תחילת חורבן המקדש: דיני ומנהגי צום 'עשרה בטבת'

לרגל צום עשרה בטבת, היום בו 'סמך מלך בבל אל ירושלים' והחל המצור שהוא תחילת החורבן, אנו מגישים כשירות לגולשים את הדינים והמנהגים הקשורים ביום צום זה, מתוך תפילה ואמונה ש'יהפך לששון ולשמחה' בהתגלות הרבי מלך המשיח תיכף ומיד • לקריאה

•••

 ☚ עשרה בטבת: מעמד מיוחד עם הרבי • וידאו 

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יַתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה. קטנים שיש בהם דעת להתאבל על ירושלים, מאכילים אותם מאכלים פשוטים, ולא יאכלו מעדנים.

שחרית: הציבור אומר 'עננו' רק במנחה, אבל הש"ץ אומר 'עננו' גם בשחרית (בחזרת הש"ץ) בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', 'אם יש בבית הכנסת אף רק שלושה מתענים'. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'.

סליחות: אומרים אותם בעמידה, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו. המנהג לאומרם אחרי 'שמונה עשרה'.

קריאת התורה: קוראים 'ויחל משה' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים. מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה. קראו לתורה מי שאינו מתענה, וצר לו להודיע מפני חילול השם - יעלה. את הפסוקים: 'שוב מחרון אפך', 'ה' ה' א-ל רחום.. ונקה', 'וסלחת לעווננו' - אומר הציבור בקול רם ורק לאחר שסיים הציבור אומרם הקורא בתורה. בקריאת הפסוק 'ויקרא בשם ה'', יש להפסיק מעט בין 'בשם' ל'ה''.

שיעורי תורה: יש נוהגים ללמוד מעניינא דיומא בתנ"ך (מלכים-ב כה,א-ג. ירמיה לט,א. נב,ד-ה. יחזקאל כד).

צדקה: בימי התעניות נוהגים לתת לצדקה לפני תפילת מנחה 'אגרא דתעניתא', ויש נותנים לפי עלות הסעודות שהיו אוכלים היום.

תפילת מנחה: 'בשעה מאוחרת'. סדר התפילה: וידבר וקטורת, אנא בכוח, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים 'דרשו ה' בהימצאו' (ישעיה נה,ו - נו,ח), ומברך אחר כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש, תפילת 'שמונה עשרה'.

במנחה אומר גם היחיד 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע". אם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה), אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור', קודם 'יהיו לרצון' האחרון. הש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיהם גם בתפילה זו, רק אם התפילה היא לאחר פלג המנחה. וכשאין נושאים כפיים, אומר הש"ץ ברכת כוהנים. תחנון, 'אבינו מלכנו', קדיש תתקבל, עלינו, קדיש יתום, אל תירא, אך צדיקים.

הרבי מלך המשיח הנהיג מחדש את המנהג הישן (שמקורו במשנה), לומר 'דברי כיבושין' אחרי מנחה של תענית ציבור: 'כדאי לעורר על המנהג הנזכר לעיל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהילים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא בזה] אי אפשר לפעול זאת - על כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' - ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' - הרי 'מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה''.

תפילת ערבית: אם קשה לציבור להמתין, יש להתחיל ערבית כך, שיגיעו בשעה זו ל'קריאת שמע', ולפחות - שיסיימו בשעה זו תפילת ערבית, ויקראו אז 'קריאת שמע' בזמנה.