בצל שלטון האימה: קווים לדמותו של ה'בוידע רב' החב"די

הרב משולם ישעיהו זושא (זוסיא) שובּ (שובאוו) שימש כרב בבית הכנסת החב"די המיתולוגי 'מרינה רושצ'ה' במוסקבה שם התאספו החסידים שפעלו במסירות נפש גם בימי שלטון האימה הקומוניסטי, והיה מראשי המתוועדים • כיהן כרבה של העיר 'בוידע', עד שנקרא לכהן כרבה של עיר הבירה של ברית המועצות - מוסקבה, ועל שם זה נקרא בפי החסידים בכינוי 'דער בוידער רב'. היה ידוע כגאון חסידי וכעובד השם גדול בדרך החסידות ותפילתו היתה בדביקות ואריכות. זקני החסדים מספרים עליו שהיה בקיא בש"ס עם פירושי התוספות בעל פה • סיפורים מרתקים וקווים לדמותו לרגל יום ה'יארצייט' בי"ד סיון • לקריאה

•••

 >> 'אינני מסכים בשום אופן': אימרה חסידית שסיפר חתנו הרב שמריהו אבלסקי 

הרב משולם ישעיהו זושא (זוסיא) שובּ (שובאוו) שימש כרב בבית הכנסת החב"די המיתולוגי 'מרינה רושצ'ה' במוסקבה שם התאספו החסידים שפעלו במסירות נפש גם בימי שלטון האימה הקומוניסטי, והיה מראשי המתוועדים. כיהן כרבה של העיר 'בוידע', עד שנקרא לכהן כרבה של עיר הבירה של ברית המועצות - מוסקבה, ועל שם זה נקרא בפי החסידים בכינוי 'דער בוידער רב'. היה ידוע כגאון חסידי וכעובד השם גדול בדרך החסידות ותפילתו היתה בדביקות ואריכות. זקני החסדים מספרים עליו שהיה בקיא בש"ס עם פירושי התוספות בעל פה. ר' זוסיא זכה להיות חסיד ומקושר עד מאוד לרבותינו נשיאנו. נפטר בי"ד סיון בשנת ה'תרח"צ ונקבר במוסקבה.

תולדות חייו

נולד בערך בשנת תרל"ו בעיר סרדינה בודע (בודסלאב) שברוסיה הלבנה לאביו ר' טוביה, שהיה קודם לכן שו"ב [= שוחט ובודק] בבאברויסק. ר' טוביה היה חסיד פיקח וטוב לב. חסידים רבים פנו אליו תדיר לבקשת הדרכה בחייהם האישיים ולבקשת עצה טובה. משפחתו של ר' טוביה הייתה משפחת חסידים המיוחסת עד לשל"ה הקדוש ולר' זוסיא מאניפולי. הקשק לעולם החסידות עבר במשפחה החל מהדור הראשון - סב סבו היה חסיד ומקושר לרבי מנחם מענדל מויטבסק, ולאחר מכן לרבינו הזקן. בהמשך בני משפחתו התקשרו לרבותינו נשיאנו, ממשיכי דרך חסידות חב"ד.

בצעירותו למד אצל רבי אליעזר מטעלז, שהעיד על הבחור הצעיר כגאון מתמיד ושקדן, כבר מקטנותו נודע כילד מתמיד השוקד על תלמודו ללא הרף. בשעה בה בני גילו השתובבו בחוץ. היה הבוידער רב יושב בביתו רכון על הספר הגדול בעל האותיות הקטנות. עוד קודם הבר מצוה שלו, כבר קיים השקדן הצעיר את הפסוק 'והגית בו יומם ולילה' בהידור רב. גם כאשר שררה העלטה בחוץ וכל אדם מן היישוב היה כבר ספון במיטתו שקוע בשינה עריבה, היה מצחו של הילד היושב ליד האור הקלוש מקומט כשהוא שקוע בסוגיא עריבה.

באחד הלילות, זממו מספר גנבים לפרוץ לבית משפחת שובאוו, לשדוד ולגנוב מכל הבא ליד ולהשאיר את המשפחה בעירום ובחוסר כל. מזימה שהיתה נחלתם של יהודים רבים באותה תקופה. הפורצים שהתקרבו חרש לחלונות, גילו להפתעתם ילד יושב ולומד. הם נסוגו אחורה וסיכמו לעצמם כי ישובו מאוחר יותר הלילה, כאשר הילד ילך לישון. כאשר חזרו בשעה מאוחרת, נדהמו לגלות כי הילד עודנו יושב ולומד. לאחר שהסיפור חזר על עצמו מספר פעמים, נאלצו הגנבים לשוב על עקבותיהם.

בנערותו, עוד קודם שזכה ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' שטרם נפתחה אז, גלה הנער למקום תורה לישיבת טעלז המפורסמת. 'הגאון האדיר', כפי שכינה ה'שדי חמד' את ר' אליעזר גורדון, רבה של העיר וראש הישיבה, נודע כאחד מאבות שיטת ההבנה בלימוד הגמרא, אשר התרכזה בהבנת היסודות והסברות וחקרה את שורשי ההלכות. ר' אליעזר היה הראשון שהחל להגיד שיעורים לפי נושאים, והנהיג את הלימוד בעיקר בספרי הראשונים, הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א וקצת מן האחרונים שאחזו בשיטת ההבנה כ'קצות החושן', 'נתיבות המשפט' ור' עקיבא איגר. על תלמידי ישיבתו אמרו בבדיחות הדעת כי הם יודעים את פסוקי החומש מהגמרא ואת הגמרא מהקצות..

 >> הרב זלמן אבלסקי בנאום מעורר: 'בשורת הגאולה' של הרבי תתקיים במילואה 

רוח של 'תומכי תמימים'

ה'בוידער רב' סיפר לר' זלמן לייב עסטולין שהיה מהמקורבים אליו סיפור נוסף המעיד על דרגתו הרוחנית בתור בחור, ואולי יותר מכל מעיד על הגישה החסידית שעימה חי ר' אליעזר הגדול: 'בהיותי בחור נשארתי בשמחת תורה בישיבה, והחלטתי לגשת ולהשתתף במנין של הבעלי-בתים, שם קוויתי לקבל עליה לתורה כנהוג בתפוצות ישראל. אך הבעלי-בתים היו די מגושמים ולא שמו ליבם לבחורים הנמצאים בבית הכנסת. סיבוב עליות ועוד סיבוב עליות, עד שמצאתי עצמי לאחרי קריאת התורה בלי שקיבלתי עליה.

הייתי שבור בקרבי, ונכנסתי לראש ישיבה ממרר בבכי. כשראה את פני הנפולות ועיני הדומעות, שאלני לפשר הדבר, הרי שמחת תורה היום. שפכתי בפני את ליבי ראש הישיבה ביטל את רגשותיי בתנועת יד: 'נו, בעלי בתים זיינען ואס זיי זיינען' [כלומר, אין לך להתרשם ולקחת ללב את התנהגותם של הבעלי-בתים. הם שווים את מה שהם הינם], ואז מזג לי כוס לחיים מלאה בוודקה, והורה לי לרוקן את הכוס. עשיתי כמצוותו, ור' אליעזר אמר לי: 'נו, זה היה התיקון שלך במקום העליה לתורה'..

לאחר שסיים את תקופת לימודיו בטעלז זכה ר' זוסיא לעבור ללמוד בישיבה הצעירה שאך קמה - ישיבת 'תומכי תמימים' במחיצת הרבי הרש"ב, אליו התקשר בכל ליבו ונפשו. גם שם המשיך בהתמדתו ושקידתו העילאית, כשהוא מנצל כל רגע פנוי ללימוד התורה הקדושה.

באותם שנים, היו נשלחים בחורים [כפי הנראה בהוראה חשאית של הרבי הרש"ב] לעיירות שהיו מוגדרות כעיירות ליטאיות. בהגיעם לעיירה היו נכנסים לבית המדרש המקומי, ומתיישבים ללמוד גמרא. כשאברכי המקום היו מזהים אותם כחסידי ליובאוויטש, היו מתקהלים סביבם ומפתחים עמם שיחות בלימוד, שיחות שהשאירו רושם עז וקידוש שם ליובאוויטש באותן עיירות. ר' מענדל דובראווסקי שהלך מספר פעמים למשימות אלו יחד עם חברו ר' זוסיא התבטא כי בויכוחים בלימוד שהתעוררו, היה זוסיא חותך כמו כרוב את המתנגדים שהתווכחו עימו, בתשובות ישרות, חריפות ולמדניות, והם נותרו פרועי פה..

ההתמסרות לחינוך

באותה תקופה היתה ביתו חיה יצאה, ללמוד ולהשתלם באוניברסיטה, למרות רוחו של ר' זוסיא. היא השתלמה במדעי המדינה והצליחה מאוד בלימודיה. אביה, הרב זוסיא, דרש ללא לאות ממנה להפסיק את לימודים אלו, הוא חשש בעיקר מהשפעה של האווירה הזרה בין כותלי האוניברסיטה כמו גם מהשפעת שרכשה שם שחלקן אף לא היו יהודיות. אך כל שידוליו לא הועילו, והיא המשיכה בלימודיה שם. היות והיתה נערה יראת שמים, מעולם לא הלכה ללימודים בשבת, אך לוותר על תעודת לימודים לא חפצה.

תקופה זו נמשכה כשנתיים ימים, חיה למדה בשקדנות רבה והיתה קרובה מאוד לתרוא הנכסף, אלא שאז הגיע ידיעה לאוזניו של הרב זוסיא, שהחוק הסובייטי החדש אוסר על ילדי רבנים ללמוד באוניברסיטה. כשמוע זאת לא השתה לרגע ומיד פנה לאוניברסיטה בה למדה בתו. שם פנה למנהל וסיפר לו שהוא משמש כרב ובתו חיה לומדת בגימנסיה שלו, הוא פשוט 'הלשין' על הבת שלו..

מיותר לציין שכבר למחרת הובהר לה על ידי הגימנסיה שהיא אינה יכולה יותר להמשיך וללמוד במקום, היא כמובן גם הפסידה עליו עבדה בשקדנות כה רבה במשך שנתיים. כמה שנים לאחר מכן הפסידה שוב את משרתה הרמה בעיתון 'פרוודה' (שם עבדה כמגיהה הראשית) זאת בשל היות אביה רב יהודי, אלא שהפעם לא היה זה תוצאה של 'הלשנה'.

כאשר הגיעה ביתו חיה לפרקה, הציו לו כמה מידידו שיקח לחתן את ר' אברהם פלדמן מקלימוביץ. הרב שובאוו שקל ברצינו את השידוך אך החליט קודם לזה לבדוק את מידת היראת שמים של ר' אברהם. וכך כאשר הזדמן לו לפגוש בר' אברהם, נגש אליו, ובלי אומר ובלי דברים הרים בזריזות את חולצתו של ר' אברהם.. מטרת הרמת החולצה היתה לבדוק האם יש מתחת לחולצה היתה לבדוק האם יש מתחת לחולצה ציצית.. (מסתבר שבאותם ימים היה גם זה ניסיון קשה שעמדו בו רק יראי שמים באמת). משנכח הרב זוסיא שהציצית במקומה פסק תיכף לטובת השידוך…

הרגש אלוקי בקיום המצוות

סיפר החסיד הרב מאיר אבצן לנכד ה'בוידע רב' - הגה"ח הרב זלמן ע"ה אבלסקי: באחת השנים בהתקרב חג הסוכות, חששו מאוד במוסקבה מכך שלא יוכלו למצוא ולהשיג ד' מינים ובמיוחד אתרוג לברכה. בסייעתא דשמייא לאחר מאמצים רבים, השיגו הקהילה את ארבעת המינים ואתרוג המיוחל. כשהגיעו הד' מינים היתה השמחה והתרגשות גדולה. למחרת בבוקר השכים הרב ר' זוסיא שובאוו על מנת לברך בסוכת בית הכנסת על הד' מינים, ולאחר מכן לזכות את יהודי קהילתו במוסקבה, הקדים לבוא גם הרב השני של מוסקבה שהיה בר פלוגתא עם ר' זוסיא. שתיכף יברך אחרי ר' זוסיא.

בעיר מוסקבה היו גרים יהודים רבים, ביניהם גם חסידים וגם מתנגדים, הרב של העיר מוסקבה היה אומנם הרב זושא, אך היה עוד רב שימש לקהל יהודים, הרב דוד אבא גודלפיין (חותנו של הגאון הרוגוצ'ובר). הרב דוד אבא היה גם הוא למדן גדול ויודע ספר, ובכח למדנותו היה נוהג להתיר הרבה ספקות לקולא, דבר, שכמובן לא היה לנחת רוחו של הרב זושא כך שיצא שהרב גודלפיין והרב שובאוו היו מתווכחים לרוב בלימוד, ר' זוסיא היה נוהג לטעון כלפיו תמיד שעל אף למדנותו הגדולה יש עדין מקום לקבל את דברי ה'שולחן ערוך'..

בברכת הד' מינים ראשונה ניגש לברך הרב זוסיא והתרגשות שאחזה בו היתה ניכרת, פניו הביעו שמחה מיוחדת וידיו ורגליו רעדו מהתרגשות, כך שהיה נראה שרוקד עם הד' מינים. ר' אבא דוד שהבחין בריקודו תמה מה פתאום הוא רוקד כך? ר' זוסיא לא הבין כלל את שאלתו: 'הרי בירכנו עכשיו את הקדוש ברוך הוא'[!]. אך ר' אבא דוד דבק בשאלתו: 'הרי ודאי ברכת היום ברכת 'אשר יצר' ובוודאי לא רקדת כך משמחה'? 

ר' זוסיא ניסה להסביר את החילוק שבין מצוה שבכל יום למצוה נדירה של פעם בשנה, אך הראש הלמדני של הרב גודלפיין לא קיבל את החילוק מבחינה סברתית, מבחינתו אין חילוק, זו ברכה וזו ברכה. השיבו ר' זוסיא בשנינות: 'אם היית אומר 'אשר יצר' רק פעם אחת בשנה, אני בטוח שגם אתה היית רוקד.. ועוד איך רוקד'..

רב גאון ומחולל פלאים

לימים סיפר נכדו הרב זלמן אבעלסקי כי בילדותו, בין תפקידיו לסיוע בבית בהכנות לשבת היה לקנות את הבירה לכבוד שבת במקום מסויים שבו היה מוחזק אצל החסידים ככשר, ונבדק כדין על ידי חסידים בעלי מסירות הנפש. אלא שבתקופה מסוימת החל גוי להציק לו ולהפריע בכל פעם בדרכו. באחד הפעמים הגיע הדבר לידי כך שאותו גוי חסם את דרכו, התנפל עליו וחטף מידין את בקבוקי הבירה שרכש זה עתה עבור בני משפחתו לכבוד שבת קודש.

בערב שבת לאחר מכן, כאשר אימו מרת נחמה רחל בקשה ממנו ללכת שוב לקנות את הבקבוקים עבור שבת, לא חפץ בכך, משום הפחד קרסם בו משום שחשש שמא יפגש שוב בגוי זה, כשהציק לו עד מאוד כששמע סבו ה'בודיע רב' את חששותיו, הרגיעו ואמר לו שהוא מובטחני שמהיום ואילך לא יציק לך יותר גוי זה. באותו יום מת אותו גוי במיתה משונה, רכבת שעברה בעיר דרסה אותו למוות ויהי הדבר לפלא בקרב יהודי מוסקבה כששמעו את השתלשלות הדברים.

הרה"ח ר' מרדכי ע"ה קוזלינר סיפר כי אביו (החסיד הנודע חז"ק) לקחו פעם במיוחד לבית הכנסת 'רינה רושצ'ה', על מנת להראות לו את תמונתו של 'דער בוידער רב', מרוב הערכתו הרבה אליו.

מתמיד וגאון

שקידתו והתמדתו לא ידעו גבולות. ר' ישעיה זוסיא לא היה נראה כלל בביתו. במשך כל היום ישב בבית הכנסת ושוקד על התורה והחסידות, כל ימי לוח השנה היהודי, לא הייו אצלו הבדל ממשי בין יום ליום בקשר לשקידתו בלימודו, כך גם היו רואים אותו בבית הכנסת בערב יום כיפור מתמיד בלימודו. גאונותו כלמדנותו היתה גם שם דבר, היה בקי עצום בש"ס ופוסקים בכל דברי הראשונים, כך גם ידוע שהיה בקי עצום בכל פירוש 'המרדכי' על הש"ס וידע את כל תורתו הדק היטב.

גם בערוב ימיו, כמעט ולא פסק פומיא מגירסא. נכדו הרב זלמן אבלסקי מתאר: 'כל אותן השנים לא זכיתי לראותו ישן לא בלילה וכל שכן שלא ביום. פעמים רבות קרה שהתעוררתי משתני מספר פעמים במשך הלילה ובכל פעם ראייתי את סבי היקר רכון על ספרי הקודש גמרא לצד ספרי מפרשים ושוקד על תלמודו' [!].

כך מספר גם חתנו של ר' זוסיא - הרה"ח ר' אברהם ע"ה פלדמן (יהודי חסידי וירא שמים בתכלית, שחסידים סיפרו כי מדת האמת וליושרו היה דבר נדיר ללא אח ורע) סיפר כי לא זכה לראות את חותנו ישן, תמיד יושב עם ספר ולומד.

 >> צפו: נאום סוער של הרב זלמן אבלסקי על חוק 'מיהו יהודי' 

עובד השם באריכות התפילה

ר' ישעי'ה זוסיא היה עובד השם גדול בדרך החסידות. כשם שתבע מעצמו יגיעה בלימוד התורה כך גם תבע מעצמו ללא הרף בענייני 'עבודה'. תפילתו היתה בדביקות ובאריכות, מתוך התבוננות בגדלות הבורא ובאחדות השם.

בזמן הפרעות והפוגרומים, רצו מספר פורעים לפגוע בו. מיד כשהגיעו לחצר ביתו, החלו להקים המולה גדולה, לצעוק ולדרוש את 'הרב'. כשעלו לביתו, אמרה להם המשרתת הגויה, שהוא עזב את ביתו והראתה להם את הכיוון בו הוא הלך. האיר המזל ואותם חולגנים האמינו למשרתת והלכו לחפש אחריו בדרך שהורתה להם. כשהמשרתת הביעה לאחר מכן את התפעלותה מכך שר' זוסיא עמד כל העת בחדר הסמוך והתפלל בדביקות, לא ברח או התחבא אלא המשיך לעמוד על מקומו ולשפוך את נפשו לפני השם, הגיב ה'בוידע רב' בפשטות כי הוא כלל לא שם לב ש'האורחים' הגיעו לביתו.

גדוש ב'לחלוחית חסידית'

ולא רק בלימוד החסידות ועבודת התפילה הצטיין ר' זוסיא. גם בדרכי החסידות, הזכיר המשפיע ר' מענדל ע"ה פוטרפס לא אחת בהערצה בלתי מוסתרת, 'הבין' הוא היטב. על אף גדולתו הגדול בש"ס ופוסקים ובכלל בלימוד, הנה מעלתו העיקרית הייתה 'שידע' לקחת 'א קאפ משקה' [= כוסית משקה]..

במשך כל היום היה יושב בבית הכנסת ולומד בכיס הפנימי של מעילו היה תחוב דרך קבע בקבוק 'משקה', ובכל פעם שהיה נכנס איזה יהודי לבית הכנסת 'מרינה רושצ'ה' היה ר' זוסיא סוגר את הספרים בהם למד או עיין, מוציא מכיסו את בקבוק המשקה ומזמין את היהודי הנכנס להתוועדות בו היה מעוררו לעבודת השם בדרכי החסידות וקביעת עיתים לתורה. בהזדמנויות שונות התבטא שבסופו של דבר הההתוועדויות החסידיות שבהן הרבה להשתתף, שמרו אותו בבחינת 'עושה טובה לעצמו', חזק ובריא לא רק בנשמתו, אלא גם בגופו.