עולם הכשרות כשליחות חיים: המפקח הוותיק הרב משה זלמנוב בראיון מרתק
'לו ידעתם כמה אפשר ליפול בנושאי כשרות גם במוצרים תמימים': כבר מאז היותו בחור, נמשך הרב משה זלמנוב שליט"א, משלוחי הרבי מלך המשיח למגדל העמק ומפקח כשרות בכיר, ל'מבצע כשרות'. הנושא 'בער' בו, ובמשך הזמן השתלם והתמקצע, וזכה להפוך מפעלים מזון רבים למהודרים בתכלית • כיום הרב זלמנוב עומד בראש 'מכון כשרות בהידור' ומרבני 'מכון הלכה חב"ד', ומעורר את דעת הקהל (זאת בנוסף להיותו יו"ר ארגון הנוער 'צבאות השם מגדל העמק') • לכתבה המלאה
•••
יום אחד נכנס הרב משה זלמנוב, משגיח ומפקח כשרות, חסיד חב"ד, לאחד ממפעלי המזון הגדולים שהיה אמור להיות כשר לפסח בכל ימות השנה. כשנכנס, ראה לתדהמתו שמייצרים בו גם פסטה, שהיא כמובן חמץ גמור. את הפסטה הכינו באותו קו יצור המיועד לייצור ירקות קפואים כשרים לפסח. הסערה שפרצה, הייתה גדולה. 'מובן שהיינו צריכים להכשיר את כל קווי היצור במפעל מחדש, ולוודא שכל קווי היצור והמכונות שבתהליך היצור הינם כשרים לפסח', מספר הרב זלמנוב. 'ברוך השם, זכינו לעשות תיקון גדול לטובת כלל ישראל'.
הרב משה זלמנוב - דמות מפתח מרכזית וממייסדיה של קהילת חב"ד מגדל העמק, הוא אחד ממפקחי הכשרות המובילים והמנוסים בארץ הקודש. במשך השנים עבד במערכות כשרות שונות, הכיר מקרוב את עבודתם של אינספור מפעלי מזון, והוא רואה את ההשגחה בעולם הכשרות לא כמקצוע, אלא כשליחות חיים.
מבצע כשרות, מבצע חיים
הרב משה זלמנוב גדל בכפר חב"ד להורים שעלו מרוסיה. אביו הרב ישראל יצחק ('ישראל איצ'ה') זלמנוב ע"ה עבד לפרנסתו כשוחט ובודק. בנוסף היה עסקן ציבורי גדול, כשעיקר התעסקותו הייתה סביב ארגון פעולות ו'מבצעים' במסגרת ארגון 'צעירי חב"ד'. הרב זלמנוב זוכר את אביו שותף פעיל במאפיית מצות שמורה עבור 'מבצע מצה לתלמיד', או בארגון ההקפות שניות בכפר, לצד התוועדויות ואירועים גדולים בכפר חב"ד, בי"ט כסלו ובמועדים נוספים.
'אבי ע"ה היה הרוח החיה ופעיל בכל רבדי החיים החסידיים בכפר חב"ד. הוא היה פעיל בארגון מפעל האירוח בשבתות ובחגים במשפחות בכפר, היה מדריך סיורים רגליים בכפר חב"ד לצעירים שבאו ללמוד על חיי החסידים בכפר, כיהן כחבר וועד הכפר, ועוד. כראש המועצה הדתית התעסק בתקינות העירוב, המקוואות והגנרטור לשבת', נזכר הרב זלמנוב.
אמו מרת יוכבד ע"ה (בת הרה"ח הרב חיים מאיר גרליק ע"ה) עסקה רבות בחינוך, והייתה מהגננות הראשונות בכפר חב"ד, זאת בנוסף לפעילותה בעסקנות ציבורית של נשות כפר חב"ד. היא גם הגישה עזרה עבור העולים החדשים שהגיעו מברית המועצות. בנוסף, כתבה זיכרונות מסעירים מפי הרבנית חנה, אם המלך, כאשר זכתה להיות המלווה שלה בבריחה הידועה מברית המועצות.
ההתעוררות של הרב זלמנוב לנושא הכשרות, החלה בחודש תמוז תשל"ה, כאשר הרבי מלך המשיח החל לדבר על חשיבות כשרות האכילה והשתייה, לימים זה הפך לאחד מעשרת המבצעים. 'הייתי אז בחור צעיר, וכבר אז הצטרפתי לצוותים של אברכים מכפר חב"ד שהיו נוסעים לבתים של יהודים שביקשו לשמור כשרות, והיה צורך להכשיר את המטבח בביתם. במשך השנים העניין הלך וצבר תאוצה, וחיי נעו סביב מבצע כשרות. גם אחיי ואחיותיי חונכו בבית לפעילות הפצת המבצעים, וברוך השם כולנו זכינו להיות עסוקים בפעילות בשליחות הרבי מלך המשיח'.
בשנת תשל"ז נפתחה הישיבה הגדולה של חסידי חב"ד בצפת, והרב משה זלמנוב היה מראשוני התמימים שלמדו שם. הוא חבש את ספסלי הישיבה עד שנת תש"מ, אז נאלץ לשוב לכפר חב"ד בעקבות חולשתו של אביו. באותה תקופה התמנה למזכיר צא"ח בכפר חב"ד. 'כחלק מתפקידי, הייתי מעורב יותר בפעילות ובארגון המבצעים גם במסגרת צא"ח המרכזי בארץ הקודש. אפשר להבין לבד, כי הייתי מעורה בנושא הכשרת מטבחים יחד עם אברכים נוספים מכפר חב"ד'.
בשנת תשמ"ב, בתום שנת האבלות על אביו, טס הרב משה לחצרות קדשנו שם שהה כמה חודשים. בחודשים אלה סייע בפעילות שניהל אחיו הגדול הרב שרגא פייביש זלמנוב שיחי' במסגרת ה'וועדה לדוברי העברית' בניו יורק. הארגון היה אחראי על פעילות עם עשרות אלפי דוברי עברית בניו יורק והסביבה.
בתקופה זו ואף לאחר מכן, סייע להכשיר מטבחים בבתי יהודים ברחבי ניו יורק, לפי דרישה מהשטח. רבים מהם עשו זאת בעקבות דברי הרבי על זהירות בכשרות המאכלים. הבחורים התארגנו צוותים-צוותים, ויצאו להכשיר מטבחים בשכונות השונות של ניו יורק והסביבה.
באותה תקופה הקים הרבי את 'קרן המליון', שסייעה במימון ההוצאות הכספיות עבור אלה שביקשו להכשיר את המטבחים, אך לא הייתה להם אפשרות כלכלית לממן זאת. הקרן סייעה במימון קניית מערכות כלים חדשות, בניית כיור נוסף במטבח, וכדומה.
'זכיתי באותם ימים לכתוב דו"חות רבים לרבי, כאשר המזכיר היה מוציא צ'ק השתתפות בהוצאות עבור אלה שביקשו זאת', נזכר הרב זלמנוב. 'הסכומים היו יכולים להגיע לעיתים גם עד אלפי דולרים. היו שבועות שהצוותים של הבחורים היו עוברים בעשרות בתים ומכשירים את המטבחים לצד הטבלת כלים, וכדומה'.
הקיבוץ ביקש הכשר מהודר
בשנת תשמ"ז שב הרב זלמנוב לארץ הקודש, ובברכת הרבי נשלח לחזק את מוסדות חב"ד במגדל העמק, ולפעול בשליחות הרבי בעיר וסביבותיה. בשנים הבאות, במסגרת עבודתו, נכח לדעת כי ישנו מחסור גדול במוצרי כשרות בסיסים בכשרות מהודרת במגדל העמק בפרט, ובאיזור הצפון בכלל.
'היה צריך להביא את מוצרי המזון המהודרים מאיזור המרכז, בעיקר מכפר חב"ד', הוא נזכר. הפעילות הזאת דחפה אותו יותר להתעסק בכשרות גם במסגרת מפעלי מזון באזור הצפון - בכשרויות של הרבנויות המקומיות וכן במערכות הכשרות המהודרות של הרב לנדא, בד"צ העדה החרדית ירושלים, או בגופי הכשרות הבדצ"ים של הרב מחפוד והרב מוצפי שמינו אותו כמשגיח ומפקח מטעמם במפעלי מזון שונים'.
מה בעצם מאפיין את עבודת ההשגחה הכשרותית במפעלי מזון?
'כשהתחלתי את השליחות שלי במגדל העמק ובסביבה, כמעט שלא היה ניתן להשיג מוצרי מזון מהדרין, רק בכשרות בסיסית. התחלתי אפוא להתעסק בהכשרות של מפעלי המזון במגדל העמק והסביבה. בימי שישי הייתי יוצא למבצע תפילין במפעלי המזון באיזור, שם זכיתי להניח תפילין לעובדי המפעלים. אחד המקומות אליהם הייתי מגיע מידי יום שישי, היה קיבוץ כפר החורש, הסמוך למגדל העמק.
בקיבוץ ישנה מאפייה גדולה. מידי יום שישי הייתי מניח תפילין לעובדים, משאיר להם דפים על פרשת השבוע ודברי תורה. בכל ביקור, הייתי משוחח עם המנהל ומעודד אותו בחשיבות עניין הכשרות, ואף הצעתי את עזרתי. בכל פעם הייתי נדחה על הסף, באומרו שהם קיבוצניקים, ולא שייך שיכשירו את המאפייה שלהם למהדרין. מבחינתם זה כלל לא היה על הפרק. למרות זאת לא התייאשתי, והמשכתי כך כל שבוע.
פעם אחת אמר לי המנהל, כי לאחרונה התקיימה אסיפה של כל חברי הקיבוץ, והוא העלה את הנושא מיוזמתו. לאחר דיון סוער הגיעו למסקנה - כשרות מהודרת זה צורך כלכלי. 'אם למאפייה תהיה כשרות מהודרת, הם יוכלו לשווק את התוצרת גם לבתי המלון המבקשים מאפים בכשרות מהודרת, שלא לדבר על ישיבות שהוקמו באותן שנים באיזור הצפון'.
באותה עת היה הסדר שקבע, כי לכל מאפיה יש תחום שיווקי משלה, ורק היא רשאית למכור באותו איזור. שום מאפייה אחרת שקיבלה סבסוד מהמדינה, לא יכלה למכור בשטח לא-לה. בעל המאפייה אמר לי אפוא, כי ישנם בתי מלון רבים וישיבות הדורשים כשרות מהודרת, 'אבל אנחנו לא יכולים לספק את מבוקשם'. 'בשביל זה הנני כאן', אמרתי. 'אשמח לעזור לכם'.
לאחר דיונים ממושכים, הוסכם כי הם יבקשו כשרות של הבד"צ העדה החרדית בירושלים. יצרתי קשר עם משרדי העדה החרדית, מערכת אותה הכרתי היטב, שכן עבדתי כמשגיח מטעמם במפעלי מזון שונים באזור הצפון. רבני ועד הכשרות ביקשו לקבל מכתב בחתימת ידם של רבני האיזור לכך שהם מסכימים לכשרות נוספת של הבד"צ. 'אנחנו לא רוצים שיראה כאילו אנחנו חותרים תחת הרבנים המקומיים של הרבנות'.
עם הזמן נוצרו עוד מניעות ועיכובים רבים. גם הבד"צ מצידו עיכב את תשובתו לבקשת המאפייה. לשמחתי, בעלי המאפייה היו נחושים לקבל כשרות מהודרת. לבסוף הגענו למשרדו של הרב יהודה לייב לנדא ע"ה בבני ברק, שהגיע אישית למאפייה, סקר את המקום ונתן הוראות כדי להכין את המקום לכשרות מהודרת.
ככה התמניתי באופן טבעי לכהן כמשגיח במאפייה מטעם הרבנות של נוף הגליל (נצרת עילית), כאשר הרב ישעיהו הרצל שליט"א והרב יצחק דוד גרוסמן שליט"א מהרבנות מגדל העמק והרב לנדא ע"ה מלווים את עבודתי.
לצורך מעבר לכשרות המהודרת, נעשו במאפייה שינויים רחבים ועמוקים. זו מאפייה משוכללת העובדת ללא מגע יד אדם, וכל תהליך האפייה הינו ממוחשב, החל מקבלת חומרי הגלם ועד לאריזה והעמסה על משאיות החלוקה'.
תוכל לשתף במקרה מעניין מהקשיים שיש 'מאחורי הקלעים'?
כשהתחלנו להכין את המאפייה להכשר מהודר, היה צריך לבנות קומה נוספת עם מערכת נפות מעל למלושים. לא פעם נמצאו חרקים בשלב שלפני הלישה. זה היה נראה לנו מוזר, והכנסנו לתמונה את מפקח הכשרות של הרב לנדא - הרב אשר הופמן שי', כדי לעקוב אחר המקור של החרקים. בכל פעם שמצאנו מוקד משם יצאו החרקים, נטרלנו אותו. אבל זה לא עזר, כי הם הגיעו שוב ושוב.
התחלנו לבדוק יותר לעומק ובדקנו בכל מקום שידנו מגעת. כשהגענו למכלים של הפרמיקיס, (פרימיקס - התוספות וחומרי הגלם שמוסיפים לבצקים), מצאנו כי בתחתית ישנם מגופים, ומסביב להם יש גומי איטום. התברר שחרקי הקמח התמקמו תחת הגומי האוטם, מה שהביא את אנשי האחזקה במאפייה להחליף את הגומיות בכל המגופים בתהליך היצור במאפייה. תהליך שלקח עוד כמה שבועות, עד שניקינו את המאפייה היטב.
מדובר במאפייה גדולה העובדת כמעט עשרים וארבע שעות ביממה. ברבות השנים נבנה מערך של 'נאמני כשרות' המשגיחים על הנעשה. 'נאמנים' אלה מלווים את כל תהליך הלישה והאפייה, כשהם אחראים בין השאר על הדלקת התנורים והפרשת חלה. כעשרים וחמש שנים הייתה המאפייה בשותפות של הקיבוץ, ורק לאחרונה נמכרה לשליטה מלאה של מאפיית אנג'ל, בכשרות הרבנות האזורית 'עמק יזרעאל' ובהשגחת בד"צ העדה החרדית ירושלים.
הקדוש ברוך הוא זיכה אותי להעביר מפעלי מזון רבים לכשרויות מהודרות
'אחד הרבנים המתמחים בנושא כשרות עמם אני בקשר' - מוסיף הרב זלמנוב לספר - 'הוא הרב חיים כץ מחיפה. בזמנו, ביקש שאעזור להם ואדריך אותם בהידורי הכשרות בחיפה. השבתי כי אשמח לעשות זאת. 'אני כאן בשליחות הרבי שליט"א, אשמח לעזור במה שביכולתי'.
הוא ביקש לוודא שבמאפייה מסוימת בשוק תלפיות בחיפה תהיה בכשרות מהודרת. הגעתי למקום, והסברתי לבעלים לגבי תהליך היצור הנכון, ונתתי הוראות איך לפעול. הסברתי להם כי העניין המרכזי זה לא רק חומרי הגלם שצריכים להיות כשרים, אלא למצוא את הדרך לניקוי המאפייה באופן של יתפתחו מושבות חרקים במאפייה.
היה מקרה נוסף בו התבקשתי לסייע במתן כשרות במפעל ליצור בצקים קפואים בקרית טבעון. נפגשתי עם בעל המפעל, וזה סיפר לי כי בנוסף לכשרות מטעם הרבנות, ישנה השגחה נוספת (שאת שמה לא אנקוב), אך אין ביקוש לסחורה בכשרות זו. הוא ביקש אפוא שאמליץ לו על דרך להעלות את רמת הידורי הכשרות. הצעתי לו לקבל כשרות אחרת (שגם את שמה לא אנקוב), והוא הסכים באמרו כי הוא מאמין שזו כשרות שיכולה להתאים למפעל שלו. ברוך השם, בזכות העלאת רמת הכשרות, המפעל העלה בהצלחה את רף המכירות שלו.
בשל עניין משפחתי נאלץ המנהל לעזוב את המפעל המשפחתי, והציעו לו לנהל מפעל דומה בכפר תבור. כשהגיע לנהל את המפעל, המליץ למועצת המנהלים מיד בהתחלה לשדרג את הכשרות לכשרות מהודרת עוד יותר. בסופו של תהליך, המפעל - שבינתיים נמכר לחברה אחרת – קיבל על עצמו הכשר מהודר של בד"צ מהדרין של הרב רובין מרחובות.
מנהל המפעל עזב לימים את מקום עבודתו, ופתח מפעל חדש בניהולו בקיבוץ יפעת. בשלב זה הבין כי אם הוא מעוניין בשיווק ארצי רציני, עליו לעבור להשגחה של בד"צ העדה החרדית ירושלים. בעקבות כך, גרר אחריו מאפייה נוספת שעברה לכשרות של העדה החרדית ירושלים'. 'ברבות השנים' - אומר הרב זלמנוב בסיפוק - 'זכיתי להעביר מפעלים רבים להכשרים מהודרים ביותר כמו בד"צ העדה החרדית ירושלים, הרב לנדא ב"ב והכשרים נוספים'.
אינני יכול שלא לשמוע את נימת הסיפוק בקולך. מה מוביל אותך לראות את הכשרות כשליחות חייך?
'אני רואה שהקדוש ברוך הוא זיכה אותי לפעול בתחום הזה, ולהוביל דברים רבים, לשנות לא מעט מפעלי מזון לכשרויות מהודרות, וזה בעצם מה שמנחה אותי להמשיך עם זה הלאה. אני מחפש כל הזמן הזדמנויות להוביל מהלכים כדי שלעם ישראל תהיה את האופציה לאכול הכי כשר ומהודר שאפשר'.
במשך השנים עסק הרב זלמנוב גם בתחום הכשרות במערכי הכשרות והשחיטה של הרב ברוך בועז יורקוביץ' מלוד והרב משה קורנוויץ מבית שמש, וכן הרב ישראל יוסף הנדל ממגדל העמק. כן פעל בשירות בד"צ של הרב בן ציון מוצפי כשהוא מפקח במפעלי בשר בארץ ומחוצה לה. בתוקף מומחיותו זו, נמנה הרב זלמנוב בין הרבנים העונים על שאלות הלכה במסגרת הפרוייקטים של 'מכון הלכה חב"ד' (כמו 'סמס לרב' ועוד): 'מידי יום מפנים אליי עשרות שאלות בנושא הכשרות ועלי לענות עליהן'.
יש גם שאלות שאתה שואל מומחי כשרות גדולים יותר?
במרבית השאלות - התשובות הן דומות, שכן אלו שאלות החוזרות על עצמן. לפעמים אני מקבל שאלות נדירות, או אז אני מברר תוך התייעצות עם מומחי כשרות שונים. למשל, כשאני מקבל שאלה לגבי מוצר מזון המיוצר ומיובא מתאילנד, אני יוצר קשר עם שליח הרבי המתעסק בכשרות בתאילנד.
אם מדובר במוצר שמגיע מווייטנאם, אני פונה לשליח בווייטנאם. אני שומר על קשר עם שלוחים רבים במדינות בהן מיוצרים מוצרי מזון שונים. אני שואל אודות תהליך הייצור במפעל, מברר אלו שאלות עולות שם וכיצד הם פותרים אותן, והאם זה מתאים להגדרה של כשרות מהודרת או שזה 'כשר' בלבד.
מלאכת ההשגחה נתונה לשינויים גם לפי מועדי השנה, כמו למשל השגחה על ארבעת המינים, או חבורת מצות שמורה לקראת פסח. אני מפקח על ייצור יין ביקבי בוטיק של יין ושמן זית. כרמים אלה נבדקים על ידי אגרונום מאנ"ש המומחה בתחום זה שבודק כי אין בעיות ערלה. לעת הבציר או המסיק אני מגיע לכרמים בכל הארץ, ומוודא ששולחים את הענבים או הזיתים מהכרמים המאושרים שהם ללא חשש ערלה. כן אני משגיח שהפרשת תרומות ומעשרות ותהליך היצור יעשו בהידור.
מלבד השאלות שאתה מקבל במסגרת 'מכון הלכה חב"ד', בוודאי פונים אליך אנשים רבים עם שאלות אלו ואחרות. אלו סוגי שאלות אתה נשאל ביום יום?
בדרך כלל אלו הן שאלות לגבי תוספי מזון או תרופות. יש גם המתעניינים בנושאי בריאות, כמו אצות, דפי אורז, ומוצרים אסיאתיים שונים. כפי שאמרתי, אם צריך, אני פונה לשליח הרבי הנמצא במדינת הייצור, ומברר אצלו לגבי המפעל ותהליך מורכבות היצור של המוצרים.
גם דברים המשווקים כטבעיים בלבד, צריכים כשרות?
בהחלט! גם דברים הנמכרים כ'טבעיים' (בהנחה שהם באמת כך) יש בהם שאלות מורכבות בנושאי כשרות, כמו למשל 'בישול ישראל'. צריך גם לברר מה עוד מכינים באותן מכונות במפעל מלבד המוצר המדובר. לעתים מייצרים בהם דברי טריפה ממש, והמכונות או קווי היצור לא עוברים הכשרה כנדרש. אני מקבל גם לא מעט שאלות בנושא המצוות התלויות בארץ, או תרומות ומעשרות. לעיתים יש יהודים המתקשרים לברר את ההבדלים בין הכשרויות השונות, והאם יש לזה משמעות לגבינו, חסידי חב"ד.
לפני חמש שנים התמניתי כמשגיח כשרות מטעם הרבנות בקעת הירדן בראשות ידידי הרב מנחם גליצנשטיין שי' והבד"צ העדה החרדית ירושלים. בעיקר מוניתי להפריש תרומות ומעשרות בתמרים. היו מקרים בהם הפרשתי תרומות ומעשרות בלמעלה ממיליון ק"ג של תמרים ליום! אלו כמויות עצומות.
בעבר, כולם ידעו כי לתמרים אין בעיות ערלה, אבל בשנים האחרונות התחילו לגדל את התמרים בשתילים במטרה שהגידולים יתנו פירותיהם בצורה מהירה יותר. לכן היום צריך להשגיח ולספור שנות עורלה גם בתמרים, מה שלא היה נהוג כל השנים.
אני חייב להוסיף כי כל השליחות במגדל העמק והסביבה לא הייתה נעשית לולא עזרת אשתי הרבנית חני תחי' (בת הרה"ח הרב זלמן טוביה הכהן ע"ה ותבלח"ט הרבנית לאה שתליט"א אבלסקי - שלוחי הרבי מלך המשיח בקישנייב מולדובה), ואחד עשר ילדינו שיחיו.
הוספה בהידורי כשרות כהכנה לגאולה
לפני למעלה מעשור פתח הרב משה זלמנוב את 'מכון כשרות בהידור'. ביקשתי ממנו שיכיר לי מעט מתפקידי המכון ופעולותיו. 'פעילות המכון מיועדת בעיקר בתחום ההסברה לציבור הרחב - מה צריך לעשות כדי לשמור על הכשרות. הפעילות נעשית על ידי הרצאות בבתי ספר או סדנאות, במהלכן אני מסביר את חשיבות הכשרות, ועד כמה חשוב לעמוד בסטנדרטים גבוהים.
אני מדבר על חשיבות הביקורת בעסקי המזון, על טכנולוגיות ביצור המזון, על אינספור אפשרויות להיכשל גם במקרים שאנחנו בטוחים כי 'אין שום בעיה' ועוד. בהרצאות אני מנסה לתת את הכלים כדי שכל יהודי ידע למה הוא צריך לשמור על כשרות כמה שיותר מהודרת.
הרבי מדבר על כך שכל נושא השליחות צריך להיות חדור בנקודה המרכזית של לקבל פני משיח. איך עניין הגאולה קשור לעניין הכשרות?
במתן תורה הקדוש ברוך הוא חיבר בין הגשמיות לבין הרוחניות. כשאנחנו מברכים על מזון בטרם אכילתו, אנחנו יוצרים חיבור בין הגשמי לרוחני, אולם עלינו לוודא שהמאכל אכן ראוי לברכה, וכדי שיהיה ראוי למאכל, אנחנו מוודאים שהוא כשר ומהודר. זה בעצם המוטו המרכזי של כל עניין הכשרות - חיבור הגשמי והרוחני ביחד. ברוך ה' רואים תנועה מאוד חזקה בציבוריות, כאשר ישנם יהודים רבים המתחזקים בנושא הכשרות, ומחפשים לאכול רק בכשרות מהודרת.
כחלק מתפקידי כמפקח ורב במחלקת הכשרות ברבנות עפולה, אני רואה שיש עסקים רבים המבקשים לקבל כשרות מהודרת, שכן זו הדרישה שבאה מהציבור. בעבר התקשר אלי יהודי שרצה לפתוח עסק של בורקס. הוא רצה עסק כשר. בשבוע שעבר, כמה חודשים עמוק לתוך המלחמה, הוא התקשר אלי בשנית ואמר שהוא מבקש כשרות מהודרת. 'זה ממש חשוב לי', הסביר. זו רק דוגמה אחת למציאות העכשווית, כאשר בתי עסק רבים עוברים לכשרות מהודרת.
איזה מסר תרצה להעביר הלאה?
אני פועל בתחום הכשרות מזה שנים רבות, ויכול להעיד שלא קשה היום לשמור על כשרות מהודרת בכל מצב. עם זאת, חשוב להקפיד על הכשרות המופיעה על גבי המוצר, שכן תעשיית המזון מורכבת מאוד. גם אם מיוצר עם מרכיבים מן הצומח עם רכיבים הנקראים 'טבעיים', וגם אם כולו מן הצומח. בתהליך היצור, המוצר עובר תהליך קולינרי כלשהו הכולל בתוכו שאלות הלכתיות הנגזרות מאופן תהליך היצור.
ישנם רכיבים שבמדינות מסוימות לא מחוייבים להצהיר עליהם עקב העובדה שהם מהווים אחוזים בודדים, או אפילו אחוז בודד מהמוצר כולו. מרכיבים כאלה יכולות להיות שוליים כדי להיטיב עם הגדרת 'צמחוני'. יש גם תבלינים מהצומח שעשויים לקבל תוסף שמקורו בבעלי חיים או מהצומח עם חששות ברורות של יין נסך, חלב עכו"ם, ג'לטין ללא כשרות מהודרת, ועוד. להלכה, הם עדיין עלולים לייצר בעיות ושאלות, חששות וספקות בכשרות.
בהתאם לכך, בכל מוצר, גם צמחוני, צריך להכיר את תהליך היצור, הכולל, כאמור, את החומרים המרכזיים, את התוספים, ואת קווי היצור בו מיוצר המוצר, ולראות אם ואיך, במה וכיצד ניתן לתלות את טיב כשרותו. אני גם מודע לכך שיש חוסר במסעדות עם כשרות מהודרת. באופן אישי אני מעודד כל מסעדה שאני יכול, לעבור לכשרות מהודרת כדי שגם משפחות חרדיות, ואפילו אנ"ש, יהיה להן מקום מתאים לאכול. אני מתחיל מהקל אל הכבד - במסעדות ובעסקים שהם פרווה או חלבי. התחלתי באזור הצפון, ואם ירצה השם נפרוץ משם לכל הארץ, ובכך נרבה כשרות בארץ הקודש.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר