רוצה לעבוד את השם? אל תרגיש 'חופשי' לעשות כרצונך • מעורר

אחד מיסודות חסידות חב"ד הוא 'קונטרס העבודה' שהוציא לאור הרבי הרש"ב, ובו מדריך הרבי כיצד יש לעבוד את השם בדרך הרצויה. עורך אתר 'לחלוחית גאולתית' מגיש חלק מפרק ב' בקונטרס זה (בהמשך לתחילת הפרק שפרסמנו באתרנו), בו מבואר על החשיבות ההגדרה של האדם, שלא יהיה 'חופשי' ו'פתוח' כלפי עצמו - אלא תמיד יזכור את הבורא ותהיה לו יראת שמיים, ובמילא יגדיר את עצמו בחוש השמיעה שלו, וכן בכל הדיבורים שמדבר (בנוסף לנחיצות 'שמירת העיניים'), כהקדמה הכרחית לעבודת האהבה באריכות התפילה • 'ולא ירחיב פיו ולשונו בשום דבר. ובדרך כלל הוא מוגדר בכל החושים והכוחות שלו, מפני פחד אלוקים שעליו. והוא עניין קבלת עול מלכות שמיים, כי ההיפוך מזה הוא פריקת עול. והוא ההולך בשרירות ליבו למלאות תאותו לכל אשר ירצה' • לקריאה

•••

 ☚ האזינו לשיעור גדוש סוחף עם הרב אופן בקונטרס העבודה לרבי הרש"ב • פרק ב'

וכן בחוש השמיעה, אוטם אוזנו משמוע דיבורים האסורים, כמו דברי הוללות וליצנות וכל דבר שאינו הגון, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בכתובות דיבור המתחיל סוף עמוד א' על פסוק 'ויתד תהיה לך על אוזנך', וכן גם דברים בטלים שגם המה פועלים פעולה רעה בנפש, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם 'אל ישמיע אדם לאוזניו דברים בטלים - מפני שהן נכוות תחילה לאברים', הרי שגם המה כוויה לנפש כו'. 

וכן ההגדרה בדיבור, שלא ידבר דיבורים האסורים כמו דיבורים הנזכרים לעיל ולשון הרע ורכילות וכהאי גוונא, ולא דברים בטלים ולא ירחיב פיו ולשונו בשום דבר. ובדרך כלל הוא מוגדר בכל החושים והכוחות שלו, מפני פחד אלוקים שעליו. והוא עניין קבלת עול מלכות שמיים, כי ההיפוך מזה הוא פריקת עול. והוא ההולך בשרירות ליבו למלאות תאותו לכל אשר ירצה. 

ולאו דווקא בדבר תאווה בפועל, כי אם גם הפתיחה בחושים שלו, לדבר כל מה שעולה על רוחו, גם דיבור האסור וכן לשמוע ולראות הכל, שהן השערים והמקורים המביאים לידי תאווה ולידי רע גמור רחמנא ליצלן כנזכר לעיל. וסיבת הפתיחה הזאת הוא מפני פריקת עול מלכות שמיים, שהוא כמו חופשי לעצמו (בלשון אידיש זייער פריי ביי זיך, ער פילט קיין עול אויף זיך [= מאוד 'פתוח' בעצמו, הוא לא מרגיש שום עול על עצמו]) ומשום זה יעשה מה שליבו חפץ. 

 ☚ הרבי בחריפות: פרסום גודל עוון 'שמירת הברית' - מציל נפש בחורי ישראל

וכמו בטבע בני אדם הרי אינו דומה האדם כמו שהוא בביתו בפני עצמו, וכמו שיושב עם אחרים וכל שכן עם גדולים וטובים ממנו, שמעציר את עצמו בכל הכוחות שלו, ועל כולם בחשבון יבוא איך לעמוד ולישב ואיך לדבר, אבל בביתו כשהוא לעצמו לא יתחשב כלל, ויטה על צידו או ישכב וידבר ככל העולה על רוחו.

וכן הוא ברוחניות הפתיחה בהחושים, שאין מעצור לרוחו לראות ולהביט וכו', הוא מפני שאין עליו עול מלכות שמיים כלל, שאינו נרגש בו כלל (גם לא בהעלם) עול האדון - אדון כל הארץ ברוך הוא אשר מייחד מלכותו יתברך עלינו בפרט, לכן יעשה כל מה שיחפוץ ומשום זה לא ישים פחד אלוקים נגד עיניו כלל וכלל, והיינו שלא יפול ליבו ולא יחוש כלל על שזהו נגד רצון ה' ואשר פוגם בנשמתו לשחתה לגמרי רחמנא ליצלן.

אבל כשיש עליו עול מלכות שמים, הרי הוא מוגדר ומכווץ בכל החושים שלו, וכמו העבד שהוא מכווץ תמיד מפני עול האדון שעליו, ואין לו שום חופשית ופתיחה בעצמו (ער איז ניט פריי און ניט אָפען ביי זיך, נאָר שטענדיג פארקוועטשט און ווי פארצאמט [= הוא לא 'חופשי' ולא 'פתוח' אצל עצמו, רק תמיד מכווץ וכמו עייף]) מפני שנרגש בו תמיד עול האדון, וגם כשהוא מרוחק מן האדון, אינו יוצא מן העול הזה הנרגש בו תמיד, והוא מורגל בעול הזה שאינו כבד עליו כלל, ואינו יודע אחרת כלל וכמו שמבואר במקום אחר. 

וכמו כן הוא בעול מלכות שמיים שנרגש בו תמיד שיש לו אדון עליו, והרגש זה אינו בהתגלות בהכוחות, כי אם הרגש נעלם שיש עליו עול המכווץ אותו ומגדיר אותו בהחושים שלו, לבלי להתפשט בהם נגד רצון ה' חס ושלום, וכמו כן יהיה פחד אלוקים תמיד לנגד עיניו שירא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כו'.

 ☚ עבודת ה'אתכפיא' של המשפיע הדגול ר' פרץ מוצ'קין

(דעול מלכות שמיים ויראת חטא ויראת אלוקים - הכל אחד, רק דעול מלכות שמיים הוא בהעלם, יראת חטא ויראת אלוקים הוא בהתגלות דהיינו התעוררות נגלה בהכוחות, ולכן עול מלכות שמיים הוא מה שפועל בדרך ממילא, היינו שהוא מוגדר ממילא בהכוחות והחושים, כמו שאינו רואה ואינו שומע וכו', וכמו כן אינו מתאווה או אינו כועס מפני עול מלכות שמיים שעליו. 

והיראה היא במקום שצריך התגברות לגדור את עצמו, והיינו שמגדיר את עצמו מפני היראה ופחד אלוקים שנגד עיניו, ויראת אלוקים היא בהתגלות יותר מיראת חטא, והיינו שיש בזה יותר הרגש אלוקי הבא על ידי איזה התבוננות באלוקות, וכמו שיתבאר בענין יראו מה' כל הארץ כו').