'ענין המנון המדינה גורם עוגמת נפש': הרבי כותב בכאב

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה צמד מכתבים מעניינים של הרבי מלך המשיח, בקשר לדינר של ישיבת חב"ד במלבורן שבאוסטרליה, בו התקיימה שירת ההמנון הישראלי. במכתבים שולל זאת הרבי בתכלית ואף מתבטא שעניין זה גורם לו לעוגמת נפש • ומהי 'הדרך הכי טובה ונעימה להשתיק הדבר עד כמה שאפשר ולעשות השלילה באופן של בדרך ממילא'? • לכתבה המלאה

•••

 ☚ מרתק: כשהרבי צעק בחריפות שיום העצמאות עיכב את הגאולה 

מכתב הרבי מלך המשיח מכ"ט סיוון תשי"ז - בקשר לדינר חב"די בו התקיימה שירת ההמנון הישראלי:

'זה עתה נתקבל מכתבו ממוצאי שבת קודש עם קטע עיתון המצורף אליו, בו כותב על דבר ההצלחה של הדינער וכברכות רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בענייני הפצת המעינות חוצה וכו', ובוודאי מובן שאחרי כל זה הרי זה בעיקר ענין של חרישה, וככל שתהיה זריעה מתאימה בתכופות ובסמיכות יותר יגדל גם כן הפירות הן בכמות והן באיכות. וקל להבין.

מובן שענין הניגון [ההמנון] גורם עוגמת נפש שהרי זהו עניין של פרהסיא הכי גדולה, ובפרט אשר כנראה ממכתבי עת עוד נתחזק זה על ידי אחד הנואמים, בה בשעה ששני הדברים גם יחד אפשר היה להבטיחם (באווארענען) הנואם בוודאי, ואפילו עניין הניגון [ההמנון], וחוששני אשר גם בזה הייתה על פי המבואר בכמה מקומות בענין דשוגג צריך כפרה אף על פי שלכאורה שוגג הוא, כי לו היה בתוקף הדרוש בענין זה לא היה נתינת מקום אפילו לשוגג, וקל להבין.

ונקודה מיוחדת - עוד יותר אינו מובן מה שגם אחד השירים היה אינו מתאים כלל וכלל, ועוד שהביאוהו בשמו ובשם מחברו גם בעיתון, והרי בזה אין הצדקה האמורה. פשוט שאין כוונתי בזה לפעול נפילת רוח ונמיכת רוח, אלא למנוע תוצאות ממאורעות האמורות, ובדרך הטבע בעלי בתים באים לאחרי המאורעות כאלו בהצעות, שכיוון שנעשה עניין פלוני, שבוודאי מורה על יחס מסוים, הרי כתוצאה מזה צריכה להיות פעולה פלונית ופלונית.

והוא על דרך מה שכתוב 'פוטר מים ראשית מדון', שלא כהטועים לאמר לעשות הנחות וכו וכו' כי אם אדרבה, והרי רב - אמרו רבותינו זכרונם לברכה - אם בקעה מצא, התרופה פה לזה הייתה שגדר עוד גדר נוסף, ואף שכל העניין דורש חשאיות וזהירות יתירה וכו' כיוון שצריך להיות שתי שתי התנועות הן שלילת המאורע והן הדרכי נועם בטח שאפשר לקיים שני הענינים גם יחד'.

 ☚ הרבי מבהיר: אסור להשתמש בשם 'מדינת ישראל' 

••

מכתב הרבי מלך המשיח מי"ד אלול תשי"ז - בהמשך למאורע שהוזכר במכתב הקודם:

'למה שכתב במכתבו מד' אלול אודות הניגונים [ההמנונים], כמדומה כבר כתבו לו שבכגון דא, הדרך הכי טובה ונעימה להשתיק הדבר עד כמה שאפשר ולעשות השלילה באופן של בדרך ממילא, ומהנוהג כאן בכגון דא שכיוון שאין מנגנים ההימן [ההימנון] של המדינה, גם על פי החוק אין מקום להימנים [להמנונים] אחרים והרי כמה סיבות אפשריות בזה, קוצר הזמן העדר הידיעה וכו', כי באם תהיה שקלא וטריא מוקדמת לכל הענין, קשה לדעת המסקנא והתוצאות וכו' וכו'. 

ולאחר מעשה כששואלים, התירוץ פשוט נוסף על קוצר הזמן וכו', שכיון שישנם אחדים שמאיזה טעם אין דעתם נוחה בזה, ואף שלעת עתה אינם שייכים כלל לחוגים אלו או אפשר שאינם נמצאים במדינתם, אבל הרי ליובאוויטש עובדת בכל מקום, ולכן לראש לראש הוקבע הקו, שלא להתערב בכל ענין מפלגתי איזה שיהיה ואפילו לההימנים [להמנונים], כיוון שאין ענינו של חב"ד אלא תורה ומצוות בטהרתם מבלי עירוב של שיטות מפלגתיות וכו'.

במה שכתב בהנוגע למכתבי עת, זהו פשוט עוד יותר, כי כשמבקשים להשמיט איזה ענין במאמר ההולך לדפוס, מוסיפים בבקשה עוד איזה ענין, ובמילא חסרה ההדגשה ואין מקום לרוגזה אפילו בליבו יבין מה שהוא מהו עיקר השמטה ומה הטפל'.