אירועים מכוננים שהתרחשו בעיצומו של חג הפורים עם הרבי
כהכנה לחג הפורים, אנו מגישים אירועים מעניינים ומכוננים שהתרחשו במהלך השנים, בעיצומו של חג הפורים אצל הרבי מלך המשיח. רגע לפני ה'משתה ושמחה' עם בני המשפחה, טלו כוסית לחיים והצטרפו אלינו להתוועדות פורים עם מרדכי שבדורנו • הסקירה מתחילה בתיאור התוועדות חג הפורים תשי"ג, ממשיך בהתוועדות פורים תשט"ו, וכלה בהתוועדות חג הפורים בשנת תשט"ז • לכתבה המלאה
•••
התוועדות פורים תשי"ג תיזכר אצל כל מי שנכח בה כהתוועדות היסטורית במלוא מובן המילה. במהלך ההתוועדות אמר הרבי שתי מאמרים, דבר שבלתי רגיל בדרך כלל, אולם גולת הכותרת אם ניתן להתבטא כך של ההתוועדות הייתה השיחה שקדמה למאמר השני 'על כן קראו לימים האלה פורים'. זקני אנ"ש שעודם זוכרים את מאורעות התוועדות זו, מתארים כי בהקדמה ובסמיכות למאמר, נראתה לפתע רצינות ודביקות מיוחדת על פניו של הרבי, ואז פתח הרבי וסיפר:
'בתקופת המהפכה ברוסיה, לאחר מפלתו של הקיסר, הורה כבוד קדושת אדמו"ר [הרש"ב] נשמתו עדן לחסידים להשתתף בבחירות שנערכו במדינה. בהתאם לכך הגיע למקום שבו התקיימו הבחירות גם אחד מהחסידים שהיה מופשט לגמרי מהוויות העולם, ולא ידע כלל מה מתרחש במדינה. לפני שהגיע החסיד לאזור הבחירות, טבל במקווה כמובן וחגר אבנט, כמובן וכראוי לפני קיום הוראה של הרבי. לאחר שעשה החסיד מה שצריך לעשות בשביל הבחירות, כפי שהורו לו חבריו - ראה אנשים עומדים ומכריזים 'הו-רה', ועמד גם הוא והכריז: 'הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע''..
הרבי מלך המשיח סיים לספר את הסיפור וכל המסובים בהתוועדות עמדו והכריזו בהתרגשות: 'הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע'. מיד לאחר מכן פתח הרבי ואמר את המאמר. עד כאן ממה שהתרחש באותה התוועדות. אבל החלק המפעים בסיפור אירע כעבור ימים מספר. כמה ימים לאחר ההתוועדות פורסמה השמועה שבאותו הזמן ממש נהרג הצורר סטאלין.
מעניין לציין, שמאמר זה יצא לאור מוגה על ידי הרבי לקראת חג הפורים של שנת תנש"א, וב'פתח דבר' שלו (וכידוע שהרבי היה מאשר גם את נוסח הפתח דבר) נכתב: 'אמירת מאמר זה - המאמר השני שנאמר בהתוועדות פורים בשנה ההיא - הייתה קשורה, כנראה, עם המאורעות שאירעו בתקופה ההיא עד למפלתו של המושל דמדינה ההיא שהיה צורר ישראל, כפי שהבינו בשעתו מהסיפור שסיפר כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א - כהקדמה ובסמיכות לאמירת מאמר זה - על דרך הוראת כבוד קדושת אדמו"ר [מהורש"ב] נשמתו עדן בתקופת המהפיכה לאחרי מפלתו של הקיסר'.
כדאי לציין כי ביומן אחר מההתוועדות מתואר, שכאשר הרבי סיפר את הסיפור אודות החסיד שהשתתף בבחירות, תיאר הרבי כשחיוך רחב נסוך על פניו הקדושות איך עשה בדיוק אותו חסיד: הרבי חיבר את שתי ידיו בצורת משולש כלפי מעלה והכריז שלוש פעמים 'הו-רה הו-רה, הו-רה'.
אחרי שסיים הרבי לספר את הסיפור, הסתובב לימינו וסיפר שוב את כל הסיפור, כששוב הוא מניף את שתי ידיו ביחד כלפי מעלה ומכריז שלוש פעמים 'הוא-רע, הוא-רע, הוא-רע'.. אחר כך הסתובב הרבי לצד שמאלו, ושוב סיפר את כל הסיפור, ושוב הראה בדיוק איך עשה החסיד. מיד אחר כך פני הרבי הרצינו באחת, והרבי החל באמירת המאמר דיבור המתחיל 'על כן' בקול שקט.
ניסון העשירות
ומכאן שנתיים קדימה, להתוועדות שרגע ממנה בלתי ימחה מתולדות דברי ימי התוועדויות הפורים של הרבי. כמו בכל שנה, גם לקראת התוועדות פורים תשט"ו התאספו מאות חסידים, להתוועדות פורים במחיצתו של הרבי. איש מהנוכחים לא ידע על הגילוי השמימי המופלא שיתגלה במהלך התוועדות זו. שיחה רודפת שיחה, בין לבין מנגנים החסידים ניגונים שמחה. לפתע מאירות פניו של הרבי באור יקרות. איש לא ציפה לדברים הבאים שאמר הרבי שליט"א:
'מתלוננים מדוע נדרשת עבודה ב'מסירות נפש', ואומרים שהיה הרבה יותר טוב אילו היו יושבים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, שהכול יהיה בהרחבה בגשמיות ובני חיי ומזוני רויחי. לא מדברים על עשירות ולא על מותרות שמפריעות לרוחניות ואפילו לגשמיות, כמשל ה'צמח צדק' על אודות לבושים; כשם שלבושים קצרים אינם ראויים כך גם לבושים ארוכים מידי אינם טובים שהרי אפשר להיכשל בהם, וכך גם בכל העניינים הגשמיים שהם עניינים חיצוניים ונקראים לבושים, 'עור ובשר תלבישיני', וכפי שראינו לצערנו בכמה עשירים, שניסיון העשירות הוא ניסיון גדול ביותר ודרושה יגיעה גדולה ועצומה כדי לעמוד בניסיון, וכמו שכתוב בתניא שדרושה התבוננות של כמה שעות'..
כאן הפסיק הרבי מלך המשיח לזמן מה, ואחר כך המשיך ואמר: 'ואף על פי כן, שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל ישראל עשירות ושתהיה יגיעת נפש ויגיעת בשר ויהיה צורך בהתבוננות של כמה שעות כדי לבטל את הניסיון. הרי באמריקה כל דבר הולך בהצבעה, ובכן כל אלו שמסכימים שתהיה להם עשירות בהפלגה ולא אכפת להם היגיעה, שירימו את יד ימין בלבב שלם'.
הלם אחז בנוכחים. ל’גילוי’ שמימי שכזה, איש מהם לא ציפה. ובכלל, מתי מאז רבי שמעון בר יוחאי הוצע לתלמידים עושר כה רב באופן כה פשוט וקל?!.. מי שרוצה להיות עשיר - עליו רק להרים את היד.. זו ההזדמנות! הרבי המתין רגעים אחדים והביט סביב. מסתבר כי רוב האנשים שהיו נתונים בהשפעת השיחה שמדברת על הקושי בניסיון העושר, ניסיון כלל וכלל לא פשוט, לפיכך הם לא אזרו אומץ בנפשם להרים את ידם ולזכות בעושר. רק שלושה עשו זאת והגביהו את ידם.
או אז אמר הרבי: 'אחר כך מתלוננים שזה חסר וזה חסר, אך כאשר ישנה עת רצון עושים 'חב"ד'סקע שטותים'.. מה אעשה לכם, בגשמיות הולכים ספק וספק-ספיקא, אולי ייצא משהו. וכשיש התוועדות עם יותר ממניין יהודים, נמצאים בעת רצון באופן של 'לתפוס' ו'לחטוף' בעניין שקשור עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, מפסידים את ההזדמנות ובלבד שייקרא בעל מוחין. מה אעשה?.. הרי זה לא יבלבל גם ברוחניות ויהיה יותר זמן וכוחות לפעול בעולם הזה הגשמי בחיזוק התורה והמצוות'..
והעידו חסידים, כי אותן ידיים בודדות שהורמו באותה התוועדות פורים מיוחדת, זיכו את בעליהן בעושר מופלג. משתתפי אותה התוועדות יודעים במי מדובר.. אחד החסידים שהיה נוכח באותה התוועדות, סיפר לימים כי רבים השומעים את הסיפור מתפלאים, מדוע החסידים לא העזו לנצל את שעת הכושר, אולם רק מי שנכח במקום יכול להבין את האווירה ששררה באותה התוועדות - לאחר שהרבי הירבה לדבר על ניסיון העושר ואף הרחיב בכך שהוא קשה יותר מניסיון העשירות, הרי כשלבסוף הציע בכמעין חיוך: 'נו, מי שרוצה עשירות, שיצביע' - אחרי כזאת הקדמה, כולם חששו להצביע..
באותן שנים התייחס הרבי לכך באחד ממכתביו לאישה שכנראה התפלאה על כך שהרבי מאחל ליהודים הרחבה בגשמיות, כותב הרבי בשנת תשי"ז: 'שהרי פשיטא ומפורסם מאחל הנני לכל אחד ואחת מבני ישראל שיחיו חייהם בהרחבה, לא רק בהרחבה רוחנית אלא גם בהרחבה גשמית, כפשוטה ממש, ואף שהניסיון דעושר גדול יותר מהניסיון דקו ההופכי חס ושלום, הרי זה עניין בעבודתו לקונו של האדם החי מחיי החיים'.
אפילו ביום הכיפורים - לא תובעים מיהודי 'עד דלא ידע'..
בקשר עם התוועדות זו של פורים תשט"ו, כדאי להביא חלק משיחתו של הרבי בהתוועדות בה האיר באור יקרות את יומו המסוגל של פורים, וכך התבטא הרבי באותה התוועדות: 'כאשר הקדוש ברוך הוא מעניק ליהודים יום מיוחד בשנה ואומר, שאפילו ביום הכיפורים בשעת תפלת נעילה לא תובעים מיהודי 'עד דלא ידע', רק בפורים ישנו חיוב זה, להיותו 'עת רצוף' מיוחד, שלכן מעניק הקדוש ברוך הוא אז את אשר מגיע עבור 'עד דלא ידע'..
ותמורת זה מנצלים יום זה כדי לחשוב על עצמו, על גשמיות או על רוחניות, ולאחר מכן, כשיחלפו ימי הפורים.. יבוא ויטען מדוע חסר לו פרט זה בתורה, וממילא ־ פרט שני חסר לו בקיום המצוות וממילא בגשמיות חסר לו פרט נוסף!.. הקדוש ברוך הוא אומר: הקשיבו יהודים! הנני נותן לכם יום שבו עליכם 'לבסומי.. עד דלא ידע', ודווקא על ידי הנהגה זו פועלים את ה'ונהפוך הוא' מעומק תחת לעומק רום, וממשיכים שמחה בלי גבול על כל השנה'.
גילויים נפלאים
די בלהזכיר את צמד המילים 'פורים תשט"ז' בכדי לעורר במוחו של כל חסיד את התוועדות הקודש המופלאה שהתרחשה בפורים אותה שנה, שעה שהתוועד הרבי במשך שעות ארוכות ונטל כמויות גדולות של לחיים. במהלך ההתוועדות החל הרבי לספר סיפור אודות הרב רפאל נחמן כהן, כשרגע לפני שפותח בסיפור מזכיר את בנו, ר' יואל כהן שנוכח בהתוועדות שיאמר לחיים. לאחר שר' יואל מסיים את הכוס עד תומה מתחיל הרבי לספר את הסיפור.
וכך סיפר הרבי מלך המשיח: 'פאלע כהן התוועד בי' שבט, וכטוב לב המלך ביין אמר ש'פלוני בן פלוני' מקנא בתלמיד הקטן ביותר בתומכי תמימים, מפני שדווקא התמים הוא זה לומד חסידות.. כיוון שאותו פלוני בן פלוני נמצא בעולם האמת, ממילא יודע הוא מהי המעלה של לימוד החסידות, וממילא מקנא הוא בתלמיד הקטן ביותר בתומכי תמימים.
אי אפשר לתאר, הדואר הישראלי, הרוויח סכומים עצומים.. מגיעים מכתבים אחד אחרי השני. ובכולם שואלים, כיצד אפשר לומר דבר כזה, הרי אותו אחד הוא גדול שבגדולים, פוסק ולמדן, כל ימיו ישב באהלה של תורה, ואין שייכות לתארו, ופתאום אומרים שמקנא אפילו בקטן שבקטנים, שלמד פרק 'תניא'?!
והתשובה על זה, שזוהי גמרא מפורשת: הגמרא במסכת בבא בתרא אומרת, שלעתיד לבוא יהיו שבעה חופות, ו'צדיק נכווה מחופתו של חברו'. מהו העניין בזה שנכווה? הרי אילו היו מכניסים אותו - לא היה נכווה, ומזה שנכווה מובן שלא הרשו לו להיכנס. ואם אין מניחים אותו להיכנס, מדוע הוא נדחק ונכווה? אלא שכל זמן שהיה בעוה"ז לא ידע מהיוקר שבזה, כאשר אבל בא לעולם הבא רואה את היוקר שנמצא בזה, ומשתלם לו להיכוות לדחוק את עצמו, והעיקר אולי יזכה ליהנות מחופתו של חברו.
מאיפה ישנה חופה לעתיד לבוא, על זה ישנו מאמר רבותינו זכרונם לברכה 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' שכיצד מקבלים את השכר לעתיד לבוא, זהו דווקא כאשר ישנו תלמודו בידו, כאשר למד עניינים אלו בעולם הזה הגשמי. אם אבל בעולם הזה הגשמי, לא למד עניינים אלו ולא שלא למד, כיוון שלא הייתה יכולת ללמוד, אלא שלא למד זאת בדעה מכוונת, כיוון שלא החזיק מלימוד זה, הרי שלעתיד לבוא בעולם האמת - לא יעזור שום תשובה - תשובה ישנה רק בעולם הזה, שבו ישנו 'עצמות ומהות אין סוף'.
ולכן אז 'נכווה מחופתו של חברו' כיוון שלהכניסו בפנים לא יכולים, שהרי היה מנגד על זה, ואין תמיהה מדוע הנשמה נדחקת לחופה - המקום בו לומדים פנימיות התורה, כיוון שבעולם האמת רואים את האמת שבזה, ואת ה'נועם עריבות ידידות' שיכול להיות מזה. וממילא יכולים להיות ב' הדברים, ישנה ה'חופתו של חברו' והוא אינו עומד מן הצד, שהרי רצונו להיכנס, ואי אפשר - רחמנות (נעבאך) - להכניסו, כיוון שיכווה כיוון שבהיותו פה למטה היה מנגד ללימוד זה'.
הרבי סיים: 'אבל סוף סוף - בל ידח ממנו נידח, זהו רק בגן עדן והדרגות שבו. לאחרי זה אבל תהי תחיית המתים, ואז כולם ידעו אותי וידעו איפה האמת נמצאת, ויבקשו ממלך המשיח שילמדם פנימיות התורה, ואז יקבל חלק גם בזה'.
תגובות
הוסף רשומת תגובה
*רק תגובות מתאימות יתפרסמו לפי החלטת הנהלת האתר