מרתק: כשהרבי צעק בחריפות שיום העצמאות עיכב את הגאולה

הדבר התרחש לפני עשרות שנים. עבדתי אז בבית הדפוס הידוע של 'האחים שולזינגר', ה'מסמר' המרכזי בדבריהם הנרגזים היה: מעולם לא שיערנו שהרבי מליובאוויטש הינו כזה 'קנאי'.. • כאשר הביאו את הלוח החב"די לביקורת לרב חודקוב, הוא הבחין ב'תוספת' המלים לצד התאריך ה' אייר - 'יום העצמאות', והוא מחקם בצורה כה נמרצת מבלי להשאיר להם עקבות • על מי צעק הרבי בקול רם ובחריפות: 'לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה; ולא רק שאין זה יום-טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו' - אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים'! • לסיפור המלא

•••

 ☚ הרבי מסביר: להתעלם מיום העצמאות או שזהו נס מהבורא? 

הדבר התרחש לפני כמה עשרות שנים. עבדתי אז בבית הדפוס וההוצאה לאור הידוע של 'האחים שולזינגר' - מוסד שקנה לעצמו שם הן בהיקף הכמותי של הספרים שההדירו והודפסו בו, והן באיכות ההדפסה והכריכה המיוחדים, 'בדיו נאה על נייר נאה', שהפכו למותג בעולם היהודי.

שני הבעלים של בית הדפוס, מיכל ושמואל שולזינגר - זכו ליטול חלק נכבד במפעל ההפצה האדיר של תורה וחסידות על ידי נשיאי חב"ד - הרבי הריי"צ והרבי מלך המשיח, לאחר החורבן באירופה. באותה תקופה, השקיעו 'האחים שולזינגר' בהדפסת ספרים שונים (ספרי חסידות, ספרי חינוך, עלונים וכו') סכומי כסף של למעלה משלושים אלף דולר בשנה, הון עתק באותם ימים. 

למען האמת העובדתית ברצוני להוסיף, שלא פעם הם ממש 'יצאו מהכלים' כדי למלא את רצונו של הרבי (כמו, למשל, להדפיס ספר או קונטרס במהירות האפשרית ביותר, ולפעמים במהירות בלתי-אפשרית לחלוטין.. ומדובר בימים בהם סדר לדפוס היה נעשה 'מעופרת יצוקה' ולא במעבדי תמלילים מהירים כבזק). תודות לכך זכו הם לקירוב חם ביותר מהרבי הריי"צ, ובאופן טבעי וכהמשך לכך מהרבי מלך המשיח.

אלא שהם עצמם היו 'ציונים שרופים', וככאלה, לא הצליחו לקלוט את ה'תוך' והפנימיות של הקירוב מצד רבותינו נשיאינו. מה שהוביל לתקרית עליה יסופר להלן. יום בהיר אחד, עם הגיעי לבית הדפוס, 'התנפלו' עלי שני האחים שולזינגר בטענות וצעקות (כאילו הייתי אשם במשהו) - ומדובר באנשים שכלל לא היו טיפוסים רגועים. ה'מסמר' המרכזי בדבריהם הנרגזים היה: מעולם לא שיערנו שהרבי מליובאוויטש הינו כזה 'קנאי'.. קנאי אף יותר מהסאטמערער..

 ☚ חריף ונוקב: מה הסיבה לאלפי ההרוגים בישראל? הרבי מסביר 

מה קרה? על מה המהומה? לקח להם קצת זמן להרגע, ורק אחר כך היו מסוגלים סוף-סוף לספר דברים כהויתם, ומעשה שהיה כך היה: באותה תקופה, היו האחים שולזינגר החלוצים - ותקופה לא קצרה אף היחידים - ששלטו בשוק הדפסת לוחות השנה היהודיים. הלקוחות המושבעים של אותם לוחות היו המוסדות והאירגונים היהודיים השונים, בעיקר אלו שעסקו ב'מצות הצדקה', שהשתמשו בלוחות לצרכי פרסום.

גם ליובאוויטש הזמינה לוחות כאלה אצל האחים שולזינגר. ובאותה תקופה, כידוע, היה מזכירו של הרבי - הרב חיים מרדכי אייזיק ע"ה חדקוב עובר בקפידה רבה ובשבע עינים על כל היוצא לאור תחת השם של 'מלכות חב"ד' (קה"ת, מרכז-לעניני-חינוך, ועוד). אצל האחים שולזינגר היה מין 'חוק ולא יעבור', שבלוחות השנה שלהם יצויין התאריך 'יום העצמאות' (ה’ אייר). כאשר הביאו את עלי-ההגהה של הלוח החב"די לביקורתו של הרב חודקוב, הוא הבחין ב'תוספת' שתי המילים לצד התאריך ה’ אייר 'יום העצמאות' - והוא מחקם בצורה כה נמרצת מבלי להשאיר להם עקבות..

כאשר חזרו עלי-ההגהה לידיהם של האחים המדפיסים והם הבחינו בהגהה הסנסציונית, התבלבלו עשתונותיהם לרגע קט, הבלבול הפך חיש-קל לריתחה, וממנו קצרה הייתה הדרך להחלטה נחושה שאצלם זה לא יעבור. מבלי שהיות שמו פעמיהם ל-‏770, נכנסו ל'לשכתו' המינאטורית של הרב חודקוב, והצעקות החלו להדהד: היתכן? בצעקות רמות העלו את כל נימוקיהם וסיבותיהם, שאצלם ציון יום העצמאות בלוחות הוא עיקרון מקודש וכו' וכו'.

הרב חודקוב ב'רגיעותו' האופיינית הקשיב לכל שטף הטענות והמענות. וכשסיימו ענה להם במתינות אך בהחלטיות, שכלל לא בא בחשבון שבלוח של חב"ד יופיעו המילים הללו. בלי להכנס לויכוחים הודיע להם, שבאם יעמדו על כך כפרינציפ, תבוטל הזמנת הלוח מהם. האחים הבינו שהם בזבזו את המטענים שלהם במקום הלא-נכון, כי אותו לא יצליחו להניא מדעתו (אחד מהם הפטיר: 'לדבר ל'יקה' קר שכזה, זה כמו לדבר לקיר'..), והחליטו ביניהם 'לעבור לדרג גבוה יותר'.

 ☚ 'צריך להיות חריף יותר': כך הגיב הרבי על הספר 'יהדות התורה והמדינה' 

באותם שנים היה עדיין קל יותר, באופן יחסי, להכנס להיכל קדשו של הרבי מלך המשיח, בפרט לאלו שזכו ממנו לקירוב כה גדול. כך שלא עבר זמן רב, והם כבר היו בקודש פנימה. וכך, בערך, סיפרו לי האחים שולזינגר באותו יום: לכל לראש טענו: איך אפשר למחוק את יום העצמאות מהלוח? הרי אומרים שיום הקמת המדינה הוא בבחינת 'אתחלתא דגאולה'.. כיצד, איפוא, ניתן להתעלם מ'אתחלתא דגאולה'! על כך ענה הרבי בטון חריף: 'אתחלתא דגאולה? חס ושלום! זה לא היה אתחלתא דגאולה'!

החלו האחים להתווכח: נו, שיהיה, לא הייתה זו התחלה של הגאולה השלימה, אך בכל זאת היה זה יום של ישועה וגאולה מסויימת ליהודים! מדוע למחוק זאת מהלוח? שוב ענה הרבי בקול חד ותקיף: 'לא! זה לא היה יום של ישועה וגאולה עבור יהודים'! (והיו עוד כמה ביטויים שאינני זוכר כעת). האחים שולזינגר לא הסתפקו בכך, ואפילו הגביהו את קולותיהם (כך סיפרו לי בעצמם), וניסו 'להפציר' ברבי, אשר גם אם לא הייתה זו ישועה ממש לעם היהודי, הרי זהו לכל הפחות בוודאי יום חגיגי, סמל להצלתם של יהודים רבים וכדומה.

נראה לי, שכאן גם הרבי הגביה את קולו - סיפרו לי תלמידי הישיבה שישבו אז בזאל הקטן לא רחוק מחדר היחידות, אשר במשך כל הזמן נשמעו קולותיהם של האחים, אך לפתע החל גם הרבי לדבר בקול רם. וכך אמר להם, כפי שסיפרו לי: 'לא רק שאין זו אתחלתא דגאולה; ולא רק שאין זה יום-טוב ויום ישועה עבור יהודים וכו' - אלא בכך עיכבו את הגאולה למשך כך וכך עשרות שנים'!..

 ☚ הרבי בחריפות: 'אתחלתא דגאולה'? טועים והשם יצילנו מידם 

אחד מהאחים זכר מספר שנים מסויים אותו נקב הרבי, וגם זה בהסתייגות ש'נדמה לו', האח השני זכר מספר אחר וגם זה בספק, באופן כללי עשה רושם כי פרט זה לא השתמר בזכרונם במדוייק (אולי גם מגודל ההתרגשות). וגם לי, ממרחק השנים קשה לציין את ששמעתי מהם, אך כמדומני שהמספר היה ארבעים-חמישים שנה.

רק אז החלו האחים שולזינגר לקלוט מעט, עד כמה מופרכת אצל הרבי השיטה הציונית, ועוד ב'קנאות הגדולה מזו של סטמר', ובה בשעה, באיזו מידה שלא תיאמן היה יקר אצל הרבי כל יהודי, אפילו כזה האוחז 'לבינתיים' משיטה זו.