ראיון מרתק עם הרב טוביה בלוי: הבעל שם טוב רוצה להביא את המשיח!
עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש ראיון מרתק עם הרב טוביה בלוי, מוותיקי מפיצי תורת החסידות ומזקני חסידי חב"ד, ובו תובנות מעמיקות על הרעיון שבפגישת הבעל שם טוב ומלך המשיח ('הם לא נפגשו 'שם' באקראי'), על תורת הבעל שם טוב והנגזר ממנה תורת חב"ד ('אדמו"ר הזקן הציג את השיטה החדשה של החסידות באופן מסודר'). ביררנו האם הבעל שם טוב היה חב"דניק ('רק הסגנון היה שונה'), וכיצד ההיסטוריה חוזרת על עצמה מימי רבינו הזקן עד לימינו במנהיגות הרבי מלך המשיח ('המתנגדים בחרו להיטפל לאדמו"ר הזקן ולרבי, בזמן שיש מספיק אדמו"רים שאפשר למצוא טענות נגדם') • לראיון המלא
•••
הרב טוביה בלוי הוא יהודי רב-גווני שנושא דגלים שנראים הפכים, אך הוא יודע למזגם בלבוש הנכון והמיוחד לו. מצד אחד הוא מייצג בתוך הקהילה החב"דית את הקו החרדי האותנטי; הוא ממובילי רוח ההיצמדות לקו שהנהיג הרבי נגד כל קשר לציונות. מצד שני, הוא גם זה שיכתוב בביטאונים חרדיים נגד ההתרסה שלהם בגנותם של יהודים. הוא גם יגן על האהבה לכל יהודי שלימד אותנו הרבי. הוא גם זה שייצג את הרבי נאמנה ביהדות החרדית, בפני אדמו"רים, רבנים וגדולי ישראל, כשהוא בן בית בבתיהם, בעשותו זאת ללא מורא ובראש מורם.
הרב בלוי נאבק בהיספחות של רבים מחסידי חב"ד אחרי אנשי 'ארץ ישראל השלימה' סחף - שלדעתו לוקח אותם עד לקצה ההכרה ברעיון הציוני, ובהבנתו, זה מסוכן. אך הוא גם זה שכיתת רגליו ערב תוכנית הגירוש מגוש-קטיף על דלתותיהם של אדמו"רים - ביניהם האדמו"ר מגור שליט"א - כדי לשכנעו לצאת מהממשלה ולעצור את התוכנית, וכל זה כמעט מבלי שאיש יידע על כך.
הרב בלוי נולד בשנת תרצ"ו לאביו הרב ברוך יהודה בלוי - מראשי פאג"י בירושלים והוא נמנה על משפחת בלוי המעטירה, שנחשבת לאחת המשפחות הידועות בציבוריות החרדית ירושלמית. דודו הוא הרב עמרם בלוי, שידוע בקנאותו הגדולה. בסביבה זו גדל גם הרב בלוי עצמו. הוא עמד בקשר הדוק ורציף עם ר' אוריאל צימר, שבעצמו היה קנאי ירושלמי שהתקרב במשך השנים לרבי מלך המשיח, ואף ניהל עימו מסכת מכתבים ענפה בהם השפיע עליו הרב צימר להתקרב לרבי. לימים נודע לרב בלוי שכל אותה מסכת התכתבויות נעשתה בהוראתו של הרבי לר' אוריאל, וכי אף כל מכתביו לר' אוריאל הוכנסו לרבי שליט"א.
הרב בלוי הינו ללא ספק אחת הדמויות שמייצגות את שרידי דור העבר, בחב"ד ובכלל. חסיד הלבוש בלבושים הירושלמים המסורתיים, ומדבר על הרבי בהתלהבות שאין כמותה. עסקן שלא נח לרגע, והקים בחייו שורה של מוסדות, אך עדיין הוא 'מונח' בפשט בשיחה של הרבי או הבנה חדשה בספר ה'תניא'.
אם ישאלו את הרב בלוי במה צריך להתעסק כדי להביא בפועל להתגלות המשיח, הוא יענה ללא ספק 'הפצת חסידות בקרב בני תורה'. הוא מקדיש שעות רבות לפעילות של הפצת חסידות בקרב החוגים החרדיים, בין השאר הוא מוסר שיעורים, מתוועד וכותב מאמרים. הוא עומד מאחורי פעילויות רבות של הפצת חסידות בקרב החוגים החרדים, ומסגרות שנפתחו במסגרת זו נעזרו רבות בהדרכתו. זהו התחום הקרוב אליו ביותר - והוא חי סביב נושא הפצת החסידות יום-יום, שעה-שעה, כל השנה ובכל שנה.
מהי הייחודיות בהפצת המעיינות בהימצאנו בזמן זה, וכיצד קושרים את הפצת המעיינות לעניינו של הבעל שם טוב?
ישנו את המכתב המפורסם מהבעל שם טוב לגיסו בו מספר לו על עליית הנשמה המפורסמת, בה נכנס להיכלו של משיח ושאלו 'אימתי קאתי מר?' וענה לו המשיח 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה'. בשטחיות ניתן לחשוב שהבעל שם טוב עלה להיכלות עליונים והסתובב שם והנה לפתע פגש בהיכלו של משיח ונכנס אליו וכאילו דרך אגב שאל את המשיח 'מתי אתה מגיע?'.. אבל בהסתכלות רצינית מובן שלא כך היא הכוונה. העליה של הבעל שם טוב להיכלות עליונים היתה לצורך כניסה להיכלו של משיח. זו היתה המטרה של הבעל שם טוב, לשמה עשה את אותה עליית נשמה, כיון שזו היא מטרתו בעולם.
כל שנה בראש השנה הרי אנחנו מתפללים על גילוי אלוקות ומבקשים 'מלוך על העולם כולו בכבודך' אז הבעל שם טוב החליט כביכול 'לסחוב' את המשיח למטה ולפעול את הענין. ולכן שאלתו לא היתה שאלה קנטרנית, או שאלה שנבעה מסקרנות: 'מתי בדיוק אתה עומד להגיע?', אלא זוהי היתה המטרה לשמה עלה הבעל שם טוב למעלה - כדי להביא את משיח בפועל. לפעול בפועל ממש את ביאת משיח צדקנו. והוא שואל את המשיח 'מתי אתה מגיע?', כלומר: כיצד זה קורה בפועל?! עכשיו נותר להבין את תשובת המשיח לבעל שם טוב.
יש כאלו הסוברים שמדובר על ענין של שכר: כביכול אומר המשיח לבעל שם טוב 'תפעל בעבודתך ויהיה את ענין השכר שאני אתגלה'. זהו אכן סוג אחד של שכר - שפועל עובד את עבודתו ולאחר מכן מתגמל אותו הבעל-בית ומשלם לו את שכרו. אולם כאן נראה כי לא מדובר בשכר מעין זה. אין הכוונה שיש לנו את החובות לעשות והתגמול יהיה ביאת משיח. אלא ישנה כאן כוונה פנימית יותר: זהו השכר באופן של 'הזורעים בדמעה - ברינה יקצורו'. הקצירה מגיעה בתור המשך אחד ישיר לפעולה של הזריעה.
גם כאן מדובר בהמשך של הדבר עצמו - בהמשך של עבודת הבעל שם טוב בעולם. אומר לו המשיח כביכול, 'תתחיל לעבוד בגילוי אלוקות, ואז ממילא תגיע למצב של ימות המשיח של דירה בתחתונים'. כמו אבן טובה שמכוסה באבק וחול שמתחילים לנקות ולהבריש אותה. מנקים אותה עוד ועוד, עד שלפתע - מתוך הפעולה של הניקיון - מגלים ביד אבן טובה ובוהקת. כך גם העולם הגשמי, יש לנקותו עוד ועוד על ידי העבודה של גילוי אלוקות. ללטש אותו מהמכסה ומסתיר על מציאות ה' שבו, עד שמגיעים מתוך העבודה של הפצת המעיינות - של גילוי האלוקות - אל המצב של ימות המשיח, שבהם תהיה המציאות הפשוטה של 'דירה בתחתונים' להשם.
למעשה זהו על דרך מה שכותב אדמו"ר הזקן בתניא פרק ל"ז ש'תכלית השלימות הזה של ימות המשיח גילוי אור אין סוף ברוך הוא בעולם הזה הגשמי תלוי במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות', וממשיך אדמו"ר הזקן שם: 'כי הגורם שכר המצוה היא המצווה בעצמה'. זאת אומרת שכל ענין הגאולה זה ה'דירה בתחתונים' שיפעל בגילוי אלוקות בעולם ואת זה יש להתחיל כעת בעבודתנו בזמן הגלות - וזה מה שיפעל את ענין הגאולה.
למה מבטיח המשיח לבעל שם טוב שהגאולה תבוא דווקא 'כשיפוצו מעיינותיך', תורת הבעל שם טוב - מה חסר בתורה בכלל?
ישנן אכן את התרי"ג מצוות של התורה, אבל צריך בנוסף להם גם את ה'אהבה' ו'יראה', ולזה אי אפשר להגיע ללא לימוד חסידות. תורת החסידות משיגה גילוי אלוקות שלכך נברא העולם. יהודי שמקיים את כל התרי"ג מצוות עדיין חסר לו במצוות. מצוות של 'אהבה' ו'יראה' הוא לא יודע לקיים כלל. רק כך ניתן להגיע למצב של משיח - על ידי תורת החסידות. זו עניינה של חסידות חב"ד - חכמה, בינה ודעת. להעמיק בגדולת ה' באופן של הבנה והשגה של ידיעת אלוקות. זה הענין של משיח, שיהיה העולם כולו באחדות פשוטה של אלוקות ואת זה יש רק בתורת החסידות.
באותו מכתב מפורסם של הבעל שם טוב לגיסו, כותב הבעל שם טוב שהוא יתגלה על ידי שילמדו תורתו של הבעל שם טוב וייחדו ייחודים עליונים כמותו. ישנם רבים השואלים, היתכן לומר כזאת, שרק אם נייחד ייחודים עליונים כמו אלו של הבעל שם טוב נזכה למשיח? הרי אם כן אין הדבר בר-השגה כלל?! אולם, באמת זה לא כלול בתנאי להתגלות המשיח; התנאי הוא בהפצת תורת הבעל שם טוב. עד כאן.
ויש עוד עניין בהשגת הייחודים העליונים כמו הבעל שם טוב וזה יגיע על ידי לימוד הבעל שם טוב; לא שנגיע למצב שנעשה ייחודים עליונים כמו אלו של הבעל שם טוב, אלא כפי שמוסבר בקונטרס אחרון ב'להבין שער הייחודים', שהענין של הייחודים זה אחדות ה' ולכן הנקודה של הייחודים היא אותו דבר, וגם מי שלא מגיע למדרגת הייחודים של הבעל שם טוב הקדוש, אם הוא מצליח לפעול איזה ענין של יחוד ה', הרי שהוא כבר פועל יחוד על דרך היחודים של הבעל שם טוב, כי הענין הוא פשוט להתחבר עם אחדות ה'.
זה החידוש המרכזי של תורת החסידות: שכל העולם הוא אחדות ה' ואין כל הבדל בין גשמי וכו' - אלא הכל 'אין עוד מלבדו'. ולכן אומר המשיח לבעל שם טוב שילמדו את התורה שלך ושיפעלו ייחודים 'כמוך' - כי הכוונה היא שיהיה גילוי אלוקות בעולם. ההתאחדות של כל העולם עם אלוקות - זה מה שלימדה חסידות והאירה את הנקודה שהכל הוא הקדוש ברוך הוא.
זו גם התשובה למה דווקא תורת הבעל שם טוב פועלת את ענין המשיח ולא תורה סתם, כפי שמבואר בפרק מ"ב בתניא על זמן הגאולה ש'עיקר הדעת אינה הידיעה לבדה שידעו גדולת ה' מפי סופרים ומפי ספרים, אלא העיקר הוא להעמיק דעתו בגדולת ה' ולתקוע מחשבתו בה' בחוזק ואומץ הלב והמוח עד שתהא מחשבתו מקושרת בהשם' וכו'. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כדבר סתום כדי שעל ידי עבודת האדם נוריד את הקליפה שמעל העולם ונגלה את אור ה' שבו. לכן לא מספיק ללמוד תורה לבד כדי להגיע למצב של ימות המשיח, אלא צריך מודעות ואת זה יש בחסידות.
נלחמו דווקא באדמו"ר הזקן ולא בשושלת הבעל שם טוב. מה מייחד את חסידות חב"ד מהחסידות הכללית ההולכת בדרך הבעל שם טוב?
אם פונים אל האמונה שבכל יהודי ואל הרגש, אז מספיק חסידות כללית, שם יש תורות של התלהבות, שאפילו במילה אחת קצרה יכולות לפעול התרגשות על יהודי. אבל אם רוצים את הענין של שכל - שגם הוא יבין אלוקות, חייבים את תורת אדמו"ר הזקן. זהו היה הוויכוח של אדמו"ר הזקן עם חבריו תלמידי המגיד. רבינו הזקן טען שצריך להרחיב את הדעת בחסידות באופן של חב"ד דווקא, בהבנה ובהשגה והם טענו שאסור לתת מקום לשכל.
זוהי גם הסיבה שעיקר הקטרוג על תורת החסידות הייתה על רבינו הזקן דווקא. הרי היה לבעל שם טוב נכד ר' ברוך ממז'יבוז' - המתנגדים יכלו לבוא אליו בטענות. אולם הם נלחמו דווקא ברבינו הזקן - למרות שאת הטענות שהם יכלו לטעון נגד שאר החסידים, כמו שחסרה אצלם כביכול הקפדה במצוות, או שאינם לומדים נגלה - הם כלל לא יכלו לטעון על אדמו"ר הזקן. אצל רבינו הזקן הייתה למדנות מופלגת והיה מדקדק במצוות באופן מופלא - ובפרט שחיבר את הלכות תלמוד תורה, בהן מסביר בהרחבה את הענין של לימוד התורה - ובכל זאת טענו המתנגדים דווקא נגדו.
הסיבה לכך פשוטה: כיום נהוג בעולם שכל אדם שממציא שיטה חדשה - אפילו באומות העולם - הדבר הראשון שהוא עושה זה הוצאת ספר מסודר עם השיטה החדשה, שיידעו מהי. אבל אצל הבעל שם טוב לא הודפסו ספרים, כיון שהלך המחשבה היה שהענין של חסידות זה דבר שצריכים ללמוד אותו מהרבי בעצמו. דווקא הרבי יכול להעביר לך את הנשמתיות של החסידות - של החיבור האלוקי שישנו בתורת החסידות.
בכל חיי הבעל שם טוב והרב המגיד ממעזריטש, עד שנת תק"מ, לא הופיע אפילו דף אחד של חיבור חסידות. לא היה הדפסים של חסידות בכלל, אלא הכל היה מפה לאוזן. ספר החסידות הראשון שהופיע היה 'תולדות יעקב יוסף', וגם בו היו תורות שנלמדו בחסידות, אבל לא היה בהם חסידות מסודרת באופן שאפשר ללמוד את רעיונות החסידות דווקא. ספר ה'תניא' של רבינו הזקן הופיע בהדפסות באופן שכל אחד יכול ללמוד את השיטה החדשה - שיטת החסידות. למעשה היה כאן פעולה ראשונה של הצגת השיטה החדשה של החסידות באופן מסודר, עד שכל אחד יכול לבוא ולבחון אותה בצורה מעמיקה.
מאז הופיעה תורת הבעל שם טוב - שגילה שיטה מהפכנית חדשה לגמרי - היה ספר התניא הראשון שהציג באופן ברור ומסודר את עקרונותיה של השיטה החדשה. בכך למעשה התחילה אצל רבינו הזקן שיטה חדשה. בהקדמה לספר התניא אומר רבינו הזקן שהוא אכן לא רצה לכתוב ספר, כי בכתב זהו פחות רציני, ולא תופסים כמו שצריך את העניין כמו שהדברים מתקבלים כאשר הם נשמעים באופן ישיר. זה היה החידוש של רבינו הזקן שכתב את התניא והכניס בספר עצמו את עצם הנשמה שלו - שכל אחד שלומד את התניא יכול להתקשר עם עצם הנשמה של רבינו הזקן.
כל מי שלומד את התניא, לא תופס רק את הנכתב בו, אלא את האמת של נפשו ונשמתו שקולטת את דברי האלוקים חיים. עד אז, רק מי שנפשו חשקה לדעת את השיטה החדשה של החסידות היה מגיע ללמוד מפי הבעל שם טוב או הרב המגיד, אך לא כל אחד היה מתאמץ כל כך להגיע בעצמו לשמוע את דברי החסידות. בנוסף, התורות שהיו שומעים היו יותר תורות של רגש, של התלהבות, ולא כל אדם מתחבר לסגנון זה של רגש. אנשים שהיו שייכים ל'שכל', פחות היו מחוברים לתורת החסידות.
רבינו הזקן חולל מהפכה, כשהוא כתב את ספר התניא והציג בצורה מסודרת את השיטה החדשה, באופן של 'שכל' דווקא, ובנוסף אף הכניס בה את האופן הנשמתי שפועלת חסידות. רבינו הזקן אומר על לימוד התניא שאם רק תדע את האותיות אזי כאילו שאתה נמצא פה אצלי. זוהי מהפכה של ממש.
אני נוהג לומר שזוהי הכוונה בתחילת התניא 'מפי ספרים ומפי סופרים' - שספרים זה אותיות התניא וסופרים זה הנשמתיות של רבינו הזקן שהכניס בתוך התניא. כמובן שצריכים לזכור כשלומדים את התניא שצריך אמונה. לא מספיק רק ללמוד את הלומדות של חסידות חב"ד. אצל חסידים תמיד ידעו שצריכה להיות קבלה ממישהו – מרבי. כשמגיעים לרבי רואים שאצל הרבי יש אלוקות.
למי בעיקר כתב רבינו הזקן את ספר התניא?
בפועל נראה שרבינו הזקן כתב את ספר התניא לבני התורה שבדורו. בני התורה היו רגילים לאופן של שכל, של הבנה ולכן פחות התחברו לתורת החסידות שהתאפיינה עד אז ברגש ובתורות קצרות. הבעל שם טוב קירב בעיקר את היהודים הפשוטים, ורבינו הזקן בא עם השכל לשקלוב ולעיירות של בני-התורה כדי למשוך אותם לתורת החסידות. בכלל, עיקר הענין של החסידות היא עבודה לבני תורה. גם היום במכתבים רבים כותב הרבי שהענין של תורת החסידות והפצתה שייכת ליהודים יראי שמים - בני תורה.
לי אישית כתב פעם הרבי במכתב (נדפס באגרות קודש) ש'אשרי חלקי' שזהו 'החוצה' שלי – יהודים בני תורה שבקרבם אני מפיץ את תורת החסידות. היו גם מכתבים בענין זה למשפיע הנודע הגה"ח ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה, בהם ביקש הרבי להשפיע שבהתוועדות י"ט כסלו יגיעו כמה שיותר תלמידים משאר הישיבות וכדו'. מלכתחילה חסידות חב"ד - באופן של חכמה, בינה ודעת - נועדה לבני תורה.
זה גם קשור לכך שעיקר המלחמה - הן של המתנגדים והן של שאר תלמידי המגיד - הייתה נגד רבינו הזקן, כי הם לא יכלו להכיל את זה שהוא כותב ספר מסודר שמציג את השיטה של חסידות. חלק מתלמידיו של המגיד חשבו שזה גורם לקלקול השם ישמור, שמכניסים את הרעיונות של חסידות ב'השכלה'. אמנם גם הרבי הרש"ב אומר ש'השכלה' זה מקלקל, אבל שם הכוונה להשכלה של העולם, ואילו רבינו הזקן בנה השכלה של שכל אלוקי.
רבותינו נשיאנו הכניסו אמונה בתוך שכל וזוהי הייחודיות של חסידות, כפי שגילה לנו רבינו הזקן. אמר פעם אחד החסידים שחכמה ובינה זה שכל ואמונה, וצריך שיהיה את הדעת - שמקשרת את שניהם. עד לרבינו הזקן היו הרבה ספרי חקירה שנכתבו, שהיוו את הצד השכלי יותר של ההשקפה היהודית ומצד שני היו תורות של אמונה של הבעל שם טוב, שעסקו באמונה אולם היו קצרות. רבינו הזקן חיבר את שתי הקצוות האלו - הוא חיבר בין השכל שהיה עד אז רק בחקירה ובין האמונה והרגש של תורת הבעל שם טוב.
בין גילוי הבעל שם טוב לשיטת אדמו"ר הזקן מה המעלה של לימוד תורת הבעל שם טוב לפי תורת רבינו הזקן?
הבעל שם טוב זה אחדות ה' בפשיטות. זה עניינו של הבעל שם טוב. עד לבעל שם טוב היה נדמה שיש עולם ויש תורה ומצוות - ישנו את המציאות של העולם, שצריך להתחשב בה ולתת לו מקום ומנגד יש את התורה ומצוות, שגם להם יש מקום בחיים של יהודי. הבעל שם טוב חידש שהכל זה אלוקות. את עצם ההנחה הזאת היה צריך להסביר. להסביר איך המצוות קשורות במציאות ומהי הפעולה של לימוד התורה בעולם וכיצד כל המציאות הגשמית אינה אלא לשם גילוי אלוקות. זה מה שעשה רבינו הזקן, הוא הסביר את החידוש של הבעל שם טוב על העולם.
אז לא היה חילוק בין הבעל שם טוב לרבינו הזקן כלל?
הסגנון היה שונה - בין רבינו הזקן לבעל שם טוב; אבל התורה היא תורת הבעל שם טוב. זה כמו שאם תרצה לצבוע קערת מים, תשליך אליה מעט צבע שיהפוך את כל המים לצבעוניים וכך תוכל לצבוע עם המים הצבעוניים. כך גם תורת הבעל שם טוב היא אמנם המעט - בנקודה ובתמציתיות, והיא הצבע של כל תורת רבינו הזקן.
ישנו סיפור על ר' אהרן מטשרנוביל - בנו של ר' מרדכי מטשרנוביל - ששלח פעם את אחד החסידים הגדולים שלו לאדמו"ר ה'צמח צדק' כדי לפעול ענין של כלל ישראל. בשובו מה'צמח צדק' חזר אותו תלמיד לפני ר' אהרן מאמר ששמע מה'צמח צדק' והיה בהתלהבות גדולה מאותו מאמר, וחזר אותו באריכות גדולה ובעמקות. בסיימו את חזרת המאמר הוציא לו ר' אהרן ספר מהשולחן והראה לו את הרעיון של אותו מאמר בספר 'מאור עיניים' של סבו ר' נחום מטשרנוביל.. הסיפור הזה מבטא את ההבדל בין תורת חסידות חב"ד לבין התורה של שאר תלמידי הבעל שם טוב הקדוש.
בחסידות פולין הדגש הוא על אמונה ועל ההתפעלות של הרגש. לעומת זאת אצל רבותינו נשיאנו הדגש הוא שכל תורה תהיה בעמקות, באופן של הבנה והשגה. כך גם בתורת ה'אור החיים' הקדוש, שיש בה רמיזות לעניינים פנימיים. ניתן ללמוד את תורת ה'אור החיים' ולא להבין מאום גם בתורות הפשוטות יותר, שלכאורה חושבים שמבינים אותם.. רק על פי חסידות ניתן להבין מה שכתוב שם. ככה גם ה'לשם יחוד' שאומרים אצל החסידויות הכלליות בהתלהבות גדולה - האם מישהו מאלו שאומרים את זה כל יום בהתלהבות גדולה מבין לאשורו מה שהוא אומר. או תפילת 'כגוונא' שיש בה עניינים עמוקים להפליא ומבלי ללמוד תורת חב"ד לא ניתן להבין מה אומרים בתפילה זו.
מהי הדרך הנכונה בלימוד חסידות? שכן ישנם אופנים רבים 'לתפוס' את תורת החסידות. ישנם את בני התורה שלומדים אותה באופן אחד, או אנשים שרחוקים לגמרי מתורה ומצוות שלומדים אותה באופן אחר - בעיקר בשנים האחרונות שישנה נהירה עצומה של יהודים מחוגים רחבים מאד ואינטלקטואלים רבים שנוהרים אחרי החסידות.
בדרך כלל אלו שמגיעים מחוץ ליהדות בכלל, מוצאים בחב"ד את היהדות. זוהי היהדות שהם חיפשו והם מקבלים את החסידות כחלק מהחיפוש אחר היהדות. אבל אלו שמתקרבים לחסידות מקרב היהדות החרדית או שומרי המצוות, הם מצאו את החסידות. הרבי כותב שהפצת החסידות קודמת להפצת היהדות. כך גם היה בזמן רבינו הזקן, כאשר אז לא היו יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות שלמדו חסידות, אלא מי שלמד את החסידות והתקרב לחב"ד היו יהודים עם ידיעות בתורה שגילו על ידי החסידות את ידיעת אלוקות. האמת היא שבלי חסידות - בלי ידיעת ה' - אין תורה. לכן הענין של גילוי חסידות ומשיח זה אותו דבר - היינו הך.
משיח וחסידות זה אותו דבר. כיום הענין המרכזי שצריך להתעסק איתו כדי לקרב את הגאולה, כפי שהרבי דיבר, זה הענין של הפצת תורת החסידות, ובייחוד לבני תורה, כבזמן רבינו הזקן, שלכך נועדה מראשיתה תורת החסידות. אגב, רואים שגם אלו היהודים שאינם שמרו תורה ומצוות והתקרבו לחב"ד, בדרך כלל אלו יהודים בעלי שכל, אינטלקטואלים שהחסידות שבתה את הבנתם. בתחום של קירוב ליהדות, רואים שחב"ד הצליחה כל השנים להגיע לאנשי מדע ושכל – כיוון שהשכל של חסידות חב"ד נתן להם מענה אמיתי. אני זוכר גם את הבעלי-תשובה הראשונים, היו אלו אנשים בעיקר בעלי שכל והבנה שמצאו תשובות אמיתיות בתורת חב"ד.
במשך השנים הרבי הכניס הרבה עניינים של הנהגה מחסידויות פולין גם לחב"ד, כמו ההתלהבות הגדולה והניגונים והשמחה והריקודים, שאצל רבותינו נשיאנו, ואפילו אצל הרבי עצמו בשנים ראשונות, לא היו נראות הנהגות אלו כלל. כי במשך הדורות הקו העיקרי של חסידות חב"ד היה דווקא שכל - הבנה והשגה. היום, בעידן שלקראת משיח, הרבי משתמש בכל הדרכים כדי לקרב יהודים והכניס גם את הענין של הרגש - שנותן מענה לאותם יהודים שמתחברים לרגש וזה מה שמקרב אותם לחסידות וליהדות.
הרבי איחד את כל חב"ד עם החסידות הכללית - לא רק שחב"ד בכלל זה ענין של אחדות ושל איחודים, הרבי איחד עם חב"ד גם את העניינים של שאר חסידויות פולין. הרבי דורש רצינות, ולכן צריכים העמקה והבנה בתורת החסידות, אבל יש גם את כל העניינים של ההתפשטות שחסידות הכללית נותנת, כמו החיות וכדומה. ישנם כאלו שהתקשרו לרבי בלי הבנה כלל - רק ראו את הרבי או קיבלו מהרבי עידוד או חיוך - וכבר הרבי פעל בהם מיד להתקשר אליו והם הפכו לחסידים. אבל העיקר כמובן נשאר השכל של תורת חב"ד, כפי שרואים אותו במאמרים והשיחות של הרבי שיש בהם עמקות נפלאה.
איך קשור הענין של הפצת החסידות ל'קאך' הגדול של הרבי בנושא משיח?
הפצת החסידות זהו הדבר העיקרי שפועל את ענין המשיח, כפי שאמרנו בראשית הדברים! הפצת החסידות זה הענין של משיח. אני תמיד אומר שכתוב 'כל הקורא קריאת שמע בלי תפילין כאילו קרא תיגר' - כיון שהעיד עדות שקר בנפשו. מה ההבדל בין מי שקרא קריאת שמע בלא תפילין לבין מי שקורא 'ואהבת את ה' אלוקיך' ו'ה' אחד' ואינו יודע כלל למה הוא מכוון?! האדמו"ר האמצעי כותב ב'אמרי בינה' שיש פושעי ישראל בגופם ובנשמתם - ואלו שלא לומדים ומתבוננים בחסידות ואינם יודעים ידיעת השם, הרי הם פושעים בנשמתם.
החסידות היא התשובה להכל וממילא למשיח. כל שאר העניינים הם עניינים שהרבי הוסיף על העיקר של הפצת החסידות. הרבי מסביר שהעבודה שלנו כעת היא בהפצת החסידות: א. כי את זה רק אנחנו יכולים לעשות. ב. כי יש בזה גם הפצת היהדות. ג. מי שמתקרב לחסידות נעשה חזק יותר בשמירת וקיום המצוות. רואים את זה היום במוחש. זה מה שנדרש מאתנו לעשות לקראת קבלת פני משיח.
באיזה אופן קל יותר להגיע להפצת חסידות בקרב בני תורה?
הדרך הטובה ביותר שראיתי עד היום זה להגיד 'ווארטים' מתורתו של הרבי. ניתן להתחיל להתפלפל בשיחה שלימה של קושיות ותירוצים, אבל הנוח והשווה לכל לב, אלו הם ה'ווארטים' שיוצאים מתוך השיחות של הרבי. כשהיה המשפיע ר' אלתר שימחוביץ' ע"ה בוורשא, כתב לו הרבי הריי"ץ שיוציא 'ווארטים' מהמאמרים והשיחות ויגיד אותם בבתי כנסיות.
כך גם כתב הרבי למשפיע ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה כשהיה בפאריז - שיקשר יהודים לרבי על ידי פרסום תורתו. זוהי הדרך הכי טובה ושובת-לב לקרב יהודים לרבי ורואים שכשיהודים שומעים את התורה של הרבי הם מרגישים מיד שזוהי תורה שונה לגמרי ומדובר במשהו אחר.
אצל הרבי רואים גם הנהגה של מופתים, כדרך מה שהיה אצל הבעל שם טוב..
הרבי אכן הרחיב את הנושא של מופתים, למרות שלא היה נראה כך ההנהגה אצל רבותינו נשיאנו. בפשטות ניתן להסביר את זה בכך שהרבי פנה לכל עם ישראל. הרבי לא מוותר על אף יהודי - גם על היהודים הפשוטים שמה שמעורר אותם זה מופתים מעין אלו הגורמים להם לראות שיש מציאות אלוקית עליונה שלמעלה מהטבע. אכן, כך גם היה אצל הבעל שם טוב שעשה מופתים וגילה את שם ה' גם אצל היהודים הפשוטים. זהו מהותו של מופת - משהו נעלה, למעלה מהטבע שמגלה את המציאות שמעל העולם. זהו שילוב מיוחד של הרבי לקראת בוא הגאולה: שכליות ופשטות.
זוהי הנהגה מיוחדת שרק הרבי יכול להנהיג - מהפכה אמיתית, כשמצד אחד ישנה עמקות נפלאה ומצד שני התעסקות עם מופתים לכל יהודי, גם פשוט, למרות שנראה שאלו שני תחומים שונים לגמרי. בגלל הגלות נוצר המצב הזה בו לא נראה הגילוי אלוקות, וזהו מצב של גאולה, שישנם מופתים בגלוי. ראו שגם אדמו"רי פולין היו מעריצים גדולים מאד של הרבי.
פעם בצעירותי הייתי אצל האדמו"ר מתולדות אהרן, ושאלתי אותו על הרבי. הוא השיב בהתפעלות 'כזו קדושה'! חשבתי לעצמי באותם רגעים, הרי הרבי לא מתלבש כמותם בכל הלבושים, ואינו נוהג כמותם בהסתגרות בד' אמות. הוא הולך ללא שטריימעל ואפילו מקבל נשים ליחידות.. ובכל אופן הוא לא מדבר על הגאונות של הרבי בתורה ולא על האהבת ישראל שברבי, אלא דווקא על הקדושה!
באותם רגעים עלה קרנו בעיני, כי הבנתי שיש מולי יהודי שרואה אמת. הוא יודע להרגיש מהי אמת אמיתית של קדושה - של רוחניות. זוהי הייחודיות של הרבי. הרבי הראה לנו מה שלא היה נהוג ולא ראינו בהנהגה הרגילה של אדמו"רים וכדומה, וכל זה באופן שראו שאצל הרבי יש אמת.
לצערנו, ישנם גם רבים שהתנגדו לדרך של הרבי.
ההתנגדות לרבי היא כמו שהיה בזמן רבינו הזקן. הרי ישנם והיו עוד אדמו"רים שנהגו בהנהגות שונות - כמו אדמו"רים שלא מקפידים על זמן תפילה, ואחרים שיש להם הנהגות רבות שניתן להקשות עליהם מהפן ההלכתי. ובכל אופן, על אף אחד מאותם אדמו"רים לא מקשים כאלו קושיות כמו שהיקשו כנגד הרבי. כי אצל הרבי זה שונה; הרבי מציג דרך ברורה וסלולה, כפי שהציג רבינו הזקן.
במובן הזה, במידה מסויימת, ההתקרבות שלי לחב"ד והקפיצה שלי למים, מי החסידות, הייתה קשה יותר מכפי שהיה אצל יהודים שבאו מחוגים שאינם שומרים תורה ומצוות כלל. בצעירותי כשהתקרבתי לחב"ד, הייתי צריך להחביא את זה מהורי, חס-ושלום שמישהו יידע שאני קשור לרבי.. בפעם הראשונה שהייתי צריך לקבל מכתב מהרבי, שכרתי תיבת דואר מיוחדת כדי לקבל את המכתב, כדי שזה לא יגיע להורי ושהם לא יידעו ממנו כלל. זו הייתה תיבת דואר שקיבלה רק מכתב אחד במשך השנה כולה..
כיון שאצל הורי היה קשה להבין את זה שאנו מתקרבים לחסידות - כביכול היה בזה אמירה שהם אינם מספיק חרדיים לטעמי [אגב בענין זה, במכתב הראשון שקיבלתי מהרבי (הודפס באגרות קודש) - המכתב שקישר אותי עם חב"ד באופן אמיתי - כתב לי הרבי תשובות לשאלות שהיו לי על חב"ד. השאלה הראשונה הייתה החשש שלי שמדובר בקבלה, והרבי הסביר שחסידות אינה קבלה, אלא שרק לפעמים נזכרים עניינים הקשורים לקבלה. הדבר השני שבו כתב הרבי, היה הנושא שבדורות שלפנינו לא למדו חסידות. על ענין זה לא כתבתי לרבי כלל ותמהתי שהרבי כותב אודותיו. אולם לאחר תקופה גילה אבי שאני קשור לחב"ד, והדבר הראשון שהקשה היה מה שבדורות הקודמים לא למדו חסידות..].
עד לרבי היו שני קצוות: צד אחד שאומר שצריכים להיות פתוחים לכל עם ישראל ולהיות באחדות עם כולם, ולכן צריכים להיות בפתיחות וממילא גם להיות פחות אדוקים בתורה ומצוות. לעומתם, השיטה החרדית הטיפוסית טענה, שאסור להתכופף במאומה בענייני תורה ומצוות, ולכן צריכים להיות סגורים בקהילה החרדית ולא להיפתח כלל החוצה.
הרבי חיבר שני קצוות שהיו נראים הופכיים לגמרי. מצד אחד אומר לנו הרבי שבכל ענייני הידור בתורה ומצוות יש לנהוג באופן המחמיר ביותר. ומצד שני דורש הרבי, לאהוב כל יהודי ולהיות באחדות אחת עם כל יהודי. זו ההסתכלות של הרבי על יהודים: שכל יהודי הוא אמת ואסור להיבדל ממנו. זוהי שיטה מהפכנית שאין אף דרך אחרת לתפוס אותה, אלא שמדובר בעניינים של גאולה.
לסיום, מה המסר בעמדנו כעת לכל יהודי?
כשפוגשים יהודי צריכים לספר לו 'ווארט' של הרבי מתורת החסידות, משהו שירומם אותו, משהו שיש בו עמקות נפלאה ופשיטות כמו אצל הרבי. לפני מספר ימים חזרתי תורה של הרבי על סיפור שמובא ב'זוהר' והרבי מאיר אותו בצורה חדשה לגמרי. כל הקהל שישב שם - כולל בני תורה - היו בהתפעלות גדולה. ראו כיצד החסידות פועלת אצלם שינוי אמיתי. פעם היו צריכים לנהל מלחמות בעניינים האלו, היום כשאתה אומר משהו - אפילו 'ווארט' קצר - אתה מקשר את היהודי עם הרבי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר