד כדי גילוי אור חדש כיצד ללמוד את הדברים 'על פי נגלה'; ה] הרמב"ם כמעט והופך חלק משושלת תורת חב"ד..
[גם אם המשפט האחרון נאמר על דרך ההפלגה והרטוריקה - מן הראוי להבחין בתופעה מופלאה: מיו"ד שבט תשמ"ה - היינו החל מתקנת הרמב"ם - מזכיר הרבי מלך המשיח בכל מאמר 'באתי לגני' את הרמב"ם, כפי שכידוע נהג להקפיד ולהזכיר במאמר זה את כל רבותינו נשיאינו החל מהבעל שם טוב... והלא דברים בגו! ובאותו ענין, בשיחת ערב פסח תש"נ: 'מענה לשון שאומרים על ציונים קדושים, כמו הציון של הרמב"ם, וכן הציון של כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו']. כך הלכה והתמזגה לה תורתו של הרבי ותורת החסידות בכלל עם תורת הרמב"ם.
[הערת אגב: בנוגע לקושיא הידועה איך ניתן לומר שהרמב"ם לא זכה להתגלות תורת הקבלה כי אם 'בסוף ימיו', הרי מצינו הרבה פעמים בספרו (שכתב באמצע ימיו) שכיוון בהרבה דברים לחכמת הקבלה? על זה כתב ה'בני יששכר', שהיתה זו הארה מן השמים לה זכה הרמב"ם שיהיו דבריו מכוונים גם על פי דרך האמת - כי 'רוח ה' דיבר בו ומילתו על לשונו'.
כדברים האלה כתב רש"י פוזן משופראן במכתבו לרבי: 'על כן, כדי שלא לעורר את הגאולה התעוררות לפני הזמן הסתיר יוצר כל יתברך ידיעה זו בימים ההם, ולא נתגלה חכמה זו רק ליחידים מועטים, כמו רש"י ז"ל והרמב"ן כמו שהביא גם רבינו חיים ויטאל, ולמשל הרמב"ם, כאשר כתב חיבור הקדוש לא היה בקי בחכמה זו, ואף ששלח רוח הקודש לפעמים בתוך קולמסו דברים אשר נראים כמו מלוקטים מעץ החיים, וכן רבינו חיים ויטאל הביא אשר גילה לו רבו שנשמתו היתה נשמת הרב המגיד על הרמב"ם אשר אז היה גאון בתורה הנגלית, אך דחה לימוד של תורת הקבלה מעצמו.. ואם היו אותן נשמות גדולות וקדושות יודעים חכמה זו הקדושה היו יכולין לעורר ביאת גואלינו לפני הזמן'].
ללמוד רמב"ם באופן פשוט
בהתוועדויות תשד"מ (חלק ג' עמוד 1950) מדבר הרבי על לימוד הרמב"ם בצורה לא נכונה: 'כאשר מוצאים ש'אחרונים' מביאים את דברי הרמב"ם, או אז מתחילים לעיין בדבריו, ובאופן של פלפול ושקלא וטריא דוקא, וזאת - מבלי ללמוד תחילה את דברי הרמב"ם לאשורן (בדרך הפשוט אפילו על אתר, ועל אחת כמה וכמה שלא יודעים מה שכתוב לפני זה ולאחרי זה, מכיון שכל המגמה אינה אלא 'לחדש' בתורה!.. לימוד כזה הוא היפך רצונו של הרמב"ם'! התבטאויות דומות חזרו ונשנו רבות בשיחות הרבי מלך המשיח. בדברים אלה הרבי יוצא חוצץ נגד אלה שטענו בלהט שהרמב"ם כתב את דבריו רק למי שבקיא ומבין.
כדי להמחיש את האבסורד והעיוות שנוצרו בהתליית הבנת דברי הרמב"ם רק לאחר פלפול ודיון הדורש בקיאות וחריפות - סיפר פעם הרבי סיפור ששמע ב'חדר': ראש ישיבה גדול, שדרכו הייתה לפלפל בדברי הרמב"ם בפלפולים מרחיקי לכת, כאשר הגיע זמנו והגיע לבית דין של מעלה, 'סחב' עמו את 'זכויותיו' ותיאר בבית דין של מעלה ברוב גאווה כיצד זכה לתרץ את דברי הרמב"ם באופנים שונים ומופלאים. שאלוהו: 'מניין לך שפירושים אלה נכונים?' השיב הלה: 'הלא זה מוכרח; אדרבה: שיקראו לרמב"ם עצמו ויווכחו'.. קראו לרמב"ם ואותו ראש ישיבה הרצה בפניו את חידושיו.
הרמב"ם לא הראה סימני התלהבות מפלפוליו של הלה, וטען כי כוונתו שלו הייתה דווקא 'לגמרי בפשטות, כך וכך על פי כך וכך, ולפיכך אין כל טעם בקושיות ובתמיהות'.. נענה אותו ראש ישיבה ואמר לרמב"ם, תוך כדי תנועה סיבובית בבוהן בשפה ובמנגינה 'ישיבתית': 'ייתכן שניתן ליישב כך את הדברים, אך אם כוונתך היא בפשטות - מאי קא משמע לן?? מה החידוש כאן ברמב"ם'?!..
כשקשה להספיק לסיים את השיעור היומי באותו היום
להעיר משיחת ליל הושענא רבה תשמ"ט: 'שיעור גדול שלכאורה קשה להספיק ללומדו בעיון המתאים במשך היום [כולל גם בצירוף הלילה, כמדובר כמה פעמים במענה לשואלים בדבר [ושם בהערה 51: ועל דרך זה אלו ששואלים עכשיו (וגם בשאר ענינים כיוצא בזה) אצל המשפיעים החסידיים - אלו שממלאים תפקידם ושליחותם ומשפיעים בפועל, וכו'] בנוגע לשיעורים שנתתקנו על ידי כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורנו]'.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר