יש לכוון את 'כוונת המקווה' כשטובלים לפני התפילה? • מעניין

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה מכתב מעניין של הרבי מלך המשיח מח"י אלול תשט"ו, בו מוסבר על החשיבות לקבל הדרכה באופן אישי ממשפיעי אנ"ש (שיש להם ניסיון חינוכי וקיבלו את המסורת מהמשפיעים שלפניהם) - ולא להסתפק בלימוד מתוך ספרי החסידות, וכן אודות המעלה והחשיבות שישנה כשמכוונים את 'כוונת המקווה' (שמביא אדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב) ולא להסתפק במעשה הטבילה לבד • האם יש עניין בשתיית 'לחיים' בעת התוועדות חסידית? למה חשוב לטבול במקווה לפני התפילה? והאם הטבילה נחשבת ללא כוונה? • לקריאה

•••

 ☚ סיפורים ואמרות חסידיות של המשפיע מליובאוויטש • חלק שני 

מערכת אתר 'לחלוחית גאולתית' מגישה מכתב מעניין של הרבי מלך המשיח מח"י אלול תשט"ו, בו מוסבר על החשיבות לקבל הדרכה באופן אישי ממשפיעי אנ"ש (שיש להם ניסיון חינוכי וקיבלו את המסורת מהמשפיעים שלפניהם) - ולא להסתפק בלימוד מתוך ספרי החסידות, וכן אודות המעלה והחשיבות שישנה כשמכוונים את 'כוונת המקווה' (שמביא אדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב) ולא להסתפק במעשה הטבילה לבד.

לקריאה:

'במענה על מכתבו מיו"ד לחדש הרחמים, בו שואל: א] אופני העבודה המיוחדים לימים אלו. והנה מובן אשר עבודה בכלל ועבודת התשובה בפרט היא לפי מהותו ואופיו של כל אחד ואחד, ואין שייך לקבוע בזה כללים כמסמרות. ובכלל - הנה ישתדל להפגש איזה פעמים עם המשפיעים דא"ח בארץ הקודש תבנה ותכונן, והם יורוהו על פי הנסיון שלהם במאות תלמידים ואברכים, נוסף על המסורה שבידם מהמשפיעים שלהם. 

ומספרי החסידות מתאימים לזמן זה ביחוד - הוא כידוע ספר 'דרך החיים' לאדמו"ר האמצעי אף שכנזכר לעיל, ובלשון רבינו הזקן בהקדמתו לספר ה'תניא': 'הנה ראיה וקריאה בספרים אינו דומה לשמיעה מפה אל פה, כי אין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חבירו', עיין שם. וכבר ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה, 'וקנה לך חבר'.

ב] במה שכותב אודות הטבילה במקווה, ומצטט שמי שהוא אמר שהליכת פלוני בן פלוני למקווה אינה מעלה, כי היא בגדר '[מצוות אנשים] מלומדה'. הנה הוא היפך הדין, ויש לומר שגם טועה בדבר משנה כפשוטה (עיין חגיגה י"ח, עמוד ב' ושם. חולין ל"א, א'. שולחן ערוך 'יורה דעה' סוף סימן קצ"ח). אף שבוודאי מעלה גדולה כשמכוונים, וכהלשון בסידור [אדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב] דרוש 'כוונת המקווה': ולא די במעשה הטבילה עצמה בלתי כוונה ביטול רוחני, עיין שם.

ג] במה שכותב אודות שייכות טבילה במקווה (לפני) להתפילה, יעוין בסידור שם. ויש להסבירה גם על פי נגלה, על פי דברי הרשב"א - הובא במגן אברהם ריש סימן ד' - אשר האדם בקומו בבקר הוא ככהן המתכונן לעבודה, והרי אין נכנסים לעבודה אלא בטבילה תחילה. וגם זה דבר משנה הוא (יומא ל', א'). אף שלא קבעו זה חובה, כמו שלא קבעו גדולה מזו - טבילת עזרא - מפני שאין כח בציבור לעמוד בה. וכלשון הרמב"ם פרק ד' מהלכות תפילה, ועיין גם כן 'ליקוטי תורה' לרבינו הזקן פרשת תבא סוף עמוד א' בדף מ"ג.

ד] מה שכותב אודות התוועדות, אשר לא הלגימה כשלעצמה המכוון בזה. הנה פשוט הדבר. והכוונה בהתוועדות בכדי להתעורר לתורה ומצוות מתוך חיות ושמחה ומרירות יחדיו, אלא שרואים במוחש האמור בדברי רבותינו זכרונם לברכה 'גדולה לגימה שמקרבת' (אף שנזקקים לזהירות בזה, כמובן). והוא מובן גם כן, ומה במידת פורעניות גזרו רבותינו זכרונם לברכה על יינם, משום שסוף סוף יקבל אמונתו (שבת י"ז, ב'), על אחת כמה וכמה במידה טובה, שעובדים על ידי זה יחד לא-ל אחד באהבה וביראה ובידיעת השם, שכל זה בא על ידי לימוד פנימיות התורה דווקא.

וכמרומז ברמב"ם הלכות יסודי התורה ריש פרק ב': ואיך יבוא האדם לאהבתו ויראתו, וכו', וב'חובת הלבבות' שער היחוד, וכלשון רבינו הזקן בקונטרס אחרון בתניא קנ"ו עמוד ב': 'ידיעת המציאות מההשתלשלות היא גם כן מצווה רמה ונשאה ואדרבה עולה על כולנה כמו שכתוב וידעת היום כו' דע את אלוקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר'. ויהי רצון שיתבונן בכל הנזכר לעיל כדבעי, והעיקר שיפעלו הדברים בנוגע לפועל, הוא לימוד תורת החסידות והליכה בהדרכותיה ומנהגיה.. אחדים מחבריו בני ישיבתו שואלים על דרך הנזכר לעיל - ואם יודיע תוכן הנזכר לעיל באופן המתאים, לא יתקשו הם באותם הענינים עצמם'.

ספר 'אגרות קודש' כרך י"א, אגרת ג'תשפב.