כך החלה 'סעודת משיח' בשביעי של פסח • סקירה היסטורית

מאז יצאה לאויר העולם תקנת הרבי הרש"ב על שתיית ארבע כוסות יין בסעודת משיח לפני למעלה ממאה שנה, מקובל אצל קהל חסידי חב"ד ברחבי תבל לפרסם ביתר שאת את התקנה הקדושה בכל שדרות עמינו • לפנינו סקירה מרתקת על חג הפסח בפעם הראשונה בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש מאז היווסדה, בחג הפסח תרס"ו הידועה כ'שנת הקץ', אשר היתה שנה מופלאה וזכורה בקרב ימי החסידים כפסח מלא גילויים מרעישים מהרבי הרש"ב, אשר במהלכה גם תיקן את התקנה הקדושה של הד' כוסות בעת 'סעודת משיח' • לקריאת הסקירה המרתקת

•••

 ☚ יומן מסע מטלטל: הבריחה מהישיבה לרבי הרש"ב בליובאוויטש 

סיפר החסיד הרב חיים מרדכי פרלוב, מתלמידי 'תומכי תמימים' בליובאוויטש: עד שנת תרס"ו היה הסדר בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש, שלחג הפסח מתארחים תלמידי הישיבה באכסניה מקומית. החל משנת תרס"ו נקבע סדר חדש: כל תלמידי הישיבה, גם בנים למשפחות אמידות שבמשך כל השנה היו אוכלים על חשבון עצמם, יישארו בישיבה ויסעדו בה במהלך חג הפסח. סדר זה נקבע גם עבור תלמידי ה'חדרים' הצעירים שבמשך כל השנה לא סעדו בחדר האוכל של הישיבה.

הממונה על הארגון והניהול היה בן הרבי, הרבי הריי"צ, ה'מנהל-פועל' של הישיבה. כל דבר שבן הרבי עסק בו, התנהל בסדר מופתי. הרבי הריי"צ שלח מראש שליח מיוחד לוויטבסק כדי לרכוש כלי בישול גדולים במיוחד, וכן כלים לאכילה ושתייה וסכו"ם. מספר הכלים שנרכש היה עצום, וכשאוחסנו במטבח הישיבה, היה המראה דומה לחנות כלים ענקית.

מאחר שחדר האוכל הרגיל לא הספיק עבור כולם, ובוודאי לא עבור ישיבה נוחה שתאפשר לשמוח בשמחת החג כראוי, נבחר ה'זאל הגדול' כמקום מתאים לחדר אוכל. צוות מיוחד של בחורים נתמנה לנקות, להכשיר ולסדר מבעוד מועד את ה'זאל' למטרה זו.

בלילו הראשון של החג, לאחר תפילת מעריב, נכנס הרבי הרש"ב עם בנו הרבי הריי"צ לראות את ה'זאל', שמראהו היה חדש, נקי ומבהיק, וכולו ערוך ומוכן לקראת עריכת ה'סדר' על ידי הבחורים. מאוחר יותר סיפרו שלמראה ה'זאל', התבטא הרבי הרש"ב: 'תענוג רוחני'..

מוסיף ומספר החסיד הרב יהודה חיטריק, אף הוא מתלמידי הישיבה בליובאוויטש: שני לילי הסדר, וכן שאר ימי חג הפסח התנהלו בסדר מופתי. ההנהלה מינתה ממונה ראשי וסגנו. לצידם עמד צוות אחראים להשגיח שכל הענינים יסודרו כראוי. לקראת ליל הסדר נתלתה על הקירות רשימת שמותיהם של התלמידים היושבים ליד כל שולחן. כל כיתה ישבה ליד שולחן מיוחד, ובכל שולחן היה ממונה שהיה צריך לספק לכל אחד מהסועדים בשולחן כל מה שדרוש לו עבור קערת הסדר וכן יין לארבע כוסות.

 ☚ סקירה מיוחדת עם גילויים וחשיפות: 'המשך תרע"ב' של הרבי הרש"ב 

אחד הבחורים נתכבד 'למכור' כיבודים שונים, כמו לשאול את ארבע הקושיות בקול רם; מי יסיים כל פיסקא באמירת ההגדה; ריקוד פלוני עבור שולחן פלוני; מילוי כוס של אליהו; פתיחת הדלת לאליהו הנביא, וברכת הזימון. את הכסף מסרו לאחר מכן לקופת הבחורים.

לאחר שכולם מצאו את מקומם היה הממונה הראשי מכריז: 'שולחן א' יקדש'. לאחר שהללו סיימו את הקידוש, הוכרז: 'שולחן ב' יקדש', וכך היה הסדר בכל השולחנות הבאים. כל זמן שלא קידשו בשולחן הקודם, לא התחילו הבאים אחריהם.

כך היה גם בנטילת ידיים - הממונה הכריז על סדר הנטילה לפי סדר השולחנות. מובן שבסדר זה, כשנכחו באולם קרוב למאתיים תלמידים, ובתוספת הריקודים במהלך ה’סדר’, הסתיימו הסדרים בשעת לילה מאוחרת. ה'סדר' הלילה הראשון הסתיים בשעה שתיים אחר חצות הלילה, והסדר בלילה השני הסתיים בשעה ארבע לפנות בוקר.

באמצע האולם עמד שולחן ועליו מנורה גדולה, מעשה ידיו הקדושות של הרבי המהר"ש. המנורה היתה מורכבת מתרי"ג חלקים של עץ, והיתה בעלת שלושה עשר קנים. היא היתה צבועה בשלושה צבעים - חום, צהוב וצבע הנוטה לשחור. כל הריקודים התנהלו סביב השולחן שעליו עמדה המנורה. בכלל, במשך כל השנים, היו ימי הפסח נעשים בשמחה רבה, בהמון חוגג וברוב עם הדרת מלך.

לקראת 'אחרון של פסח' תרס"ו, עם סיומו של חג הפסח שבמהלכו סעדו ה'תמימים' לראשונה באולם הישיבה, פנו הממונים בקרב התמימים אל הרבי הרש"ב והציעו לו שיסעד עם ה'תמימים' סעודת משיח. יוזם הרעיון היה בנו של הרבי, הרבי הריי"צ, והוא הציע זאת בחשאי ל'תמימים' הממונים שיבקשו זאת מהרבי.

בו במקום, הביע הרבי הרש"ב את הסכמתו. לסעודה הוזמנו גם שני אחיו של הרבי, הרב זלמן אהרן נ"ע והרב מנחם מענדל נ"ע, לצד אורחים נוספים שהגיעו לליובאוויטש לימי החג האחרונים. הם יחד עם המשפיעים והמשגיחים בישיבה.

באחד מבתי החומה, ערכו שלחנות כמו אות ח' כפולה; כלומר ח' בתוך ח'. לרגלי הח' היה שולחן קטן ומחוצה לו שולחן גדול; שני השולחנות הללו היו פנויים במשך כל ימי הפסח. על השולחן הגדול עמדה מנורה גדולה ויפה עשויה מעץ מעשה ידיו של הרבי המהר"ש.

באחרון של פסח, כאשר הרבי הרש"ב ואורחיו היו מגיעים לאכול עם התמימים, היו יושבים ליד השולחן הגדול, בעוד שהשולחן הקטן היה מיועד עבור המנגנים. סדר ישיבת הבחורים סביב ה-ח' הכפול היה כך: סביב ה-ח' החיצון ישבו משני צידי השולחן, וסביב ה-ח' הפנימי ישבו מצד האחד עם הפנים לצד שולחן הרבי. על כל שולחן היה ממונה, מלבד הממונה הראשי. עבודתו של הממונה היתה לדאוג להכנת כל צרכי האוכל וגם להשגיח על הסדר בזמן האוכל.

כשהרבי נכנס לאולם, כולם כבר ישבו על מקומותיהם. בעלי המנגנים שידעו לשיר יפה, היו מוכנים ומזומנים ליד שולחן הקטן, סמוך לשולחנו של הרבי. יחד עם הרבי הגיעו גם כל אלה שסעדו על שולחנו כל ימי הפסח. אחד הממונים הביא לו מים ונטל ידיו הקדושות, ואחרי ברכת 'המוציא' תלה את השטריימל על הקיר ונשאר יושב כשכיפה לבד על ראשו. רק לאחר מכן היה הממונה מכריז על קידוש ונטילת ידיים בכל השולחנות.

 ☚ פרשה מרתקת: מרגלי חרש בתוככי ליובאוויטש 

כשהגישו לרבי מרק סלק ('בארשט') לקח מצה ושבר לחתיכות לתוך המרק (למרות שכל ימי הפסח היה נזהר מאד מאד מ'שרויה'). לאחר מכן אמר הרבי למנהל הכספי של הישיבה הרב אליעזר קפלן, שיחלקו לכל אחד מהתלמידים ארבע כוסות של יין, ומיד מילאו את פקודתו, וכל אחד מהתלמידים שתה ד' כוסות כבליל הסדר.

כאשר הרבי לבש את השטריימל ולקח את הגארטל לאמירת דא"ח, קמו כל התלמידים ממקומותיהם ועמדו על הספסלים כדי לשמוע היטב את המאמר. אחרי המאמר הכריזו שכולם יישבו על מקומותיהם, והרבי ברך 'ברכת המזון' והתפללו ערבית.

באמצע התפילה הזדרזו התמימים להוציא את כל השולחנות והספסלים מן האולם, ולאחר תפילת ערבית הכריז הרבי כי הוא קונה ריקוד (סכום זה נתרם לקופת הבחורים), ומכבד את הממונים בריקוד. כל התמימים פצחו בשירה אדירה בעוד הממונים יצאו במחול חסידי.

אחרי שהממונים סיימו את ריקודם, קנה הרבי שוב ריקוד, והפעם כיבד את המלמדים שהיו שם - וככה כמה פעמים נוספות. האחרונים שכובדו בריקוד, היו כל תלמידי התמימים, ואלו יצאו במחול מתוך שמחה גדולה. בסיום סעודת משיח, ליוו את הרבי לביתו בשירה וזמרה. אשרי עין ראתה כל אלה..